| נשלח ב-17/5/2010 22:58 |
 |
| |
כבוד (גוף) המת והישארות הנפש
לעיתים קרובות כאשר יש סכסוכים בין דתיים (חרדים בעיקר) וחילונים בנושא פינוי קברים והיחס למתים מעלה הצד החרדי את הטענה ש"אנו מאמינים בהשארת הנפש" ומכאן דאגתינו לחילול קברים וכבוד המת.
למיטב הבנתי טענת הישארות הנפש היא שיש קיום לנפש ללא גוף ובודאי ללא הגוף המת כך שטענה זו היא בעצם טענה לסתור.
(אם כי כמובן נשארו החיובים והמצוות שלנו ביחס לגוף המת)
האם יש לטענה זו מקור קדום? האם יש לה ביסוס הגיוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 12:50 |
|
| |
עם ההגיון של אנשים מסוימים אומר, כי כל חלק ולו הקטן ביותר מגוף האדם חייב קבורה.
מה לא הגיוני לקבור שומן אדם שהגרמנים הפכו לסבון? שומן שנלקח כנראה מהרבה יהודים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 12:43 |
|
| |
לערוך לויה לסבון כבר נשמע לי מטורף והזוי לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:23 |
|
| |
השכן כתב: אילן היוחסין המפורסם שאני מכיר של קריאת שם הנולד בשם הסב הוא משפחת הנשיאים, שם ישנם רבים בשמות יהודה - גמליאל - שמעון ואף פעמיים הלל. יתכן שמי שאמור להיות נשיא, רצו לתת לו שם כשל הנשיא הקודם. דוגמה לדבר: שמות המלכים והנשיאים שהיו קבועים, כמו פרעה במצרים ואבימלך בפלשת
עוד דוגמה: "כל מלך שדים לבד משמו הפרטי, נקרא אשמדאי (בדומה לפרעונים). אשמדאי כמו כל שד מת בסופו של דבר, ואז ממליכים מלך אחר במקומו שנקרא אף הוא בשם אשמדאי". [ויקיפדיה]
תוקן על ידי נביאים ב- 27/05/2010 14:40:08
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 10:56 |
|
| |
השכן
ליקוטי עצמות היו אכן לאחר שכאמור הבשר הרקיב, כי בפועל לא היתה כל תרבות של קבורה מסודרת, המת היה מושלך מחוץ לעיר , ורק את העצמות היו אוספים- או הילדים את עצמות הוריהם- וזה יום שמחה בשבילם כמו שמבואר במועד קטן. והיו גם אנשיםשהיו מתפרנסים מהליכה בשדות ובצידי הדרכים ומלקטים את העצמות,
סדרי הקבורה הנהוגים היום היא מאד מאוחרת, עד היום איני מבין מה שייך טהרה של מת? איך זה בדיוק עובד?
אבל כמובן מלכים ושועי הארץ נקברו בחלקת הקבר של משפחתם, אבל לא רוב העם. וכפי שציינתי הדבר בולט אצל הנביא אלישע, שלא נקבר כי אם הוצא מחוץ לעיר.
בענין השמות אתה מביא לי יוצאים מהכלל- בכל התנ"ך אין שמות של האבות של השבטים של משה ואהרון, נדמה לי כי גם לא דוד ושלמה שמואל וכו'
בש"ס כאמור חוץ מיוצא מהכלל אין שמות על נפטרים. הזכרת את ר' הלל השני. נראה לך הגיוני שעל שמו של הלל לא נקראו רק לאחר שלש מאות שנה.
צא לחוצותיה של קריה וראה כמה מנחמים יש? כמה שלמה זלמן? וכ'
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 09:06 |
|
| |
השכן
ראה
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 08:31 |
|
| |
ירוחם,
1. קבורה היא ברירת המחדל בכל התנ"ך, במשנה ובתלמוד. ליקוט עצמות הוא סוג של תהליך קבורה, שהרי סוף סוף את העצמות ליקטו לארון אבן [או לחרס אצל העניים], ואותו קברו במערה. לא שמעתי על תרבות כלשהי שבה לא קוברים מתים, או שורפים אותם. בתרבות היהודית לכל דורותיה נהגו לקבור.
