בס"ד
התייחסותי לשאלה:
לא אגלוש לכיוון החלאבים וכד' שאני ועוד הרבה מהפורום רחוקים מהם ומתרבותם, במיוחד החלאבים האמריקאים, איני רואה לנכון לדמות את זה לסוגיית האשכול הספציפי, למרות שייתכן ויש צורך לפתוח על זה אשכול נוסף וחשוב.
ובכן, לגופו של הדוגמא הקלאסית שהביאה פותחת האשכול, ואני עד למקרים דומים ממש.
אכן, ישנם לא מעט משפחות זוגות צעירים או לא כ"כ צעירים הבאים מבתים טובים, בתים יראי השם שחינכו שם בדרך ישראל סבא על אדני התורה והיראה וכו', ומשום מה, בדרך, אחד מהילדים נפל קצת.. גלש מהכיוון, מי יותר ומי פחות. מי בגלוי ומי בסתר, מי ביודעין ומי בלא יודעין, מי בעיתו ומי לא בעיתו, מי בילדותו/ה ומי בזקנותו/ה, מי קודם חתונתו/ה ומי לאחר. ואין מדמין מילתא למילתא.
הרבה סיבות לכך, כמו: חינוך יותר מידי חזק או מלחיץ, בית עם פחות חום ואהבה ו/או תשו"ל, ועל הכל תופעת האינטרנט והטכנולוגיות [אמ.פי.4 וכל המרעין בישין]. בדורנו ניתן לומר שצריך סייעתא דשמיא מיוחדת להינצל מכל הדברים האלו שמגיעים מהדלת האחורית, וגם אילו השקעת בבנך או בבתך שנים ארוכות של חינוך וטוהר, הרי לקלקל ניתן במהירות ובמחי יד. והלא דבר הוא כי נפל דבר בישראל. תופעת הנוער הנושר הינו מהבעיות הקריטיות היום ביהדות החרדית.
אנשים אלו, באשר הם, ברובם עושים זאת כמומר לתיאבון, ולא כמומר להכעיס, ואי לכך, כל מה שלא קשור לתיאבון הנ"ל של "ליהנות מהחיים, לבלות, וכד' ", אין שום סיבה שהם ייטשו את הדברים הבסיסיים שמושרש בהם עוד מגירסא דינקותא, אין להם שום סיבה לא להמשיך בשגרת חיים ולשלוח את הילדים לחיידר או לבי"ס שם הם למדו והתחנכו בצעירותם. ולרוב אינם תופסים את הגיחוך שבדבר.
האנשים האלו חיים בשום מקום, פוסחים על שני הסעיפים, תרתי דסתרי, משנתם אינה ברורה להם, ומעדיפים להדחיק את כל השאלות הנוקבות כששואלים אותם, או כשהם שואלים את עצמיהם בסתר.
כל עוד והמצב סביר ונסבל, דוגלים במשנת "לא יומתו בנים על אבות". וייתכנו גם מקרים שהמוסד לא מודע למה שקורה בבית מאחר ולא עולה בדעתו כי בתו של הרה"ג.. שליט"א לבושה כאחת הפרוצות. ולעיתים לוקח זמן עד שהמידע זולג.
כשהמצב הוא בלתי נסבל, מוגזם ונורא, אזי כל מוסד בא בדברים כנים עם ההורים ומעמיד אותם על מקומם או את הילדים במקום אחר, למעיט מקרים כואבים של פרוטקציות, קשרים, במיוחד של תורמים של המוסד הספציפי [ידוע לי מקרה כזה]. ולדאבונינו, פעמים ולמנהלי המוסד חסר אומץ לב וחוט שידרה ללכת בתקיפות עד הסוף. מפני השוחד המעוור, וכד'.
כולנו תקווה עבור אותם בני ובנות ישראל הנבוכים בדרכם, שימצאו את דרכם חזרה, בעיתו ובזמנו, עם נזקים מינימליים, וחלילה ללא נזקים בלתי הפיכים בבית ומול ילדיהם הטהורים. ומה לנו גדול מהיום ער"ח סיון, כשרבים וטובים נהגו מנהג ישרא' קודש לומר את תפי' השל"ה להצלחה וס"ד בגידול הבנים. אכי"ר.
