חרדים מכחישי שואה? לא, פשוט אין תשובות!

מקובל להקשות, למה בשונה מאחינו החילונים, כמעט ואין בת"תים ובישיבות חינוך על נושא השואה, כביכול מדחיקים אותו ואיננו.
כיון שראיתי כמה שצרם להם, ראיתי צורך להבהיר את הענין מנקודת השקפתי.
אנו חלילה לא שוכחים לרגע אחד את מליוני חללי השואה, אנו כואבים את מותם ובתפילת 'יזכור' מידי שבת בשבתו אנו מכוונים אף עליהם, אך השאלה למה איננו מלמדים את הילדים על השואה, הינה טעות ביסודה.

אנו בשונה מאחינו החילונים, לא לומדים על אירועים ודברים איך היו, אנו רואים ומלמדים באירועים למה הם קרו, מה הוביל לאסון, ובנושא השואה לצערינו אין לנו תשובות, וגם מה שיש אסור לומר.

כאשר אנו לומדים על חורבן ביהמ"ק, נביאים שהיו באותה תקופה התריעו מראש, אחרי החורבן הם הסבירו למה קרה וקבעו לנו ימי אבל  , אולם כאשר אנו מסתכלים על השואה, ממרחק כה קרוב קשה לראות את כל התמונה.

יעברו עוד שנים רבות עד שנוכל לראות בפרספקטיבה רחבה את כל מה שהיה אז ומה קרה מאותם ימים קשים, מה עוד שעדין חיים בינותינו אנשים רבים שעברו את השואה ואיך תוכל לומר להם תשובות כאלה ואחרות.

האם אין לנו תשובות? זה וודאי אסור לומר, התורה אומרת, והיה אם שמוע וכו' ואם תלכו עימי קרי ...התורה נתנה את כל האופציות והזהירה מהצפוי.אך שוב איככה נאמר זאת ובינותינו פצועי השואה הזוכרים גם טובים וצדיקים שעלו בעשן המשרפות יחד עם שאינם.

מגוחך להקשות למה לא מלמדים על השואה, וכי על האינקויזציה שם נהרגו רבבות ואלפים מישראל כן מלמדים? על פוגרומים ומסעות הצלב, על אירועי ת"ח ות"ט כן מספרים? על פיגועים שבכל יום ויום כן משיחים עם הטף? התשובה היא לאו רבתי.

למה, כיון שאנו מחנכים כל דבר למה קרה, ולא לכל מקרה יש לנו תשובות מידיות. לדאבונינו אין לנו נביאים ותנאים שיסבירו.

הגיע פעם יהודי כאוב לבריסקע'ר רוב ושאלו למה היתה שואה ולמה עשה ה' ככה,אמר לו אספר לך מעשה שהיה, הגיע פעם מישהו למפעל גדול למכוניות, הוא עוקב בעיניו בהתפעלות אחרי המכונות מקצה האחד של המפעל ועד חלקו הסופי שבו יוצאת המכונית גמורה ומושלמת.

לפתע הוא רואה באמצע המכונה, נורה קטנה אדומה מהבהבת, הוא ניגש נרגש למנהל המפעל, מה זה הנורה הזאת, אמר לו המנהל שוטה שבעולם. כל מה שראית כאן במפעל הבנת הכל, כל התהליך ברור לך ורק הנורה הקטנה הזאת לא מסתדרת לך..

אותו דבר סיים במתק, כל מה שקורה בעולם, מלחמות פוגרומים, מהלכים מדינים ושמש וירח, הכל מובן לך כבר.. רק הנורה הקטנה הזאת אינה נהירה, השואה שהיתה לא מסתדרת לך.

 שלמה המלך כתב בקהלת, "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעטים" ההסבר פשוט,הקב"ה בשמים רואה את כל התמונה, אנו הקטנים למטה לא רואים כלום, אל תתחיל להסביר למה קרו דברים ויהיו דבריך מעטים.

