כיצד מתמודדים עם השוני

איני יודע אם זה זהב או זבל... קטע קצר מתוך מאמר שלי על נחיצות השוני בין המינים והשפעתו החיובית בזוגיות.

------------------------------------

אנו נבוא ונטען, כי במובנים מסויימים – דווקא פער תהומי וקיצוני בין בני זוג הוא גורם נחוץ לקשר אמיץ וראוי ביניהם.
ניקח לדוגמא אדם מאד מסורבל בתנועתו ובלתי חריף במוחו, הנוכח בהופעתו של קוסם רב פעלולים. אין ספק כי נראה את הערצתו המושלמת לאמן-מלאך העומד מולו. לעומתו, מי שיודע את ה'פרינציפ', ולא כל שכן מי שהוא בעצמו קוסם ברמה זו או אחרת, הוא אולי יתפעל, יעריך, אך לא 'ישתגע' מרגשות הערצה והשתאות.
כיוצא-בזה, בעל תשובה הלומד חודשיים גמרא עם פירוש רש"י ואוחז בדף הרביעי במסכת ברכות, מוכן הוא להיות עפר לרגלי הת"ח שסיים את הש"ס כולו עם כל הראשונים והאחרונים. אולם מי שסיים שלושה 'סדרים' שלמים – התפעלותו והערכתו אינן מגיעות לכדי כך.

ברצוננו להקיש לענייננו ולומר כי התרגשותו הגדולה של האחד מנפלאות אישיותו וסגולותיו של בן הזוג שהוא אינו שותף להן כלל – היא אופן להתחברות וליצירת קשר אהבה אמיץ מכח אותה הערצה המתהווה אצלו. דווקא אי-יכולתו של האיש להשגיח על תינוק צורח יותר משלוש דקות, ודווקא חוסר האונים של האשה מול מכשיר חשמלי שהתקלקל – הם המחברים ביניהם באמיצות ובהערכה שאין דומה להם.
---------------------------------------
היווצרות של הערכה גדולה, הערצה והשתאות, היא רק זווית אחת של הטענה האמורה שהשוני הוא מקרב ומאחד בין איש ואשה ולא מרחיק. במקביל, קיימת גם התרחשות נוספת בהתהוות התהליך, עמוקה יותר במהותה.

השלמות והאחדות שבזוגיות באים בהכרח דווקא משום השוני הקיים בין המרכיבים -- ודרכו.
ננסה להעמיק בתחושותינו מדוע זה כאשר מחמיאים לאחד מבני הזוג, מקבל את זה השני 'אישית' ורואה בכך בלא ספק מחמאה עבורו? כי באמת מוצלחותו של כל אחד מהם היא כבר איננה פרטית אלא הפכה, בקשר הנישואין, למשהו משותף ושווה לבעל ולאשה גם יחד.
זהו סודם של איש ואשה!!! כאשר הם היו נפרדים, מציאותו של כל אחד מהם היתה "פלג גופא"; הוא היה יכול לעשות רק פעולות של ידיים, וזו יכולה היתה לעשות רק פעולות של רגליים! משבאו לכלל 'גוף שלם', הרי שכל אחד מהם הוא בעל כל היכולות כולן. גם אם את חלקן עושה בפועל זולתו-שותפו. כאשר שניים נהיים ליחידה משותפת אחת, הרי שאשרו וסיפוקו הגדולים ביותר של כל אחד מהם הוא בכך שסגולותיו של האחר מתייחסות אליו ומנוכסות לו.
אם כן, הדבר הגדול והחשוב ביותר שיכולים איש ואשה לתת זה לזה הוא להעניק כל אחד לזולתו 'מחצית גוף', מחצית מכשרונות ויכולות העשיה האנושית בעולם.

נוכחנו, אפוא, שדווקא בסיבת חוסר ההתאמה המוחלט בין איש ואשה משיג כל אחד מהם שלימות אמיתית בחיבורו אל האחר. משום שאין הם 'תורמים' זה לזה אחוזים נוספים בכישורים ובכוחות שהיו להם מכבר – אלא הם 'רושמים על שמם' חצי עולם נוסף שלא היה להם חלק בו.

תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 16/06/2010 08:53:28

אלא?