נושא אותו אני מעוניין לעלות לדיון הינו התייחסותה של תורתחב"ד לשאלת כוח המשיכה וחשיבתו של ניוטון ביחס לשיטתו של אריסטו. אצטט כאן, כהקדמה, את המקור עליו אני מעוניין להצביע ולאחר מכן אפרוש פרשנות חובבניתמצידי עם ב' תמיהות בסופו.
התייחסות חבדית מפורשת קיימת בספרהיום יום, י"ד תמוז:
ז"ל הצ"צ באחדמדרושיו: רבינו ז"ל באמרותיו לבניו יום ג' פ' בלק שנת תקס"ב אמר וזהדבריו: להבין קושית התוכנים מאחר שהארץ היא כדוריתועגולה כתפוח למה אינםנופלים אותם בני אדם הדרים כנגדינו מלמטה באמעריקא ... ותירוצם אינו אמת ... ורבינו ז"ל אמר כי התירוץ הוא, דהנה מבואר בע"ח שהתשעה גלגלים מקבליםמבחי' עיגולים, ובהעיגול אין בו מעלה ומטה, ומהאי טעמא הנה אותם בני אדםשהם כנגדנו למטה, הרי הרקיע שעליהם הוא למעלה בהשואה אחת עם הרקיע שעלינו, והארץ דשם היא מטה לגבי הרקיע שעלי'.
ישכאן, לכאורה, דמיון במקצת לרעיונו של הרמב"ם (ואריסטו - קרוב יותר לרמב"םמשום שהרמב"ם כביכול לקחת זאת לסקאלה מיסטית יותר בשנותו את ה'שכליםהנבדלים' של אריסטו ל'מלאכים') אלא שהוא ב'גרסא' קבליתמשהו (ז"א הגלגליםהינם בעלי צורות, אך זה גופא הוא משום שמקורם - השפעתםהוא מבחי' עיגולים). הדמיון המעט שקיים לגישתו של הרמב"ם (מו"נ ח"ב פ"ד) בקטעהבא:
אך התנועה הסיבוביתהזאת היאדווקא בתוקף ציור7כלשהו. ציור זה קובע לו שינוע כך. אבל אין ציור אלא בשׂכל. מכאן שהגלגלבעלשׂכל. אך לא כל מי שיש לו שׂכל שבו הוא מצייר עניין כלשהו ויש לו נפששבהאפשר לו לנוע - אכן ינוע בשעה שהוא מצייר, כי הציור לבדו אינו מחייבתנועה. דבר זה הוסבר בפילוסופיה הראשונה8. והדבר ברור כיאתה מוצא בעצמך שאתה מצייר עניינים רבים, ואתה יכול לנועאליהם. אך - בהכרח אין אתה נע בגללם כלל, אלא אם כן נוצרת לך השתוקקות אלהעניין הזהאשר ציירת אותו, ואז אתה נע כדי להשׂיג את מה שציירת. התברראפוא שלא הנפשאשר באמצעותה תהיה התנועה, ולא השׂכל אשר בו יצויר הדבר, מספיקים כדישתיווצר תנועה כגון זאת עד שתצטרף להם השתוקקות אל אותו ענייןשצויר. מכאןנובע שגם לגלגל תהיה השתוקקות אל מה שהוא צייר והוא הדברהנחשק והוא האלוהיתעלה שמו. בדרך זאת - אמר (אריסטו) - מניע האלוה אתהגלגל, דהיינו, בכךשהגלגל ישתוקק להידמות אל מה שהוא השׂיג9, והוא אותועניין שצויר, עניין אשר הואבתכלית הפשטות ואין בו השתנות ולא חידוש מצבכלל, והטוב שופע ממנו תמיד. וזה אינו אפשרי לגלגל זה באשר הוא גוף, אלאבכך שתהיה פעולתו תנועת סיבובותו לא, כי זה קצה גבול מה שאפשר בְּגוףשתתמיד פעולתו בו. זאת התנועההפשוטה ביותר שיש לְגוף, באופן שלא תהיהבעצמוּתו השתנות ולא בשפיעת הטובותהמתחייבות מתנועתו10
הוא מדברעל תפישה (ציור) קבועה בתודעת המלאכים הגורמת, מן הסתם, ליציבותגם בתנועתם הממשית, תנועה קבועה ולא משתנית בתנועת הגלגל ("והוא אותועניין שצויר, עניין אשר הוא בתכלית הפשטות ואין בו השתנות ולא חידוש מצבכלל, והטובשופע ממנו תמיד"). וזו (היציבות) אינה קיימת אצל בני האדם. הגיוני גם להניח זאת בהתבסס על דבריו של הרמב"ם מפ"ו, ח"ב: כברהבהרנו בפרק קודם בספר זה6 שהמלאכים אינם גופים. זה גם מה שאמר אריסטו, אלא שיש שוני במינוח. הואאומר "שׂכלים נבדלים"7ואנו אומרים מלאכים. באשרלדבריו ששׂכלים נבדלים אלה הם אמצעי בין האליתעלה ובין הנמצאיםושבאמצעותם נעים הגלגלים - דבר שהוא סיבה להתהוותהמתהווים - גם זה נאמרמפורשות בספרים כולם, שהרי לעולם אין אתה מוצא מעשׂהשעושׂה אותו האל אלאעל-ידי מלאך.
