במשך שנים רבות אני עושה שימוש במה שקרוי נדרי זירוז. היינו במקומות שבהם כח הרצון שלי אינו מספיק חזק, אני נותן לו רוח גבית בצורה של נדר. הדברים אמורים הן בכדי להתגבר על יצר הרע מסוגים שונים שאין בכוחי לגבור עליו בבחינת סור מרע והן כנדרי זירוז בבחינת עשה טוב. למשל נדרתי מדי פעם נדר שעל פיו במשך זמן נתון לא יפחת הלימוד היומי שלי ממינימום שעות ליום. נדרתי פה ושם על צומות כאילו ואחרים וכו' וכו'
למדתי לראות שהשיטה עובדת. מה שאין בכוחי לעשות בכח הרצון גרידא אני מצליח להשיג באמצעות נדר. זה תמיד עבד. ואז שכללתי עוד יותר את השיטה וקיבלתי על עצמי קבלות בלי נדר. ומכוחו של הרגל והתנסות גם זה עובד.
אני כמובן לא המצאתי את השיטה היא עובדת מקדמא דנא.
ואני תמה - מה גורם לנדר להוות גורם מתמרץ כל כך. מדוע איסור כשלעצמו אינו מספיק מרתיע בעוד שלעבור על נדר כן. מנסיון אישי זה לא העונשים שנאמרו לעובר על נדרו. אני אפילו לא חושב עליהם. יש משהו ממוקד בקבלת הנדר שגורם לי בשום אופן לא לזלזל בו. בעוד שבאיסור רגיל חסרה מידה של מיקוד והרתעה. אותו דבר בעשה טוב. עצם הרצון לעשות מעשה מצווה אינו מספיק. נדר לעומת זאת כן.
הדברים הללו מסבירים אולי מדוע כל נדרי פותח את היום הקדוש. לאחר קבלת הנדר, המחייב הוא הנדר ולא האיסור או המצווה. מחולל הפעולה והשינוי הוא הנדר. ואלי יש ציפייה כי האדם יהיה מחויב מן הציווי ולא ממתווך כלשהו.
סיבה נוספת היא היום שאחרי - אם אדם מקבל על עצמו בנדר שלא לאכול פלאפל במשך שבועיים. שעה אחרי תום השבועיים הוא ימצא עצמו עם שלש מנות עם צ'יפס וסלט. זו הסכנה גם בנוגע לאיסורים ר"ל.
אשמח לשמוע את דעות החברים. אשמח לשמוע גם האם רואים בכך גם עיקרון כללי יותר. אם נכון מה שאמרנו שהאדם צריך להיות מונע מהציווי עצמו האם יש בכך גם ללמד על מקרים אחרים בהם האדם מקיים מצווה בגלל מתווכים אחרים. למשל מתווכים מוסריים. היינו האדם מקיים את המצווה בגלל דרייב פנימי מוסרי ולא בגלל הציווי גרידא. אני יודע שזו שאלה שדשו בה רבות אבל משום מה אני חש שיש קשר בין הדברים. או שמא לא?
נשלח ב-2/5/2010 23:41
לגבי נקודה 2 - זה נראה לי קשור להרגשה של חירות שיש בהחלטה כזו. כלומר, הענין הוא לאו דווקא הנדר עצמו אלא זה שאת ההחלטה הזו אתה קיבלת - לעומת משהו שנכפה עליך "מבחוץ", כביכול.
ולגבי זאת ראה את הערתי הראשונה (שבאה כמה הודעות אחרי ההודעה הפותחת) באשכול הזה:
[אם יקפצו פה אנשים ויעירו על כך שכבר הבעתי את דעתי בבמות אחרות נגד הרעיון של חופש בחירה - תנוח דעתכם: אנו מדברים פה על פסיכולוגיה - לא מטאפיזיקה]
נשלח ב-2/5/2010 23:26
אני אתמצת במספר נקודות את העקרונות הכלליים העולים מנסיוני האישי בנוגע לנדרים כפי שתואר. 1. הניתוח של רדף היה פשוט בתכלית. איסורי נדרים כנראה חמורים בעיני מאיסורים אחרים וממילא השימוש בנדר מהווה מעין קפיצת מדרגה ומחסום שעדיין אינני מוכן לעוברו. לכן משמש הנדר ככלי יעיל להימנע מאיסורים. מכיוון שאני הוא נשוא הניסוי, אני מרשה לעצמי להעיד שאין זה כך. אין בי מורא מיוחד מאיסורי נדרים יותר מלאוים רבים אחרים. הניתוח שלי הוא אחר. בדר"כ כאשר האדם עושה שימוש בנדרי זירוז הוא מצפה שהם יהוו בבחינת סייג לאיסור עצמו. כדי שזה יקרה האדם מגדיר את הנדר בצורה ברורה ולא מורכבת כך שיתקוף את סיטואציית החטא ולא את החטא עצמו. למשל אם אדם נכשל בלה"ר או רכילות הוא ידור (או ישבע. הלומדש לא חשוב כרגע) שלא ידבר על אחרים. הוא לא ידר שלא לדבר לה"ר ובכך בעצם לשכפל את