| נשלח ב-25/4/2010 18:23 |
 |
| |
לימוד ישיבתי מול המתודה המדעית-תגובה למאמר של הרב מיכי
הרב מיכי במאמרו "בין מחקר ל'עיון': הרמנויטיקה של טכסטים קאנוניים" מנתח יפה את הבעייתיות של שיטת הלימוד המסורתית מול ניתוח הגמרא בכלים מדעיים. הוא מודע לפתרון הטוען כי אין חובה שדברי הגמ' (או המשנה) יהיו תמיד נכונים ודי לנו בכך שהם מחייבים. פתרונו שלו מבוסס על כך שקיימת השגחה המכוונת את הפסק הממוסד, כי לא יטוש ה' עמו לדרוך בטעות. פתרון זה, הגם שהוא משקף נאמנה הלוך רוח גדול בעולם הישיבות, בנוי על הנחה שלמיטב ידיעתי אין לה הוכחה אמיתית. למעשה הוא פתרון מיסטי. הפתרון הנ"ל נומק "שאם אדם מניח השגחה אלוקית על כל פרט בבריאה, אפילו בבעלי חיים ובדוממים, פשיטא שצורת לימוד התורה, שהיא הדבר שעליו עומד העולם, ולשמו הוא נברא, לא נמלטת מן ההשגחה המפורטת הזו" (ציטוט). הנימוק מראה רק כי הפתרון אינו בלתי הגיוני, אך אינו מוחלט היות ובהחלט יתכן (וכך מקובלנו) כי ההשגחה אינה פועלת בעניינים הנתונים לשכר ועונש, וכשם שאין אדם נאנס לבחור את אשתו היות וזו מצווה (רמב"ם באיגרת) כך אין העם נאנס לבחור בפסק מסויים, היות וזו מצווה. הובא עוד נימוק לגישה זו ותמציתו היא כי סביר שראשונים ואחרונים טעו לפעמים. בוודאי. וגם סביר כי עורכי קבצי הפסקים (כמו הרמב"ם, שו"ע ומ"ב) בכלל זה. הנימוק אינו נימוק בעד הגישה, הוא רק מוכיח שאין הגיון לכוין את ההשגחה לאיש (וממילא היא לקובץ הפסקים). אך אינו מוכיח כי יש בכלל השגחה על פסקים. לכאורה קיימות ראיות מגד הסבר זה: - ההנחה כי יד ה דואגת כי בנ"י לא יפסקו שלא כהלכה וודאי שאינה נכונה לטווח קצר, כאמור בתורה לגבי בי"ד טועה וקרבנות הכרוכים בכך. פסק סנהדרין היה שקול להלכה הממוסדת בספר בעל סמכות היום.
- נאמר כי רבי מאיר צדק ואין הלכה כמותו כי לא יכלו חבריו לרדת לסוף דעתו. היכן כאן ההשגחה?
- נפסקו פסקים שכיום ידוע כי הם מתבססים על טעות. הדוגמאות המפורסמות הינן הריגת כינה בשבת ואכילת תולעים שלא פרשו. היכן כאן היד הנעלמה המכוונת? תאמר שרכן מקרים אלו מותרים ולא מטעמם – תמוה.