זכורני בצעירותי, התגורר בשכונתי א' מניצולי השואה שהיה תמיד ממורמר, כל שנה בספירת העומר היה זועק, למה אתם לא שומעים מוסיקה,לא מסתפרים וכו', הכל בגלל 24 אלף תלמידי ר"ע שמתו? בשואה מתו פי כמה וכמה ובכל זאת אינכם שומרים אף מנהג אבל לזכרם.

בקטנותי שאלתו הנוקבת הציקה לי מעט, לימים הבנתי , בימינו שאין לנו מי שידע לומר כאן היתה טרגדיה תצומו, כאן נהגו באבל, יש דברים שלא נבין לעולם, הגמ' בתענית אומרת שמתכפו הצרות על עם ישראל, ביטלו את מגילת תענית.

כיון שהיו כ"כ הרבה ימים רעים לישראל, כבר לא אומרים, יום זה תשמרו באבל ויום זה לא תאמרו תחנון.וזאת מלבד שמי ידע להעריך גודל ההפסד לדורות באבדן של תלמידי ר"ע, מחמשת הנותרים שהקימו את עולם התורה נשכיל גודל ההפסד.

אלא מה תקשה לי, מהחילונים, הרי כל בר דעת מבין שאין בהם כל נימה קלה של כאב אמיתי, כל חגיגת יום השואה שהם מנציחים הינו בסה"כ עוד תירוץ עלוב להרגעת המצפון ולומר לאומות למה קמה מדינתינו.

ועיקר העיקרים ה'שואה' משמשת אצלם כמנוף לבצע עוד סחיטה מהאומות של כספי שילומים כאלה ואחרים. אז אתה עוד רוצה שלא ילמדו על השואה.

ולסיכומו של ענין, אנו מנציחי השואה האמיתים בהקימינו דורת חדשים של פריחה תורנית ויהודית משגשגת היפך חזונו של היטלר ימ"ש וודאי שלא אחינו החילונים אשר עומדים דקת דומיה עלובה לזכרו פעם אחת בשנה ובזאת סימו את חובתם כלפי הנרצחים.
הדברים נכתבו לאחר שעברתי על כל האשכול- אל מלא רחמים איפה היה אלוהים בשואה.ובאישור המנהלים, ואחרי האשכול הזה

שמעתי היום מפרופ' שלום רוזנברג את הדברים הבאים (בלשוני ובקיצור):
אינני מקבל כל הסבר לשואה, לא דתי ולא מדעי, לדבר על הנאצים כ"שטן" זה לא פחות רציונלי מלדבר על "שגעון קולקטיבי", משום כך אין מקום לדבר על "לקחי השואה".
אולם יש לשואה משמעות עצומה בשבילי,
אני לא עמדתי במעמד הר סיני והתוודעתי להיותי בן לעם הנבחר,
אולם בשואה השטן בחר בי, כמי שהוא לא מסוגל לחיות במחיצתו, וגם את נוכחותם של ספריו ותרבותו אין הוא יכול לשאת, שם נהייתי בן לעם הנבחר מחדש.

https://www.youtube.com/watch?v=DHSV5Otfac4

לינקולן, ערכים דמוקרטיים, גם אני אוחז בהם, אינם ממין העניין כאן. מדינה, כל סוג של מדינה, היא גוף בעל אינטרסים המתקיים בעולם ממשי, תחת מכלול גדול של בעיות ואילוצים, והיא פועלת על פי צרכי ההגיון הקיומי שלה, רזון ד'אטרה . משיחיות, מכל סוג, היא יציאה מן העולם הממשי לתחום אחר, חורג, והתנהגות המדמה את אותו תחום חורג והחוקים המיוחדים שלו כאילו הוא הוא העולם הממשי, ולפיכך מעשה זה הוא מתכון להתאבדות בטוחה. אחד יכול להחליט בתוקף אמונתו, שהוא רשאי, כך לפתע פתאום, לחצות בריצה את נתיבי איילון, ודבר לא יקרה לו. אם לא יהרג, יאשפזו אותו בבית משוגעים. בעיה חריפה היא במה שהרבה אנשים נוטים להיסחף כעדר אחרי מנהיג בלתי שפוי, ולהתאבד יחד איתו. בעיה חריפה נוספת היא במה שמאמינים מן הסוג הזה נוטים לחוסר סובלנות קיצונית ולשליחות מיסיונרית, או אז, ותמיד מתוך אהבה גדולה, הם מחסלים את מי שאינו חושב כמוהם.

