| נשלח ב-26/4/2010 11:14 |
 |
| |
עיונים בפרקי אבות
בחודשי הקייץ נוהג עם ישראל ללמוד פרקי אבות, החברים מתבקשים להשתתף בעיונים, להשיב- להוסיף- ולגרוע.
אבות פרק ה משנה יד
ארבע מדות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד לא הולך ולא עושה רשע
איך הרשע, שלא הולך ולא עושה, נכלל בקטגורית הולכי בית המדרש??
משנה יג
ארבע מדות בנותני צדקה הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו יתן ויתנו אחרים חסיד לא יתן ולא יתנו אחרים רשע:
ואיך הרשע שלא נותן- ודואג שאחרים לא יתנו נכלל בקטגורית של נותני הצדקה
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2010 12:01 |
|
| |
משנה מסכת אבות פרק ב
משנה ב
[ב] רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד- ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם:
החלק הראשון של המשנה ברורה ומובנת. לא כל כך מקוימת אבל ברורה. אבל מה פרושה של סוף המשנה
ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם? עשיתם מה? מה כאילו?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 15:39 |
|
| |
חכם מיימוני,
השערתך בדבר קשר בין התקופה והמאמר שנא את הרבנות, הועלתה בארוכה בגיליון קולמוס האחרון (87) שקישר בין זהותם של שמעיה ואבטליון ותקופת הורדוס והריגת החכמים.
בדבר השאלה איך יתכן שלא יהיו שררות ולמי מיועד המאמר ? אולי אין הכונה אלא לרבנים עצמם לשנוא את השררה ולאהוב את המלאכה אף שההכרח לא יגונה
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 15:32 |
|
| |
הרב מימוני לשאלתך למי אמרו? ומי היעד של פרקי האבות? הם נאמרו לכל אלו שלומדים פרקי אבות! לכולנו. את המשנה הזו הרי מסבירה כרגיל הגמרא- למשל
פסחים דף קיג . אמר ליה רב לרב כהנא: הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי. פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא, ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מלתא.
וכפי שהרמב"ם פוסק
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח
וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.
רב= גדול- הרבה, לענ"ד אין הדברים מכוונים לבעלי השררה, כי הרי בעלי השררה של מלכות. הם בדרך כלל עשירים ומקבלים ולוקחים את שכרם.
ולכן כנראה שזה מכוון באמת לרב ממש, שהוא אינו מקבל את משכורתו בגין עבודתו, אלא סמוך על שולחן הציבור, מפאת רבנותו.
איני חושב שאדם צריך להתרחק מרבנות = שררה, כל ציבור וקהל חייב מנהיגים ובעלי שררה, שינהיגו אותם. בלי זה זה לא עובד.
אבל כשאדם מחליט שמגיע לו מהציבור, מכיון שהוא רב- או ערב רב= שעומד להיות רב לאחר שיגמור ללמוד. נדמה לי כי לרבנות זו הכוונה.
כפי שהזהר כותב- רב זעיר . זעיר רב. כלומר מי שבעיני עצמו הוא רב, הוא זעיר, ומי שבעייני עצמו הוא זעיר, הוא רב.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 14:47 |
|
| |
ירוחם
בתוך דבריך העלית שאלה שראוי לשאול. מי קהל היעד שאליו מכוונים דברי המשניות אבות.
למשל, למי אמרו "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות". האם לא למי שיש לו תקוה או שאיפה ואפשרות מעל לכל להשיג משרה רבנית. (רבנית, כמסתבר, מלשון חשיבות ושררה ולא מלשון "רב" להיות תלמיד חכם ממונה על הציבור. אז כמדומה זה עדיין לא היה קיים, וגם שימוש הלשון הזה של "רב" טרם נודע).
כלומר, הדברים מיועדים לא לכל, לא לכל עובד לפרנסתו, אלא למי שיכול להמיר את המלאכה הקשה והמתישה בשררה ציבורית. וגם לו אומרים שלא לעשות זאת.
