פרשת שבוע - פרשת שלח לך - רעיונות על פרשת השבוע מתורת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

הודעה של קיטווב הועברה לכאן

ביאור חטא מרגלים והתועלת שיצא מזה [בדיעבד]

א) הגאולה בא בתיקון חטא מרגלים

 אחד מיסודות הגאולה תלוי בתיקון חטא מרגלים, שהוא שורש כל החטאים שעל חטא זה נגזר על אבותינו לישאר במדבר מ' שנה ונגזרה הגלות שתי פעמים כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קד:) אתם בכיתם וכו', ואף שבשעת החורבן היו חטאים אחרים, מ"מ עיקר הגזרה כבר נגזרה אז. ומקרא מלא דבר הכתוב (תהילים ק"ו כד) וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו: וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה' : וישא ידו להם להפיל אותם במדבר: ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות: עיין בזה ברמב"ן במדבר יד א ובמדבר רבה פ' ט"ז אות יב'. ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות שכה"א וישא ידו להם וגו'.

וכן מבואר בפסוקים ובחז"ל שגם גדולי עולם יכולים להכשל בחטא זה כמו שנא' (במדבר יג ג) כלם אנשים ראשי בני ישראל המה, ונאמר (יד א) ותישא כל העדה ויתנו את קולם, וכתב רש"י בשם התנחומא סנהדראות. והיינו סנהדרין הגדול שנסמך מפי משה רבינו ע"ה, ומכל זה נדגיש דברי המשנה והגמרא על חומר החטא כדלהלן.

ועוד, יסוד של גאולה טבעית בנוי על תיקון חטא מרגלים, שמי שחושב שמושג של א"י יתחדש רק ע"י ביאת המשיח, יכחיש ג"כ את המשיח הטבעי, שכולו בנוי על ההכנות של אלו שתקנו חטא מרגלים, והוא רק ישלים מה שחסר ולא יתחיל מחדש, ומי שמכחיש תיקוני ההכנות, יאמר שמחכים רק למשיח כזה שיתחיל הכל מחדש, ויפסול משיח הטבעי, וחז"ל אמרו (שבת סג. ורמב"ם פי"ב דמלכים הל' ב') אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גלויות בלבד, (וברמב"ם נקט לשון שיעבוד "מלכיות" בלבד).

.כע2 סימן א ס"ק י אות ב

ב) חומר חטא מרגלים

(ערכין ט"ו.) במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד, אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וגו' (גמ') ממאי דילמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת היה הדבר וגו' והוציאו את הנערה וגו' אמר רבא אמר קרא כי הוציא שם רע על שם רע שהוציא: רואים מכאן שלשון הרע יותר חמור מגרם ש"ד.

 וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין וכו' ממאי דלמא משום דאכתי לא מלא סאתן דאמר רב וכו', אמר ר"ל אמר קרא וינסו אותי זה עשר פעמים על זה נחתם גזר דין,

 ויש לעיין א"כ שבגלל חטא מרגלים לבד נחתם גזר דין בלי צירוף התשעה פעמים שנסו את ה', ובכל התשעה בלי חטא מרגלים לא נחתם, א"כ למה הוזכרו כל השאר, ואפשר לומר ע"פ מה שכתב במגיד מישרים פ' שלח, (הובא באם הבנים שמחה עמוד קסו:) שהמגיד ביאר להב"י, שבגלל שאר עבירות היו צריכים לקבל עונש שלא ליכנס לארץ אולם הקב"ה ריחם עליהם ונתן להם נסיון מרגלים ואילו היו עומדים בה, היו נכנסים לארץ, ואח"כ היה מעניש אותם לאט לאט, אבל כיון שלא עמדו בנסיון, נענשו עונש חמור, ע"ש.

וא"כ אפשר להבין למה הוזכרו כאן כל תשעה האחרים , שאה"נ בחטא מרגלים לבד נגזר עליהם גזר דינם שלא לכנס לארץ וכן החורבן, אולם בגלל שע"י שאר החטאים נגזר עליהם נסיון מרגלים, הוזכרו כאן כל החטאים.

ובתוך תשעה האחרים כלולים חטא העגל, שהוא ע"ז, וכן חטא איסור הוצאה (שנים במן) שהוא חילול שבת, (ע' ערכין טו.)

