אהוב שלי,.
איפה אתה? התגעגעתי!,
תגיד לי רק שהכל בסדר איתך ו
שגם אתה המשכת הלאה למרות הכאב החד החותך כטער בבשר כל פעם מחדש
ושגם אתה חושב עלי וחולם על היום שנפגש שוב אפילו רק במבט אחד.
שנה, שנה שלמה עברה אהוב שלי.
שנה שכל ערב לפני השינה, וכל בוקר בנסיעה
אני חשבת עלייך מדמיינת אותך חשה בחום גופך קרוב קרוב אלי.
גם אתה ככה?
גם עליך עוברים לילות ארוכים,טרופים,(ממש כמו הרגעים שאני יושבת לכתוב לך את זה)
גם אתה מרגיש כל כך ריק ובודד מהיום שנפרדנו?
גם אתה נלחם בין הרצון לשקוע כמו השמש עמוק בדכאון,
לבין לזרוח כמוהה כשהיא שוב עולה..?!
להמשיך הלאה במרוצת החיים כאילו לא הכרנו, כאילו אף פ'ם לא נפגשנו?.
גם לך נצבט הלב כשאתה עובר בכל אותם מקומות יפים שבילנו יחד?
גם לך לפעמים סתם כך עצוב וכואב בלי סיבה מיוחדת....או בעצם כן...כל כך מיוחדת!!!
או אולי....
אולי בתוך קופסה עם סרט אדום עמוק בתוך ארון, נסתר, בחדר ליבך,
השארת אותה, מיותמת....
נפנת לטפל, באחרת....
נתת לה להעלות אבק לספוג לחות, להשאר לבד, בודדה, קרה, מדומיינת...?!
אולי בעד דמעה זולגת
הגפת ריסים?
מנעת חדירת רסיסים...?
בליבך סגרת סכרים
מפני רגשות סוערים סוחפים.
או במילים אחרות-ידעת לעשות את מה שאני לא.
השכלת (כמו תמיד) לחסום עוד לפני שאבוא.
העדפת לאטום חזק - אבל הפעם עם דבק מלחמה.
לא עוד קופסה מעודנת עם סרט מתנה....
אני יודעת שהכל כאן כל כך דביקי
אבל תבין אני מוצפת רגשות זה יוצא לי ספונטני.
ההוכחה הניצחת לכך שאתה חי מבחינתי היא שאומרים "גזרה על המת להשכח מהלב אחרי שנה"
ואצלי,.
אתה עדין חי בתוכי ממלא את ישותי.
היכן הם אותם פסיכולוגים שהבטיחו כי פרידה רגשעית מחבר לוקחת מחצית מהזמן ששהו ביחד!
אולי הם התכוונו כפול ומכופל...
או שמה הם כל כך פסיכולוגים שאהבה אצלם זה רגש כל כך רדוד ושטחי שיש ביכולתו להתמוגג אחרי
מחצית מהזמן שחוו בו,.
אתה יודע בדיוק השבת התארחה אצלינו חברה קרובה 'בודהיסטית' כזאת והיא אמרה לי:
"את יודעת מנגינה יש לך הילה של כלה"
כלה?!
גיחחתי לעצמי בטח כלה!
במחשבה בהרגשה בהכל...כן כל כך כלה!
במציאות - המציאות היא מרה,
המציאות היא שהלכת נטשת בלי לתת היזדמנות,
בלי להסיר חותמות,
דאגת להשאיר אחריך צלקות, חמות,כואבות,מבעבעות.
מה עוד יש לי להוסיף,?
שאני ממשיכה ומחכה....
שאני לא מאבדת תקוה?!
שאם תעבור אי פעם ליד התחנה ההיא שההינו מתכתבים עליה...
ותרגיש פרפר קטן בבטן ,
מתדפק לו על ארון נסתר עמוק בתוך חדר אחד אטום ובודד בליבך,
תדע שלא,
זה לא כי אתה גולם.
זה כי יש מישהי שם שעדיין מאמינה בך, מחכה,
לך, ליום, שתפקח את העניים ותגלה שוב את אותה קופסה מאובקת
שהטמנת עמוק, שניסת לדחוק,
בחנניות האופינית לך כל כך
תאבק מימנה שאריות שדבקו,
תנגב לחלוחיות שלא יבשו.
משיכה קלה בסרט האדום היפה- ה...מחניק
והוא יתמוסס
והיא, היא שוב תהיה זורחת, מאושרת
שוב קרובה נוצצת, מסנוורת,
וכמו שתמיד רצית רציתי רצינו
היא תהיה רק שלך , שלי, שלנו,
חותמת בנשיקה רותחת....לפחות כמו הצלקות שהשארת לי....
בשם ה-אהבה....
מנגינה.
_________________
שערי דמעות לעולם לא ננעלו....-אז למה יש ביכלל שערים..???!!!
מסמיקה...