יוער גם כי גישה זו מגבילה את הכלל "לא בשמים" (אמנם אם לדין יש תשובה) באשר לגישה השניה שהובאה, ברצוני לתמוך בה תוך מתן לבוש שאינו דקונסטרוקציוני מובהק. במערכת המשפטית החילונית קיימת אסכולה הטוענת כי הפרשנות הראויה של חוק אמורה להיות מוסקת מנתונים רבים, ביניהם מטרות ןתכלית החוק, הקשר חקיקתי, מעגלים רחבים אחרים של עקרונות מקובלים ואמות מידה בסיסיות הצומחות מתוך התודעה החברתית של העם. לשיטה זו יש חשיבות לא לכוונת המחוקק לפני 1000 שנה אלא לכוונה תיאורטית כזו לו היה החוק מחוקק כיום. "המשמעות ה"נכונה" יכול שתשתנה מתקופה לתקופה". אך יש תנאי אחד חשוב- צריך להיות עיגון לפסק בלשון החוק: כלשונו של השופט ברק (בפס"ד קבוץ חצור) "כיצד תיקבע המשמעות "הנכונה" של דיבור בחוק? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק.אין לך משמעות "נכונה" של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות לה נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק אא"כ כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסורד. לעולם יש לפתוח בלשון החוק אך לעולם אין לסיים בה. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור האחת ויחידה כאפשרות "נכונה" . בחירה זו נעשית על פי מטרת ההוראה ועל פי תכליתה "הוראת חוק אינה חסרת כיוון או מטרה. הנורמה החקוקה היא נורמה תכליתית" (בג"צ 47/63) "החוק הוא יצירה נורמטיבית הבאה להגשים תכלית חברתית והוא בטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות אשר תגשים את מטרת החוק" אשר תגשים לפי המעגלים שנמנו לעיל ולאו דווקא לפי כוונת המחוקק ההיסטורי וכדבריו" בעוד שלשונה של יצירה ספרותית עשויה כנראה שיהיו לה מספר משמעויות "נכונות", וכל קורא עשוי לאמץ לעצמו את המשמעות הנראית לו. לשון החוק מחייבת משמעות "נכונה" אחת, שכן הבריות חייבות לנהוג על פי האמור בחוק, שאם לא כן תופעל נגדם הסנקציה המאורגנת של החברה. המשמעות "הנכונה" יכול שתשתנה מתקופה לתקופה. לאותו ביטוי עצמו" לפי התכלית החברתית הרצויה והתודעה העכשווית של העם". "לעיתים קשה בדיקת הרקע הכלכלי של החוק.....אין אני מוכן כלל להעמיד את המחוקק כמי שעשה מלאכת מחשבת. הנסח, כמו הושפט, עושה מלאכה אנושית, על חולשותיה ופגמיה, את פרשנותו של החוק יש על לשונו ועל הגיונו ועל מטרתו...", על השילוב, כפי שנאמר לעיל. וכלשונו של ברק בספרו "בקביעת התכלית ההנחה היא, כי חוק אינו יצירה יחידה של מחוקק חד-פעמי הפועל בחברה בת-חלוף. החוק הוא יצירה נמשכת של מחוקק קבוע הפועל בחברה חיה ותוססת. … על כן, תכלית החוק אינו מושג סטטי, אלא מושג דינמי". ובלשונו הג'ינג'ית של השופט כהן : "אם כוונת חברי היא כי בפירושו של חוק לא נספק עצמנו במילות החוק; כי רשאים אנו, ולעתים אף חייבים אנו להמריא אל מעבר לחוק כדי למלא כרסנו חוכמה ודעת ממקומות אחרים אף הם סברתי וקיבלתי. ואולם זאת אוסיף ואומר: לעולם נפתח בלשון החוק, אך גם אם נרחיק מעבר לה, הנה לאחר שובנו משוט בארץ ומהתהלך בה, לעולם גם נסיים בלשון החוק. יתר על כן: בהלכנו אל מחוץ לחוק העומד לפירוש, בבקשנו חוכמה ודעת ממקומות אחרים - ובכל מהלך הדרך - לעולם נוסיף ונפזול אל החוק כמרכז החיים, שמא נתעה ונטעה" אין צורך להכנס לפלפולים אודות שיטתו ולהשוותה את במפורט עם השיטה ההלכתית, אך ניתן להבין משם את העקרון: הסברות ודעת הפוסק יכול ותשתנינה (גם בגלל רקעים חיצוניים, מוסר חיצוני, דעות שולטות והליכי חשיבה) אך לעולם יש למצוא עיגון בלשון החוק. גם אם יש סיבות "חיצוניות" לחוקים שקודקס החוקי לשונו מחייבת