| נשלח ב-22/4/2010 11:33 |
 |
| |
מדוע שורפים דגלים? קצת להבין אם מישהו יכול לעזור.
שלום אני ילדה בת 16 שלומדת באולפנא וגרה בצפון,ואני זקוקה לעזרה,אני רוצה להבין יהודים מהעם שלי ואני רוצה להבין את הדרך שלהם -יכול להיות שאני לא יסכים אבל אני יבין.אני שמחה שיש לי בעם אנשים חזקים שהולכים ומראים דוג' לכל הסובב.אבל אם אין אהבת א"י בציבור שלהם-הציבור החרדי{שזה חלק מהמשולש של אהבת ישראל תורת ישראל וא"י}-למה לחיות כאן?
תראו אני לא אדם שאוהב את הממשלה ח"ו גם לי יש צלקות ודברים שאני מרגישה שהיא פוגעת בי במשפחתי ובהמון שסובבים אותי.אבל יש את הממשלה ויש את הארץ,ויש את הדגל והמנון שלא שייך לממשלה !הממשלה היא תועבה אחת גדולה -אבל זה בחירה של הקב"ה-הקב"ה בחר במנהיגים הללו ואנחנו צריכים לשמוח בכל מה שה' עושה.אני באמת לא מצליחה להבין את העניין של לא לחגוג את היום שבו קיבלנו את מה שהק"ה הבטיח לאברהם אבינו לפני אלפי שנים.הקב"ה בעצמו הבטיח לנו את א"י למה לא לציין את היום בו קיבלנו אותה שמחה רבה.אני לאחושבת שחידשתי משהו פה רק אולי תצליחו להבין את מה שאני אומרת ותתנו לי תשובה כלשהי -למה?מה לי ולעוד המון אנשים שגירשו אותם מגוש קטיף לא קשה?!אנחנו מתמודדים!אתם בורחים!אני לא יודעת מי בדיוק עשה את זה אבל אלו היו יהודים אני לא יודעת אם הם היו מהמגזר החרדי או לא אבל למה הם שורפים את דגל ישראל?זה לשרוף את העם שלנו אנחנו עם אחד אז יש כאלו שהם שבויים -שהלבבות שלהם שבויים במקום אחר אז נתפלל לרפואתם.למה להיסגר ולא לעזור?למה לא לחנך את הילדים לעזור לאדם שבמצוקה?אני רוצה תשובות בבקשהאני לא רוצה להגיע למצב פנימי של שנאת חלק מעמ"י.בבקשה תעזרו לי.
***
תוקנה הכותרת על ידי מיימוני לפי תקנות הפורום.
תוקן על ידי עצכח ב- 23/04/2010 09:19:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 18:35 |
|
| |
מיכי,
היות ואתה ממשיך בשלך, פטור בלא כלום אי אפשר, אז רק משפט וחצי
אני הבאתי את המקורות ב'משך חוכמה' לא כדי ללמד אותך תורה, אלא כדי שתיווכח מה היה קו המחשבה שלו בנושא הקדושה, ושאתה הוא זה שהוצאת דברים ממשמעותם, ולא ליבוביץ גם אם הוא הביא את הדברים כאילוסטרציה -
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 11:11 |
|
| |
זה אולי לא יפתור את בעית שורפי הדגלים המתוסכלים, או אול יגביר את תסכולם, אבל לך זה אולי יעשה טוב על הלב
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 10:28 |
|
| |