וע' רמב"ם סוף הלכות שבת השבת וע"ז כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד ע"ז ושניהם כגוים לכל דבריהם.

ולמדים מכאן שאף שמבחינת הגדרת רשעי ישראל להחשבם כעכו"ם הוא רק בע"ז וחילול שבת, אולם בחומר החטא של גזר דינן וגזירת חורבן, היה יותר בחטא מרגלים,

ובהמשך שם א"ר אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כוח של לשון הרע, מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך , המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה, ממאי דלמא משום דר' חנינא בר פפא, דאמר ר"ח בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתיב כי חזק הוא ממנו אל תקרא ממנו (מן העם) אלא ממנו (מהקב"ה) כביכול בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, אלא אמר רבה אמר ר"ל אמר קרא וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו.

 ורואים מזה שחטא להוציא דיבה על הארץ הוא יותר חמור מלדבר כנגד הקב"ה

ומה היתה הוצאת דיבה שם, ע' (במדבר יג לב) ויציאו דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

 וע' רש"י אכלת יושביה בכל מקום שעברנו מצאנו קוברי מתים והקב"ה עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו.

 ומבואר מזה שאף שהיה אמת שראו מתים הרבה, אולם ההוצאת דבה היתה על הפרשנות הלא נכונה, שהם תלו את הבעיה בהארץ, ולא תלו אותה בסיבה שאין בו פגם לארץ.

הנה ענין לשון הרע הוא כמש"כ הרמב"ם פ"ז מהל' דיעות הל' ה' והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק לחבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו ולהפחידו הרי זה לשון הרע. וא"כ אפשר ללמוד מזה שה"ה לדבר לשון הרע על ארץ ישראל היינו כל שגורם הזק להארץ, כגון שבנ"י לא יישבו אותו כהוגן, הרי זה בכלל לשון הרע.

.כע2 סימן א ס"ק י אות ג

ג) פרטים שנכשלו היום בחטא זה

 א) מצות ישוב ארץ ישראל היא שקולה כנגד כל מצות התורה כדמבואר בספרי (פרשת ראה, פיסקא כ"ח לפסוק יב כט) ובתוספתא (ע"ז פ"ה), וכן דעת כמעט כל הראשונים, שנוהג ישוב א"י היום, (ע' פתחי תשובה אה"ע ס' ע"ה ס"ק ו') ומי שאומר שאינו אלא כשאר המצות כדי להמעיט התלהבות אנשים לקיים מצוה זו, הרי זה ממעט ערכה והוא בכלל מוציא דבה, שע"י זה בנ"א ממעטים לישבה, ואינן מוסרין נפשם עליה. אולם הרבה גדולים תלו דבר זה בדברי המגילת אסתר, שרצה לישב השמטת הרמב"ם במצות ישוב א"י ולומר שהרמב"ם ס"ל שאין המצוה נוהגת בזה"ז, אולם הדבר צע"ג שהרי הרמב"ם כתב מפורש שנוהג גם בזמנינו, (הל' עבדים פ"ח הל' ט') ורק היה אפשר מסיבה זו ללמד זכות שנחשבים בגדר מוציא דיבה בשוגג,

ב) מצות ישוב א"י הוא בין שהאדם ידור בתוכה ובין שהארץ תהיה מיושבת, והיינו כל חלק של א"י יש לה הערך והזכות שבני ישראל ידורו בה ויצמיחו אותה, (רמב"ן הוספה לספר המצות ד' , רש"י מנחות מ"ד. ד"ה משום ישוב א"י, רמב"ם פ"ו מהלכות שכנים הל' ב'. וע' חז"א שביעית ס' כ"ד ס"ק א' ד"ה "ומבואר" וז"ל, שדין זה בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עע"ז, וארץ ישראל היא גם בגלותינו, והרי אנו חייבים בישובה ולדור בה גם בגלותינו וכמו שהאריך הר"מ פ"ה מהל' מלכים וכמש"כ הרדב"ז פ"ד מהל' סנהדרין ה"ו,) וכמובן שכלול בזה ג"כ לעשות בתי כנסיות ובתי מדרשות חדרים וישיבות ומקוואות בכל רחבי הארץ, ומי שאומר שיש חלקים בא"י שאין להם הערך והזכות שיתישבו בה בנ"י, יזרעו ויטעו, ויבנו קהילות עם בתי כנסיות ובתי מדרשות ומקואות וכו', הרי הוא מוציא דיבה על חלקים האלה.