ואין אנו רשאים לסטות ממנה. ניתן לדחוק בה אך לא לחרוג ממסגרתה. לפרשן חירות במסגרת ההגיון, הכוונה לאמת ובמסגרת המילולית בלבד. הטענה כי "הוא שומט את הקרקע מתחת לחשיבות (ואולי גם לאפשרות) המו"מ התלמודי-עיוני" -כמובן שאינה חלה על האמור והמו"מ המשפטי הענף יוכיח. האמור יוטעם יותר אם אכן בעניינים שלאחר מתן תורה והקבלה שבע"פ נותרו פתוחים ונוצרו בהם מחלוקות אין אמת מוחלטת, אך אין זה הכרחי לענייננו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2010 00:48 |
|
| |
רדף:
תודה,
ברור שיש הרבה בראשונים, בגאונים, בחז"ל דרשות שלמות לפי התזה הנ"ל, ואפי בתנ"ך עצמו כמו תהלים פרק קמח פסוק ו וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלא יַעֲבוֹר:
(רק לפרש את הפסוק הזה שוברים המפרשים את הראש לומר שזה חל רק על היקום ולא על הארץ פנימה וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2010 00:27 |
|
| |
למקסמן: אני אמנם פרשתי רשמית מהדיון (ראה לעיל) אבל אני אביא תימוכין נוספים לשיטתך - לשימושך:
מתוך הערות השוליים של התרגום של שוורץ למו"נ - חלק א', פרק ס"ו, הערה 12:
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 21:16 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | מקס,
לקחת פסוק שאומר 'אין חדש תחת השמש' ולהסיק ממנו שאין בעולם ניסים, נשמע קצת תמהוני, לא? וגם אם תיקח את כל הפרשנויות הידועות על כך שהניסים נקבעו בבריאה מעיקרה (כהקדמת מהר"ל לגבורות ה', שבעיניי זה אבסורד גמור), זה לא אומר שאין ניסים אלא שהחריגות נקבעו מראש (שוב, לדעתי זה לא נכון, אבל אני מדבר לשיטתם של אלו הסוברים כך). |
|
אני חייב להביא מקור אחד לפחות (שאני לא ישמע שאני המצאתי משהו לבד או שזה דעה לא מקובלת,)
אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - הקדמה ואמרו זכרם לברכה עשרה דברים נבראו בין השמשות (אבות ה, ט). והטעם כאלו התנה עם מעשי בראשית וגזר להיות אלה הנזכרים, בעבור שאין כל חדש תחת השמש. ובעבור שכתוב כי בסוף יום ששי כלה כל המעשים. אמרו כי בסוף שהוא סוף הששי ותחלת שביעי גזר להיות ככה.
אני הוסיף עוד משהו קטן
אבן עזרא שמות פרק לג והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם. גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם, ואולי לשם איזון (שהאבן עזרא לא יכעס עלי)
אבן עזרא במדבר פרק כב (כח) אמרו חז"ל, שעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ולפי דעתי, שהטעם שגזר השם לחדש באותות האלה, שהם חוץ לתולדת. ויאמר הגאון, כי לא דברה האתון. ורב שמואל בן חפני תפסו. ורבי שמואל הספרדי בעל השירים חשב להציל הנתפס. ודע, כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא רק להצדיק נביאו. ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות, ולא היו נביאים.
תוקן על ידי maxmen ב- 26/04/2010 21:37:31
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 17:45 |
|
| |
הרב מיכי את מי מעניינת רוח העם? לשיטה זו יש אמת וה' מנווט לפיה את ההלכה, אז מה לנו רוח העם? האם לא היתה כוונתך באבולוציה ההלכתית שהיא מנגנון ביד ה'? האם כוונתך היתה שהוא נזקק לרוח העם כמצפן ןמןרה דרך? מן הסתם לא. או כמנגנון? אז למה דווקא מנגהון איטי? לעניין ריבית, אינ י מכיר הספר, אך האם לאור בכררותי (הדלה יחסית) עם הראשונים אני אמור לחשוב שהם "צפצפו" על התלמוד? תמהני
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 16:28 |
|
| |
מצד אחד, יש לי הרבה מה להגיד בקשר למה שנאמר מהבוקר ועד כה.