אולם חשוב מאד להעלות את השאלה מדוע להתרחק מן הרבנות. האם זה בגלל שהשתררות מזמינה התפתחות של מידות רעות, ניצול, פגיעה בלתי נמנעת בזולת (שהרי אי אפשר לצאת ידי הרבים, וגם כשאלמנה באה, אולי צריך להתעכב כדי לקשור את שרוך הנעל). אולי בגלל שהשלטון אז היה מושחת, ואז בשלטון תקין זה אחרת? אך האם יש ויכול להיות שלטון תקין?
ואם כולם יברחו מן השררה, מי יהיה השר?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 13:46 |
|
| |
אבות פרק ב
משנה א
והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:
לפני מאתיים שנה כשהמציאו את הרכבת הטלפון והטלגרף. דרשו חסידים ראשונים המצאות אלו,
מרכבת לומדים- כי המאחר רגע מאחר את הכל.
מהטלגרף לומדים- מילה בסלע.
מהטלפון לומדים- כי מה שאומרים כאן שומעים שם,
.
ממצלמות ההבטחה הפזורים - אנו לומדים להבין- כי יש עין רואה ואוזן שומעת
מגוגל אנו לומדים להבין, כי כל מעשיך בספר נכתבים, ומיד אפשר לגלות את כל מה שאמרת כתבת ועשית
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 18:23 |
|
| |
וזאת מנין לך? מלאכה = מלשון מלאך= שליח. שליחותו של האדם בעולם, כפי שה' הגדיר אותה במדויק בספר בראשית, היא העבודה.
והעבודה נקראת גם מלאכה כי זאת השליחות והתפקיד של האדם.
הרעיון שלך הוא רעיון מאד יפה, כמו כל הרעיונות הפילוספיים היפים, אבל לא ישימים מבחינה מעשית.
אנשים צריכים גם להתפרנס בשביל לאכול ולהאכיל את בני משפחותיהם, ואת אלו שלא מסוגלים להתפרנס
רוב האנשים לא יכולים לעשות את שליחותם בדרך היצירה.,
לא נראה לי כי התנא אומר לאנשים משהו שלא ישים לרובם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 16:21 |
|
| |
אהוב את המלאכה,
פרושה את היצירה והפיתוח, היום כ"כ קשה למצוא אנשים אמיתיים שאוהבים מלאכה.
כולם מחפשים פרנסות קלות ומכניסות.
חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 16:14 |
|
| |
משנה מסכת אבות פרק א
שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות:
מדוע היום האנשים ששונאים את ה"רבנות"- למרות שהם בחרו ברב הראשי-. לא מקיימים את המחצית הראשונה של המשנה.?
הם לא אוהבים את המלאכה,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 20:03 |
|
| |
הרב מימוני
לא טענתי כי פרושי הוא הפרוש היחיד, -אני מכיר את יתר הפרושים, גם לפרושי יש על מה ועל מי לסמוך,
( וכבר גיליתי דעתי בעבר- גם פרשנות שאינה מגובה על ידי פרשנים קדומים, עדיין יכול להחשב כפרוש לגיטימי, ואולי לפעמים טובה יותר תיותר מפרושים של קדמונים, כי הוא מבוסס על הפשטות המתחדשים כל יום .)
לפרוש המקובל של המשתמש בתגא חלף- יש המשך - ולא קרדום לחפור בו, - בעיקר מה שהרמב"ם מפרש שם.
מפאת כבודם של כמה מהכותבים\ שכן עושים זאת, לא כתבתי את הפרוש, מה עוד שזה לא התאים למילתא דבדיחותא שכתבתי.
אנשי כנסת הגדולה- כפי שאבא שאול מסביר- התיחסו גם לרובדים השלילים באופי האדם כפי שמשלי כותב- ולא התעלמו מהם, כפי שעשו עד אז. וכפי שעושים הרבה רבנים וגדויילים היום,
בשום מקום אגב לא מצאתי מתונים=איטיים. מתון = אורך רוח , אדם שמתיחס בהבנה גם לדעותיו ושל הזולת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:26 |
|
| |
מילא אני מתלוננן - אבל אתה המנהל! תעשה משהו!!!!!!
"הלא אם קטון אתה בעיניך - ראש שבטי ישראל אתה!!!!"