לכאורה יש כאן שימוש ישירבשכלים אלו ('מלאכים') כמפעילים של אותם גלגלים. ההשתוקקות הינה השתוקקותשמקורה בתפיסה שכלית "נבדלת", זאת ביחס לתפיסה שכלית "לא נבדלת" בבני אדםשכן, בני האדם הםמכלל היצורים מתחת לגלגל הירח. (מתאים לגישה של המהר"לבדבר "אין חדש תחתהשמש" - אומות העולם, "אך מעל השמש יש חדש" - עם ישראל. ז"א, שעם ישראל, מצד צורתו, מוסיפם אלוקות בעולם). אולי יש מקום גם להעירבדבר היותם שלהגלגלים נעים בצורה מסובבת בלתי נגמרת בשל העובדה שכן, הביטוי בחסידות (קבלה) לאותם שכלים הינו העיגולים (מה זה עיגולים? מההמשמעות שלהם ביחסלתפיסתו של הרמב"ם בדבר השכלים? אין שמץ).
ועדיין נשאר התמיההבדבר סיומו של הקטע בהיום יום:
"ומהאיטעמא הנה אותם בני אדםשהם כנגדנו למטה, הרי הרקיע שעליהם הוא למעלה בהשואה אחת עם הרקיע שעלינו, והארץ דשם היא מטה לגבי הרקיע שעלי"
יש כאן בהחלט תפיסה קבלית משהו ו'אנטיפיזיקאלית' בפרשנות לכוח המשיכה. המשיכה של האדם לקרקע אינה נובעת מהטעםשהקרקע מצד טבעהמושכת, אלא מהטעם שהאדם מטבעונמשך (אונדחה) למטה. יש כאן כביכול ביטוי מוחשי למושגי הדרגות בעליונות השכלים (לרמב"ם) והעיגולים (היום יום). הגלגלים (אשר באופןמוחשינמצאיםמעלינו) מקבלים מהעיגולים (תפיסה רוחנית בלי תחילה וסוף) ומשום כך הינםגבוהים מאיתנו (אנחנו הנמצאים עם רגלנו על הקרקע). ומשום שגם ברוסלאנד וגםבאמעריקע השמים הם אותם שמים (הביטוי של העיגולים ברוסלאנד הינו אותוביטוישל גלגלים באמעריקע) על כן גם ברוסלאנד וגם באמעריקע האנשים נמאיםעםרגליהם על הקרקע.
וכאן תמיהותי: א) חסידות חב"ד הינהמעיקרא רציונלית. נתינתהסבר קבלי לתופעה פיזיקאלית תוך שלילתו של ההסברהפיזיקאלי מכל וכל (ביחס לעץ חיים - ניחא, הספר נכתב לפני הופעתו שלניוטון, וכזכור גם, שיטתו של ניוטון הפכה מקובלת אחר זמן מה. אך המקורהחסידותי הנותן גושפנקא הינו בדרך מצוותיך להצ"צ, שחי בסביבות המאה ה-19, יתר על כן, הרעיון מופיע שוב בספר היום יום שחובר בתש"ח).
ב) חסידותתמיד מדגישה (כמו גם בפילוסופיה המודרנית, להבדיל) שהדברים אינם קוראיםבמרחק X ובעומק Z ביקום. חסידות תמיד מדגישה חזור ושוב שהכול קיים בתודעתתפיסתו של האובייקט (על דרך תפיסתו של קאנט, להבדיל, בדבר המהפיכההקרופניקאית). נתינת הסבר קבלי - מיסטי לתופעות טבע מוחשיים ופיזקאלייםאינה חורגת?
נשלח ב-22/4/2010 08:42
"אני חושב שהם חיפשו לא מה שהמדע מחפשת "
אתה צודק. אני שופט את התיאוריה שלהם על פי הסטנדרטים של תאוריה מדעית היום, ואולי זה לא תקני.
אבל בכל אופן, אם תעיין בכתביהם של הפיזיקאים/אסטרונומים/פילוסופים/תיאלוגים בימי הביניים (ולפני כן אצל תלמי ועוד לפני כן אצל אריסטו) אתה תראה שהם התכוונו לגלגלים כפשוטם - לא לגלים רדיומגנטיים ולא לגרביטונים...