מצד שני, אני רואה שהרב אברהם לא רוצה להמשיך את הדיון על הבחירה - לפחות לא באשכול הזה - כי זה לא קשור במישרין למאמר שלו.
מצד שלישי, אם לא אגיד מאומה, זה ייראה כמו "שתיקה כהודאה דמיא"
לכן, אני מכריז בזאת שאני פורש מהדיון הזה - וזאת מתוך כבוד אכסניא...
(אגב, פה בעצכ"ח צריכים לקבוע איזשהו נוהל בקשר לסיטואציות כאלה...)
"אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו "
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 26/04/2010 16:57:40
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 15:00 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | | מקס,
זוהי קריאה נאיבית מדי. לקחת פסוק שאומר 'אין חדש תחת השמש' ולהסיק ממנו שאין בעולם ניסים, נשמע קצת תמהוני, לא? וגם אם תיקח את כל הפרשנויות הידועות על כך שהניסים נקבעו בבריאה מעיקרה (כהקדמת מהר"ל לגבורות ה', שבעיניי זה אבסורד גמור), זה לא אומר שאין ניסים אלא שהחריגות נקבעו מראש (שוב, לדעתי זה לא נכון, אבל אני מדבר לשיטתם של אלו הסוברים כך). הרי גם אם קריעת ים סוף או העמדת השמש והירח נקבעו מלפני בריאת העולם, גם זה אומר שחוקי הטבע שלפיהם השמש והירח מסתובבים במחזוריות המקובלת אינם נכונים. אז מה זה משנה לענייננו? תכל'ס החוקים שאותם אנחנו מתעדים וחוקרים אינם נכונים תמיד (כשהקב"ה מתערב, או כשהוא טבע בבריאה מראש להשתנות רגעית).
|
|
אני מקווה שהרב יודע בדיוק מי הם שכותבים\חושבים כך, ולכן נאיבי ולא נאיבי זה לא העניין,
הם חושבים שאם תאמר שאלוקים היה צריך לדוגמא לפתוח את פי הארץ לקורח, כי כך התבקש בזמן X
זה לדעתם כפירה ולא נאיביות, ולכן הם (דרך אגב ההם זה חז"ל) אומרים שהם נבראו בבין השמשות,
לדעתם אין ולא יכול להיות התערבות אלוקית,
ברור שיכול להיות התערבות לפי חוקי הפיזיקה, כי פשוט חוקי הפיזיקה מיסודה לא נכונים, כי הם לא מגדירים את קריעת ים סוף או העמדת השמש בתוך חוקי הפיזיקה,
אני פשוט חושב ההפך מכבוד הרב, אני חושב שדעת חז"ל בעניין ברורה ביותר, שאין התערבות באמת, והכל כבר נברא, ואין חדש תחת השמש,
זה שהמדע עוד לא הגדירה בפיזיקה את עניין משיח למשל או אפי' את עניין תחית המתים, זה הבעיה שלהם ולא הבעיה של חז"ל, וכן גם בעניין עולם הבא,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 14:36 |
|
| |
מקס,
זוהי קריאה נאיבית מדי. לקחת פסוק שאומר 'אין חדש תחת השמש' ולהסיק ממנו שאין בעולם ניסים, נשמע קצת תמהוני, לא? וגם אם תיקח את כל הפרשנויות הידועות על כך שהניסים נקבעו בבריאה מעיקרה (כהקדמת מהר"ל לגבורות ה', שבעיניי זה אבסורד גמור), זה לא אומר שאין ניסים אלא שהחריגות נקבעו מראש (שוב, לדעתי זה לא נכון, אבל אני מדבר לשיטתם של אלו הסוברים כך). הרי גם אם קריעת ים סוף או העמדת השמש והירח נקבעו מלפני בריאת העולם, גם זה אומר שחוקי הטבע שלפיהם השמש והירח מסתובבים במחזוריות המקובלת אינם נכונים. אז מה זה משנה לענייננו? תכל'ס החוקים שאותם אנחנו מתעדים וחוקרים אינם נכונים תמיד (כשהקב"ה מתערב, או כשהוא טבע בבריאה מראש להשתנות רגעית).
