| נשלח ב-24/5/2010 19:46 |
 |
| |
הקשר בין הגוף לנפש
הרפואה ההוליסטית מרבה להתייחס לקשר ההדוק שבין הגוף והנפש.
כיצד מתייחסים מקורותינו לקשר שבין הגוף והנפש? האם הם מאמינים בקיומו בלי כל סייג, שוללים אותו, או מתייחסים כלפיו בספקנות מסויימת?
נקודה נוספת: באם נצא מנקודת הנחה (המקובלת בעולם הרפואי- מדעי) שהורמונים ונוירופפטידים משפיעים על התנהגותנו, הרי שיש בכך בכדי לשלול, ולו באופן חלקי, את הבחירה החופשית. היש תשובה תורנית שתיישב זאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 01:04 |
|
| |
ידידי המלומדים. כל מה שנאמר כאן על ידכם נכון - כי האדם מורכב והאסיטואציות מורכבות וכו'.
אך דווקא בחז"ל יש רמזים ל'אנוס לעבור עבירה' ור' צדוק הכהן מרחיב את המסגרת יותר, שאין זה רק כאשר יש חשבון שמיימי שאדם יחטא (יהודה. דוד), אלא גם אונס ייצרי --- כידוע ליודעים.
מצד שני, ייתכן כדבריכם שאדם נשפט על 'נקודת בחירה' ראשונית שלא עמד בה ושגרמה לו להמשיך לרדת במדרון, אם-כי יש הרבה לערער על החשבון הזה.
ולא טענתי, ח"ו, שאדם הוא "נטול בחירה" - ואף להיפך (סיפא בעמוד הקודם) - אך הצבעתי על תרכובת מצבים נפשיים שאפשר מהם להקיש על מצבי 'אונס' אפשריים.
-------------------------
ואשמח אם הדיון יחזור לגוף - נפש. אז אתרום את דברי 'רבינו בחיי' ב"כד הקמח":
"עיקר תענוג הגוף יגיע משמחת הלב. זה שאמר, לב שמח ייטיב פנים. כי לא תמצא הנאה לגוף עם שבר הרוח".
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 28/05/2010 01:12:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 23:29 |
|
| |
כבד כועס מרה זורקת בו... (שכחתי את ההמשך) זה אומר שגוף ונפש קשורים....
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 22:26 |
|
| |
לר' אלחנן וסרמן מאמר על כך. אם מישהו יוכל להעלות- אשמח מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 21:53 |
|
| |
אנחנו מכירים את הפטור של חרש שוטה וקטן, לעומת החיוב המורחב והכמעט תמידי של האדם השפוי החייב בין באונס ובין בשוגג ואפילו ישן.
כלומר, כל בר דעת חייב ואחראי למעשיו, והאפשרות היחידה הפוטרת את האדם הינה 'חוסר דעת' המאפיין את החרש השוטה והקטן.
אילו נאמר שהאדם המתואר למעלה נמצא במצב של 'חוסר דעת' תהא הסיבה מחמת חוסר בגרות או מחמת שגעון או אונס זמני, הרי שהוא אינו 'בר דעת' וככזה הוא פטור.
אלא שבאם האדם יודע ויכול למנוע את עצמו מחוסר שפיותו הרי הוא מחוייב לכך ובאם אינו מטפל בעצמו ברור שייתבע על כך.
האור החיים הק' בפירושו על התורה מסביר כדברים הללו שבכל מעשה אסור מתגשם האדם והופך לקרוב יותר אל העבירה, ומדוע נענש ע"כ? משיב האוה"ח הק' שהאדם נענש על תחילת מעשיו שהביאוהו למצבו זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:50 |
|
| |
שלום ל-בחגווי!
אינני מסכים עם דבריך המעניינים.
לשיטתך, האדם נטול בחירה חופשית, וזה פשוט לא נכון.
על הכל ישפט האדם.
הגדרת חז"ל לחטא, היא כפי שכתבתי במקום אחר: "אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות".