אותו דבר אמור לגבי 4 היסודות. ואכמ"ל
נשלח ב-22/4/2010 06:29
רדף:
אתה יכול ישאר לעבור לשאלות בהרצאה שם הוא מזכיר את זה,
(והרגע שמעתי את זה, הוא מדבר על גלי גרוויטציה שנע במהירות האור, שמנסים למצוא אותם, ועוד לא מצאו אותם, והוא מהאמין שתוך כמה שנים נמצא אותם,)
תוקן על ידי maxmen ב- 22/04/2010 06:31:53
נשלח ב-22/4/2010 01:45
היי תודה רבה, כל הכבוד באמת,
נכון שתיאוריה חייבת להיות מובנת ומסבירה מה שיותר דברים,
אני חושב שהם חיפשו לא מה שהמדע מחפשת
הם חיפשו את האלוקים או את האלילים וכו' וכו' ולכן רצו לדעת ורק לדעת, ולכן זה לא מחייב תיאוריה שמסבירה הכל,
מה שאין כן המדע מחפש את הגשם\טבע ולכן התיאוריה חייבת להסביר מה שיותר דברים,
ולכן אני טוען כל הזמן שרק בדרך הכפירה התאפשר למדע להתקדם,
כי תבין כל זמן שמחפשים את האלוקים"רוחניות אז למה באמת חייבת להיות הסבר אחד, יכול להיות הסבר של הרבה אלילים,
ויכול להיות הסבר של אלוקים אחד,
כלומר לעץ יש אלוקים שלו, ולחיה אלוקים שלו, וכן לכל דבר שביקום,
או נאמר שיש אלוקים אחד לכולם, אבל להסביר אותו אפשר עם אלף תיאוריות, (כמו שיש לדעבונינו היום)
אבל ברגע שהאנושות החליטה להכחיש ולכפור בכל,
לכן הם חייבים לחפש את הגורם הראשוני של היקום שמימנו התחיל הכל,
אז ברור שחייבים תיאוריה שיסדר לנו הכל,
כלומר אם אתה כופר ? חייב להיות רק תשובה אחד ויחיד איך היקום נוצר,
ועוד דבר חשוב, המדע מחפש את התיאוריה הכי כדאית לנו, ולכן הצורך בתיאוריה מושלמת,
מה שאין כן הם לא חיפשו את הכדאית, הם חיפשו את האלוקים את המעבר לטבע,
אגב: מה הבדל בין מכביד לבין מעקמת ? בכל אופן זה היה כוונתי,
לגבי גלים: אינשטיין טען שעצם שהמסה מכבידה\מעקמת היא חייבת ליצר גלים,
אם יש לך סבלנות תשמע את ההרצאה הזאת, הנה (יכול להיות שאני לא מחדש לך כלום, אבל הוא מדבר על הגלים)
תיאוריה היא מדעית במידה והיא ניתנת להפרכה - כך מקובלנו מפופר. למשחקים כאלה בהגדרות כמו שאתה מציע פופר קורא "התחמקות קונבנציאונאליסטית".
נכון. תמיד אפשר למצוא תירוצים שיישבו כל ממצא עם כל תיאוריה - אבל זה בדיוק מה שיהפוך את התיאוריה לחסרת ערך.
כי הרי כדי שתאוריה תוכל לספק לנו חיזויי נכון, מן ההכרח שהיא תתאים רק למממצא אפשרי מסויים ולא תתאים לכל ממצא אלטרנטיבי. ואם הממצא שהתקבל הוא דווקא לא הממצא שחזתה התיאוריה, אזי הוכח שהתיאוריה שקרית. [אני קצת מפשט את הענינים - אבל בעקרון זה נכון]
"אנחנו עוד לא סגורים בדיוק מה הולך שם ולכן אין מן הצדק לשלול כל דיעה שהיא"
זה שאנו לא סגורים על מה הולך שם זה עוד לא אומר שאין אנו סגורים על מה לא הולך שם.
משל למה הדבר דומה: אינני יודע למה רצחו את קנדי, אבל אני יודע שלא רצחו אותו בגלל שהוא גנב מלינקולן גלידה.
ראה, הרי השגת ידע איננו מורכבת רק מהעלאת השערות - אלא בראש ובראשונה (כך טוען פופר) מפסילת השערות. גם זה משהו....
"רק הריק עושה כל זה"
ובענין הריק ש"עושה את זה". הריק לא עושה כלום. השדות הגראביטאציוניים, לעומת זאת, והגראביטונים - אלו אכן עושים כמה דברים. אם רצונך ביותר פרטים - פנה לרב מיכאל - הוא יסביר זאת יותר טוב.
"רצוני לומר שהם לאו דווקא חשבו על גלגל, הם חשבו לומר שאין מסלולי הכוכבים בהכרח תלויים זה בזה"
זה לא נכון. הם אפילו דנו בשאלה האם הגלגלים עושים רעש כשהם מתחככים זה בזה. הרמב"ם מזכיר מחלוקת זו במו"נ.
"אינשטיין אומר לא, הוא אומר מסה מכביד על המרחב ולכן כאילו המרחב מגלגל את הכוכב במסלולו,
"
זה לא נשמע לי כמו משהו שאיינשטיין אומר. אבל תשאל את הרב מיכאל.
מסה איננה מכבידה על המרחב אלא מעקמת אותו - עד כמה שאני יודע.
"הוא טען שחייב להיות שם גם גלים (כמו גלי ים) אבל עוד לא מצאו אותם"
זה שוב לא מדוייק. את ההשערה בדבר הגלים האלקטרומגנטיים (אם אליהם אתה מכוון) לא איינשטיין המציא אלא המציאו לפניו.
אינני יודע למה כוונתך ב"מצאו". גלים זה לא משהו ששוכב מתחת לאיזו אבן על מנת שמישהו ימצא אותם. גם ניטון לא "מצא" את כוח המשיכה.