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 14:20 |
|
| |
הרב מיכי:
איך תסביר לנו את פילוספיה של שלמה המלך שאומר ש"אין חדש תחת השמש"
ואחריו דעת חז"ל של "עשרה דברים נבראו בבין השמשות" שזה גם תוצאה של הפילוסופיה של "אין חדש תחת השמש"
ואחריו הפרשנות של הגאונים והראשונים כלפי ניסי התורה והנביאים כביכול,
ואחריו את המושג של "הסתר פנים" שלפי הדעה הזאת החוקיות כביכול התחילה רק אחרי הנבואה,
(אגם שזה סותר את דעת שלמה המלך שאין חדש תחת השמש הייתה כל הזמן כלומר גם בזמן גילוי פנים)
בקיצער: ההתערבות האלוקי לא יכול להתקיים בכל מקרה (בכל הפחות כל זמן שיש הסתר פנים, ולפי שלמה המלך גם בגילוי פנים)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 13:30 |
|
| |
אני לא רואה שום הבדל בין הםפרת השרשרת הסיבתית לבין הפרת חוקי ניוטון. חוקי הטבע עוסקים ביחס סיבה-מסובב. החוק קובע מה יהיה המסובב מהסיבה הנתונה. התערבות בשרשרת הסיבתית פירושה הוא הפרת חוקי טבע כלשהם.
כעת אתה יכול לטעון סמנטית שחוקי טבע שמופרים לעיתים אינם חוקי טבע. זה כמו לטעון שיהודי דתי אינו יכול להיות גנב (כי אם הוא גנב הוא אינו דתי=שומר מצוות). טענה ממש לא מעניינת, כפי שודאי תסכים.
לכן כשאנחנו מדברים על חוקי הטבע אנחנו מדברים על מה שקורה ללא התערבות של הקב"ה. כשהוא מחליט להתערב הוא מקפיא/משנה אותם. זה לא מוריד מהם שם 'חוק טבע', אלא אם אתה מתעקש על סמנטיקה שונה. אבל למה זה מעניין?
יש הרבה חוקים שנוהגים כל עוד לא מתערבת אינסטנציה גבוהה יותר (או אחרת). זה עדיין חוק, שכן בלי ההתערבות זה מה שיקרה. גם חושן משפט זה אוסף חוקים באותו מובן, שהרי אפשר להתנות על דבר שבממון, ואפשר שטובי העיר יקבעו תקנות נגד החוקים הללו. אז באיזה מובן הם חוקים? במובן שללא התערבות זה מה שמחייב (יש גם מובנים עמוקים יותר, וכבר דנתי על כך בעבר כאן, ואכ"מ).
גם חוקי ניוטון הם כאלה. גוף ממשיך לנוע בתנועה קצובה בקו ישר, כל עוד לא פועל עליו כוח (כמו חיכוך), או הקב"ה. זה הכל. כל חוק טבע הוא הפשטה למצב בו לא מעורבים גורמים נוספים. אין חוק טבע אחד שתוצאותיו לא יושפעו מהתערבויות של גורמים אחרים. ואין מצב אחד בטבע בו אתה רואה פעולה טהורה של חוק טבע, שכן תמיד יש התערבות של גורמים אחרים (אם הם זניחים, אתה מתייחס לזה כתצפית על חוק הטבע הנ"ל).