2. אילן היוחסין המפורסם שאני מכיר של קריאת שם הנולד בשם הסב הוא משפחת הנשיאים, שם ישנם רבים בשמות יהודה - גמליאל - שמעון ואף פעמיים הלל. ישנן עוד דוגמאות, בולטות פחות, אפילו ביוחסין שבדברי הימים.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 17:50 |
|
| |
ועוד באותו עניין- פחות או יותר: לפי הדיווחים (הלא מאומתים) סירבו כל חברות הקדישא שנתבקשו לטפל בקבורתן של עצמות מפוני אשקלון להביאן לקבר ישראל, וזאת מחמת ספקות בדבר היותן עצמות יהודים. בהנחה שהלכות קבורה וכבוד המת הינן מדרבנן (וקשה מאוד להגיד שאלו הלכות מדאורייתא), האם אליבא דידם לא שייך הכלל של ספק דרבנן לקולא? האם יש בכלל מקרים שמשתמשים בקולא הזאת בעולם החרדי? (כן, ישנם כמה. כאלה שבהם ה"קולא" בסופו של דבר היא "חומרא" – פטור מברכות במקום של חשש לברכה לבטלה וכדומה)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2010 00:46 |
|
| |
מה זה חשוב מוכרות או לא, נדרש יחס מסוים לגוף המת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2010 23:42 |
|
| |
מטפחת
אולי תלמד אותי ותגלה לי איפה ובאזו גמרא יש את ההלכות הקבורה, המוכרות לנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2010 11:52 |
|
| |
בגמרא יש הלכות קבורה והתנהגות עם גוף המת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2010 17:38 |
|
| |
הרב מיימוני
לא כל דבר כתוב. אולי זה לא כתוב לעוצם פשיטותו?
אתה רוצה להגיד שדברים פשוטים ןמובנים התורה לא כתבה?
כיבוד אב ואם רצח גזל גניבה, הם לא מובנים מאליהם ולכן צריכים לכתוב אותם. אבל גוויה הנרקבת, שיש לה השארות נפש, היא פשיטות?
כל דבר שהגמרא אומרת חייבים לקבל? אגב הגמרא בשום מקום לא מדברת על השארות נפש, או על יסורים הנגרמים למת כשמזיזים אותו.
עד כמה שאני זוכר הגמרא במ' שמחות דווקא מתירה להעביר מתים ממקומם לצרכי רבים, נדמה לי שלא רק מתים פאגנים אלא גם מתים שהיו מלכים.
קדושת המת החלה בגלות כשנרצחו רבבות יהודים, עם הזמן כל מת יהודי הפך מת על קידוש ה',
ומאז החלו לקרא נולדים על שם אבותיה או קרובים שמתו.
דבר שלא היה מקובל כלל וכלל בתנ"ך, אין בכל התנ"ך שם כמו משה והשבטים אהרון וכד' בכל הש"ס לא מצאתי שם של תנא או אמורא בשם משה או אברהם ראובן יששכר וכד. וכמעט לא נקראו ילדים על שם סבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2010 15:29 |
|
| |
ירוחם
לא כל דבר כתוב. אולי זה לא כתוב לעוצם פשיטותו?
בוודאי שאלו שסבורים לא כמו שנינו מאמינים בכך.
האם לא מופיע בתלמוד שלנו כי המת מרגיש? האם קל ללומד לקבל כי לא כל מה שמופיע בתלמוד הוא אמת מדוייקת? האם לא צריך להיות רמב"ם כדי להבין זאת ולחיות עם זה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2010 13:46 |
|
| |
מטפחת
אין כל קשר לגוף הפיסי עם הנשמה הרוחנית, אלא רק בחיי האדם, לאחר מכן שוב אען כל קשר ולא יתכן כל קשר
כל הסיפורים על כך הם המצאות בטן של בני האדם, שלא יכולים להשלים עם הנתק הזה..
לא בתורה ולא בנבאיים יש איזכור להשארת הנפש,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2010 12:48 |
|
| |
ירוחם, מטפחת וכולם
לא באתי להצדיק את ההלכות האלו. באתי להסביר את מה שנראה לי כמקור הגישה שמוצגת כהלכתית בזמננו ואת, לפי דברי פותח האשכול, הטענות שמועלות בידי דוברים "חרדיים". טענות אלו אינן מייצגות אותי למרות היותי חרדי.
לגבי השאלה אם באמת יש תחושה למת ממה שקורה לגופו, זה קשה לדעת. אולי בלתי אפשרי. אולי כדי להכריע צריך מקורות מידע לא מדעיים. למשל, חלום נבואי או בעל רמת סמכות דומה. כפי שציינתי, נסיון לשרטט קשר כזה במסגרת תיאוריות מדעיות בנות זמננו נראה קשה עד בלתי אפשרי (כבר דקארט ניסה לשער היכן יתכן קשר בין הנפשי לפיזיקלי וזאת כמובן מתוך ההנחה על הפער בין שניהם נוסח לייבוביץ וכבר עלו הדברים בפורום).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