כל תיאוריה מניחה קבוצת ישים מסויימת (רצוי כמה יותר קטנה) וקבוצת חוקים מסויימת (רצוי כמה שיותר קטנה) החלים על הישים הללו.
ערך התיאוריה נמדד בעיקר על פי התשובות לשאלות: האם התיאוריה מסבירה ממצאים קיימים? האם התיאוריה חוזה בהצלחה אירועים/ממצאים עתידיים?
{ב"מסבירה" הכונה היא האם ממצאים אלו נובעים לוגית מהתיאוריה. זו נקראת הסכמה הנומולוגית הדדוקטיבית של קרל המפל}
התיאוריות נמדדות אחת מול השניה על פי שני קריטריונים: א. חסכנות; ב. רוחב התחומים בהם היא מסבירה/חוזה בהצלחה אירועים/ממצאים.
א. "חסכנות" פירושו שתיאוריה המניחה יותר ישים מתיאוריה אחרת או יותר חוקים מתיאוריה אחרת היא פחות טובה מרעותה
ב. "רוחב התחומים" פירושו שתיאוריה המסבירה הן אירועים תת אטומיים והן אירועים מאקרו-פיזיקאליים עדיפה על פני תיאוריה המסבירה רק אחד משני הסוגים.
ויש עוד הרבה מה להרחיב בנושא.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 22/04/2010 01:06:04
נשלח ב-22/4/2010 00:21
רדף היקר קודם כל תודה,
כוונתי לומר שאנחנו עוד לא סגורים בדיוק מה הולך שם, ולכן אין מן הצדק לשלול כל דיעה שהיא,
כלומר אם אנחנו חושבים היום שלא השמש מושכת ולא כוכבי הלכת נמשכים,
רק הריק עושה כל זה,
אז אפשר להגדיר את הריק כגלגל, רצוני לומר שהם לאו דווקא חשבו על גלגל, הם חשבו לומר שאין מסלולי הכוכבים בהכרח תלויים זה בזה, יש לכל כוכב אלוקים"מלאך לעצמו
אינשטיין אומר לא, הוא אומר מסה מכביד על המרחב ולכן כאילו המרחב מגלגל את הכוכב במסלולו,
הוא טען שחייב להיות שם גם גלים (כמו גלי ים) אבל עוד לא מצאו אותם
נשלח ב-21/4/2010 22:59
בענין הדקות: למשל, קמח רגיל הוא יותר דק מקמח מצה. לפי אריסטו, אוויר הוא יותר דק מחול. וכן הלאה.
בענין כוח המשיכה ואיינשטיין וכו. לא היה צריך את איינשטיין כדי לדעת שאין חבל שמושך. אצל ניטון הכוח מופעל על הגוף הנמשך - לא שהגוף המושך מפעיל כוח.
אם רצונך יותר פרטים על תורת היחסות, תשאל את הרב מיכאל - הוא ידע לענות לך יותר טוב ממני.
בכל אופן, תורת הגלגלים איננה דומה כלל לתורת היחסות (חוץ מאולי דמיון אסוציאטיבי: למשל, ניתן לחשוב על שדות גראביטאציונים כעל מעין גלגלים. אבל זה סתם לתפארת המליצה).
ישנם קוי דמיון אחרים בין הפיזיקה האריסטוטלית לפיזיקה הפוסט-איינשטייניאנית אבל הם במישור אחר. למשל, אריסטו ראה את הזמן כתלויי בתהליכים המתרחשים בו (כלומר, אצלו לא ייתכן זמן ללא תנועה) והוא ראה את החלל כתלוי בגופים הנמצאים בו (כלומר, לא ייתכן אצלו חלל סתם). אצל ניוטון, מאידך, החלל הוא מצע לגופים להמצא בו והזמן הוא מצע לתהליכים להתרחש בו. אז בתורת היחסות (אם אני מבין אותה נכון), חלקית חזרו לתפיסה האריסטוטלית.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 21/04/2010 23:02:11
נשלח ב-21/4/2010 22:34
רדףהשיג כתב:
אצל אריסטו לא ייתכן שוני בדחיסות - רק במידת ה"דקות". (כלומר, עד כמה החומר טחון דק)
תרחיב יותר בבקשה (סליחה שאני נודניק)
אגב: לא התכוונתי למים ממש, כן
אבל אחרי איינשטיין אנו יודעים שאין באמת כח משיכה, כלומר שאין חבל כביכול שמחזיקה את כוכבי הלכת לשמש,
כלומר הכוח המשיכה היא דווקא כן מהריק שבחלל, ולא שהשמש ממש מושכת,
נשלח ב-21/4/2010 22:13
אם הגלגלים היו נוזליים, הם לא היו שומרים על הקשיחות שלהם והיו מתערבבים אחד בשני. כמו כן, הם לא היו מניעים את הפלנטות באופן קבוע אלא הפלנטות היו "צפות" או נסחפות אנה ואנה. שום דבר לא היה מונע אותן מלהתנגש אחת בשניה וכן הלאה... אתה מבין את הנקודה.