אגב, כל זה לא קשור בכלל לשאלה באיזה אחוז מההתרחשויות הקב"ה מחליט להתערב. הגדרת המונח 'חוק טבע' אצלי אינה: מה שמתרחש בד"כ. אלא: מה שמתרחש אם אין התערבות. בפועל, זה כנראה מה שמתרחש בד"כ, שאל"כ לא היינו יכולים לגלות את חוקי הטבע שכן לעולם אינך יכול לדעת האם מה שאתה צופה בו הוא התנהלות של הטבע או התערבות אלוהית.
אבל זה כבר באמת נראה לי מופרז. לכל זה אין ולו קשר קלוש למאמר נשוא האשכול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 11:31 |
|
| |
לרב אברהם:
"האם לדעתך הקב"ה לא יכול להשאיר אבן באויר נגד כוח המשיכה?"
הוא וודאי יכול. אבל אם הוא יעשה זאת, מה שיופר לא תיהיה השרשרת הסיבתית אלא חוקי ניוטון (במידה והקב"ה עשה זאת באופן ישיר - ללא תיווך של השלשלת הסיבתית מבריאת העולם) - ומכיוון שעקרונית יוצא מן הכלל אחד דיו כדי להפריך את הכלל, מה שייצא מזה הוא שחוקי ניוטון (או כל תיאוריה אחרת שמופרת בזאת) פשוט אינם מתארים את המציאות נכון.
עכשיו, לגבי "הקב"ה בד"כ משאיר לנו את ההכרעות המוסריות-ערכיות, ושולט על ההחלטות שאינן מתוך הכרעה כזו. "
משתמע מדברי הרב שהכרעות מוסריות הן יוצאות מן הכלל ולא שרוב המעשים תלויות בהכרעות מוסריות? ניחא.
אבל נשים לב שהכרעות מוסריות אינן מתבצעות במערכת סגורה אלא יש להן השפעה סיבתית על העולם. יוצא שאחרי כל הכרעה מוסרית, הקב"ה יצטרך להתערב מחדש כדי "לתקן" את מה שנעשה כדי שההיסטוריה תמשיך לזרום בהתאם לתוכניותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 10:42 |
|
| |
ראשית, אני כבר ממש חש נבוך (חיבתי הנודעת לאד-הומינם כבר נדונה כאן). אנא התייחסו לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. אני חושב שמילתו של כל אחד צריכה להיבחן ברצינות, ואין טעם להיכנס לדיונים אישיים.
כתבתי את דבריי אז כהסבר (ממש לא אגדי/הגדי) לגישה הישיבתית, כפי שביארתי כאן. ובכל זאת יש בה משהו שאני מזדהה עמו (ההבדל בין אז להיום הוא רק בשאלה של המינון. עד כמה דוחק אני מוכן לקבל כדי לא להיזקק לכתבי יד ונוסחאות, ואכ"מ).
תלמיד,
ראשית, מה שקורה בטווח הארוך עבר יותר בקרה של יותר פוסקים וחברות, ולכן הוא יותר אמין כמייצג את 'רוח העם', והקב"ה משגיח על רוח העם ולא על מעשי יחידים.
שנית, אכן טעויות קצרות טווח הן נסבלות, אבל לא מה שנכנס לגוף ההלכה. הדבר דומה לתהליך קאנוניזציה של ספר או רעיון. זה קורה אחרי שהוא עומד במבחן ארוך של זמן. לחילופין, טעות לטווח קצר היא של אנשים בודדים, משא"כ טעות בספרים קאנוניים.
מעניין לציין מה שראיתי בספרו של פרופ' חיים סולובייצ'יק על איסור ריבית (הלכה, כלכלה ודימוי עצמי), דומני שבפרק השני. הוא עומד שם על תופעה מרתקת, לפיה הראשונים עושים באיסור רבית כבשלהם, בניגוד חזיתי לדין התלמוד. אבל בטווח הארוך ובספרות הקאנונית (=שו"ע) לא נכנסו כל הפסקים שמנוגדים לתלמוד. נכנסים רק דברים שמתיישבים עמו (זוהי מסקנה קלאסית של פרופ' בריסקר. תופעה מרתקת). כלומר השו"ע מהווה צבירה וקאנוניזציה של ההלכה המצטברת, ולכן הוא קאנוני. משא"כ פסקים שנאמרים לזמנם ושעתם.