האיסור עצמו שהרי בכך אין כל סייג, אלא שלא לדבר כלל על אחרים מה שמהווה מעין מעטפת השומרת שלא תגיע לאיסור עצמו. בבחינת "כל הרואה זונה בקילקולה יזיר עצמו מן היין". כך מעביר הנודר עצמו ממציאות מורכבת שיש להבחין בה, בין רע לטוב והבחנה זו קשה ודקה לעיתים לסיטואציה בינארית,שחור לבן. אם דיברת עברת, ולא משנה מה תוכן הדברים. זה בדרך כלל כוחו של הנדר ככלי יעיל ופשוט שחוסם את דרכך אל עבר האיסור. ייתכן שעולם כזה איננו ראוי בעיני חכמים. האדם צריך להתמודד עם מורכבות של רע וטוב אסור ומותר המשמשים בעירבוביה ולא ליצור עולם דיכוטומי. 2. כאשר אדם נודר הצו המחייב אותו הוא הבל פיו ולא הצו האלוקי (ועל כך נשתברו קולמוסין). הדברים הם לא לחלוטין ברורים שהלוא גם את האיסור לעבור על דברי פיו הוא יונק מהתורה ומדיני נדרים אבל שוב, יתכן והבעיה היא כי מעולם של תריג מצוות האדם עובר לעולם של איסור אחד - נדר וזה אינו ראוי. 3. מואדיב ואמשלום - אם תיקחו איזושהי חולשה אישית איתה אתם מתמודדים (אם יש כזו) ותנסו להתמודד עימה לזמן קצוב באמצעות נדר. האם לדעתכם יהיו לכך תוצאות חיוביות או שמא זה לא יעלה ולא יוריד. (באומרי חיוביות אני מתכווין הצלחה לזמן קצוב ולאו דווקא הצלחה לאורך זמן)
נשלח ב-30/4/2010 13:34
מישקולצר כתב:
משום מה אני חש שיש קשר בין הדברים. או שמא לא?
כן כל דבר שלא הייתי עושה לולא כלי עזר כזה או אחר אינו מעשה בלב שלם. האידיאל הוא עשיית מצווה לשם שמיים אבל אם יש גם מניעים אחרים. מסכים עם כל דברי קודמיי שיש להשתמש בזה בזהירות.
נשלח ב-29/4/2010 16:21
רדף תודה. התכוונתי לענות ביתר אריכות בערב ובע"ה אעשה זאת. בכל מקרה חברה, תנו קצת קרדיט לא התכוונתי להשתמש בפורום כתחליף לפסיכולוג, אני חושב שבנושא זה גלום הרבה מעבר לענין האישי או אפילו לפנומן הנדרים כשלעצמו.
נשלח ב-29/4/2010 14:59
הנושא הוא אולי לא אובייקטיבי - אבל הוא בהחלט אינטרסובייקטיבי - כלומר, זהו פנומן הקיים אצל הרבה אנשים.
ואי לכך, זהו נושא ראוי לדיון.
באותו מובן ניתן היה לומר שהקאטגוריות של קאנט הן אישיות לחלוטין...
נשלח ב-29/4/2010 14:45
מישקולצר כתב:
במשך שנים רבות אני עושה שימוש במה שקרוי נדרי זירוז. ...
למדתי לראות שהשיטה עובדת. מה שאין בכוחי לעשות בכח הרצון גרידא אני מצליח להשיג ...
...
אא"פ
(אלעס איס פסיכאלאגיע).
הנושא אישי לחלוטין.
נשלח ב-29/4/2010 14:34
[בהמשך לדברי רדףהשיג - דומני שהשאלה אינה על כוחו של הנדר, על מחוייבותו של הנודר...]
נשלח ב-28/4/2010 22:43
נראה לי שמה שקורה פה הוא מעין הדבר הבא:
מכיוון שכל דבר שני אצלינו איסור, הרי שמגיל מוקדם אנו מתרגלים לרעיון שאנו עוברים מידי פעם על איסורים ולא מתרגשים מזה.
אבל שים לב שגם במקרה זה - לרוב האנשים יש איסורים שהם אף פעם לא עברו עליהם וישנה סוג של "חומה" פסיכולוגית המונעת מהם לעבור עליהם. ולאו דווקא פחד מעונש או משהו כזה. רוב האנשים בעולם יזדעזעו מלחשוב על עצמם הורגים מישהו, למשל - ולא בגלל פחד מישיבה בכלא - אלא משום שזה נוגד את דימויים העצמי. אני לא רוצח, למשל, ולא גנב, ולא אנס...
אחד האיסורים האחרונים הללו הוא, כנראה (לפחות אצלך - אבל גם אצל רבים אחרים) האיסור לעבור על נדר.
מכיוון שזה כנראה איסור שאינך עובר עליו כדבר שבשגרה, הרי שאינך רוצה לחצות את המפתן הזה.
אם, ח"ו, כן תחצה אותו פעם או פעמיים - הטריק הזה לא יעבוד לך - מבטיח
לכן, אולי המסקנה המעשית היא לא לנדור נדרים סתם - כי זה כמו סמים - זה מאבד את האפקט שלו