איילת כמה הערות, 1. נראה לי שאלה ששורפים דגלים עושים את זה בעיקר כדי להתריס נגד ולעצבן, הם פשוט חסרי אונים מול המציאות של המדינה שחיה מול עינהם ולא מסוגלים להתמודד איתה, מה שיוצר תסכול שיוצא בצורה של התרסה ע"י שריפת דגלים. 2. בכל מקרה , אני חושב שהם גורם שולי והם לא הענין העיקרי. כי בסופו של דבר המציאות של המדינה (חילונית , שראשיה אינם שומרי תורה, וחלקם אף אנטי, וחלקם האחר סתם מושחת במידותיו וכד' לצערינו) היא אכן מציאות לא פשוטה שצריכה קצת לעצבן וחשוב מכך לאתגר גם אותנו , והתשובה שאת מציעה כאילו "הקב"ה בחר בהם" היא לענ"ד טעות די קשה, גם אם נובעת מאמונה תמימה שבסיסה טוב. הפתרון שאני מציע הוא הבנה שכעם אכן זכינו בתש"ח למצב טוב עשרות מונים ממה שהיה לנו לפני כן , אלא שבהרבה מובנים החמצנו את השעה, ונתנו לכל מיני גורמים שאינם אמונים על התורה על היושר ועל הצדק לשלוט בנו, ולהוביל את המדינה למקומות די עגומים שאין צריך לפרטם, ולכן עלינו לעשות חשבון נפש, ולהשתדל למצוא את הדרכים לתקן את המעוות, וזאת מתוך הבנת המצב המורכב שבו מחד אנחנו מודים לקב"ה על המקום אליו הוביל אותנו, ומצד שני אנחנו לוקחים אחריות על תיקון הפגמים שבה, ולא תולים את האחריות בגורמים אחרים. (ולא כ"כ משנה בעיני אם הגורמים האחרים הם השטן כדעת הסאטמרים, או הקב"ה כפי שאת קבעת, או סתם הממשלה כפי שידברו "ריאליסטים" השורה התחתונה היא אחת, שאנחנו לא לוקחים אחריות והמצב ממשיך להתדרדר רח"ל...)
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 10:04 |
|
| |
ריב,
אין טעם להעמיס מקורות. דברייך שוב לא רלוונטיים לדיון שלנו.
לייבוביץ טוען שאין בכלל קטגוריה כזו שקרויה 'קודש', ומשמעותה היחידה היא קיום מצוות אלו או אחרות. הוא לא מסכים שהקב"ה מעניק קדושה לחפצים (ראי יחסו לא"י, והראיה ממשנת כלים), וזה נגד ההלכה. אין בדברי המש"ח מאומה מן הטענה הזו. הגמרא בריש נדרים כבר מדברת על קדושה ונדר כחלויות בחפצא.
ה'עובדה' שעצמים שלא משמשים לתפקידם קדושתם פוקעת, היא פשוט טעות הלכתית ללא עוררין. ע"ע ביהמ"ק ומקומו, קרבן שמתו בעליו, ס"ת שבלה, תפילין שבלו וכדו'. אז מה עניינו של ביכ"נ להכא? למה זה בכלל מעניין לדון לגביו?
ולגבי הוצאת דברים ממשמעותם, אני חוזר ומפנה אותך לציטוט מדבריו שלו עצמו שהוא משתמש במקורות כאילוסטרציה בלבד. את כבקיאה בכתביו ודאי מכירה את המקורות לציטוט הזה. אבל כל מי שמכיר את דבריו וכתביו יודע זאת גם בלי שהוא יאמר זאת בפירוש.
מחמת הבקשה לא אמשיך בהטיית הדיון של האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 09:56 |
|
| |
לפותחת האשכול היקרה,
אנשים שורפים דגלים משום שהם מאמינים שהתנועה אותה מייצג הדגל העבירה אנשים על דתם ודעתם. הם רוצים להביע בזה את מחאתם, ואני חושב שיותר מזה הם עושים למען עצמם ולמען דורותיהם הבאים: הם מראים בכך את התיעוב המוחלט שהם חשים כלפי מדינה שסותרת בצורה חזקה כל כך את אמונותיהם ומחנכים כך את בניהם לאותו תיעוב. אני לא שותף לעוצמת התיעוב שהם חשים, אבל אני סבור שבהינתן עוצמת תיעוב שכזאת, שריפת דגל היא מעשה די מתבקש ואפילו אנמי.