ג) הארץ שהוא בידינו עכשיו הוא ע"י הברית שכרת הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, שיתן לנו את הארץ, וכן הבטחה של הקב"ה של קיבוץ גלויות, וזה נעשה ע"י המדינה שיש בו חוק יסוד שנקרא חוק השבות, שכל יהודי יכול לבא לא"י, משא"כ לפני זה בשילטון הבריטים כתבו ספר הלבן והחזירו יהודים שבאו בספינה לחו"ל, ועכשיו יש סוכנות בכל העולם שעוזרת ליהודים לבא לא"י, וכן שדה תעופה גדולה שמביא אלפי נוסעים בכל יום, ומקצתן נשארים כאן.

ואף שנכבש ע"י עוברי עבירה, אין זה סתירה וכבר הארכנו בזה מפסוקים מפורשים, ע' ס"ק ה' הקדמה א' ומי שאומר שאין למצב זה שייכות עם הברית, רק איזה אנשים בודדים כבשו הארץ, הרי זה הוצאת דבה בשוגג, ובדרך זו הלכו יותר ת"ח, שלא עלתה בידם להבין ששייך קיום הברית ע"י חילונים, וכבר הארכנו בזה ס"ק ה' בהקדמה א.

אולם בענין דיעה זו לחשוב שאינו בא מכח הברית, בגלל שנעשה ע"י חילונים, יש נפקא מינה גדולה שמי שאומר זאת רק כדי שלא למשוך הציבור במעשים אחרי שילטון הרשעה, אבל מסכים ביסודו של דבר שיש מצוה לישבה בכל מקום, וגם מדרבן על זה ומזרז אנשים לבנות ישובים בכל מקום שאפשר, שאז באמת דיעה שלו לא גרם היזק להארץ, אלא אדרבה חיזק בזה הרבה ישוב הארץ ובנית מקומות התורה, משא"כ ובין מי שמנצל הדיעה שלו לחשוב שאין מצוה לישבה בכל מקום, וכ"ש כשמוסיף לדבר קשה נגד אלו אשר מוסרים נפשם לישבה בכל מקום, ואז גורם בדיבורו באופן ישיר שהרבה מקומות בארץ אינן מיושבים כהוגן, וגורם למיעוט ישיבות ומקומות התורה בכל רחבי הארץ, והוא מוציא דיבה על אנשים ועל ת"ח.

וכ"ש מי שכבר ראה כמה מלחמות כגון ששת הימים שהקב"ה עזר, וכ"ש אחרי מלחמת המפרץ, ורואה איך הישיבות צצות על כל עבר ובכל מקום, ורואה שכבר נתהפך הדבר ורודפי הדת כבר רוצים להפטר משטחים, ודוקא אלו אשר אוחזים בדת רוצים יותר ויותר בא"י, יש להבין יותר שהכל מכח הברית

ד) כיבוש הארץ שייך אף שמתים בנ"א במלחמה, שהרי סתם כיבוש הוא ע"י מלחמה, וסתם מלחמה מתים, ויוצא שחשיבות א"י הוא גם למסור נפש עבורה, ומי שאומר שכל ארץ ישראל אינו חשובה כ"כ שימותו בנ"י למענה, הרי זה ממעט ערכה הרבה, וכן כשהארץ נמצאת בסכנה שימסרו לגוים, יש חיוב לגזור תענית ועכ"פ יום תפילה כדאיתא בש"ע או"ח ס' תקע"ו סע' א', ומי שטוען שהארץ אינה חשובה בעינינו אפילו לזה שנתפלל עליה שלא ימסרוה לגוים, זה ממעט ערכה הרבה,