לגבי מה יש בחלל - זה לא משנה, כי כולם מכירים בכך שבכל אופן הדחיסות של האוויר משתנה ממקום למקום - אף על פני כדור הארץ. כמו כן, ניתן ליצור וואקום מלאכותי. עכשיו, השוני בדחיסות מניח חלל ריק - ככל שיש יותר חלל ריק בגוף, כך הוא פחות דחוס....
אצל אריסטו לא ייתכן שוני בדחיסות - רק במידת ה"דקות". (כלומר, עד כמה החומר טחון דק)
נשלח ב-21/4/2010 22:01
כן הבנתי תודה,
אבל אם הגלגל הזה חדיר כמו מים למשל,
אגב: המדע לא בדיוק יודע מה יש בחלל הריק, נדמה לי 70\80 אחוז מהחלל הם לא יודעים מה יש שם,
נשלח ב-21/4/2010 21:54
גלגלים אינם סתם מסלולי תנועה של הפלנטות באסטרונומיה הקאלסית אלא ממש גופים ספריים (כדוריים) שקופים הנמצאים אחד בתוך השני כמו שכבות בצל, הצמודים אחד לשני (כמו שאמרתי לעיל: אין מושג של חלל ריק בפיזיקה האריסטוטלית ולכן צריך את ההצמדות הזאת) והמתחככים זה בזה במהלך התנועות שלהם (הרמב"ם למשל מזכיר את המחלוקת שהייתה קיימת בימיו האם החיכוך הזה יוצר רעש) והפלנטות נעוצות בתוך הגלגלים כמו צימוקים בתוך לחם.
הגלגל הקרוב ביותר לכדור הארץ הוא גלגל הירח (בין פני הארץ לגלגל הזה יש אוויר). לכן, אם האסטרונומיה הקלאסית הייתה נכונה, חללית הייתה אמורה להתנגש בגלגל הזה..
מובן?
נשלח ב-21/4/2010 21:33
רדףהשיג כתב:
(לשם המחשה: לפי התיאוריה הזו, חללית שטסה לירח הייתה אמורה להתנגש בגלגל הירח...). קיצר, והוא רחום יכפר עוון...
צדיק: אפשר קצת הסבר ???
תודה
נשלח ב-18/4/2010 09:09
אגב, זה לא קשור במישרין אבל רק שתדע:
במקור, המילה "גלגלים" הייתה תרגום מערבית של מילה ששימשה בערבית לתרגם מיוונית את המילה "ספירות". כך שיש מקור משותף לספירות הקבליות ולתורת הגלגלים.
אלא שכמובן היום מפרשים ספירות בד"כ לא במובן חללי - כי המדע דחק את רגלי התורות הרוחניות.
באותו אופן, היום נוטים לפרש את 4 היסודות שלא כפשוטם - גם בקבלה וגם בתורות המיובאות מן המזרח.
אבל אין שום אינדיקאציה לכך שהאנשים שפיתחו את התורות הללו חשבו עליהן שלא כפשוטן...
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 18/04/2010 09:11:13
נשלח ב-18/4/2010 08:33
אנסה להשיב על כמה מתמיהותיך (לא בבת אחת - בחלקים - ככל שיאפשר הזמן):
אתה שואל: "מה זה עיגולים? מההמשמעות שלהם ביחסלתפיסתו של הרמב"ם בדבר השכלים? אין שמץ"
ובכן, זה הולך בערך ככה:
בשיטה האריסטוטלית (וגם אצל אפלטון לפניו), כל עצם ("עצם" הוא מושג יסוד בשיטה שלו, אבל אכמ"ל) שואף להגשים את מהותו, את הפוטנציאל שלו, את ה"צורה" שלו. אלא שרבים מן העצמים אינם מצליחים בזאת בגלל הסיבתיות הפועלת בחומר.
הרעיון הוא שישנם שני כוחות מתחרים בעולם: הסיבתיות התכליתית (השואפת לעבר האידיאל) והסיבתיות הפועלת (האקראית). ככל שעצם מצליח יותר להגשים את ייעודו, כך הוא הופך לפחות חומרי וכך הסיבתיות הפועלת משפיעה עליו פחות ופחות מסיטה אותו מן המסלול.
זה אמור לא רק לגבי אדם אלא גם לגבי עצים, אבנים וכו'
החומר הוא מצע להתגשמות הצורה. חומר "טהור", אם יש כזה (אריסטו איננו חד משמעי בנקודה זו) הוא פוטנציאל טהור. ככל שהצורה מתגשמת יותר, כך העצם הוא יותר אקטואלי ("בפועל", אנטכיה, אנרגיה) ופחות פוטנציאלי ("בכוח", דינאמיס).
