בית פורומים החרדים והאינטרנט

חג שבועות שמח - ופורה ורווה בתלמוד תורתינו הקדושה !!!

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/5/2010 15:58 לינק ישיר 
חג שבועות שמח - ופורה ורווה בתלמוד תורתינו הקדושה !!!

בס"ד

מתוך: תורת אמת - חגי ישראל - משפטי  ישראל


חג השבועות - שתי מתנות טובות

פתיחה

אצל רבים, מעמד הר סיני מתאר כפי שתארו להם אותו בבית ספר, או כפי ששומעים אותו בקריאת התורה ותו לא, ובעצם, ילאה הסופר מלכתב ומלתאר מה באמת זכו במעמד זה. במאמר זה נכבד קצת יותר מעמד הסטורי זה, שלא היה כדגמתו, וכפי עדות הפסוקים (דברים ד, ל''ב-ל''ג):

''כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר 'שמעת אתה ויחי''.

ונפתח בדברי רבנו משה חיים לוצאטו:

ה' אלהי ישראל... הסתיר הוד שכינתו מן הארץ, וצמצם אותה בשמים... נמשך מזה שבני אדם לא ידעו ולא יבינו אל פעלות ה' לאמתם... אבל כשרצה הקדוש ברוך הוא להקריב אליו אמתו החביבה לו מאד, הנה וקרע את השמים (בשעת מתן תורה), וגלה להם את מסתורין שלו, עד שידעו כלם ונתברר להם באמת שכל ההנהגה של התחתונים, בכל הפרטות שאפשר לחשב, אינה אלא ביד השכינה. ואין לך דבר קטן בעולם שאין עומדים (קשורים) עליו כמה ענינים (רוחניים) רמים וגבוהים מאד. ואז ידעו והבינו כל סוד הבריאה: על מה נברא כל העולם (לאיזו תכלית) ועל מה עומד (מה נותן קיום לעולם), ועל איזה דרו מתנהג, ומה אחרית כל אלה הדברים. וידעו עמק עצתו יתברך שמו...

וגם ראו איך בני העולם הזה הולכים בחשך, והאמת נסתר מעיניהם. ואיך הניח הקדוש ברוך הוא בעולם הזה המכשלות (דברים המכשילים) את הרשעים. כי מפני שהוא נסתר מבני העולם הזה נתן רשות לשטן לשוט בארץ ולהתהלך בה, ולעשות ולפתות לב בני אדם בכמה מיני מרמה וכזב, שלב האדם נפתה אחריהם וטועה בכמה טעיות, וחושב שהעולם אינו הולך אלא על פי הטבע הזה שנראה לעינים.

והנה כל הדברים האלה גלה לעיניהם (בשעת מתן תורה), וראו אותם והשיגו אותם באמת, והטעם לכל זה (הבינו גם את הטעמים לנתינת אפשרויות לטעות), ועמק העצה העליונה המסבבת כל זה בחכמה רבה, עד סוף הכל. וכאן ראו גדל התורה והמצוות, מה ענינם. ואיך הם פועלים הפעלות הגדולות בכל הבריאה. וראו כל דקדוקי מצוות במה הם תלויים, וכמה הם צריכים מאד מאד... ועל כל זה היה משה רבנו. עליו השלום, אומר להם:

''אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'' (דברים ד').

כי הקדוש ברוך הוא הראה להם כל המציאות, ועל מה הוא עומד, וידעו בברור שהוא לבדו המנהיג, ואין שום הנהגה אחרת, לא טבעית, ולא מקרית, ולא בשום דרך אחר, אלא ההנהגה שהוא יתברך שמו מנהיג בעמק העצה שגלה להם. וצוה להם כמו כן להשיב אל לבם האמת הזה, שיהיה מתישב בהם בלי שום ספק, כמו שראו אותו בברור שלם. והוא מה שאמר להם:

''וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' '' (שם).

והנה כל הדברים האלה ראו אותם בזמן מתן תורה. וכן כתוב:

הן הראנו ה' אלקינו את כבדו וגו' '' (שם ה').

ועל כן צוה אותם, שמה שראו הם בעיניהם יהיו מוסרים לבניהם ולבני בניהם לדורות. והוא שאמר להם:

''רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך... '' (שם ד').

כי זה מה שיודעים ישראל, שאין שאר האמות יודעים כלל, מפני שישראל זכו לראות כל זה בהר סיני, מה שלא ראו אמות העולם... ומשם והלאה נשארו הדברים חתומים בלבם. והמצוה הזאת עליהם ללמדם איש את בנו.

