שליחת ראשי הציבור הספרדי את ילדיהם למוסדות אשכנזיים

.


עקב המאורעות, עולה שאלה זו כמה פעמים, ומכמה כיוונים שונים.


אמרתי בלבי לתרום משהו לדיון בנושא זה, משום שנלע"ד שכל מה שקראתי כאן עד עתה, מפספס לגמרי את הסיבה האמיתית לתופעה ידועה זו.


עד תחילת העליה היהודית הגדולה של העת החדשה, מתי מעט גרו בארץ ישראל, בעיקר בארבע ערי הקדש. הציבור בארה"ק התחלק, באופן גס, לקהילות יהדות ספרד, ולקהילות האשכנזים. יהודי המזרח, על פי רוב, היו עשירים יותר, ומקושרים יותר לשלטון העותומני שהיה בארץ. הקהילות האשכנזיות - שוב, באופן כללי וסכימטי בלבד - היו עניות יותר. "ספרדים טהורים"התייחסו בבוז לאשכנזים, והסיבות היו כלכליות, חברתיות ועדתיות. יש כמה סיפורים מפורסמים, אולי הידוע שבהם הוא אהבתו של איתמר - בנו של אליעזר בן יהודה, לבת למשפחת אבושדיד. משפחתה לא רצתה לקבל חתן אשכנזי, והדברים ידועים.


תמונת מצב זו היתה ייחודית לארץ ישראל. מאז גירוש ספרד, "יהדות אשכנז" - ומטעמי נוחות אתייחס במונח זה לכל יהדות אירופה, גם מזרח אירופה - היתה מרובה עשרות מונים במספרה על יהדות המזרח. רוב יהדות העולם חי תחת השלטון הנוצרי, ומיעוטו - בארצות האסלאם. נקודה זו היא מהותית וחשובה להבנת ההמשך, לכן אשוב ואחזור עליה: במאות השנים האחרונות, רוב מוחלט של יהודי העולם, היו אשכנזים.

הציונות שינתה את תמונת המצב בארץ ישראל. יהודים רבים החלו לעלות לארץ, והחלוקה הדמוגרפית של יהודי ארץ ישראל השתנתה. רוב-רובם של העולים לארץ היו אשכנזים. גם אפיזודות כמו עליית חלק מיהודי תימן בשנת התרמ"ב, לא שינו את התמונה הכללית.
היהודים האשכנזים התערו בערים הקיימות, הקימו מקומות ישוב חדשים - וכמו כן, גם ישיבות. בארץ ישראל נוצר מצב בו רוב הישיבות היו אשכנזיות. יהודי ארצות המזרח הפכו, בתוך שנים לא רבות, למיעוט בארץ ישראל. אין לי נתונים כמותיים, אבל מי שיבחן כמה ישיבות אשכנזיות היו בארץ עם קום המדינה, לעומת כמות הישיבות הספרדיות, דומני כי ימצא הבדל מובהק.  זה לא לומז'ה בפתח-תקוה מול פורת יוסף בירושלים, מדובר על מספרים משמעותיים.

העליה הגדולה של יהדות ארצות המזרח החלה לאחר קום המדינה. כמות גדולה מאד של יהודים מארצות המזרח עלתה לארץ - רובם בחוסר כל.
 
מה יעשה אדם שלמד בצעירותו בישיבה, במקנס למשל, וכן אביו וסבו וכל אבותיו למדו? הוא מגיע לארץ, ורוצה לשלוח את בנו ללמוד בישיבה. לאיזו ישיבה ישלח את בנו? להקים ישיבה אינו מסוגל - הוא בקושי שורד את היום-יום הקשה, את הצורך הדוחק בפרנסה. ברור כי ישלח את בנו לישיבה אשכנזית, כזו שכבר קיימת. יש לקשור כתרים לראשם של ראשי אותם ישיבות אשכנזיות שלא היו גזענים כפי שיש הנוטים להאשימם, וקלטו לא מעט מבני העולים הספרדים לישיבות. היכרתי יותר מאדם אחד, לא אשכנזי, שלמד בפוניבז' אצל הרב שך, ורק מלים טובות היו בהם על ראש הישיבה ועל הרבנים. חוויות לא קלות ודאי שהיו להם, אולם הם ידעו להפריד בין אנשים טפשים ורשעים, לבין הישיבה וראשיה.
הרב י.ש., לדוגמא, נשלח על ידי אביו - יהודי ת"ח יליד תימן - ללמוד בפוניבז'. הילד, בן 12, מצא עצמו במקום בו שיעורים רבים נמסרו ביידיש. כשבא אל אביו וקבל על כך שאינו מבין מלה, שלחו אביו בחזרה לישיבה עם הציווי "אם בשפה האשכנזית הם מלמדים - למד אותה, כי אין לך ישיבה אחרת".
והנער למד. סהדי במרומים כי כשהיכרתיו, הוא ידע יידיש יותר טוב מרוב האשכנזים בבית הכנסת שלי.

תופעת לואי אחת בולטת היתה ה"שיכנוז" של רבים מאלו שלמדו בישיבות האשכנזיות. תופעה זו אינה יחודית, גם רבים מיוצאי גליציה שלמדו בישיבות זנחו את נוסח אבותיהם ועברו לנוסח הישיבה, כפי שקרה ליוצאי מקומות רבים. מנהגים רבים פסו ואבדו מהעולם בשל "השתלטות" מנהג הישיבה. לגבי חלק מיוצאי עדות המזרח, היה מדובר כאן גם בנושאים הלכתיים. רבים מהם נכנסו לישיבה כילדים, ויצאו ממנה כשהם יודעים, למשל, שהאשה צריכה לברך על הדלקת נרות שבת רק לאחר שהדליקה אותם. רבותיהם הספרדים התפלצו לגלות זאת.

עם השנים קמו מוסדות ברוח יהדות המזרח. האם יש לתמוה על כך שאדם שלמד בישיבה מסויימת, רוצה לראות את בנו עובר את אותו המסלול? שאשה ספרדיה שלמדה בבית יעקב - וחושבת שלמדה במקום טוב - תרצה לראות את בתה עוברת את אותו המסלול החינוכי?

אין לתמוה על התופעה שהוזכרה למעלה בכותרת. האשכנזים היו כאן קודם, והקימו ישיבות קודם. עולם הישיבות האשכנזי מבוסס וותיק יותר בארץ, ואין פלא שהורים בוגרי מוסדות אשכנזיים, חפצים לשלוח את בניהם למקומות בהם הם עצמם למדו.

אני אומר ש'גוף הדברים' במקרה שלנו אינו רלוונטי לסוגיה ולכן אין סיבה לדון בה עניינית. ספרדי יכול לרצות לשלוח את ילדיו למוסד אשכנזי בגלל שיקולי כבוד או שידוכים או השתכנזות או כי הפסיד בהתערבות, זה פשוט לא רלוונטי עבור האנשים בצד השני שמחליטים אם לקבל את הילד או לא.