ה) כל ארץ ישראל הוא חלק של חיות עם ישראל, ואם ח"ו נותנים לגוים זה מסכן את הציבור, ע' במדבר לג פסוקים נ' עד נו, דברים כ' א' וע' שו"ע ס' שכ"ט סע' ו' ועוד, ומי שטוען להיפך ואומר שאם הארץ בידינו הדבר מהוה סכנה לעם וצריך להפטר הימנה, ממילא מתיחס לארץ שניתנה לאבותינו בברית לתת לנו, כגדר דין רודף שחייב מסירה לגוים, וזה מעין הטענה ארץ אוכלת יושביה היא וגו', וצריך להבין שא"י היא המצלת ולא הרודפת. (ובזה כלול ג"כ מי שטוען שצריך לתת כך וכך אחוז לגוים כדי שלא יתנו אח"כ יותר, שזה כאילו אומר שאחוז הקטן הוא הרודף והמסכן לשאר חלקים והוא בכלל מוציא לעז על חלק זה של א"י כי האמת הוא שכל חלק שבידינו הוא המציל ולא הרודף והמסכן)

ו) סיפור הניסים שעשה הקב"ה בנתינת הארץ וכן בהוספת שטחים, הוא חלק חשוב של חשיבות הארץ , ומי שמשתק כל מספר נסים, וקורא אותו אפיקורוס על כי מספר בניסים, הרי הוא ממעט ערכה, שהרי אומר בזה שהארץ אינו ראויה שיספרו הניסים שהקב"ה עשה למענה, וגם ע"י שאין מספרים בניסים אין מוכנים למסור נפש למענה.

ועצם סיפור ניסים במלחמות מצאנו בתורה אפילו במלחמות שהיו לפני כיבוש עם ישראל, שהם מלחמות סיחון במואב, שהן רק בגדר הכנה לכיבוש א"י ע"י עם ישראל, אף שנעשו ע"י מלך רשע שדינו בלא תחיה כל נשמה, נכתבה בתורה בצורת חרוזים, (מה שלא מצאנו כן בכל התורה.)

(במדבר כא כו) כי חשבון עיר סיחון מלך האמרי היא, והוא נלחם במלך מואב הראשון, ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון: על כן יאמרו המשלים באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון: כי אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון: אוי לך מואב אבדת עם כמוש, נתן בניו פלטים ובנותיו בשבית למלך אמרי סיחון: ונירם אבד חשבון עד דיבון, ונשים עד נופח אשר עד מדבה:

 ולדעת הרמב"ן גם פסוק זה הוא ממלחמה זו (כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון: ע' רמב"ן ודרך הפשט בספר מלחמות ה' שהיו בדורות ההם אנשים חכמים ונבונים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסין המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת, והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאה בעיניהם וכתבוהו בספר, ואמרו בה מליצות את והב בסופה וגו' ונשאו בה משל בואו חשבון וגו'.

על אחת כמה וכמה וק"ו בן בנו של ק"ו שראוי לספר במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים שהקב"ה עזר לעם ישראל נגד אומות חזקות, וזה היה לעם ישראל עצמו ולא רק הקדמה והכנה כמעשה סיחון,

וכן מקום עמון ומואב אינו עיקר א"י רק עבר הירדן, ועם ישראל היה יכול להסתדר גם בלעדיהם, שהרי משה רבינו לא היה ניחא ליה כשבני גד ובני ראובן בקשו עבר הירדן, וכן ביקש הרבה תפילות להכנס לעיקר א"י, מ"מ כיון שסוף סוף זה חלק של א"י ואפשר לתת את זה לאיזה שבט או לתוספת לכל השבטים, יש בזה דבר גדול לספר הנסים אשר קראו בעת שמקום זה הוכן לכבוש, וא"כ כ"ש עיקר א"י, כמו ירושלים וחברון וכו'.

ואף שעדיין הכיבוש לא בשלימות, לא בכמות ולא באיכות, לא בגשמיות ולא ברוחניות, ועם ישראל בארץ בגדר רוב ועיקר ולא כל היושבים בארץ, וכן הרבה חסרונות אחרים, מ"מ הוא פי אלף ממלחמת סיחון נגד מואב שהוא רק הכנה והקדמה לכיבוש עם ישראל כ"ש מלחמות אלו שהן הכיבוש עצמו וכן הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין ז"ל משגיח דישיבת פוניביז', הסתפק אם הנסים של מלחמת ששת הימים היו גדולים כמו הנסים של יציאת מצרים או יותר מזה, וקרא בקול רם תמיד המדריכינו על במות אויבינו וירם קרנינו על כל שונאינו, הארץ היא שלנו, וצריך לראות בחוש את האמונה בהקב"ה ע"י הנסים האלה, וכן הגאון ר' חיים שמואלביץ ז"ל ראש ישיבת מיר נתן חשיבות גדולה למלחמת ששת הימים וכן כיבד כל חייל שלחם במלחמה זו. (וע' מעין זה ברמב"ם בתחילת ספר מדע במנין המצות על סדר הל' הרמב"ם, בד"ה כל אלו וז"ל וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועתינו כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה (דברים ד ז) ומי גוי גדול אשר לו א-לקים קרובים וגו')