צורה טהורה (שהיא אצל אריסטו אלוקים), אם ישנה כזאת (אריסטו מסתפק בכך) היא אקטואל, "בפועל" טהור - ללא פוטנציאל, ללא "בכוח", ולכן גם ללא שינוי. אבל, אריסטו אומר, היא איננה סטאטית. אצל אריסטו פעילות, "בפועל" , היא חיים, ותנועה. לכן, אריסטו אומר שהא-ל נמצא בפעילות - הוא חושב. אך מכיוון שחשיבה על דברים משתנים היא עצמה שינוי, אזי היחיד על אודותיו הוא יכול לחשוב הוא עצמו. ומכיוון שהתואר היחיד שלו הוא שהוא חושב, הרי שהוא חושב על היותו חושב על היותו חושב על היותו חושב.... כלומר, הוא מחשבה טהורה. (אצל אריסטו הוא הוא השכל הפועל. אבל אצל תיאולוגים יהודים, מוסלמים ונוצרים ישנה הבחנה בין השכל הפועל לבין הא-ל).
עד כאן המטאפיזיקה האריסטוטלית על רגל אחת.
בנוגע לגלגלים. בספר האחרון (כמדומני) של "המטאפיזיקה" לאריסטו, משמע שהוא מזהה את הגלגלים כאלים שונים. מאידך, בספר מוקדם באותו חיבור, משמע שהאל הוא אחד. וישנם כל מיני חילוקי דעות בקרב החוקרים בענין הזה: האם אריסטו שינה את דעתו? האם הוא ניסה להתאים אותה לפוליתאיזם הרווח בימיו? וכיוצא בזה.
אבל הרעיון הבסיסי הוא כדלהלן:
מהותם של הגלגלים היא העיגול - כלומר, הצורה הגאומטרית שאנו מכירים משיעורי מתמטיקה - לא משהו מיסטי במיוחד. עכשיו, איכשהו אריסטו זיהה את העיגול עם הסיבוב בעיגול - זאת כנראה משום שהוא זיהה את הגשמת המהות עם פעילות כלשהי - ופעילות עיגולית היא סיבוב.
מכיוון שהגלגלים הם צורות (דיי) ממוצות - כלומר, שהחומר לא מפריע להם למילוי ייעודם, הרי שהם סובבים - כי אין מניעה חומרית לכך - כי הסיבוב הוא מהותם.
האם הבהרתי את הנקודה הזאת אצל אריסטו?
עכשיו, כל הפיזיקה מאז המאה ה-17 דיי ייתרה את הדיבור על סיבתיות תכליתית. אמנם ניוטון מציג בספרו "פרינקיפיה פילוסופיה נאטוראליס" שתי גרסאות לכל חוק שלו: אחת כסיבתיות תכליתית (כוחות הפועלים על גופים וגורמים לתאוצה וכו) ואחת כסיבתיות תכליתית (אנרגיה פוטנציאלית שהופכת לקינטית וכו). אבל שתי הגרסאות אצלו הן שקולות - מבטאות את אותם חוקים - ובטח לא מדובר על שני גורמים הפועלים אחד כנגד השני או המפריעים אחד לשני.
מאז, כל המדעים נעו בכיוון הזה - של להיפטר מסיבתיות תכליתית. הכימיה ייתרה את התכליתיות בסוף המאה ה-18 (לבואזיה) והביולוגיה עם דארוין באמצע המאה ה-19 (וזו החשיבות העיקרית של תורתו...). בעוד שהניסוח הראשוני של חוקי התרמודינאמיקה היה תכליתני (כל מערכת שואפת לכאוס וכו אגב, גם חוק כלים שלובים מנוסח: שני כלים שלובים המכילים נוזלים ברמה זהה של דחיסות אך בעלי מפלס שונה שואפים להתאזן וכו'), במאה ה-20 פותחו ניסוחים ללא תכליתנות (אך יותר מסורבלים).
זה בגדול ההבדל בין המדע האירסטוטלי הקלאסי, ששלט עד למאה ה-17 לבין המדע מאז.
האם זה מבהיר את הנקודה?
זה גם נראה לי דיי עונה לתמיהה שלך שמדובר על מיסטיקה.
מה שנראה לנו כמיסטיקה היה נראה להם כמדע .
אך גם ההיפך הוא נכון - מה שנראה לנו כמדע להם היה נראה כמיסטיקה.
תשאל "איך?"?
באופן הבא:
בימי הביניים וגם חלק מהפילוסופים בעת העתיקה (כך אריסטו והסטואה בניגוד לדמוקריטיים ולאפיקוראיים) האמינו שאין חלל ריק ושהכל ממולא בחומר.
התנועה המכאניסטית - הנוצרת כתוצאה מסיבתיות פועלת - הוסברה כגוף הדוחף גוף אחר וכן הלאה. התיזה האחרונה הייתה משותפת לכל האסכולות.