ועוד, משם זכו להעמיד נביאים שיחדשו בהם ידיעה הזאת תמיד... (הרמח''ל בהקדמה למאמר הויכוח)

העולה מדבריו הקדושים:

עם ישראל ראה דברים נפלאים במעמד הגדול והמרהיב מעמד הר סיני. ביניהם:

א. מה פועלת כל מצוה ומצוה למעלה בעולמות. כי מה שנראה לנו כאן דבר פעוט מצם ארצה, בעצם ראשו מגיע השמימה. עם ישראל זכה לראות זאת במו עיניו מה נפעל ונעשה מפעל המצוות.

ב. סוד היחוד השלם אין עוד מלבדו הסוד שיתגלה לעתיד. שכל המארעות מתחלת הבריאה עד עולם התקון. כלן שרשרת אחת הצרופה מחליות רבות הקשורות אחת בשניה.

ג. נתגלה להם המכשולות הרבות האמורות להכשיל ולנסות בהם את בני האדם, וכל מערמי השטן וחילותיו להפיל ברשתו את רב בני האדם.

''בנים אתם לה' אלקיכם'' (דברים י''ד, א')

וחייבנו בערך כ - 2 שעות ביום לעובדו, (ג' תפילות ביום, ברכת המזון, קביעת עיתים לתורה) ועל כך קובע שכרנו לנצח נצחים, ואין לו מכך שום אינטרס הכל לטובתנו נטו היש לראות בכך כפיית דת? הלא מלבד שזכותו המלאה לעשות בעולמו כרצונו לפי שעולמו הוא, הרי שזה לטובתינו הבלעדית.

ג. מלך אוהב צדקה ומשפט

ומכאן גם נשכיל להבין סיבת הצרות ואכזבות החיים. עלינו לדעת ! אמנם רבו צרות ויסורי עמינו לאין שיעור. אבל כל זה בעולם הזה עולם המעבר, כדי לחשוף מאתנו משפטים קשים שנדון האדם בהם לעולם הבא.

ויותר מכן אומרים רבותינו ז''ל, לא נבראו היסורים והעונשים הקשים רק בשביל עם ישראל ולא בשביל אומות העולם, ולמה בכל זאת רואים אנו גם אנשים מאומות העולם מיוסרים בכל מיני יסורים? זהו מפני כבודן של ישראל, שלא יאמרו הגויים: הנה, אין נכים, מצורעים, חולים, רק בישראל, אם כן, זו אומה שפלה ביותר, אזי, כדי שלא יתבזו, ישראל לכן נותן הקב''ה חולים גם באומות העולם, אבל למעשה, תכלית היסורים נבראו רק לעם ישראל.

ומשל פשוט לפך: אדם שיש לו ב' בנים, מאחד מצפה לגדולות על היותו משכיל נבון ומעותד לגדולות, ואילו בנו השני הנו בן שאינו מצפה ממנו לכלום, הרי שעל הבן החכם והנבון שומר מכל משמר כולל בזה שמענישו ומקפיד על הלכותיו, ואף על פרט קטן שסוטה הוא מדרך השכל כבר מענישו ומקפיד עליו, ואילו על הבן השני שאין מצפה ממנו לכלום מעלים עיניו ממנו שינהג כרצונו, כן הנהגתו יתברך עם עמו ישראל עם הנבחר. וכמו שאנו אומרים בתפילת ימים נוראים: אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות'', ומברכים בכל יום ''הבוחר בעמו ישראל באהבה''. לשון ''בוחר'' פירושו: בוחר בדבר מתוך דבר אחר, ''בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'' מברו כל יהודי בעלותו לתורה הקדושה. אם כן, המשפט והיסורים מיועדים לבן הנבחר עמנו עם ישראל.

ד. המתנה היפה ביותר לבן היפה ביותר.

ובהקשר להנ''ל אגיש לך משל יפה המובא במדרש (דברים רבה ה', ג'): ''שופטים ושוטרים למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו מכל מה שיש לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני, כך אמר הקב''ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא את ישראל שנאמר (הושע י''א א'): ''כי נער ישראל ואהבהו'' ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין והמשפט, שנאמר:

''כי אני ה' אוהב משפט'' (ישעיהו א')

נותן אני את מה שאהבתי לעם שאני אוהב''.

זכו ישראל עבור אהבת ה' יתברך אותם במתנה הגדולה ביותר ומהי? לא כסף וזהב ואוצרות מרגליות ואבנים טובות אלא שיתן להם הקב''ה את המשפט, שהוא הדבר האהוב עליו ביותר, כי הדין והמשפט המה הטבה ללא תכלית שמתקנים את האדם ועוקרים ממנו את הרע ואת המות ומביאים אותו לידי טוב וחיים, שהזמן העיקרי להנות בהם בני אדם הוא בעולם הבא.