רדף,
אני לא רואה כיצד הסקת שיש סתירה בין מה שכתבתי אז לבין דעתי כיום. הקב"ה בד"כ משאיר לנו את ההכרעות המוסריות-ערכיות, ושולט על ההחלטות שאינן מתוך הכרעה כזו. אמנם לפעמים הוא יכול גם להתערב בהחלטות מוסריות, אם זה סותר את כיוון ההיסטוריה שהוא רוצה להוליך אותנו בו (זה מה שנקרא אצל בעל ה'לשם': 'הנהגת נורא עלילה').
למעשה האדם יכולות להיות השפעות ארוכות טווח על ההיסטוריה, אבל ההשפעות הללו הן תוצאה של מכלול ענק של מרכיבים שמתערבים בתהליך לכל ארכו. אז מה הבעיה שהקב"ה יתערב בתהליך ויכוין אותו החל מהאמצע שלו.
אני ממש לא מבין על מה הדיון כאן. במובן הפילוסופי מדובר בתמונה פשוטה ביותר, ללא שום סתירה.
עם כל הכבוד לויטגנשטיין, אלו שטויות. הקב"ה יכול להפר את חוקי הטבע, ולכן אין סיבה שהוא לא יוכל להפר את השרשרת הסיבתית. האם לדעתך הקב"ה לא יכול להשאיר אבן באויר נגד כוח המשיכה? הוא עשה את כוח המשיכה והוא יכול לשנות ולהקפיא אותו בכל רגע שירצה. בלוגיקה מודאלית אתה לא מכמת מעל עולמות שבהם אין כוח משיכה (על אף שיש מסות)? אם לא, אז המושג 'עולמות אפשריים' לא ממש קיים. העולם שלנו כולו הכרחי מעצם הגדרותיו, ואין שום עולם אפשרי אחר.
הדיון שאתה מעלה כאן (ודומני שבזה גם עסק ויטגנשטיין) קשור לשאלה האם חוקי הטבע הם סינתטיים, או שאלו אוסף של הגדרות. לדוגמא, האם החוק השני של ניוטון F=MA הוא הגדרה של המסה באמצעות הכוח והתאוצה, או שהוא חוק בעל תוכן אמפירי. אבל להגדרות אנליטיות אין פרדיקציות (=ניבויים) אמפיריות, ולכן ברור שמדובר בטענות סינתטיות. על כן אין כל מניעה לומר שהקב"ה יכול לפעול בניגוד אליהם.
כל זה לפלפולא בעלמא. תחושתי היא שאנחנו מפליגים עמוק להבנת מהות חוקי הפיסיקה, כשהצגתי תמונה פשוטה לגמרי מבחינה זו. הדיון האמיתי סביב דבריי מצוי ברובד המטא-הלכתי וברובד של התנהלות ההלכה (=אמפירית), ולא ברובד המטפיזי-לוגי. אין טעם לקחת את הדברים לשם. הם לא מצויים שם, והבעייתיות שלהם (אם ישנה) אינה שם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 10:11 |
|
| |
הרב אברהם לא מספר סתם ווארטים - כל מילה שיוצאת מפיו צריכה עיון
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 09:17 |
|
| |
אני ממש לא מבין אותכם,
הרב מיכי טוען שזה היה מאמר סנגוריה או על דרך הגדה,
אז מה לכם (עקיבא) אצל הגדה ??? (חגיגה יד' ועוד)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 08:29 |
|
| |
לרב אברהם:
הרב כתב:
"לגבי הטענה שהקב"ה לא יודע את העתיד, ולכן אני סותר את משנתי, זוהי אי הבנה גמורה. הרי במקרים שהקב"ה רוצה הוא יכול להכתיב את העתיד (וכמובן לשלול מאיתנו את הבחירה). הטענה שהוא מנווט את ההלכה אינה אומרת שהוא יודע את העתיד אלא שהוא קובע אותו. והרי זה ברור שהוא יכול לעשות.