רוב האנשים האלו חיו בארץ עוד לפני הקמת המדינה, וחלקם הגדול אפילו עוד לפני תחילת העלייה המודרנית לארץ. מבחינתם, קנה המידה היחיד למדידת איכות החיים בארץ היא איכות החיים הרוחנית, ולכן אין הם רואים שום סיבה להודות לקב"ה על הקמת המדינה, אלא להיפך, מעשה שצריכים להצדיק עליו את הדין. מאז הקמת המדינה התגברו ביתר שאת האתגרים העומדים לפיתחה של היהדות הנאמנה, ויהודי שאמון על "ואל תביאנו לא לידי ניסיון" לא צריך לשמוח על בואו.
את לא צריכה להיפגע אישית משריפת הדגל. דגל ישראל איננו "דגל הלאום" כמו שמכונה בטקסים הרשמיים של המדינה, אלא הוא בסך הכל דגל המדינה. האמיני לי שאנשים אלו פועלים מתוך אהבת ישראל אמיתית ודאגה לעתידו, ואפילו את, שחונכת על ערכים שונים מאלו, צריכה להבין כי לשיטתם מעשיהם רק גורמים לטוב עבור עם ישראל ולכן אין שריפת הדגל מהווה סימן לשנאת ישראל, אלא להיפך.
את מאשימה את האנשים האלו בסגירות ובבריחה. זהו נושא שראוי לדיון בפני עצמו, עד כמה מחוייב אדם להקריב מעצמו כדי לזכות את הזולת, אבל לעצם העניין ההאשמה שלך אינה נכונה. האנשים האלו יכלו לשבת בביתם ולא לעשות דבר בשעת הצפירה. אבל כנראה שהם כן מאמינים בחובתם להשפיע על סביבתם, ולכן הם מפגינים בפרהסיא את דעתם. זה אולי מרגיז את מי שחולק עליהם, אבל זהו טיבעה של התנגשות בין השקפות עולם שונות. העובדה שאת כל כך מתרגזת ממעשיהם (ויש שהולכים רחוק יותר ומרגיזים עוד יותר עם הפגנות בוטות יותר), רק מוכיחה שהם ממש לא מסתגרים ולא מנסים להתחבא מאף אחד. יש להם השקפת עולם מוצקה למדי והם מביעים אותה בכל הזדמנות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 00:13 |
|
| |
השניים הראשונים היו כל כך מוצלחים? מכל בחינה שהיא?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2010 22:23 |
|
| |
שבוע טוב!
הבהרה!
את בקשתי שלא להסיט את הדיון מהשאלה של איילת,כתבתי טרם ראיתי את פניניו של הרב מיימוני.
ראויים הם דבריו להיחקק באותיות של זהב על ליבו של כאו"א.
את הרה"מ אשאל מה כוונתך שאנו עלולים לאבד גם את ביהמ"ק השלישי, ואם זה אכן יקרה בוודאי נזכה לבית רביעי- ילמדנו רבינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2010 21:16 |
|
| |
מיכי,
הבעיה איתך שאתה חושב שאתה יודע מה ליבוביץ חשב ואמר גם מבלי לעיין בדבריו - הרי בלינק הראשון שהפניתי אליו ליבוביץ אומר וחוזר ואמר, שמהותם של כתבי הקודש היא אך ורק במשמעות קדושתם. ומאחר והוא נשען על הנחת היסוד שספר התורה מזוהה עם ה' - לפיכך יש בו קדושה עצמית -
ואחרי הדברים האלה, היות וההלכה אומרת ש'תשמישי קדושה' שאינם עוד בשימוש - דינם להיגנז. אז לדעתך כשלא היה ניתן אצלו להשתמש עוד בתשמיש קדושה, כמו ס"ת תפילין וכיוצא בזה, הוא להכעיס נהג לעשות ממנו עפיפון ? ההכחשה כביכול, שאתה מייחס לליבוביץ' אין לה שום משמעות מלבד הביטוי המעשי של אי ציות להלכה - באשר להבעת דעות הוא רשאי לבחור בדעה של איזה מן החכמים שדבריו מתאימים לדעותיו - הבעיה היא שאתה טופל עליו כאילו הוא הוציא דברים ממשמעותם וזה האשמה חמורה למי שאינו יכול להשיב לך...בעוד שהאמת היא שאתה הוא זה שמוציא דברים ממשמעותם
למה לגבי ביכ"נ זה לא פשוט ולמה זה לא רלוונטי? הרי על זה עיקר הויכוח - שאתה טוען שהבית קדוש מחמת הציווי בלי קשר למטרה אליו הועיד ה' את הבית - לך הדברים אולי אינם פשוטים כיוון שאתה עסוק בדיקדוקי מצווה וקדושה שהינם בגדר "אמונות ודעות" והרי כמו שכתבת ישנם מחלוקות בין חכמים בעניינים אלו - וזה לגיטימי מבחינה הלכתית שחכמים חושבים אחרת אחד מהשני וגדר ההבחנה בין קדושה למצווה אינו גבול ברור - אולם לגבי כיצד יש לנהוג בפועל ההלכה מפורשת בשולחן ערוך אורח חיים דיני בתי כנסת סי' קנ"א - קנ"ג כמו שכתבתי, עיין שם.
