האם חייב להיות "פשט" אבסולוטי?

אוי, חבל שנזכרת עכשיו, אני מחר חוזר לישיבה להתחיל את הזמן...

כשאשוב אצטט ב"נ משם ואסביר...(אין לי גם את הספר כאן...)

סליחה.

אכן העלת את המקום בו כתבתי את השיטה שלי לגבי אמת.

ולענ"ד ולמיטב הבנתי את דברי מרן הרב זצ"ל - יש קשר לפשט כיוון שהוא מדבר במאמר "עבודת א-לוקים" (שנמצא בסוף הספר "אדר היקר") על המעגל שאדם עובר מלהיות נייטרלי כאשר הוא תינוק - ללהיות נייטרלי כאשר הוא מגיע למעלה רוחנית גבוהה שאז הוא יכול לקלוט את הדברים כפשטם מבלי לערב בזה את אישיותו - אך במעלה הגבוהה שהפעם הוא מבין את הדברים בצורה הרבה יותר גבוהה.

מקווה שהדברים ברורים...אם תרצה, אנסה להסביר טוב יותר...

אין המובן "פשט" מובן של שטחיות, פשט יכול להיות גם עמוק ביותר, ויכול כמו כן להצריך ריכוז מחשבתי מלא בכדי לעמוד על פשוטן של דברים.

הפשט הינו התוכן והמשמעות של הדברים אותם מבקשים להביע.

הוא יכול להיות מובן בקלות ויכול להיות מובן אחר מאמץ, הוא יכול להיות מאמר תורני ויכול להיות בסתם דיבורים של חול, קיצורו של דבר, הוא בא לגלות את תוכנו של הדבר המובע.

 ----------------------

אכן, כאשר מדברים על פשט, רמז, דרש וסוד, באופן עקרוני כולם שייכים בסופו של דבר לפשט – גילוי תוכן הדבר (מלבד אולי דרש), אלא שונים הם זה מזה באופני גילוי תוכן הדבר.

הסוד - הינו גילוי התוכן הפנימי יותר והנסתר מעין בלתי בוחנת היטב, התוכן הנסתר עלול להיות עטוף במשמעויות אשר יכולים להסיט את הבוחן ממנו.

הרמז - אינו גילוי הנרצה בעצם הדבר אלא רומז ומשייך הדבר לעניין אחר, הוי אומר, הרמז מגלה את תוכן הדבר של ענין אחר ע"י הענין המדובר. יכול הוא לרמוז לדבר נסתר כמו לדבר נגלה.

(הדרש - מוציא את התוכן מהקשרו, לכאורה אין לו שייכות לפשט ואולי הוא הפכו, אינו בא לגלות את תוכן הדבר אלא לשנותו או להוסיף עליו)

הפשט - הוא ממילא גילויו של התוכן המדובר ללא סטייה מכפי המתבקש מעצם הדבר, בלי חדירה של המעטפת הטומנת בחובה את הסוד ובלי שימוש בקישורים אשר הרמז מפנה עליהם.

להערכתי [הגסה] המילה "פשט" הנה נרדפת לביטוי: "על פניו".
והוא לא יכול היות אבסולוטי, אלא משתנה בהתאם להבנתו האינדוודואלית של כל אדם באשר הוא.

ניתן להתייחס לאחדות חשיבה בסיסית ונורמטיבית המאפיינת בני אנוש, עם כל מה שכרוך בה, ולא מעבר.

תוקן על ידי הנביאה ב- 25/04/2010 21:38:41