 ומ"מ כל סיפור הניסים האלה נתבטלו מחלק של הציבור והוחרמו ומקצתן יחסו זה לס"א.

.כע2 סימן א ס"ק י אות ד

 ד) לימוד זכות על אלו שנכשלו בזה, וכפרת החטא ע"י ישוב א"י

והלימוד זכות שיש בכל זה לדון לשוגגין, כיון שלא היה אפשרות להוכיח, שהרי פסלו כל הספרים שמדברים בחשיבות א"י ובעיקר חשיבות המדינה, ובגדר תקופה שלנו, וכן פסלו כל ת"ח שדברו על זה ואמרו שת"ח שראוי ללמוד ממנו הוא רק מי שמתנגד לעצם המדינה ואז מקבל דין של שופט שבימיך שנאמר עליו שתשמע לו אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין,

וכן פסלו התורה מללמוד הימנה ענינים אלו, ע"י שאמרו שהיום כולנו בגדר "חמורים" שאין מבינים התורה ורק גדולי ישראל בדור שעבר (שהתנגדו לרעיון הציוני והתנגדו למדינה), אשר עליהם נאמר אפילו אומר לך על וכו' הם הם אשר הבינו התורה ולאורם נלך, ואף שהיום אחר הכיבוש נשתנה המצב, מ"מ לא רגילים לשנות הדיעה כשנשתנה המצב בגדר "חדש אסור מן התורה," (ואיסור זה שבנוי על מליצה מחשיבים לאיסור הרבה יותר חמור משאר חלקי תורה),

ואף שהיו גדולי ישראל ג"כ בדור שעבר שסברו שהמדינה היא מתנת ה' וחלק של הברית, מ"מ לא היה אפשר ללמוד מהם, מכיון שהיה כלל שכל מי שאוחז כך אין לו דעת תורה, ואינו מסוגל ללמוד יסודות מן התורה, ז"א שמי שסבר שהמדינה היא נחלת ה', אפילו הביא אלף ראיות מן התורה ליסודו, כיון שעצם יסודו עשה אותו כאחד שאין לו דעת תורה, ממילא כל הראיות שלו הם דברים בטלים, ומאידך מי שמתנגד למדינה וסובר שאין זו מתנת ה' אפילו יש אלף ראיות מן התורה נגדו, מ"מ עליו נאמר אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל תשמע לו.

וכן פסלו הנ"ך וראיות מפורשות בו שמדברות בענינים אלו ע"י שאמרו שהרבה אפיקורסים יצאו מלימוד הנ"ך, ותלו כל המדינה במעין כת של שבתי צבי ימ"ש,

וכן פסלו את השכל לחשוב ואת הלב להרגיש ואת העינים לראות ע"י שאמרו שכל מי שחושב שעם ישראל צריך מדינה או שחושב שהמדינה היא נחלת ה' ומתנת ה' שנתן לעם ישראל הוא עובר על איסור ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. והוא בכלל מהרהר אחר רבו וממילא מהרהר אחרי השכינה וחולק על רבו וממילא חולק על השכינה, וכן כתב הרמב"ם פ"ב מהל' ע"ז שאסור לאדם להעלות על דעתו כל מחשבת מינות, וא"כ אין אפשרות לאדם ירא שמים לבדוק הדבר, כי מפחד מן האיסורים החמורים שיכול ח"ו לעבור אם יחשוב שהמדינה היא מתנת ה' שהקב"ה נתן לנו כעת ארץ הזאת לירושה, שאם ח"ו מעלה על הדעת סברה כזו הוא בכלל כופר ואפיקורס ומורד במלכות שמים וברבותיו ובכל התורה כולה. וכ"ש ח"ו להודות ולהלל להקב"ה ביום העצמאות ויום ירושלים וכו' הוא כפירה גמורה,..... וע"ע ס' ח' ס"ק ד' בענין זה .

ועצם ענין לפסול את השכל והסברא לברר ד"ת הוא כבר צע"ג, ע' כתובות כב. למה לי קרא סברא היא, אלמא שסברה הוא דבר חזק כ"כ שא"צ אפילו פסוק לזה, וכן מבואר בכל מקום בתורה ובגמ' שמשתמשים בסברה לברר כל ענין.

וכמובן שפסלו ג"כ ספר קול התור, דלא עדיף מן התורה עצמה והנ"ך והש"ס וכל שאר גדולי ישראל, שסברו שלא כמותם.

וכן אם נמצא שאחד מן הציבור בכל זאת מתעורר וחושב שהמדינה היא נחלת ה' וניתנה ע"י הבורא לקיים ברית האבות, מ"מ אינו יכול לומר זאת ברבים, מפחד פן יפסיד משרתו או רבנותו או אדמו"רותו, או שלא יקבלו בניו בחדר או בישיבה, או שיהיו לו בעיות בשידוכין וכד'.

וא"כ כל מי שנתחנך בצורה כזו הוא בכלל תינוק שנשבה בין ברוח הכללית ששורה בציבור, עכ"פ בנושא זה שנסתמו לו כל המקורות שיכולים לגלות האמת.

ומ"מ הנהגה זו לסתום ולסגור כל המקורות שיכולים לגלות את האמת בנושא המדינה, יש לו מקור בחז"ל בענין חטא מכירת יוסף שהקב"ה לא גילה ליעקב שיוסף חי (ע' רש"י בראשית לז לג) ולמה לו גילה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות.

וכבר כתבנו בשם הקול התור מתלמיד הגר"א שכל ענין של שיבת ציון בדורינו הוא בגדר משיח בן יוסף, ואמרו חז"ל במדרש תנחומא פ' ויגש ופיסקא י' שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, וממילא מובן ג"כ שההעלם הזה שכיסו האחים שיוסף חי, אירע ג"כ לציון, (רמז לדבר הציונות בגמט' משיח בן יוסף עה"כ).

וכל ענין חטא מכירת יוסף הוא מאותו שורש של חטא מרגלים, כמבואר כל זה בקול התור.

ועוד יש לפעמים הנהגה עליונה לעשות מחלוקת בין תלמידי חכמים, אבל היא רק זמנית ואח"כ תפסק, ומקרא מלא דבר הכתוב בשעת התחלת בנין בית שני שהפסיקה המחלוקת כמו שנאמר (זכריה ח ט) כה אמר ה' צב-קות תחזקנה ידיכם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום אשר יוסד בית ה' צב-אות ההיכל להבנות: כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר ואשלח את כל האדם איש ברעהו: ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה נאם ה' צב-קות: כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה, והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה: וע' סנהדרין צח. שדורשת פסוק זה לימים שאין לך קץ מגולה מהם שת"ח שנאמר בהם שלום אף בהם אין שלום, וממילא אין כ"כ טענה למה אחד אינו מבין שפת רעיהו, שכך נגזר מן השמים.

ולכן ג"כ כל הענין הזה שהיה מסך עצום בין הציבור החרדי ובין גילוי האמת, אפשר לתלות, שהרבה ת"ח חושבים כמו שכתבנו רק אין אומרים זאת מחמת פחד, ואפילו אם אמר בעבר בפורש אחרת, או שבאמת חשב אחרת, אפשר לתלות שכבר חזר בו, רק שאינו אומר זה מחמת כמה סיבות, ואפילו אם באמת עדיין חושב אחרת, זה משום שחושב שגם ת"ח פלוני חושב כך ואילו היה יודע שת"ח הפלוני כבר חזר בו, הוא ג"כ היה חוזר בו, רק שהת"ח הפלוני אינו יכול לומר דעתו כנ"ל, ואפילו אם גם ת"ח פלוני עדיין לא חזר, אפשר לתלות שמחר יחזור בו או כשיראה מה שכתבנו,

והראייה לזה שהרי בעצם כולם חושבים לעבוד הבורא ומחפשים האמת, וזה שחושבים מה שחושבים הוא אך ורק משום שלימדום וחינכום שלעבוד ה' הוא מי שחושב כך וכך, אבל אם יתגלה להם שלעבוד ה' הוא לחשוב אחרת, בודאי היו חוזרים בהם, וע' ס' ז' ס"ק י"א איך הדבר מתחיל להתהפך, ובמקום שלא מתנקשים ישירות עם עמדת הציבור שחונך להשקפה הישנה, כבר מוכנים גדולי ישראל לומר האמת.