ה. זמן האושר הבלעדי ללא תערובת צער

מספרת הגמ' על יהודי בשם אלישע בן אבויה שהיה שומר מצוות ולבסוף כפר בתורה, וזאת משום מעשה שראה במו עיניו: אבא אמר לבנו עלה על ראש העץ וקיים שם מצות שלוח הקן שזו מצוה יקרה, כשרואים אם רובצת על האפרוחים או על הביצים לשלחה ולקח את הבנים לעצמך, עלה אותו הבן כמצות אביו לראש העץ קים מצות שילוח הקן ונפל ומת, וראה זאת אלישע בן אבויה והתפלא הלוא ב' מצוות יש לנו בתורה שנאמר בשכרן ''למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך'', ואלו הן כבוד אב ואם ושלוח הקן. וזה הבן עשה ב' מצוות אלו ומת. קם ובעט בכל התורה כולה. ואומרת שם הגמרא לא ידע ולא הבין אלישע בן אבויה שהבטחת התורה על חיים שלאחר העולם הזה. כי זהו האושר האמיתי של נשמת כל יהודי בהיותה בלתי מוגבלת בגוף חומרי ובשרי ומופשטת וחשופה לקבלת אושר ועונג אין סופי ללא מחיצות והגבלות גוף ובשר. יפה, ''קורת רוח'' בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, קורת רוח משיבת רוח הנושבת מרוח עצי גן עדן שווה וטובה ומהנה מכל חיי העולם הזה.

ו. סיפור. מהגמרא

ידוע ומפורסם אשר פתח גן עדן נמצא כאן על אדמת העולם אי שם, ומספרת הגמ', שחכם בשם רבי אבהו נכנס לאותו גן עדן. ונטל מקצת עלים מהגן אשר ריחם היה מעודן ומעונג מאוד, וכשעמד לצאת, שמע קול שאומר לו: רבי אבהו מקבל שכרו במקום בגן עדן

בעולם הזה. מיד השליך רבי אבהו את העלים שליקט חזרה לתוך הגן. אולם מאחר ונקלט בבגדיו מעט מריח העלים אתם יצא מהגן, לקחם רבי אבהו את אותם בגדים, בישלם במים, וקלטו המים מריח אותם עלים, והיה מי הריח האלו יקרים, ותמורתם פרנס את בניו וחתניו, כי הוא לא רצה להינות מהם. זהו מושג משהו מעונג גן עדן. וידוע שיש גן עדן תחתון, ועליו דברנו, וכמו כן ישנו גן עדן עליוז, ששם תענוג הנשמות פי כמה וכמה.

ז. האדם נברא חסר כדי להשלים עצמו

לאחר ראותי את, שאלתי את עצמי, הבורא ברא את יצוריו ועשאם שפוטים בעל כרחם על מעשיהם, האם כיוון בזה להנאת עצמו או להנאת ברואיו? ולאחר התבוננות נראה ונבין פשוט, שעשה זאת לטובת הנסראים, כי אם נאמר שעשה זאת לכבודו ולהנאתו, הרי הרבה כבוד יצא לו אם לא יהא לאדם יצרים לרע ולשחיתות, וכל כולו יהא רק נוטה לטוב ויכבד את בוראו ויהא מכיר טובה כיאות לבעל שכל, ולמה עשהו מרדן ועקשן ובעל מדות רעות וכפוי טובה, איזה כבוד יצא לו מנברא כזה ומה תקוה יש לבורא להתכבד בו, אולם אם נגיע למסקנה שהאדם נברא כדי לבנות את עצמו ואת עולמו בהיותו מתגבר על הרע וכובשו, ומגביר את כוח והצד הטוב שבו, ובכך מראה את נאמנותו ואת הכרתו למיטיבו, ואם כן בהחלט שמגיע לו להשתלם שכרו מושלם על כך, הנחה זו מניחה את הדעת שייברא אדם עם כוח לחימה פנימית המשעשע את כל רואיו ובפרט את יוצרו, בהיותו מסלק את המחסומים והמחיצות, ובוקע בקעי אור בהררי חושך שהוא מוקף בהם ומציץ משם להכיר את מיטיבו, ועל זה מגיע לו לתת לו את שכרו, אזי אמנם כבוד שמים מתמעט מנברא זה לסיבת הכשלונות הרבים שעובר האדם עד שמגיע להגברת שכלו, אבל לשם כך נברא האדם ונוצר ''עיר פרא'' כדי להתהפך לאדם, אם כן, לקח זאת הבורא בחשבון שיהא פשלות רבות עם אותו נברא ויכזיב הרבה את מטרת יצירתו. אבל כדאי כל זה אם בסוף לאחר עליות וירידות יצליח לנוט את עצמו כאדם עם הכרה, ויהנה מיצירת כפיו ומעמלך אשר עמל לחנך ולכוף את יצריו לאשר ילך השכל נגד זרם הרגש.

