פרשת שבוע - פרשת נשא - רעיונות על פרשת השבוע מתורת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

פרשתנו מתארת הבאת אישה סוטה אל הכהן, אישה שסטתה מדרכי הצניעות ונסתרה עם אדם לאחר שבעלה קינה לה, ויש עדים שנסתרה אך אין עדים שנטמאה. התורה מצווה להביאה אל בית המקדש, לכתוב את האלות הכתובות בפרשה (הכוללות שם ה') למחוק את הנכתב במים המרים המאררים ולהשקות אותה על מנת לברר האם נטמאה או לא וממילא האם מותרת לבעלה או לא; הקב"ה מתיר למחוק את שמו הקדוש (דבר שאסור באיסור חמור) כדי להחזיר את "שלום הבית" בין איש לאשתו.

לפני שהכהן משקה את האישה במים אלו, משביע אותה בשבועת האלה שאם היא טהורה המים יבואו בה לברכה ואם להפך ח"ו "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה, כב) והאישה עונה: "אָמֵן אָמֵן". מסביר רש"י: "קבלת שבועה: אמן - על האלה, אמן - על השבועה, אמן - אם מאיש זה, אמן - אם מאיש אחר, אמן - שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה" (שם)

שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מה יקרה אם היא לא תענה "אמן אמן"?

אומר הרב: אי אפשר להשקות את האישה כי התהליך לא הושלם, ואם בכל זאת ישקו אותה המים לא יבדקו אותה. היא נכשלה בעברה חמורה אם חטאה בחטא שבו היא נחשדת, וגם גרמה להוציא שם שמים לבטלה; אין ספק שתקבל את עונשה, אך המים לא יפעלו את פעולתם כי התורה מצווה לענות "אמן אמן" והיא לא ענתה.

ולמרות שהקב"ה עושה נס גלוי שאותם המים שנמחקה בהם המגילה עם שמו הקדוש יגלו לעין כל אם היא טהורה או לא; אותם המים יכולים להיות ברכה כפי שנאמר: "וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" (שם כח) "אם הייתה יולדת בצער תלד ברווח" (רש"י) ולהפך אם נטמאה "וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ" (שם כז) למרות כל זאת המים לא יבדקו אותה. וכל כך למה? משום שלא אמרה "אמן אמן". ממילא לא יכתבו את המגילה כי אין מה לעשות איתה, היא תצא בלי כתובה ומן השמים יענישו אותה על כך אבל אי אפשר להשקות אותה. ברור שהקב"ה לא צריך את המים ולא את הסכמתה של האישה בשביל לגלות לכולם האם חטאה או לא, אבל כך גזר בתורתו. רואים מכאן את הכח העצום של הבן אדם שהוא זה בסופו של דבר שמפעיל את הנס.

ואם כך במידת פורענות על אחת כמה וכמה במידה טובה המרובה פי חמש מאות. מכאן נלמד כמה עצום כוחו של אדם בדיבורו הטוב ובעיקר בלימוד תורה, בקבלת התורה. כשקיבלנו את התורה בהר סיני אמרנו פה אחד "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז) וזה למעשה מה שהפעיל את כל מה שהקב"ה ציווה אותנו בתורה. נכון שה' כפה עלינו הר כגיגית ולכאורה לא הייתה לנו אופציה אחרת, אבל אמרנו "נעשה ונשמע" וזה נתן תוקף שונה לחלוטין. כמו שאותה אישה הייתה יכולה להיבדק גם בלי שתאמר אמן אבל כך גזרה חוכמתו ית' שרק הדיבור שלה יפעיל את הנס. 

כשאמר הקב"ה "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שם כ, ח) אם מישהו היה צועק "אני לא רוצה" בכל זאת היה מתחייב; אבל צעקנו כולנו שכן רוצים וזה שונה לחלוטין, כך מסביר הרב.

חשוב מאוד לדעת שמה שהיה ב-ו' סיוון שנת בתמ"ח (2448) הוא "מתן תורה" אבל קבלת התורה מתחדשת כל שנה ושנה ובכל יום ויום; כל פעם שיהודי מתכונן ללמוד תורה ומכין את ליבו לכך הרי לנו קבלת התורה; כל מצווה שיהודי מתכוון לקיים, והוא מקדים "הנני מוכן ומזומן" או "לשם ייחוד" ומברך את הברכה הראויה לאותה מצווה - הרי לנו קבלת תורה מחדש.

בברכה שנייה של קריאת שמע אנחנו מודים להקב"ה על התורה שנתן לנו, ומבקשים בלשון תחנונים יוצאת דופן: "אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו..." לא מצינו בשום תפילה שלוש לשונות של רחמים ברצף כמו בתפילה זו: "הרחמן, המרחם, רחם נא". על מה אנחנו מתחננים כל כך ומה המבוקש? "ותן בליבנו בינה להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד את כל דברי תלמוד תורתך באהבה...".מתחננים שנזכה לקניין תורה. וכל כך למה? כי התורה היא רחמים גדולים, "חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו", "חיי עולם נטע בתוכנו".

הנביא אומר: "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'" (ישעיה נד, א) לפי דברי ישעיה יש יותר יהודים מאשר גויים (בני בעולה-בת אדום רש"י). האם זה נכון? והרי עיננו רואות שישנם הרבה יותר גויים מיהודים בעולם!

תשובה לשאלה זו רמוזה בגמרא (ברכות י.) "רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו" אומות העולם נמשלו לאישה היולדת בנים שסופם לירש גהינום, ואילו כנסת ישראל יולדת בנים החיים חיי נצח. אם כן בראיה שטחית נראה שהגויים רבים והיהודים מעטים, אך במבט מעמיק יותר רואים שזה בדיוק הפוך משום שהגויים מתים ואין לאחר מכן כלום חוץ מגהינום, אבל יהודים עוברים לחיי נצח. זו ידיעה שצריכה לשמח אותנו; כל פעם שאנחנו מברכים "אהבה רבה" (או "אהבת עולם") או ברכת "אתה חונן" או ברכות התורה צריכים לברך אותם בהתלהבות ובשמחה עצומה על שזכינו לכך בחסדי השי"ת. זה גם נקרא קבלת התורה מרצון, כשאנחנו מבטאים את השמחה שמרגישים להיות עם הקודש. אומנם נכון שאם מישהו יצהיר בפה מלא שאינו רוצה לשמור תורה ומצוות - זה לא יועיל כלום, כולנו מושבעים ועומדים מהר סיני, מחויבים בקלה כבחמורה. אבל יש מושג שאומר "כופים אותו עד שיאמר רוצה אני". איך אפשר להבין מצב כזה, בו מכריחים בכח להסכים לקיים מצווה מסוימת? ומה זה יועיל שיאמר "רוצה אני" כשברור לנו שהוא מצהיר זאת בלית ברירה?

אלא שעמוק בתוך ליבו כל יהודי רוצה לקיים את המצוות, ה"נעשה ונשמע" שאמרו אבותינו למרגלות הר סיני הושרש בנפשות כל יהודי ההיסטוריה, רק שהשאור שבעיסה מעכב, יצר הרע מטעה את האדם ומשכנע אותו שהוא אינו רוצה, וכשכופים אותו במכות מתגלה רצונו האמיתי.

שלמה המלך אמר: "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ" (שיר השירים ד, ט) למה באחת מעינייך? משום שכשקיבלו עליהם בהר סיני היה זה בגדר שמיעה, וכשמקיימים בפועל זו העין השנייה. זו עין אחת של "נשמע" ובשעת מעשה העין השנייה של "נעשה".

יהי רצון שנזכה "ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה"