דתיים, חילוניים ומוות בעטייה של רשלנות

כעת ראיתי שהראב"ד כבר העלה את הקושיה:


"תשובתו של הרמב"ם ידועה בשם "התשובה הסטטיסטית": הגזירה הייתה על הכלל, אך כל פרט ופרט יכול היה שלא להיכלל בה. תשובה זו עוררה התנגדות בקרב חכמים אחרים בני זמנו ואחריו; כך כותב על כך הראב"ד,
 
בחריפותו הרגילה: אמר אברהם: אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים, וחיי ראשי, כמעט אני אומר שהם דברי נערות! יאמר הבורא לזונים: למה זנית, ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי? יאמרו לו הזונים: ועל מי חלה גזרתך, על אותן שלא זנו? הנה לא נתקיימה גזרתך! אבל 'וקם העם הזה וזנה' - כבר אמרנו שאין בעניין הזה ידיעת הבורא גזירה, וכל שכן בכאן, שאף משה אמר 'כי ידעתי כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי', וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה; ועניין המצרים אינה שאלה משני פנים: האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו, ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו, וכן הוא אומר: 'הוי אשור שבט אפי', 'כהתימך שודד תושד', פירוש: מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי, והמצרים גם כן רשעים היו וראויים למכות ההם, ואילו שמעו למשה בתחילה ושלחו את ישראל, לא היו לוקים ולא טבעו בים, אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו;

והשני, כי הבורא אמר 'וענו אותם', והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם, כעניין שנאמר 'אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה', לפיכך נתחייבו. – ראב"ד, שם"

צענע
המורה לא אמר שהכיתה תיענש.
רבש"ע לא גזר על מצרים שיעבידו את ישראל, רק הוא ידע את האופי האנושי והסיק שהמצרים ישתעבדו בישראל.
אם כל המצרים היו מצליחים לנהוג שלא כמנהגו של עולם, אולי ההיסטוריה היתה שונה.

השכן
ודוק בלשונו של הרמב"ם פ"ו מהלכות תשובה:

ואולי תפיסתית לחרדים בכלל לא יכולה להיות מודעות של הפקת לקחים.
מצד אחד הכל משמים ומאידך הצלחה אינה הלכה וכשלון אינו סתירה, אז כיצד יכולה להיות הפקת לקחים?

אמנם זרקתי הצהרה, אבל אני חושב שמה שכתבתי אינו בהכרח נכון, כי בנושאים פרטיים אנשים מפיקים לקחים, דווקא בנושאים כלליים אין הפקת לקחים.

לדעתי ההבדל הוא לא בין לפני שקרה המקרה לאחריו, אלא הראייה היא כזו: מה שקרה לי /למשפחתי היה צריך לקרות כי כך נגזר מלמעלה, והאדם הפושע / הרשלן הוא רק שליח (מגלגלין חובה לידי חייב), הוא אכן צריך להיבדק וליתן על כך את הדין אך אין מקום מצידי לרדיפה והאשמה כי מה שקרה לי היה קורה בכל מקרה.
האמונה הזו, שמה שקרה לי זה מלמעלה ולא מהאדם הפוגע, מפחיתה את הצורך לרדוף אחר הפושע, אם כי התורה נתנה לזה מקום בהיתר של גואל הדם להרוג את הרוצח בשוגג לפני שמגיע לעיר מקלט.

לצערי, בציבור החרדי הגיבו בסלחנות רבה מדי לנהג בתאונה האחרונה, רק משום שהוא חרדי. ובכלל אין לחרדים מודעות של זהירות בדרכים והפקת לקח מתאונות, וחבל.