מסקנה:

האדם נברא עם כוחות רעים וטובים ותפקידו כשחקן המשחק על בימת העולם הרחב כדי להראות את כוחו כנאמן למטיבו, עולמנו מכונה בספרי המקובלים הקדמונים ''שמיטת הנסיון'', הבורא שמהו לאדם במקום שרבים המה המפריעים אותו ממנו יתברך (כלשון המסילת ישרים) לראות ולבחון האם הוא מחניף למטיבים מדומים ובוטח באנשים כוזבים ובכך זונח הוא את מטיבו האמיתי, ולכך הערים לו פיתויים רבים המדמים לו לאדם כאילו ויכול הוא להתעלם מבוראו וממצוותיו לעשות ככל העולה על ליבו ולמצוא את צרכיו דרך בני אדם כוזבים אשר המה בעצם תלוים בבוראם, ואין שום הבטחה לנתלה בם. אבל לאדם המשוחד בשוחד התאוה והרצון לחופש, נראה מאוד קרוב להעזר בבני אדם אלה מאשר לתלות בטחונו בכוח נעלם שאינו נראה ואינו נשמע, ובפרט שבני אדם אינם דורשים זה מזה אלא חיצוניות של נימוס ודרך ארץ, או עבודה ויצירה פיזית ובכך עוזרם המה אחד לשני בתמיכה ומשכורת, אבל אין דורשים עבודה פנימית של אכיפת כוח הרע, ואם כן. ודאי יותר קל להיות משועבד ונעבד לבני אדם, מאשר לבורא הדורש עבודת הלב נקיה ושמירת מצוות התורה. וכיון שעל האדם להוכיח את עצמו בכל המצבים על היותו נאמן לבוראו, זוהי סיבת התמורות השונות במהלך חייו של האדם, נוחל הוא אכזבות רבות במשך חייו. ברוב משך חייו אין הוא ממלא את רצונותיו החומריים ולא מגיע לחצי מהם, וגם למה שכן מגיע הרי שזה ברוב עמל ויגיעה, וכל זה מראה בחוש נבראת כאן לא על מנת להשתכר ולהרויח אלא על מנת להוכיח נאמנות ולהאיר את חשכת עולם הדמיון באור האמת.

ואם כן, שאלת השאלות מתי אבוא על שכרי ומתי ישולם לי על רוב עמלי ויגיעתי באם אכן באמת נצחתי את כוחות הרע ולא התפתתי להם? תשובה, חייב הנך להגיע למסקנה כי יש חיים אמיתיים ונצחיים לאחר החיים החולפים והריגעיים יחסית שאנו בהם כאן עלי אדמות, ומלבד מקראות מפורשות ומדרשי רבותינו הקדושים הבנוים על יסוד אמונה זו נתאמתה אמונה זו גם מצד החקירה והמדע. עדויות הקיימות ממות קליני, סיאנסים, ריגרסיה - השבת הגיל לאחור ועוד.



התורה ומשפטיה

א. יש משפט

מושכל ראשון הברור לכל בן דעת שלא יתכן להקים מדינה הכוללת מלך ועם ללא חוקים והליכות וללא משפט וצדק. שהרי ישנם חוקים רבים שעליהם המדינה מבוססת, חוקי תנועה. תשלומי מיסים, מכס, משפט בין אנשים, וכהנה רבות, ואם לא יעמדו שופטים ושוטרים לפקח על עיסקי המדינה שיתנהלו ביושר ובצדק, הרי שאיש את רעהו חיים בלעו. ואם יהא המלך 'ותרן' וכי בכך תהא ממשלה של חסד, הלוא בויתור זה יהא רק חורבן והרס.



הקב''ה קבע חוקים לברואיו לאדם הראשון צוה תכף שבראו לא לאכול מעץ הדעת, לאחר מכן נח ובני דורו נצטוו 7 מצוות, לאחר מכן מצינו באברהם אבינו שנצטווה על המילה, לאחר מכן עם ישראל נצטוו בכל צווי התורה על הר סיני מפי הקב''ה ביד משה רבינו ע''ה.

אם כן נתבונן, הקב''ה שברא עולמו והטיל עליו חוקים ומצוות. ובודאי שזו זכותו המלאה אחר שהוא המלך וחיים אנו בזכותו, היתכן שתהא אצלו מדת הויתור, הלא בכך יהרוס את תכלית בריאתו, שהיא לברוא אדם לנסותו בנסיונות רבים ובכו להצדיק את שכרו בהיותו גיבור הכובש את יצריו וכמו כן להענישו בהכשלו במעשיו להיותו בעל בחירה חופשית, ואם כן, הוא לבדו שראוי לשאת באחריות מעשיו אם לטוב אם למוטב.