רוח שטות, היא חוסר מודעות עצמית. האדם פועל, לעיתים, כשהוא רץ ריצת אמוק אל פעולתו, בלא שהוא רגיש להשלכות ולהשפעת המעשה על עצמו ועל סביבתו.
עודף בהורמונים, אומנם עשויים לעורר את ריצת האמוק. אולם הרעיון של הבחירה החופשית היא בשני מובנים:
1. על האדם למנוע את עצמו מדברים העשויים לעורר אצלו אותם הורמונים. בבחינת: "אל תביאני לידי ניסיון".
2. על האדם לעבוד על מידותיו ולהגיע למצב, בו אף כשההורמונים שלו מוגברים, הוא שולט במעשיו.
המסקנה העולה מדבריך, שאין אפשרות לשפוט אדם על מעשיו.
גם אדם שרצח, יוכל לטעון כי ההורמונים שלו היו גבוהים מן הרגיל.
אין טעם לשופטו, משום שאין בכך בכדי להוות גורם מרתיע, שהרי אנשים כמותו, עם הורמונים כה גבוהים, יהיו כביכול מנועים מלשלוט על עצמם, וגם הוא עצמו לא יוכל להמנע מלעשות זאת שוב.
כמוכן, אין ביד השופט, או מערכת המשפט, כל יכולת לאמוד את מידת הפשיעה של החוטא, שהרי הרשות המחוקקת, בנויה מאנשים רגילים, שאצלם ההורמונים סדירים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:43 |
|
| |
נכון. זו הייתה פראזה ל"דור הפרוזאק" (עשי 'גוגל'), ועוד.
עם זאת, 'איבוד הראש' הטוטאלי של שקיעה בחובות והזנחת הבריאות ועוד כמה תופעות שאדם 'חוטף בשיניים' ממש בסמוך ל'חטא' - הוא ייחודי לדורנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:34 |
|
| |
איני חושבת שהתופעה היא בהיקף של 'דור'.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:14 |
|
| |
נכון. אין כל חידוש בתורף דברי. אך החידוש הוא בהיווכחותנו ש'חוסר השפיות' שבדורנו הוא באחוזים שאין לתאר ואין לשער!
דור אובדני!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 13:57 |
|
| |
תארת כאן סיטואציות בהן האדם לכאורה אינו בר בחירה. יש משהו חזק ממנו ששולט בו. עבדא בהפקירא ניחא ליה- ההפקרות הזו מורה שהוא 'עבדא' לכוחות שאינם נותנים לו להתנהל בתבונה. זהו מצב של חוסר שפיות מסויים.
אולי ניתן לקשר לכאן את מאמרו של הרב דסלר בדבר נקודת הבחירה. ומכל מקום, אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 13:39 |
|
| |
רצוני להתייחס דווקא לנקודה האחרונה בשאלת פותחת האשכול, שלא התיחסו לגביה:
לאחר שליוויתי טיפול באברך שעשה דברים אישיים איומים ובבדיקת דם פשוטה התברר לפתע שיש לו פי 5 הורמונים מאדם מן-השורה - אני הולך ומשתכנע שיש לפעמים 'אחריות רוחנית מופחתת'.
אך התייחסותי היא יסודית יותר:
רבינו יונה תמה על החוטא וממשיל אותו ל "איש אשר יגזול ויחמוס ויאכל וישבע ויודע כי אחרי אכלו ושתה יגרס השופט בחצץ שיניו". דהיינו, אם היית מרגיש שמיד אחרי שתחטא תחטוף מכות רצח - לא היית חוטא.
טענתי לכמה וכמה פסיכולוגים ו'משגיחים' (דווקא מהמבוגרים בדור) שאליבא דאמת המונים פטורים מהדין העתיד, כי הם חוטאים מתוך יצר אובדני לא סביר המתואר ברבינו יונה הנ"ל.