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:23 |
|
| |
רק
לנסיון
כרום
לא
עף
אבל
מדביק
שורות ופסקאות
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:22 |
|
| |
הפעם זה עובר כל גבול.
עזבתי את הכרום בגלל שהוא נתקע בשעה שמנסים לשלוח הודעה.
עברתי חזרה לפיירפוקס. והשתמשתי בו איזו תקופה.
מהיום, מעכשו, הוא חדל לעבוד אלא רק דרך "העורך הישן" וגם שם הוא מדביק את הפסקאות!
עד מתי?
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:20 |
|
| |
לאחר שנים של ותק בהייד פארק, איבדתי הודעה מושקעת שטרחתי עליה. כתבתי, סימנתי, העתקתי
לזכרון, וכיון שהדפדפן (פיירפוקס) משום מה לא הגיב ל"שלח תגובה", הפעלתי אותו מחדש. ואז התברר
שכל ההודעה אבדה מהזכרון!!
קודם ציינתי מראי מקומות בשפע והעתקתי כדי שיהיה ברור. עתה אין לי זמן לחזור. אז בקיצור:
היתה לנו שאלה כיצד לפרש את "המשתמש בתגא חלף" של הלל. לפי הבנתי מדובר באיסור להנות מדברי
תורה ומה שהובטח עונש כזה הוא, כפי סגנון המאירי, "על דרך ההפלגה" (ולא בדווקא) ולפי שיטתך,
המגובה בדברי המאירי עצמו, זה בא לאסור להשתמש בתלמיד חכם. וכן אמר ריש לקיש בגמרא, הכל
כדבריך. ועל ציטוטיך כתבתי: אי תניא תניא (=ביטוי מהתלמוד שמשמעו שאין לחלוק על פירוש מקובל).
אבל שוב בדקתי וראיתי שהרמב"ם פירש כדברי בפירוש המשנה שם. (ולא אעתיק כמו שעשיתי קודם.)
והוספתי שלדעתי המאירי לא פירש כן מפני שלמד שראשית דברי הלל כבר נועדה לאסור את השימוש הזה
(להתגדר בשם). ואף לגבי ריש לקיש הציע הרמב"ם בפירושו שם כי זה "זכר לדבר" כלומר לא פשט
הכוונה בדברי הלל.
מדוע חזר הלל פעמיים על דבר זה לפי שיטתי איני יודע. שמא אמר פעם כך ופעם כך ותלמידיו חיברו
את דבריו יחד.
***
לגבי מתינות, שפירשתי מלשון "המתנה" לא למהר את הדין כלומר לא להיות פזיז, ואתה פירשת משום לא
להחמיר, לא מצאתי ראיה בציטוטך החדש. בלשון ראשון מפורש כדברי, "להיות מיושבים בדין". ואילו
הפירוש של אבא שאול אינו נוגע כלל לנושא זה אלא למה שעשו חכמים למשלי.
על כן אני על משמרתי אעמודה לפרש כפי הבנתי.
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 11:50 |
|
| |
משנה מסכת אבות פרק א
משנה טו
[יד] שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
ולעומתו
שבת דף ל : תנו רבנן: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי
האם יש למישהו הסבר הגיוני ויפה לתרץ את הסתירה כביכול
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 21:55 |
|
| |
הרב מימוני ועל עירורך על פירושי הוו מתונים בדין
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחא א פרק א
היו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם מתון בדין שכל המתון בדין מיושב בדין שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדין שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו בדין. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפרשו:בראשונה היו אומרים משלות שיה"ש וקהלת גנוזין היו שהיו אומרים משלות הן ואינן נכתבין עמדו אנשי חזקיה מלך יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנה"ג ופירשום. מה כתוב בהן וארא בפתאים וארא בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה דרך ביתה יצעד בנשף יום אישון לילה ואפילה הנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. החזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן מצאתי יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי הטובות אטון מצרים. נפתי משכבי מור ואהלות וקנמון לכה נרוה דודי עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתי הלך בדרך מרחוק. צרור הכסף לקח בידו יום הכסא יבא ביתו:
|
|
|
|
|