לדוגמא, הגמרא במכות אומרת על רוצח בשוגג שהקב"ה מזמן אותו לפונדק אחד עם רוצח במזיד, שהמזיד למטה והשוגג למעלה, והשגווג נופל על המזיד, וכך זה נהרג וזה גולה. לכאורה זה שולל את הבחירה מהמעורבים בדבר. אך זה לא נכון, שהרי מדובר במעשים שנעשים בשוגג ולא מתוך בחירה. ובאמת במזיד לא אומרים מדרש דומה, שכן במזיד הקב לא מזמן אף אחד לשום מקום. כשראובן רוצח את שמעון במזיד זו הכרעה שלו ולא של הקב"ה. אבל כשהוא הורג אותו בשוגג זוהי הכרעה של הקב"ה. רק בחירה של אדםפ מפקיעה מהשפעת וידיעת הקב"ה.
כעת יש לדון מה קורה בעת קבלת הכרעה הלכתית. במקרה זה, אם בי"ד מחליט מתבחירה להכריע לא נכון (נגד כוונת התורה, לפי פרשנותם), אזי ההכרעה היא בידם, והקב"ה אינו מתערב בד"כ, שכן זוהי פעולה של הכרעה בחירית. אבל אם בי"ד מנסה לכוין לאמת וטועה, הרי הם כשוגגים, וממילא הקב"ה מתערב כאן לטובתם. והרי זה מה שכותב הרמב"ן בפ' עדים זוממים 'רוח ה' על משרתי קדשו' (ובגמרא אלוקם ניצב בעדת א-ל, נאמר על בי"ד שמכריעים דין. אז אם בכל בי"ד שמכריע לשעתו אלוקים ניצב בעדתו, מה נאמר על הכרעת הלכה לדורות, בספרים הקאנוניים של ההלכה?).
"
עכשיו, אני יודע שמה שהרב כתב אז, היום כבר לא משקף את דעתו. אבל הבה ננסה לברר את דעתו דאז.
מה שהרב בעצם אומר הוא שבמקרים מסויימים הקב"ה שולט במעשי האדם ובמקרים אחרים לא כן. כשמדובר על הכרעה מוסרית שאדם צריך לעשות, אזי הקב"ה מניח לו לנפשו ובפעמים אחרות הוא "מפעיל" אותו בהתאם לתכניותיו.
עכשיו, נשאלת השאלה:
בהנחה שמעשה שאדם עושה, יכולות להיות לו השפעות ארוכות טווח על כל מהלך ההיסטוריה (זו למשל נקודת המוצא של ריי ברדברי בסיפור שלו "קול רעם" http://en.wikipedia.org/wiki/A_Sound_of_Thunder) - אם הקב"ה יניח ולו מעשה אחד לבחירתו של מאן דהו, הרי שמיניה וביה הוא מאבד את השליטה על כל מהלך ההיסטוריה מפה ואילך - וזה כולל את האפשרות של "מזמן אותו לפונדק אחד ..."
זאת, כמובן, אם לא מניחים שהקב"ה כל הזמן מפר את השלשלת הסיבתית.
אבל הפרה כזאת, יש סברא חזקה שהיא בלתי אפשרית מעצם הגדרת הסיבתיות (למשל, וויטגנשטיין, http://www.gutenberg.org/files/5740/5740-h/5740-h.htm סעיפים 6.3 עד 6.374) - כלומר, מדובר בחוסר אפשרות לוגי-אפריורי, לא סתם הפרה של חוק טבע זה או אחר...
עכשיו, אם אני מבין נכון את עמדתו של הרב כעת, הרב באמת לא מניח שלקב"ה ישנה שליטה כזאת על מהלך ההיסטוריה (אולי מהסיבה שאמרתי) ...
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 26/04/2010 08:37:39
|
|
|
|
|
|
