ר' מיימוני
לפי תפיסת יחס התורה לאל המונחת בבסיס השאלה ולאחר מכן בבסיס הדברים שכתבת, היה מקום להתייחס להעלמת אמת בנוגע לאמירות מדעיות - למשל סיפור הבריאה.
שכן גם אם נקבל את ההנחה לפיה התורה איננה ספר מדע, שאלת פותח האשכול במקומה עומדת. משום שהקורא הפשוט, ואלו רובם של הקוראים, אינו יודע את ההנחה הזו, ולכן הוא מקבל את הדברים כתפיסה המדעית הנכונה שהרי האל יודע הכל. ומכיוון שלפי תפיסת האל הנ"ל אלוקים גם יודע את ההטעיה הרבתי שתיווצר מכך, קשה, מדוע הוא לא הבהיר זאת הרי הוא יודע שבכך הוא מטעה (סליחה על הביטוי) מיליארדי אנשים (גם גויים שמקבלים את התנ"ך, בריאתנים).
והדברים נכונים גם ביחס לדור מקבלי התורה (שוב לפי ההנחות הנ"ל), מדוע אלוקים השאיר אותם בתפיסתם המוטעית ולא אמר להם את האמת בנושא. ושוב גם אם אין מטרתו מדעית אלא ערכית. הוא מחזק ומאמת את התפיסה המוטעית, ובכ"א יוצא שכתוב בתורה דבר שאינו אמת.
ואולי כאן המפתח לתשובה. אם ננסה לשחזר את תפיסת הבריאה של עמ"י באותה תקופה ע"פ מקורות חוץ מקראיים, יעלו שתי טעיות מרכזיות. א. טעות ראשונה, שהתפיסה לא נכונה מדעית, כלומר לא תואמת את המציאות. ב. נוסף על זה קיימת טעות חמורה בהרבה שכן בתפיסת הבריאה מצויות בעיות אמוניות קשות של עבודה זרה (עיינו קאסוטו בספר "ספרות מקראית וספרות כנענית" בעניין "התנינים הגדולים" ועוד).
פשוט שהתיקון המרכזי שהתורה מעוניינת בו זה התיקון של הע"ז, כעת, אם התורה תשלול את תפיסת הבריאה המקובלת, א. אפשר והדברים לא יתקבלו כלל, שכן הם אחוזים בה חזק מאוד ולכן הדבר יערער אותם יותר מידי. ב. היא תפסיד הרבה מהפעולה החינוכית.
וזאת אבאר, לאורך כל הדורות אנשים יעסקו בתאוריות מדעיות בנוגע לתופעות הטבע ומקורותיו. התורה רוצה להקנות הנחות יסוד אמוניות, ולחנך לכך שלא משנה מה האדם יחשוב מבחינה התאוריה המדעית אין לו לעבור על אותם הנחות יסוד אמוניות. הדרך הטובה ביותר להנחיל זאת, ע"י הישארות מקסימלית בתאוריה המדעית המקובלת ולשנות נקודתית את הכשלים האמונים. כיוצרת דוגמא למה שהם היו צריכים להגיע, אם הם היו אוחזים חזק בהנחות האמוניות הנ"ל.
מכאן עולים נימוקים נוספים להעדפת התורה ערכים אחרים על פני האמת.
זה כמובן ביחס לדור מקבלי התורה, מה ביחס אלינו. זוהי שאלה שזוקקת דיון נפרד ואינה נוגעת רק לנושא הזה, אלא ביחס למצוות רבות שבאו כתיקון לדברים שהיו קיימים אז ולא היום (כמובן בהנחה שאין המצוות צורך גבוה כהמקובלים).
רק אעיר שלפי המתודה העצכ"חית, הדברים פחות קשים. היושר האינטלקטואלי אומר שוודאי סיפור הבריאה אינו נכון מבחינה מדעית. היראת שמים רואה את הערכים המונחלים שם, ואולי מגיעה להבנה שכתבתי ועושה מזה יסוד לכל מקום. מכאן ניתן להוכיח שוודאי השם הניח/קיווה/רצה שכולם יהיו עצכ"חניקים.
שימו לב שיוצא מכאן כלל חמור ומוזר. מחד, עולה שהתאוריות המדעיות שלנו מושפעות מתפיסותנו האמוניות, שכן איננו מוכנים לקבל תאוריות כופרניות. ומאידך, אנו דוחים את נכונות סיפור הבריאה מבחינה מדעית, למרות שהיא כתובה בתורה.