אז כשאריסטו בא להסביר את מעוף החץ הוא מסביר זאת (בערך) ככה:
מצד אחד, מכיוון שהחץ הוא בעיקר מייסוד העפר שמהותו להיות בקרקע, הוא שואף אל צור מחצבתו. ובזאת מוסברת נפילתו בסופו של דבר. אך מאידך, הופעל עליו כוח על ידי יורה החץ (סיבתיות פועלת) שגרם לחץ לעוף קצת (ב"קצת" הכוונה למרחק קטן, אפילו בקטן באופן אינסופי - יש כזה מושג - מדובר פה, בסופו של יום, באבסטראקציות) וזה גרם לתזוזת האוויר מהשפיץ שלו, להוצרות לחץ מלפניו ולהווצרות חלל ריק מאחוריו (טוב - לא בדיוק הווצרות חלל - כי זה בלתי אפשרי - אבל מכיוון שאנו מתארים תזוזה קטנה באופן אינסופי מחד - ומאידך מכיוון שאנו מתארים שני תהליכים רציפים, בלתי פוסקים וקורים סימולטאנית - בו בזמן - הרי שלא נוצר חלל ריק בשום נקדת זמן) והחלל דורש מילוי אוויר. האוויר שממלא את החלל מאחורי החץ עושה זאת "בלחץ" - בגלל הלחץ שהשפיץ גורם - וכך דוחף את החץ הלאה - וחוזר חלילה - עד שהחץ נופל.
טוב, אני מקוה שאתה רואה למה בסופו של דבר וויתרו על הפיזיקה האריסטוטלית לטובת זו הניוטוניאנית...
עכשיו, כל השפעה של גופים האחד על השני ממרחק - כגון זו שדיברו עליה האסטרולוגים - נתפסה כמשהו על-טבעי, מיסטי. המדענים הרשמיים באקדמיה (וזה כולל את הרמב"ם - למרות שהוא לא היה באקדמיה), או ששללו השפעה כזו מכל וכל או שראו בזה כישוף והמליצו לשרוף על המוקד את העוסקים בכאלו תופעות - מדין "מכשפה לא תחייה"...
לא פלא איפוא שהמדע המודרני צמח דווקא בקרב המכשפים ולא באקדמיה: ניטון היה גם אלכימאי, קפלר היה גם אסטרולוג, ג'יורדאנו ברונו היה גם מכשף (ובעיקר מכשף), בייקון היה גם אלכימאי. וכן הלאה.
המדע המודרני מניח השפעה של גופים אחד על שני ממרחק. אצל ניוטון זהו כוח המשיכה. במאה ה-19 כבר דיברו על כוחות אלקטרומאגנטיים. היום ידוע שאין דבר כזה "נגיעה" של גופים אחד בשני פרופר - אלא כל ההשפעות הן ממרחק. יתר על כן, היום אין בדיוק מושג כזה "גופים" (אלא כאפרוקסימאציה - התקרבות - ואכמ"ל)...
בעוד שהמדע הקלאסי (בעקבות אריסטו) הניח שהחומר "מושחת" מידי מכדי להשמע לנוסחאות מתימטיות (בכלל, אריסטו לא אהב מתימטיקה - ויכול להיות שלא שלט בה יותר מידי) המכשפים ניסו לנסח נוסחאות שתחזינה את התופעות הטבעיות. עד שלבסוף חלקם הצליחו וכך הם נהפכו למדענים.
בעוד שהמדע הקלאסי לא ראה בעצמו ככלי שאפשר להשתמש בו כדי לשלוט על הטבע - גם בגלל שהטבע מושחט, כאמור ואי אפשר לחזות את הקפריזות שלו, וגם בגלל שלא מכבודו של המדע לשמש למטרות פראקטיות - המכשפים מאז ומתמיד ניסו לפתח מתודות (לרוב לא מוצלחות) להשתלט על העולם. וברגע שהם הצליחו - הם הפכו למדע.
ואעפ"כ, ניוטון בימיו מאד היה לא מרוצה מתורתו. וזאת משום שהיא הותירה דברים לא מוסברים - חוקי ניוטון. בעוד שאצל אריסטו, כל ההסברים נובעים מהנחות ברורות מאיליהן, כביכול - מאקסיומות (כגון: "שני גופים אינם יכולים להמצא במקום אחד". לכן, אם אחד הגופים דוחף את השני, השני יזוז ממקומו; כגון: "כל דבר שואף להגשים את מהותו", "מהותו של החץ היא עפר", "מהותו של העפר להיות בקרקע" לכן החץ ייפול לקרקע וכדומה) תורתו של ניוטון הותירה הרבה מקום לשרירותיות, ל"ניסיות" כביכול. למה חוקי ניטון הם כפי שהם? אין תשובה לזה אצל ניטון.
אגב, זה עוד אחד מן ההבדלים בין האקדמיה של אז לבין המשפים: שהאחרונים לא היססו להסתמך על נסיון אמפירי בעוד שהראשונים ניסו להעמיד הכל על לוגיקה, כביכול.
בכל אופן, ניוטון נשאר לא מרוצה - כי הוא הרגיש שהתיאוריה שלו לא יצאה מגדר כישוף - אבל הדורות הבאים התרגלו לרעיון שישנם חוקי טבע המסבירים הכל אבל עצמם אינם מוסברים. אגב, אע"פ שהתורת היחסות הופכת את חוקי ניטון כמוסברים ע"י חוקים יותר כלליים - היא עצמה מושטטת על כמה חוקים בלתי מוסברים, כגון E=mc2 (ה-2 זה בריבוע, כן?). ואכמ"ל...
כך שאתה רואה ש"מיסטיקה" הוא מונח יחסי...