וראה מה כותב הרמב"ן בחידושי למסכת מגילה כה ב:
"לפי מה ששנינו במשנתנו בית הכנסת לוקחין בדמיו כו' משמע ודאי שבית הכנסת קדושה יש בו וכדאמרינן בגמ' (כ"ו ב') אוגורה ומשכונה אסור מאי טעמא בקדושתי' קיימי, ואמרינן נמי אמאי תיפקע קדושתה, והשתא קשיא לי א"כ היאך נמכר והלא דבר הראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה...
ויש לישב ולומר דבית הכנסת עשו אותו כתשמישי מצוה לולב וסוכה, והן עצמן אע"פ שנזרקין לאחר זמן בזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד, לפיכך בית הכנסת כל זמן שבני העיר רוצין בו ומצותן עליו נוהגין בו קדושה ואפי' בחרבנו, שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לשפץ אותו ולבנותו, אבל אם נמלכו למכרו כבר עבר זמן מצותו כסוכה לאחר שבעה ונפקעה קדושה [דמצוה] מיניה. "
מדברי הרמב"ן מסתבר "שקדושת הבית היא עצם המצוות שיש לקיים בו ותו לא (שזו טענת לייבוביץ)." והנה ברוך השם כאן אתה לא נזקק לליבוביץ' כדי להביע את התרעמותך על הכחשה של עובדה הלכתית פשוטה - שהרי הוא סובר שבית הכנסת אינו תשמיש קדושה אלא תשמיש מצווה והוא מסביר שדברי המשנה והגמרא שיש לבית הכנסת קדושה באים לומר שבזמן המצווה יש לבית הכנסת קדושה של כבוד, ככל חפץ של מצווה שאסור לנהוג בו בבזיון.
אולי לדעתך "זה לא רלוונטי" כיוון שההלכה סותרת את ההסבר העקרוני שלך לקדושה בקטגוריה אחרת ממצוות שאתה מייחס למש"ח - ולא זו בלבד שאתה הוא זה שמוציא דברים ממשמעותם בכדי להתאימן לעמדותיך, אתה מכחיש את כל שאר הכתובים שאינם משתמעים לשתי פנים והמעידים על כך שהפירוש שאתה מציע סותר אותם - כל מי שהוא בר דעת שאיננו משוחד ושאינו בעל דעות קדומות, ועיין בכלל הדברים שהבאתי, או שעיין בדברים במלואם במראה המקום אליו ציינתי, אמור להבין שבציטוט שבחרת להביא "וכל הקדושות המה מצד הציווי שציווה הבורא לבנות בית לעשות לו זבחים וקורבנות לשמו ית' בלבד.." פירושו שהבית הוא כדי לעשות בו זבחים וקורבנות לשמו, והקדושה של הבית היא במעשה המצוות , והיא לא תכונה של העצמים שבהם מקויימות המצוות למרות ועל אף שה' ציווה על הקמת הבית - והרי הוא כותב במפורש "שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבניין, לכן מותרים ליגע כל הטמאין מאחוריו..להראות שרק ממי ששכן שמו באותו בית אתה ירא, ובפנים ממנו קודש ולא מאחוריו.."