אחת הבעיות הגדולות של היהודים שהם לא התעסקו בהיסטוריה, לא ראו המצב לאשורו, ולא רשמו אותו בכתובים. כך נתחנכו דורות רבים מתוך איוולת גדולה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בדבריו של 'מהבכירים'.

 כאן אני רוצה להדגיש שתי הערות חשובות. [א] אין ספק גם בחשיבות של מתן משמעויות שונות למאורעות היסטוריים. ראה למשל מה שכתבתי ב'מכות ישראל'. אבל אסור בתכלית האיסור להתעלם מן התהליכים ההיסטוריים הראליים, כל עוד חפץ חיים אתה.

[ב] שואת מרד בר כוכבא הביאה להכרה במצב החדש שעם ישראל נתון בו, המחייב התנהגות חדשה. 'בשעה שאתה רואה שעה חצופה אל תעמוד נגדה אלא תן לה מקום'. סוף המאה ה 19 והמחצית הראשונה של המאה ה 20 היא התקופה שבה חלק מן היהודים מצטרפים לתהליך היסטורי אירופי, מבטלים את הכלל של השעה החצופה, לוקחים את גורלם בידיהם וחוזרים אל במת ההיסטוריה. הם הצליחו בכך ממש בדקה האחרונה.

 ירוחםשמ, צריך לשים לב לעובדות נתונות. אלכסנדר הגדול מת ב 323, ומאבקי החשמונאים מתחילים ב 166 לערך. האימפריה היוונית אינה קיימת. מוקדון כנועה. מצרים כנועה. בית סלאוקוס גוסס. וכפי שכתבתי קודם, השלטון האפקטיבי מסביב לכל הים התיכון נמצא בידי רומא. כולם מתנהגים לפי האינטרסים שלה ובמסגרת חופש הפעולה שהיא נותנת להם. קרא שוב את הרשימה הנזכרת על חנוכה ותקבל תמונת מבוא על מצב הענינים. ספר יוסיפון הוא חיבור שנכתב, כמדומני, במאה התשיעית בדרום איטליה. במה שנוגע לעולם היווני והרומי, אשר אנחנו מצויים בתוכו מבחינה גאוגרפית, יש ספרות בכמות עצומה, כולל הרבה מאד ספרות מקורית. הרבה ספרי מקור תורגמו לעברית, ואחרים נכתבו בעברית.

עודד

עודד

גדלתי תחת ערכים דמוקרטיים, זכויות יסוד וחופש דת הם חלק מהם. כולל החלק המשיחי כל עוד זה לא מתבטא בכפיה כלפי אף אחד.
בעניין מחלת ה'צטטת' יפה דיברת, זה יכול להביא לאסון. כאשר היא הופכת אנטיתזה לערכים דמוקרטיים.

