עניין פרשת "סוטה" ע"פ פנימיות התורה בדרכו של בעל "הסולם" זצוק"ל וזיע"א

פרשת אישה סוטה
שו"ת של תלמיד עם הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א ראש ישיבת "ברכת שלום" קרית יערים

בס"ד 
לכב' ............... היקר שלום וברכה, 
איחולי לך ולמשפחתך לחג מתן תורה אמיתי, שאכן תזכו להרגיש בו את גדלות נותן התורה, וגדלות התורה עצמה, ויחודה.
שאלתך ותשובתי:  
בפרשת השבוע מופיעה תורת הקנאות. במידה ומרומזים בה יחסי כנסת ישראל עם אישה, האם אתה מוכן לפרש קצת מפרטיה ? 
תשובה: כך נאמר בספר במדבר פרק ה':
(יא) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
(יג) וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:
(יד) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה:
(טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
(טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְהֹוָה:
(יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:
(יח) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהֹוָה וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים:
(יט) וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
(כ) וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
(כא) וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהֹוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהֹוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה:
(כב) וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן:
(כג) וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים:
(כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים:
(כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
(כו) וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם:
(כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
(כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע:
(כט) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה: 
ענין אשה הסוטה תחת בעלה היינו שמפירה את ברית הנישואין, ואת עובדת היותה מקודשת ומיוחדת אך ורק לבעלה.
ענין אשה ובעלה נמשך מן השורש הרוחני של כנסת ישראל שהיא האשה, ובעלה שהוא קוב"ה. אשת חיל, שהיא אשה דקדושה, אינה סוטה לעולם תחת בעלה, אלא נאמנת לו בכל מצב. אבל אשת זנונים שהיא אשת הטומאה, סוטה תחת בעלה.
ומזה כל אחד מאיתנו צריך להסיק מסקנות אישיות, כי בכל פעם שאנו עושים מה שאנו רוצים ולא מה שהקב"ה רוצה, דומה זה לסטית אשה תחת בעלה. דהיינו לזנות. ואז צריכים ללכת לצדיק הדור המכונה בתורה "הכהן", והוא משקה את האדם מים מרים. מושג זה מרמז על יסורים שהאדם צריך לסבול כאשר סוטה מן הקב"ה. ויש דרך יסורים, המגלגלת את האדם בכל כורחו לגהינום שלם. כפי שאנו רואים שהעולם מלא יסורים: מחלות איומות, ובעיות פרנסה, ואנשים נפטרים צעירים בטרם עת, ובעיות במשפחה, וכו' וכו'. או שהאדם הולך בדרך תורה, ואז מקבל יסורים מן התורה, אבל אלו הם יסורים טובים, באשר הם ממוקדים בנקודה הנכונה, דהיינו שמן התורה אדם מקבל הרגשת מרירות בכל מה שנוגע לקבלה. ועי"כ "צבה בטנו, ונופלת ירכו", היינו שכלי הקבלה שלו, מתגנים ונפסלים בעיניו, וכבר אינו רוצה להשתמש בהם. ויכול אח"כ להבנות, ולהתחבר עם השי"ת, ואדרבא להדבק בה' ביתר שאת וביתר עוז.  
ידידך אברהם מרדכי גוטליב