ראה ב'משך חכמה' (במדבר ג', מה) - הוא דן במקור ההבדל בין תשמיש קדושה שהוא קדוש, לבין תשמיש דתשמיש שאיננו קדוש, ומקור ההבדל הוא בין כהנים ללויים - הכהנים הם תשמישי קדושה כיוון שה' בחר בהם לשרתו והם' שלוחי רחמנא' - ודו"ק דין זה של כהן ככלי שרת = 'חפצא', נאמר במש"ח רק ביחס לעבודתו של הכהן במקדש ורק כאשר הוא לבוש בבגדי כהונה, (ועיין בדבריו שם ב"ויקרא" ח,ל "שהכהנים שווים לכלי שרת שאהרון ובניו במשיחה וכל הכהנים לדורותיהם בהלבשה ועבודתם במקדש " - כלומר, אצל ה'משך חכמה' זיהוי ה'חפצא' תלוי במילוי המצוות ואינו קטגוריה אחרת ממצוות - וכמו שכותב הרמב"ם בספר המצוות עשה ל"ג : "וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה ואמרו בפירוש 'בזמן שבגדיהן עליהן כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהם והוו להו זרים' ) והלווים הינם משמשי שמשין ולכן אין בהם קדושה - אז אם תמצא דעות אחרות שאומרות שגם בלווים יש קדושה - וכמו שנפסק בשו"ע אורח חיים קכ"ח ו - שעל הלוויים ליטול את ידי הכהנים לפני ברכת הכוהנים (משום שבזוהר נמצא שצריך לקדש את ידיהם על ידי אדם קדוש, וכך תתווסף קדושה )- אז תאמר גם על ה'משך חוכמה' שהוא הולך נגד ההלכה?
"ויותר מזה הלוחות מכתב אלוהים גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרס ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם" מה עוד יש להוסיף על הדברים האלה ?
אך מכיוון שברור לך שהמש"ח אינו מתעלם מ'עובדות הלכתיות פשוטות כאלה', איך תפרש אתה את הדברים אחרת ממה שאני מפרשת כדי שיתאימו לך - ואם נשאר בך עוד ספק בקשר לפירוש שלי אז ראה דבריו
בפירושו לבמדבר ג' מה שמבוססים על אותו העיקרון שברגע שה'חפצא' אינו ממלא יעודו קדושתו פוקעת : בת לוי שזנתה עדיין אוכלת מעשר, לעומת כהנת שזנתה איננה אוכלת תרומה - וההבדל הוא בכך שכהנת 'קדישא גופא' ולכן כשזנתה פקעה קדושתה ואיננה יכולה לאכול תרומה, לעומת זאת בת לוי איננה קדושה בגופה, ולכן אין לה אפשרות להתחלל והיא מותרת במעשר אף אם זנתה או נשבתה -
על שכהנת 'קדישא גופה' הסכימו חכמים כולם פה אחד ? או אולי במקרה זה המש"ח הולך נגד ההלכה ?
ראה דעת רש"י ביבמות (מה. ד"ה שבנה פגום ) שלכהנת אין קדושה - וראה גם בתוספות (בקידושין סו : ד"ה ולזרעו ) שם נאמר שכוהנות לא שייכות בברית הכהונה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 18:16 |
|
| |
ומה עם ספר תורה? גם בו מותר לעשות שימוש (אולי עפיפון?)? גם לגבי ביכ"נ זה לא פשוט, אבל אין טעם להיכנס לכך כי זה לא רלוונטי. יש דוגמאות פשוטות שמראות שאת לא צודקת (כמו ס"ת, תפילין, קרבן שמתו בעליו וכדו'). והגמרא בריש נדרים קובעת שנדרים וקדושה הם דין בחפצא, בעוד שבועות (ואולי שאר איסורי התורה - זו מחלוקת ראשונים. ראי קה"י שם סי' טו) הם בגברא. זהו ההבדל העיקרי בין קדושה למצוות.
ההכחשה של עובדה הלכתית פשוטה שמבחינה בין קדושה לבין מצווה, ובין תשמישי קדושה לתשמישי מצווה (ראי לגבי גניזה במגילה יז ועוד), היא שמפריעה לי אצל לייבוביץ. מכיון שברור לי שהמש"ח לא מתעלם מעובדות הלכתיות פשוטות כאלה, לכן דבריו שציטטתי אמורים להתפרש אחרת ממה שהצעת: קדושת הבית היא מפני שנצטווינו עליה, ולא מחמת עצמו (כלומר לולא הציווי הוא לא היה קדוש). אבל לא כתוב שם שקדושת הבית היא עצם המצוות שיש לקיים בו ותו לא (שזו טענת לייבוביץ). אגב, זו כנראה מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן (האם הבית הוא מטרה למצוות או שהן מטרה אליו). והאריך בזה מאד הרב רא"ם הכהן (ראש ישיבת עתניאל) בספרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 17:30 |
|
| |
ועוד מיכי,
ליבוביץ מעולם לא התכחש ולא כפר בדברי חז"ל ש"בתי כנסת אפילו לאחר שחרבו עדיין הן בקדושתן " ולהבנתו, ז"א שאין להשתמש בהם בצורה שיש בה בזיון -
האם לדעתך זאת העובדה ההלכתית הפשוטה שפירוש ש"הן עדיין בקדושתן" הוא שיש בהם קדושה שהיא קטגוריה אחרת ממצוות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 16:28 |
|
| |
אני לא יודעת איך הגעת לזה שיש בדבריו קדושה שהיא קטגוריה אחרת ממצוות, כשלכל אורך דבריו כמו שבציטוט שבחרת להביא ( למה דווקא אותו שהוא בעל אותה משמעות כמו יתר דבריו ) הוא מדגיש שרק השי"ת קדוש - וכל יתר הקדושות תלויות במילוי המצוות שציוונו בהם
"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם"
בכל אופן, נראה לי תמוה שאתה עומד בשלך.. ככל הידוע לי אפילו בית כנסת ישן שאינו בשימוש מותר למכרו ולהשתמש בדמיו לדבר מצווה, ואם נעשתה המכירה ע"י ז' טובי העיר והמעמד אנשי העיר מותר אפילו להשתמש בדמי המכירה לכל מטרה שהיא צורך אנשי העיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 16:01 |
|
| |
ריב,
אביא רק ציטוט אחד מתוך הדברים שהעתקת כאן:
...אין שום עניין קדוש בעולם...רק השי"ת הוא קדוש..ולו נאוה תהלה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד ציווי שציווה הבורא לבנות בית לעשות בו זבחים וקרבנות לשמו ית' בלבד...
כלומר יש קדושה, וזו קטגוריה אחרת ממצוות (זו עובדה הלכתית פשוטה, שהמש"ח אינו מעלה בדעתו לחלוק עליה, להבדיל מלייבוביץ), אלא שיסודה הוא בציווי ה' ולא מחמת עצמה. והן הן דבריי. היטפלות למילה אינה יכולה להוות תחליף לפרשנות עקבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 14:28 |
|
| |
לענ"ד חבל מאוד שהסיטו את הדיון משאלת פותחת האשכול
הוא הרי בקשה עזרה!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 14:13 |
|
| |
יש בכוחו של כל יהוד- וודאי בכחם של עשרה יהודים להפוך חול לקודש,
אדם יכול לקדש את החמור שלו והחמור מיד הופך קדוש,
עשרה אנשים יכולים לקדש מקום מסוים לבית כנסת, המקום הופך מיד קדוש
עשרה חסידים מקדשים אדם אחר להיות רבם- האדם הזה בעייניהם קדוש,
הר סיני לשעתו היה קדוש- לפני זה ואחריו המקום לא היה ואינו קדוש.
כלומר ההסכמה של יהודים לקדושה של חפצא , תופסת, ה
ארץ ישראל קדושה- למרות דברי הכפירה של האפיקורס להכעים שחיי בתוכנו בעבר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 13:16 |
|
| |
מיכי,
כתבת: גם אני מדבר על דבריו אלו של לייבוביץ (שתמיד מביא כדוגמא את הסבר שבירת הלוחות במשך חכמה). ואני אומר שהוא הוציא את הדברים ממשמעותם, וזה נגד ההלכה. המשך חכמה לא הלך נגד ההלכה, ולדעתו בהחלט יש שתי קטגוריות נפרדות. הוא בהחלט לא מזהה קדושה עם מצווה, אלא ששתיהן יונקות מהקביעה של התורה/אלוקים. לכן ההיתלות של לייבוביץ בדבריו אינה ממין העניין (הוא הרי תמיד אמר שהמקורות מבחינתו הם לאילוסטרציה בלבד). המשך חכמה מתכוין למה שאני אמרתי, ולא למה שלייבוביץ שם בפיו. כך שלייבוביץ בהחלט היה 'מקורי' בעניין זה, אם שגיאה יכולה להיחשב למקוריות.
אביא את הדברים לפניך ולאחר שתקרא תחליט אם המשך חכמה מתכוין למה שאתה שם בפיו, או למה שליבוביץ אמר כשהוא נתלה על האילן הגבוה הזה
-"משך חכמה" על התורה פ' יתרו על הר סיני
במשוך היובל המה יעלו בהר - ...."כי אין קדושה בשום נברא, רק לבורא ית'. שלא תדמו כי ההר הוא עניין קדוש ובסיבתו נגלה ה' עליו - לא כן, בני ישראל ! "כי במשוך היובל המה יעלו בהר" והוא מקום חיות ובהמות, ורק כל זמן שהשכינה עליו הוא קדוש מסיבת קדושת הבורא ית'. כי לא המקום מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את מקומו - וזה רעיון נכבד, וכן בבית העולמים...שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבניין, לכן מותרים ליגע כל הטמאים מאחוריו...להראות שרק ממי ששכן שמו באותו בית אתה ירא, ובפנים ממנו קודש ולא מאחוריו....
...עוד נראה (לגבי הר סיני) כי ע"י מעשה גבוה לא נתקדש שום דבר ורק בהקדישו האדם.."
ובצורה עוד יותר חריפה פ' כי תשא על שבירת הלוחות
ויהי אשר כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וגו' - "...כל הקדושות: א"י וירושלים וכו', המה פרטי וסניפי התורה ונתקדשו בקדושת התורה, ולכן אין חילוק לכל ענייני התורה בין במקום בין בזמן, והיא שווה בא"י ובחו"ל לבד מצוות התלויות בארץ...ואל תדמו כי המקדש והמשכן הם עניינים קדושים בעצמם, חלילה! השי"ת שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו ברית - הוסר מהם כל הקדושה, והמה ככלי חול...ויותר מזה הלוחות מכתב אלוהים גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרס ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שארתם שומרים אותם...
...אין שום עניין קדוש בעולם...רק השי"ת הוא קדוש..ולו נאוה תהלה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד ציווי שציווה הבורא לבנות בית לעשות בו זבחים וקרבנות לשמו ית' בלבד...
...כי אין שום קדושה ועניין אלוהי כללי בלעדי מציאות הבורא ית"ש...והפליא לעשות משה רבנו בשבירת הלוחות...להראות כי אין בנברא קדושה בעצמם, רק מצד שמירת ישראל התורה כפי רצון הבורא ית"ש הקדוש הנמצא האמיתי......כל קדושה לישראל אינה אלא במעשה התורה והמצוות..."
|
|
|
|
|
|