וכן יש הבדל גדול בין מה שהיה בחו"ל בזמנים שהתנגדו לעליה באופן עקרוני, לימינו אנו שסוף סוף נמצאים החרדים בארץ הקודש ובונים ישובים ומוסדות בכל מקום בא"י וזו זכות גדולה, והרי אפילו בעבירות במזיד יש בתקופת הגאולה מעלה כשיושבים בא"י, כ"ש בעבירות בשוגג כמבואר בחז"ל ע' ילקוט שמעוני ח"ב איכה אות תתרל"ח. זכור תזכור תני רבי חייא משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נוטלן והיה נזכר להם ובוכה ואומר הלואי הוון בני עמי אע"פ שמקניטין אותי הדא הוא דכתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים. אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתן ויטמאו אותה אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה.

בנוסח דומה קצת מדרש איכה פ"יח פסוק זכור תזכור. וע' בענינים אלו ס' ז' ס"ק ה' ו' וס' ח' ס"ק ד'

וכן כעת יש תיקון לחטא מכירת יוסף ע"י כובד העול הכספי שקונים בתים ביוקר בא"י, בשביל ילדיהם, והרבה נעשו חולים מזה ויש שמתים מזה ר"ל והכל לקיים יסורי א"י ותיקון חטא מכירת יוסף וחטא מרגלים, כמבואר זה בקול התור פ"ב אות קמ"ט שדות בכסף יקנו (ירמיה מד)  גזירה זו כעונש לכפר על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב) שנא' על יוסף וכל הענין של שדות יקנו בסמיכות לפרק הקדום (ירמיה לא) ששם מדובר על ארבעת התכונות של אפרים שהוא משיח בן יוסף כמבואר לעיל (סימן א) בחינת אפרים בכורי.

ובעיקר גזירה זו של יוקר הבתים לא נגזרה על אלו שמוסרים נפש על א"י והולכים לדור בשטחים כדי לקיים מצות ישוב הארץ ששם הוא בזול הרבה, ורק על אלו אשר אין עושים התיקון הזה של מסירות נפש לא"י נגזרה גזירה זו והכל כדי שסוף סוף יתוקן דרך זה חטא מכירת יוסף וחטא מרגלים, ע"ע בענין תיקון חטא מכירת יוסף וחטא מרגלים ס' ח' ס"ק ז' ח'.

אולם צריך לדעת שזה אינו מצדיק ההנהגה שבחור אינו מתחתן אלא אם נותנים לו דירה ע' בזה ס' ה' ס"ק ד אות ב'.

וכן הישיבה בא"י מכפרת עוונות ע' סוף כתובות (קי"א.) אמר רבי אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנא' (ישעיה לג) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, ושם כל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

וגם אלו שאינם דרים בא"י מ"מ יש הרבה ששולחים כסף לא"י, לבנין ישיבות ושאר מוסדות, וכן תומכים בבנים וחתנים ללמוד תורה בא"י או שאר חיזוק כמו בתי חולים וכו', ובזה יש להם חלק בישוב א"י,

ומי שאין לו כסף או מסיבה אחרת אינו שולח, מ"מ אפשר ללמד זכות שאם אוהב יהודי שדר בא"י יש לו כבר חלק בישוב א"י, שע"י מצות (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך שאדם אוהב כל אחד מישראל יש לו חלק במצוה של השני, כמו שכתב באור החיים פ' פקודי על הפסוק (שמות לט לב) ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו.

וכן ע' בס"ק י"ב על ענין כפרה גדולה ששייך בזמנינו בביאור הפסוק (יחזקאל טז סב) "למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה'  "      א-לקים: , וע' בס' ז' חלק הדרוש ס"ק ה' ו' .