הגיון העדפה - אמת צרופה לעמת המשחדת

אמנם לעומת חכמי ישראל עמדו מכנגד חכמים ופילוסופים רבים בני ברית ושאינם בני ברית. אולם כשלפנינו ב' דיינים האמורים להוכיח את הצדק בנידון המובא בפניהם, אלא שאחד מהם ברור לנו היותו נוגע בנגיעות אישיות, ומשוחד להטות את הדין לטובת אחד מבעלי הדין ברור הוא שנמנע מלצרפו להרכב דיון זה, ונעדיף לבחור בדיינים ללא כל נגיעה אישית.

ובכן נתבונן !

הרבה חכמים עמדו על חקירת האמת לבדוק עם מי המקור ועם מי החיקוי, ודנו על כך ביגיעה ובעמל בהעמדת תלמידים הרבה ובכתיבת ספרים רבים. השאלה: אנו על מי נסמוך, וכיצד נדע את מי להעדיף על מי?

והתשובה פשוטה !

הבה ונברר מי טען את טיעוניו ללא נגיעות ומתוך רצון לברר את האמת, ומי טען את טיעוניו במלוא השוחד והנגיעות.

ואת זאת ניתן לברר במציאות הגלויה והמפורסמת.

חכמי ישראל עמלו ויגעו להצדיק את צווי האלקים בשמירת השבת, על אף שידרש מהם כתוצאה מכך לשבות ממלאכה ומעשית צרכיהם ולוותר בכך על כמה פרטי רצונות אישיים.

כמו כן עמלו ודרשו לאמת את צווי האלקים על פרישה מאיסורי עריות ומאכלות אסורות שנפשו של אדם מחמדתן ביותר, על אף שידרש מהם כתוצאה מבירור אמת זו לכפות הרבה חשקים ואהבות זרות. וכמו כן כללו בזה פרישה מנשותיהם בזמן נדותם, א''כ היו מוכנים למסור את החיים האישיים ביותר שלהם למען האמת.

כמו כן עשית מצוות: כתפילין יום יום, תפילה, לימוד תורה, שמירת החגים והמועדים, צדקה ועוד ועוד, ועל אף שמצוות אלו דורשות הוצאות ממון זמן וכח, לא נמנעו מלאמת אותן.

ולעומתן, החכמים שאמנם עמדו גם הם לברר את האמת, אולם בתנאי שלא יהא זה על חשבון שלא לנסוע בשבת ולא לחללו, ולא על חשבון פרישה מעריות ונשים אסורות, ולא על חשבון פרישה ממאכלות אסורות, ולא על חשבון התחייבות יום יומית מקיום תורה תפלה תפילין וכו'.

הכיצד, אם כן, לא יעלה על דעתנו לחושדם ששוחד רצונותיהם

וכדי שלא יסתרו מעשיהם את מצפונם הם המה שעמדו להם להטות את דעתם, והכיצד לא נחשדם שעמלך וטרחו להצדיק ולשלב את החכמה והאמת עם מעשי החופשיות והמתירנות שלא יסתרו זה את זה, שילוב שיאפשר להנות ולענג הגוף ולמלא את תשוקותיו מבלי שיסתרו את החכמה והאמת. היש שוחד גדול מזה? וכי רק שוחד כסף הוא שוחד? הלא פי כמה גדול שוחד החופש והשחרור משוחד כמה פרוטות, שגם בכוחו יש כבר סכון הטיית המשפט.

וליתר בהירות נביא דבריו המחוכמים של אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים. הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ''ל (בספרו קובץ מאמרים עמ' י''א):

''כיון דהאמונה מכלל המצוות אשר כל ישראל חיבין בה תכף משהגיעו לכלל גדלות, דהינו, תינוק בן י''ג שנה ותינקת בת י''ב שנה, והנה ידוע, כי בענין האמונה נכשלו בה הפילוסופים הגדולים ביותר, כמו אריסטו, אשר הרמב''ם העיד עליו ששכלו הוא למטה מנבואה. ורוצה לומר, שמלבד הנבואה ורוח הקדש לא היה חכם גדול כמותו בעולם, ומכל מקום, חכמתו לא עמדה לו להשיג אמונה אמתית, ואם כן. איך אפשר שתורתנו הקדושה תחיב את כל התינוקות שישיגו בדעתם הפעוטה יותר מאריסטו, וידוע שאין הקב''ה בא בטרוניא עם בריותיו וכו', וכן הקשה עוד מבן נח שמצוה גם הוא בשבע מצוות, הלא יטען: אדמה הייתי כל ימי, איך יהיה לבי שלם במצוות אלו?''