אדם שמסבך את עצמו בחובות אדירים, חולה סכרת שאוכל ושותה ויודע בבירור שיתעוור ויהיה קטוע איברים ר"ל, כל המהמרים למיניהם, המשתמשים בסמים וכו' ---- יבואו לשמים ויגידו בצדק "לא יכולתי לשלוט. הנה. גם בגשמיות הרגתי את עצמי"! אני חוטא מתוך הפקרות טוטאלית ואובדניות.
אני לא אומר שאני 'נעול' על זה - ובוודאי גבולות דברי אינם ברורים, אבל אולי פתחתי נושא לדיון.
בכל אופן, "שלילת הבחירה החופשית" - כדברי הפותחת - איננה ברמות ברות-התמודדות. אדרבה ואדרבה, זה גופא רף הבחירה שהוצב בפני האדם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 00:06 |
|
| |
כהמשך לבקשתך, מקווה, אפרט על חמשת חלקי הנפש.
שמותיהם לפי סדר עולה ברמת דרגתם 'נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה'. ובר"ת 'נרנח"י.
הם נחלקים לשנים: א. נר"ן ב. ח"י, החלק הראשון המונה 3 חלקים, שוכן בגופנו פנימה ונקרא 'אור פנימי' בהיותו מתלבש באברי הגוף, לעומת החלק השני המקיף וחופה עלינו מסביב בבחינת 'אור המקיף.
חלקי הנר"ן מתלבשים ושוכנים כ"א באיבר מסוים, הנפש משכנה בכבד וכפי שנאמר בתורה 'כי הדם הוא הנפש' והכבד 'כולו דם' כמוגדר בשו"ע, הרוח משכנה בלב וכמוזכר 'גבה לב-רוח גבוהה' וכיוצ"ב הרבה, הנשמה משכנה במח 'הנשמה שבמוחי' (בתפילה להנחת תפילין).
המילה נפש משמעה 'רצון' 'אם יש את נפשכם' כלומר הנפש השוכנת בכבד ענינה ופעולתה 'רצונות' כלומר 'תאוות', הלב הוא משכן המידות שענינם ויסודם 'גאוה' וזוהי הרוח המתנשאת אל על, הנשמה עליה נאמר 'ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה וכו' ' בה מתהדר האדם על שאר הברואים בשכלו אשר חננו הקל.
נמצאנו למדים: 1. התאוות מקורם בכבד בו שוכנת הנפש. 2. המידות מקורם בלב הוא משכן הרוח. 3. הדיעות והמחשבות מקורם במח הוא משכן הנשמה.
החלק השני, ה'חיה והיחידה' סובבים ומקיפים את ראש האדם והשפעתם מבחוץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 22:37 |
|
| |
בדברי המלבי"ם דלעיל מתבאר שפעולת הלב החיונית כ"כ לגוף תפעל ביתר שאת במצב בטחה ורוגע.
קל להבין, שאדם נינוח ושליו משמר את מצבו הצעיר והחינני לעומת הדואג המוטרד הכועס והמיטלטל אשר מזדקן בטרם עת, בהיותו מבזבז את כחו אונו ומרצו להשרדותו העכשוית.
הנ"ל תואם את מאמר הבריות על אדם שהלבינו שערותיו מרוב צרותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 22:29 |
|
| |
נט עד,
אשמח לפירוט.
שאלתי עודנה במקומה. אמנם הועלו דוגמאות, אך אני מעוניינת בהסבר לתהליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 22:16 |
|
| |
תודה גרפולוגיה על הבאת דברי הרמב"ן.
בדבריו לא נזכר מצב רגשי או נפשי אלא רוחני.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2010 20:34 |
|
| |
שאלת: 'מה בין מצב רגשי שאינו קשור ברוחניות, ובין מצב בריאותי?'
וע"כ השבתי.
וכפי שכתבת השם נפש משמש כשם כולל לחמשת החלקים וכשם פרטי לחק הראשון הנחות מבין שאר החלקים.
במידה ותרצי אוכל לפרט.
שאלתך עדיין במקומה?
|
|
|
|
|