תוקן על ידי לינקiלן ב- 11/04/2013 20:16:25

לינקולן, דבריך בדבר 'העמים הכפופים לה'', [אני משער שלשון יחיד נכונה יותר],  דברים אלו מעידים כי מחשבתך ה'היסטורית' אינה מצויה כלל בעולם הממשי. זו בדיוק הבעיה עליה אני כותב כאן, כי כיום חזרנו לקחת חלק בעולם הזה, ועדיין יש, כמו 'מהבכירים', המחנכים ברוב איוולת להחזיר אותנו לעולם המתים. אלהים והכפיפות אליו הם לגמרי חסרי משמעות לעניין שלנו. ודאי שאינם סיבה לנהוג בחוסר אחריות מטורף. הכפיפות הזו לא תסייע לך אם תתישב ותקרא תהילים במאורת צפעונים או בכלוב אריות רעבים. זה ממש לא ירשים אותם. אתה כפוף למאזן הכוחות והאינטרסים, וחייב להבין אותם היטב ולדעת לפעול נכון, וגם זה עדיין אינה ערובה מספיקה להצלחה, אבל היא הכרחית.

צריך להבדיל בין תור זהב תרבותי, אליה מתכוון מ80, לבין תור הזהב של האימפריה מבחינת השלטון המאורגן, השקול והיציב, מנהל תקין ביחס לכל חלקי האימפריה, השלום הרומי, השגשוג הכלכלי המשותף לכל והשתלבות בפעילות התרבותית.

השלום הרומי לא היה משיחי אלא עובדה קיימת, והוא תהליך הדרגתי משתכלל. מתן יעוד לעם מסוים או לתרבות מסוימת, גם הוא אינו משיחי. הרומאים פעלו בצורה מעשית מאד, הגיעו להשגים עצומים לרווחת כל האימפריה, והשפיעו השפעה עצומה על כל העולם המערבי על היום הזה. גם לבריטים היה חזון של שלטון באימפריה, גם הוא היה מעשי, מוצלח ורחוק ממשיחיות. משיחיות היא יציאה מן המציאות הראלית, החלפתה באיזו השקפה אחרת, קביעתה כהמציאות הראלית האמתית ופעילות בהתאם לה . ישעיהו מציב חזון אחרית הימים שאליו האנושות צריכה לשאוף ולהתכוון באופן מעשי. אבל אם אתה תתנהג בפועל כאילו החזון הזה מצוי בממש, תתפרק מכל נשקך ותלך לגור עם זאבים, או אז יטרפו אותך קודם שיספיקו להכריז עליך כעל מטורף.

ירוחםשמ, תודה על המחמאה. כבוד הוא נכונות לדון בדברים מעמדות והשקפות שונות, להתווכח עליהם, לנסות להבין, לשכנע, וגם להודות בטעות כאשר היא מתגלה.

אנחנו עוסקים כאן בענין הסטורי ולא בפילוסופיה של ההיסטוריה, אשר גם היא מחייבת ידע עמוק מאד בהיסטוריה ואינה עומדת בלעדי ידע זה. שוב מופיע כאן מאמץ להימלט מן המציאות אל מחוז דמיון הרה אסון.

באשר למרד החשמונאים, אני מבקש ממך שתקרא שוב את מה שכתבתי עליו 'חנוכה – הערה קצרה על הרקע הגאופוליטי וההיסטורי'. או אז תראה כי לא היה דבר מטורף או מיוחד במרד הזה, היו עוד, והכל היה בתחום המרחב הגאופוליטי הרומאי שבו שלטה רומא שלטון מלא בלי אף חייל אחד בשטח. אין צורך לומר שהחשמונאים הראשונים פעלו בתוך מסגרת האינטרסים הרומיים ועל פיהם וכרתו בריתות עם רומא. אפילו ארצות הברית וברית המועצות לא זכו בעוצמה כזו. הבעיה שלנו היא במה שזו היתה הפעם האחרונה שבה נהגנו במדיניות ראלית עד לתקופתנו. על המצב הגאופוליטי בתחילת המאה השניה אני יודע לא רק מהרכבי.

הקמתה של מדינת ישראל אינה מעשה טרוף אלא תהליך אירופי כללי שבו נטלנו חלק. למזלנו, עלה בידינו לממש את האפשרות שנתן לנו התהליך הזה ברגע האחרון ממש. היום הוא לא היה אפשרי כלל.  

עודד