אבל כאשר נתבונן בזה, נמצא כי האמונה בהקדוש ברוך הוא שברא את העולם היא מכרחת לכל בן דעת, אם רק יצא מכלל שוטה, ואין צרך לשום פילוסופיה להשיג ידיעה זו. וזה לשון ''חובת הלבבות'' בשער היחוד פרק ו':

''ויש בני אדם שאמרו שהעולם וכו'. ותמה בעיני איך תעלה בדעת מחשבה זאת, ואלו אמר אדם בגלגל של מים המתגלגל להשקות שדה, כי זה נתקן מבלי כונת אמן, היינו חושבים את האומר לסכל ומשתגע וכו'. וידוע, כי הדברים אשר הם בלי כונת מכון לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה, אם ישפך לאדם דיו פתאום על ניר חלק, אי אפשר שיצטיר ממנו כתב מסדר. ואלו בא לפנינו כתב מסדר ואחד אומר כי נשפך הדיו על הניר מעצמו ונעשתה צורת הכתב היינו מכזיבים אותו, ועין שם.

ואיו אפשר לומר על הבריאה כלה שנעשית מאליה אחרי שאנו רואים על כל דבר סימני חכמה עמקה בלי תכלית, וכמה חכמה נפלאה יש במבנה גוף האדם ובסדור אבריו וכחותיו כאשר יעידו כל הרופאים. וכדברי רבי עקיבא שענה לאותו מין: כשם שהטלית מעידה על האורג והדלת מעידה על הנגר וכו', כו העולם מעיד על הקב''ה שבראו.

אם כן הדבר, תמוה ונפלא מאד איך נלאו הפילוסופים הגדולים לטעות בדבר פשוט כל כך. ופתרון החידה מציגו בתורה שנאמר:

''ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים''.

ושעור שחד על פי דברי תורה הוא אפלו שוה פרוטה. וה'לא תעשה' נאמרה על כל אדם וכו', אפלו על כמשה רבנו ע''ה, שאם יציר שיקח שחד פרוטה יתעורו עיני שכלו ולא יוכל לדון דין צדק. ובהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה לומר על משה ואהרן, שבשביל הנאה כל דהיא נשתנית דעתם ודנו דין שקר, אבל הרי התורה העידה לנו שכן, ועדות ה' נאמנה.

על כן צריך לומר שהוא חק הטבע בכחות נפש האדם. כי הרצון ישפיע על השכל וכו'. והשתא נחזי אנן: אם רז''ל שהיו כמלאכים ברחב דעתם ובמדותיהם הקדושות, פעלה עליהם קבלת הנאה כל שהיא להטות (כמובא בגמרא פרק שני דיני גזרות) כל שכן אנשים המשקעים בתאוות עולם הזה, אשר היצר משחד אותם ואומר להם: הרי לפניך עולם של הפקר, ועשה מה שלבך חפץ, עד כמה יש בנגיעה הגסה הזאת לעור עיני שכלם.

היוצא מזה, כי יסודי האמונה מצד עצמם הם פשוטים ומכרחים לכל אדם שאינו בכלל שוטה, אשר אי אפשר להסתפק באמתותם. אמנם רק בתנאי שלא יהא האדם משחד, הינו שיהיה האדם חפשי מתאוות עולם הזה ומרצונותיו. ואם כן סבת המינות והכפירה אין מקורה בקלקול השכל מצד עצמו. כי אם מפני רצונותיו לתאוותיו, עד כאן לשונו.

בספר ''מכתב מאליהו'' הביא לזה סמך מהגמרא (סנהדרין ס''ג): ''יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.


חג שמח לכל חברי הפורום הי"ו בפרט ולכל  עמו ישראל יתברך בכל אשר ה"ן 

בכלל הרחמים והסליחות


א.כ.י.ר

שוועתנו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות ...

כי אותך קווינו וציפינו כל היום  אל  אב הרחמן !!!

לגאולה השלימה ולבנין בית מקדשינו ותיפארתינו במהרה בימינו אי"ה בע"ה

א.כ.י.ר



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/5/2010 00:05 לינק ישיר 

בס"ד אור ליום ה ז סיון התש"ע
העיקר  בחג השבועות זה לימוד תורתינו הקדושה ועשיית תיקון ליל שבועות בקריאת פסוקי התנ"ך ומדרשות לסתרי תורה לימוד האדרא רבא ותרי"ג מצות ואזהרות .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2010 16:03 לינק ישיר 

בס"ד

מתוך: תורת אמת - חגי ישראל - משפטי ישראל

המשך:

תאור קבלת התורה בקצרה

בשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים לבריאת העולם נתנה התורה (ע''ז ט, ב)