עכשיו פרופר על חב"ד:
אני כלל לא בטוח שבעל התניא או בני דורו (או אפילו יהודים שחיו לאחר מכן - במיוחד כאלו שלא נפתחו להשכלה) הכירו את תורת ניוטון - בכללי או בפרטים. בן דורו של בעל התניא, הגר"א, עם כל התענינותו במדעים ובמתימטיקה (הוא תירגם את אוקלידס לעברית) הכיר רק את המדע הימי ביניימי. אצלו הארץ היא במרכז היקום, מסביבה יש גלגלים וכו וכו - כלומר, כל המהפכה המדעית של המאה ה-17 עברה בלי שהוא יידע עליה.
[שלום עליכם מעיד על דודו הת"ח שהיה לו איתו וויכוח על האם הארץ במרכז. דודו ראה בהשקפה הנגדית כפירה. וזה היה כבר בסוף המאה ה-19!]
מדברי בעל התניא על הגלגלים (אפילו מעצם הזכרת הגלגלים) משמע אותו הדבר. וסביר שכך יהיה. בעל התניא היה הרבה פחות פתוח מהגר"א כלפי מדעים - ואם הגר"א כך, אז בעל התניא על אחת כמה וכמה.
אגב - קוריוז: קראתי בזמנו איזה אלון חב"די, ושם פרופ' ירמיהו ברנובר (פרופ' לפיזיקה!!!) דיבר על הגלגלים וכו' באופן הבא (בערך - מצטט מזכרון):
פעם היו הרבה יישים שלא היינו מעלים על דעתינו. אם מישהו היה מספר לנו על אטומים במאה ה-18 היו צוחקים עליו. אבל היום יודעים ש.... וכו וכו
באותו אופן, ממשיך ברנובר, בבוא היום נגלה את הגלגלים, שעל קיומם מספר לנו הרמב"ם ברוח קודשו.
עכ"ל.
זה רק מראה עד כמה ידע של מדעי הרוח חשוב - אפילו עבור פיזיקאים:
כי פרופ' ברנובר אמנם יודע פיזיקה אבל את ההסטוריה של המדעים ברור מדבריו אלו שאיננו יודע אותה.
כי על אטומים דיברו כבר ביוון העתיקה. ואת קיומם של הגלגלים לא הרמב"ם גילה לנו ברוח קודשו אלא אריסטו, "ברוח קודשו" וזו הייתה התורה המדעית המקובלת בימיו של הרמב"ם. ומאז כבר התיאוריה הזו הופרכה מכל וכל (לשם המחשה: לפי התיאוריה הזו, חללית שטסה לירח הייתה אמורה להתנגש בגלגל הירח...). קיצר, והוא רחום יכפר עוון...
בענין "ביטול היש" , תורת חב"ד איננה ממש עקבית בנושא הזה. מצד אחד "יש רק הקודעש בורוכו" אבל מצד שני יש את כל תורת חב"ד, הכוללת ישים שאינם ממש תופעות הנגלות לעינינו. ואז נשאלת השאלה: מהם? כי באופן אובייקטיבי, לכאורה, אינם קיימים - כי יש רק הקודעש בורוכו. מאידך, גם באופן סובייקטיבי איננו מכירים אותם. אז לא ברור מה דינם של הספירות, הצינורות וכן הלאה
....
כך שאי עקביות בנושא הזה לא צריכה להתמיה אותך כשלעצמה.
אבל אם כבר הזכרת את קאנט. קאנט לא שלל את חוקי ניטון. הוא אפילו ראה בהם חוקים אפריוריים-מטאפיזיים/אפיסטמולוגיים (סינתטיים אפריוריים). אלא שהוא חשב שהם פועלים רק בתפיסת הסובייקט ולא על הדבר כשהוא לעצמו. כי הרי אצלו החלל והזמן קיימים - אלא שהם קיימים רק אצל הסובייקט. לכן חוקי ניטון הם חוקים המתארים את התנועה החללית-זמנית כפי שהיא מופיעה עבור הסובייקט.
עד כאן? כך שזה כשלעצמו לא סותר את הטענה שחלל וזמן אינם קיימים כשלעצמם.
אתה שואל:
"לפי תורת חב"ד, בחלוקתה הקבלית של העולמות (אצילות, בי"ע), נודעת עליונות לסוג המדבר, וכאן יש כביכול עליונות לגופים גלגליים שהינם חומריים (למרות היותם שכלים נבדלים)."
ובכן - הגלגלים אינם חומריים - כי הם אקטואל טהור - כפי שאמרתי מקודם.
נראה לי שהתיחסתי לכל שאלותיך.
ועכשיו עלי לזוז - אשמח לחדש את הדיון במועד מאוחר יותר...
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 18/04/2010 09:13:17
נשלח ב-17/4/2010 22:09
אני מסכים. בכל מקרה, אני חושב שאנחנו סוטים מהדיון עצמו.
נשלח ב-17/4/2010 21:38
באותו עניין אך בחסידות אחרת תוכל לראות כאן מצד שמאל למטה וההמשך כאן . גם כאן קבלה וכח משיכה, רק
שפה הארץ היא זו ששואבת את האדם אליה. ודווקא בחסידות שכנראה פחות רציונלית.