אם כן לפי אילו קריטריונים אנו קובעים, אילו אמונות אנו דוחים בעקבות תפיסתנו המדעית, כגון סיפור הבריאה. ואילו תפיסות מדעיות אנו דוחים בעקבות אמונותינו, גם כגון סיפור הבריאה (ביחס לעמ"י)? השאלה מופנית לכולם.
כמובן הדברים נידונו באשכולות שונים, אך למיטב ידיעתי לא עלו דברים מסודרים אנלטית ומנומקים לוגית בנושא. אם מישהו כן פגש, שיעשה איתי חסד ויקשר.
יש להעיר הערה כללית (שאולי ר' מיימוני התכוון אליה ברמיזה, ובכ"א לא הבהיר זאת לגמרי): קשה למצוא למושג אמת מובן מוחלט (בפילו' החל מהדיאלוג גורגיאס אצל אפלטון). בכ"א ניתן להעיר על שני מובנים שיכולים להתקבל בקלות יחסית, 1. התאמה למציאות (באיזה מובן? י"ל ואכ"מ) מבחינה מדעית – היסטורית פיזיקאלית ביולוגית וכד' = אמת מדעית. 2. התאמה למציאות מבחינה התנהגותית, קרי, כך נכון להתנהג במצב נתון = אמת התנהגותית.
האם תמיד ישנה חפיפה בין שני האמיתות הנ"ל? כלומר האם תמיד נכון להתנהג בהתאם לאמת המדעית. לדוגמא, נניח שילד בא לאימו ושואל אותה "האם את אוהבת אותי". מה לעשות אך האם הזו ר"ל שונאת את בנה (היא רצתה בת, הוא לוקח את כל הצומי של הבעל), אם היא תאמר את האמת המציאותית יחרב עליו עולמו.
אם נאמר שהאמת ההתנהגותית נגזרת לחלוטין מהאמת המציאותית, יוצא שהאמת במקרה זה, היא שהאם תאמר "לא בני, אני שונאת אותך".
אך ניתן להעלות לא מעט סברות לכך (ויש להאריך בכך אך אכמ"ל) שההתנהגות הנכונה במקרה זה כלומר האמת ההתנהגותית, היא, שהאם תשקר ותאמר "וודאי בני, אני אוהבת אותך עד מוות (כולל)".
ולכן האמירה השיקרית מהבחינה המציאותית, היא האמירה האמתית (קרי, כך נכון לומר) מהבחינה ההתנהגותית ובמובן הזה האם אמרה את האמת.
יש להוסיף שכל מה שכתוב בתורה זה התנהגות, כלומר איך אלוהים משה וכו' התנהג איתנו ועם אחרים. ובאופן ספציפי איך אלוהים התנהג עם אברהם ביחס לדברי שרה. וא"כ כל עוד מדובר בהתנהגות זוהי האמת הגמורה, כיוון שההתנהגות במקרה זה היא הכל.
חשוב לי להעיר באופן מפורש יותר דבר נוסף. לדעתי, מסיבות מסוימות שעיקרם תפיסה מסוימת של האל, ומתוך כך וגם בנפרד תפיסה מסוימת של הנבואה. אין מקום לראות את התורה כמגיעה מהשמים במובן המקובל של המילה, אלא באופן כללי ביותר הכיוון הוא המונח העצכ"חי "שמים בתורה". מה המובן של מונח זה בעיני, ומניין לי נכונותו. כ"כ מהם התפיסות הנ"ל בנוגע לאל ולנבואה, ומה הוביל אותי אליהם. הדברים ארוכים, חשובים (לי) ודורשים זהירות, אני מקווה להעלותם (אולי בצירוף לאשכולות קיימים) מתישהו, שהרי תמיד יתכן שאני טועה, ואולי כך יפחת ולו במעט הסיכוי לכך.
בכ"א נכון לרגע זה בהתאם לנ"ל, אין לקבל את ההנחה לפיה וודאי נותן התורה ידע את האמת המדעית ביחס לבריאת העולם. אמנם גם יראה לי, שנכון להניח שהוא עמד על כך שהתאוריה המקובלת אז בנוגע לבריאה איננה נכונה, וגם בזאת איני בטוח לחלוטין. מ"מ העניין החינוכי שכתבתי, עומד בעינו.