בז' סיון (לדעת ר' יוסי משה הוסיף יום אחד מדעתו)

ביום שבת קדש (גמרא שבת פו, ב)

בהיות הבקר היו קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד (שמות יט, טז)

והיה זה כעין הודעה והכרזה על הופעת כבודו יתברך (ספר חיי עולם פי''ז)

ועדין לא ירדה שכינה (רמב''ן פ''כ טו)

והיו אלו קולות המלאכים המקלסים לקדוש ברוך הוא (רבנו בחיי)

וקדם הקולות ישנו בני ישראל והצרך הקדוש ברוך הוא לעוררן (שהש''ר פ''א)

וכששמעו בני ישראל את הקולות חרדו ופחדו מאד (שמות יט, טז)

ומשה חזק את לבם (רמב''ן כ, ט''ו)

והוציאם לקראת האלקים (שמות יט, יז)

והיה קול השופר הולך וחזק מאד (שמות יט, יט)

ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט, יז)

ומיד נתלש ההר ממקומו ונזקף באויר והיה ההר צלול כזכוכית ועמדו בני ישראל תחתיו (תרגום יונתן בן עזיאל)

וקבלו על עצמם לקים גם את התורה שבעל פה (תנחומא פרשת נח)

ונתנו ערבות על שמירת התורה שיהיו בניהם ערבים עליהם (מכילתא דרשב''י)

וקבלו ערבות זה על זה בדברים הנגלים [ולא על הנסתרות] (מכילתא פ''ה)

ואחר כך חזר ההר למקומו (הרד''ל בפרדר''א פמ''א)

ועמדו בני ישראל על יד ההר ערוכים, האנשים לבד והנשים לבד (פרדר''א פמ''א)

ועמדו שם באימה ויראה ברתת וזיע (ברכות כב, א)

ובהיותם שם מצפים ומתיצבים (רמב''ן כ, טו)

ירד ה' על ההר באש, ויעל עשנו עד לב השמים וחשך ענן וערפל וחרד ההר עצמו ונזדעזע (שמות יט, יח)

ועלה למעלה לקראת האלקים (אוה''ח יט, כ)

וירד ה' על ראש ההר (שמות יט, כ)

ושלשה מחצות היו שם: חשך, ענן וערפל (מכילתא פ''ה)

ושבעה מחצות של אש היו נוצצות זו בזו, והיו ישראל רואים ולא מתפחדין (ילקוט תהלים רמז תשצ''ה)

וירדו עם הקדוש ברוך הוא ששים רבוא מלאכים כנגד מחנה ישראל (שהש''ר פ''ד)

וכ''ב אלפים שהיו קרובים יותר לשכינה (שמו''ר פכ''ט)

כנגד מחנה לויה (רבנו בחיי)

והיו ישראל רואים אותם (אלשיר)

והיתה הארץ חלה והיו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות (מכילתא פ''ה)

והאילנות כרעו והמתים בשאול חיו (פרדר''א פמ''א)

ובאו תבור וכרמל להר סיני (מגילה כט בפירש''י שם)

וכן כל ההרים שבעולם היו מזדעזעין, עולים ויורדים, עד שהושיט הקדוש ברוך הוא ידו ונחו (זוה''ק יתרו דף פ''ד)

והרעיש הקדוש ברוך הוא כל העולם כלו על יושביו (ספרי זאת הברכה)

ונבהלו האמות ונכנסו לבלעם, ושאלו שמא מאבד המקום את עולמו, והשיבם: ה' עז לעמו יתן (שם).

ופנו והלכו איש למקומו (מכילתא ריש פרשת יתרו)

וקדם שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות (פרוש מהרז''ו)

הדמים את כל העולם; צפור לא צוח, עוף לא פרח. שור לא געה, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא זע, הבריות לא דברו (שמו''ר פכ''ט) חמה לא הלכה (רבנו בחיי)

אלא כל העולם שותק ומחריש, ויצא הקול אנכי ה' אלקיך, ואמר הקדוש ברוך הוא בדבור אחד כל עשרת הדברות (מכילתא סוף פ''ד)

והבינו ישראל מתוכם שתי דברות (אוה''ח הק' פ''כ א')

ומתו כלם (שהש''ר פ''ו)

וחזרה התורה לפני הקדוש ברוך הוא ובקשה עליהם רחמים (שהש''ר פ''ו)

והוריד הקדוש ברוך הוא טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם (שבת פח, ב)

ובקשו ממשה, דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות (שמות כ, ט)

ולא רצה משה בענותנותו, ושלח הקדוש ברוך הוא למיכאל ולגבריאל ואחזו בידו של משה והגישוהו אל הערפל (פרדר''א פמ''א)

ונעשה לו שביל בענן (יומא ד, ב)

ושתי חומות של ערפל היו, והיה משה מהלך ביניהם (מכילתא דרשב''י)

לפנים משלש מחצות של חשך ענן וערפל (רש''י שמות כ, יח)

וכל ישראל רואים את הקולות והלפידים, והוא נגש אל הערפל אשר שם האלקים, והקול מדבר אליו ואומר לו משה משה לך אמר להן לישראל כך וכך (רמב''ם פ''ח מיסודי התורה הל''א)

והיה הדבור יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל וחוזר להקדוש ברוך הוא (שהש''ר פ''א)

והיה הדבור יוצא בלהבות אש ונחקק על הלוחות (תרגום יונתן בן עזיאל פ''כ ב. רש''י תהלים כט, ז)

והיה הדבור חוזר על כל אחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדבור הזה כך וכך דינין יש בו, כך וכך ענשין יש בו, כך וכך מצות, והיה אומר לו הישראל כן, והיה הדבור נושקו על פיו (שהש''ר פ''א)

והיו ישראל מסתכלים בכל דבור ודבור ויודעים כמה מדרשים יש בו וכמה הלכות יש בו וכמה קלין וחמורין יש בו (ספרי האזינו פיסקא ח' יבוננהו)

והיו רואים כל סודות התורה העליונים ותחתונים שבכל דבור ודבור, ולא נחסר מהם כלום (זוה''ק דף צ''ג ע''ב)

והיה הקול נחלק לשבעה קולות ואחר כך לשבעים קולות כדי שישמעו כל האמות (שמו''ר פ''ה ופכ''ט)

וכל אמה שמעה בלשונה כדי שלא לתן פתחון פה לאמות העולם: אלו שמענוה בלשוננו קבלנוה (מהרש''א שבת פ, ב ד''ה ''ה' יתן אומר'')

ובכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, נתמלא העולם כלו בשמים (שבת פח, ב)

ובכל דבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל (שם).

ובכל דבור ודבור חזרו לאחוריהן י''ב מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותם (שם).

נמצאו מהלכים באותו יום מאתים וארבעים מיל עשרים וארבע מיל בכל דבור (מכילתא פ''ט)

והיה היום ברור והיו ישראל משתלהין [עיפים] מפני האש, ואמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד שיורידו טל לבניו, והוריד הקדוש ברוך הוא טללים וגשמים, כמו שנאמר (תהלים כט): ''גשם נדבות תניף'' (תוספתא ערכין פ''א)

וחזרו לאהליהם בתשע שעות ביום (פרקי דר''א פרק מ''ו)

וצום בלשון נקיה לכו איש לאהלו (פרקי דר''א פמ''ו עפ''י פי' הרד''ל)

וכל ישראל נתקדשו ונטהרו ונתרפאו מכל מום ואף עורים שהיו בישראל נתרפאו (רש''י שבת קמו, א)

ופסקה זהמתן (שבת קמו, א)

והיו בני חורין משעבוד גליות (מסכת ע''ז ה, א)

וממלאך המות (שם. ואלשיר פרשת כי תשא דס''ל ששתי המעלות היו להם והם שתי כתרים של ר' סימאי)

וכל אותו הדור ששמעו את קולו יתברך בהר סיני, זכו להיות כמלאכי השרת; לא ראו טפת קרי בימיהם, ולא משל בהם כל מיני כנים, ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה (פרקי דר''א פרק מ''א)

אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא, ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו

(שם. וכתב השל''ה הקדוש תורה שבעל פה כלל פה קדוש דף ט''ו טור ג' בשם הרמ''ע מפאנו, וזה לשונו: דור המדבר הם בני עליה יותר מכל הדורות הבאים אחריהם, וזכו לראות בסיני את הנשמע ועל הים אמרו זה אלי ואנוהו, וכבר נודע מעלתם שכל אחד שקול כאלף דכתיב ''דבר צוה לאלף דור'' מלמד שדור המדבר שקול כאלף דור וכו' אם כן איך אמר ר''ע בפרק חלק שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. ופרש הרב הנ''ל, שאין להם צרך לעולם הבא, דהינו, לנו יש צרך לשוב לעולם הבא משום דכתיב ביה ''ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה'', והם הורו עליו באצבע בעולם הזה.)


גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ....

חג שמח !!!

חזק חזק וניתחזק ...

ואתם הדבקים ב - ה'  אלוקיכם חיים כולכם היום ...

היום !!!

אם בקולו תשמעו ...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > החרדים והאינטרנט > חג שבועות שמח - ופורה ורווה בתלמוד תורתינו הקדושה !!!
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext