די פאלגענדע שורות זענען געשריבן געווארן דורך א חשוב'ן איד פון ירושלים ת"ו
אביסל קלארקייט וועגן דעם בלבול המוחות און צומישעניש פונעם לעצטן תקופה
בס"ד
תהו ובהו ובלבול מוחות גדול מתרחש בימים הללו בגיהנום הציוני, מערכות שונות מתרחשות להן במספר תחומים, ודומה כי לא קל להחזיק בצלילות הדעת והאמונה הצרופה בתוך כל הבוקה והמבלוקה המתהווית לעיננו בזמן האחרון.
על מנת לעשות מעט סדר בדברים נשתדל כמובן לבאר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ולראות מהי האמת, וממנה לא נזוז לעולמים ח"ו.
בחודש החולף אירעו תחת משטר הרשע והכפירה הציוני מספר אירועים בולטים במיוחד, הראשון שבהם הוא כמובן פרשיית חיטוטי השכבי המתמשכת ל"ע, בערים יפו ונצרת ומקודם באשקלון, באירועים אלו שתקו האגודאים הטמאים הם וכל "גדוליהם" הידועים ומילאו פיהם מים, ואילו רק העדה החרדית היא זו אשר עמדה בראש המערכה על קברי אבותינו, כאשר מאות מאות אברכים זקנים ונערים נותנים גוום למכים ולחייהם למורטים, נאסרים ונפצעים ומוכים על קודשי ישראל, ואילו לגיונות חסידי סאטמאר אשר בחו"ל כ"י בלעה"ר, באים גם הם לעזרתם במערכה, ורק אחר אשר גדולי רבני העדה החרדית הגיעו למקום החילול ביפו ומחו שם בקול מר, או אז "התעוררו" להם מעט רבני האגודה אשר בבני ברק, וחתמו על איזה כרוזים, אך לא אירגנו כל הפגנות ענק ותהילים כדרכם, כאשר יודעים הם לעשות היטב כאשר נוגעים הדברים בעניינים קצת אחרים, כדלקמן.
האירוע השני הבולט אשר אירע בחודש זה הוא ה"משט" הטורקי לעבר עזה, אשר הציונים ימ"ש חסמו בכח ואכזריות גדולה, והרגו כתשעה מנוסעי הספינות. אירוע זה היה התגרות נוראה ה"י באומות העולם ובפרט עורר את זעמו של העם הטורקי, והפגנות אדירות וחריפות התעוררו בכל העולם כולו נגד הציונים מחמת זה, עד אשר נשקפה גם סכנה גדולה רח"ל ליהודי טורקיה. למרבה הצער והכאב אירוע זה עבר בשתיקה ודמימה מוחלטת מצד היהדות החרדית, ולא מבעיא מצד האגודה השפלים המזוהמים אשר אינם יודעים מעולם לצאת ולמחות על ענייני כבוד שמים, אלא גם סאטמאר והעדה החרדית לא מחו בשום אופן ובשום צד על ההתגרות הקשה באומות, לא פירסמו בשום אופן אפילו לא בצורה קלושה איזושהי מודעה נגד הפגיעה בגויים ע"י הציונים ימ"ש, משל אין זה נוגע אליהם כלל, משל אין שום חובה למחות על מעשים שכאלו שכן הגויים בוודאי יודעים הם ומבינים היטב היטב שיש עדה חרדית וסאטמאר אשר מתנגדים נחרצות לכך כי הם הרי "אנטי ציונים" מופלגים, מילאו ה"אנטי ציונים" הגדולים הן אלו אשר באר"י והן אלו אשר מעבר לים את פיהם מים, לא פייסו את האומות, לא קיימו מצוות "לא תעמוד על דם רעך" כנדרש ע"פ ההלכה במקרים מעיין אלו, ורק רבה הראשי של טורקיא שהינו רב תמים ופשוט, יצא בהכרזה אשר קהילת טורקיא מתנגדת אל מעשי הציונים ומשתתפת באבל על ההרוגים, וכמה כואב הלב שאיש לא בא לסעדו ולתומכו בשעה שהציונים ימ"ש הבעירו את להב ההתגרות הנורא במדינת טורקיא, לא שמענו בעוה"ר לא מסאטמאר ולא מרבני העדה החרדית שום מחאות אדירות נגד זה, שום נסיעות לטורקיא בעבור זה, להשקיט מעט האש ולפרסם האמונה הטהורה, או עכ"פ לפרסם בצייטונגען של מדינת טורקיא מודעות גדולות בעניין מטעם היהדות החרדית, בעוה"ר לא זכינו עדיין ל"ימות המשיח" הללו, רק ראינו שתיקה רועמת ודמימה, ושלום עליך נפשי, במנוחה גדולה ושלווה. והגדיל לעשות אחד ממחנות סאטמאר בחו"ל שאף ביטל הפגנה אדירה בוואשינגטאן נגד מדינת הכפירה רק בשביל שנודע שבאותו זמן יהיו שם גם מפגינים בעד טורקיא והפאלסטינען, ולא רצו בשום אופן שבעולם להיות איתם באותו מעמד ולפייסם, לפרסם האמונה היהודית בפניהם, ולהוציא מלבן השנאה נגד ישראל ה"י, רק מכבידים ליבם בכל מיני קשיות ועקמומיות ל"ע לצאת במחאות נגד המדינה הציונית רק עבור אי אלו עניינים צדדיים, כאילו שרק באלו הפירצות נגמר כל הפראבלעם שיש עם המדינה, אך האנטיסעמיזם המסוכן שמבעירים הציונים ימ"ש יום ולילה זה אין מעסקם כלל וכלל, ואם על שלום נפשם לא דואגים בטח ובטח שעל כבוד שמים לא מתבוננים, ולא דואגים כלל ועיקר מחילול השם הנורא שנתהווה, והתקיים בדורנו היתום "והיית משוגע ממראה עיניך" ה"י.
חסדי השי"ת אבל שיראי השם העומדים על משמר האמונה הצרופה יום ולילה לא ישבותו, יצאו אל הפגנות הגויים האדירות בחו"ל, קומץ קטן של יהודים זכה והאיר בחשכה הכבדה את אור האמונה הצרופה שאין הציונים מייצגים הדת והיהדות, והיהודים דורשים שלום העמים כולם, ונשאו דגלי טורקיא והפאלסטינען לאות שלום וידידות, ולהוציא השנאה מליבן. גם בארץ ישראל הייתה במא"ש איזה מחאה נגד רציחת הציונים, ואף נשאו שם הדגל הפאלסטיני להראות שמקבלים אנו עול גלותם וממשלתם ואין בליבנו מאומה נגדם ח"ו, והתקדש שם שמים ברבים. כל זה התנהל בעוה"ר רק ע"י איזה קומץ קטן ודל של יהודים יקירים בעלי מס"נ, כשמחנה העדה החרדית וסאטמאר לא תומך בדרכם הטהורה, ועוד מפנה להם עורף גדול (וכל זאת למרבה הבושה והכלימה בשעה שאחד מרבני המתנחלים הדוגל בדרכי שלום כלפי העמים, טרח ונסע במיוחד לטורקיא ונפגש עם הפרעזידענט שלהם עטור בטלית ותפילין ופייס אותו בפיוס גדול, מבין רב מתנחל ציוני בדרכי התורה וחובת הפיוס וההצלה מה שלא מבינים בעוה"ר אלו הנחשבים ל"אנטי ציונים"). כמו כן נסעו מספר יראי השם אל מדינת טורקיא, ושם ביקרו הפצועים וניחמו המשפחות האבלות של הגויים שנהרגו, וכן נשאו דברים ברורים על המידיע, והתקדש תה"ל שמו הגדול יתברך.
המאורע השלישי אשר אירע כאן בחודש החולף, הוא פרשיית בית הספר בעמנואל הנתמך מכספי השמד, ששם חייב הבג"צ הציוני העכומ"י את ההורים וההנהלה לקבל הרבה תלמידות ממוצא ספרדי לכיתה המתנהלת ע"פ מסורת האשכנזים, והדבר היה כמובן למורת רוח גדולה להורי התלמידות שרוצים לחנך בנותיהם ברוח עדתם עדת אשכנז, מה שלא יהיה אפשרי כמובן עם כל הכיתה תהיה כבר חצי או יותר מתלמידות בנות ספרד, וסרבו ההורים לשלוח בנותיהן ללימודים, עד שבסופו של דבר לאחר מאבק ארוך גזר בית המשפח העכומ"י הציוני מאסר על כל אלו ההורים, והוליכום אחר כבוד אל בית הכלא הציוני.
על עניין זה רעש וגעש העולם האגודאי כולו והציאו רבבות רבבות אנשים אל הרחובות, בקול רעש גדול שלא נשמע כבר המון המון זמן במחוזותינו, ושוב התגלה על מה האגודאים השפלים באמת בוערים - לא על דבר כבוד הבורא ית"ש, לא על חיטוטי שכבי ועקירת קברי קדמונים הנעשה ברשעות וזדון תחת השמש באין מפריע רח"ל, כל אלו אינם מפריעים שלוות רוחם ושאננותם, רק דברים הנוגעים לבטנם (אם כי לעיתים רחוקות אלו גם עניינים הנוכל להחשיבם כענייני יהדות...), הם אלו ה"מעוררים" ומקיצים אותם מתרדמתם, וכאן רצים הם פתאום בשמחה אל בית הכלא הציוני "לקדש שם שמים" על שסרבו ליתן לבג"צ הציוני לפגוע בציביון האשכנזי של בית החינוך שלהם...
לא שמענו מעולם שרצו הללו בשמחה לכלא עם שטריימלך וקאפטען'ס לקדש שם שמים באמת על דבר חיטוטי שכבי וכד', רק ידועים הללו בהפגנותיהם נגד הבג"צ ה"כפרני" על שלא נותן להם לחיות ב"מדינה היהודית" שלהם כאזרחים שווי זכויות...
כמובן שהיהדות החרדית העצמאית אינה שותפה לכל זאת, וכבר אמר מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע שקבלת כספים ממקורות אסורים הוא כנתינת מפתח התורה ביד מפיריה, ומעת לעת רואים זאת אצל האגודאים איזה חורבן עשה הדבר אצלם, עד שכעת הגיעו אף לבית הכלא מחמת זאת.
בעוה"ר, גם כאן כשלה "העדה החרדית" וסטתה מדרכה, ותמורת להרעיש ולזעוק בקול מר נגד התוצאות ההרסניות של נטילת התקציבים האסורים ולהשמיע תוכחה ומחאה, תמורת לחזק חומות ההתבדלות ומסורת ישראל סבא כפי שנהגו מעולם כלפי פורצי הגדרות למיניהם, במקום דרך ברורה וישרה זאת קמו להם כמה עסקנים "חכמים" אך רפי דעת, והחליטו "לרכב על הגל" ולהפיק תועלת מדומה מכל העניין, כאשר הם מקשטים את כל המאבק האגודאי ב"קנאות" ירושלמית מוזרה, וקוראים להשתתף בצערם ומחאתם של פורצי גדרות עולם, לטשטש הגבולות ולבלבל המוחות.
יאמרו נא לאותם "עסקנים", איזה תועלת בדיוק הרוויחו מדרך זו של התקרבות וידידות, רק הכשירו את האגודה ורבניה המחריבים מחמת איזה עניין שסרבו לציונים, יותר טוב היה אם היו מבזים את האגודה על שתיקתם הרועמת תמיד בכל פרצות הדת המרובים ה"י, ורק על מה שנוגע אליהם יוצאים ברעש גדול ומייללים בדמעות תנין, ונזכרים פתאום פעם ביובל "לקדש שם שמים", ולצעוק "התורה היא מעל לבג"ץ"...
קידוש השם האמיתי הוא לא ליטול תקציבים אסורים ממדינת השמד והכפירה, ולא לאכול משולחן איזבל ו"לקדש שם שמים" כאשר האוכל נהיה קצת לא טעים...
אם כן בתקופה של החודש החולף המלא בבוקה ומבלוקה ושיגעון, התגלו והתבררו לעייננו כמה דברים:
כת האגודה אינם מוחים כלל על דברים הנוגעים לכבוד שמים, אלא רק בעניינים שנוחים להם, על זה סוערים הם וגועשים כמטורפים ויוצאים מגדרם.
מחנה היהדות החרדית עומד תמיד בראש המערכות על קברי אבותינו וכל שאר פירצות הדת, אך בעוה"ר לא נחלץ חושים להצלת עם ישראל מידי חיבוק הדוב הציוני, ואף משגיח כשרות של העדה החרדית ששהה במדינת טורקיא, נאלץ לברוח משם מחמת פחד הסכנה שהבעירו הציונים, תמורת שישאר בטורקיא ויפרסם שם האמונה היהודית בקול רם, לא ידע כלל וכלל מה לעשות, ולא היה מצויין כבני ישראל, בהתבדלות מוחלטת משלטון השמד והכפירה הציוני על כל ענייניו ומאורעותיו, וממילא בא שפוחד מהגויים אם זועמים הם על התגרות של הציונים, כי לא נבדל באמת מהציונים בהכל, אם היה נבדל היה ניצל ומציל, ולא חושש על זה שהוא יהודי, כי יהודי הרי אינו ציוני.
והנה העדה החרדית ומחנה סאטמאר תמיד טוענים שהגויים "יודעים" הם עליהם שהם "אנטי ציונים" ואין להם חלק בכל הנ"ל, ולכן אין שום צורך בפרסומים מיוחדים בנושא, והנה עתה לאחר מנוסת המשגיח כשרות מטורקיא התברר לנו היטב בעוה"ר איך הגויים ממש מאוד מאוד "יודעים" מהתנגדות העדה החרדית לציונים, ויצא המרצע מן השק.
ואילו השרידים יראי השם נושאי דגל היהדות, הם אלו המוחים בכל עת ובכל עונה גם (ובעיקר) על מה שהרחוב "לא מבין", על חילול השם שנתהווה מחמת המרידה באומות, הם אלו אשר גם אינם פוסחים על שתי הסעיפים לילך לתמוך באגודיסטען בעת שברונם וייללתם.
בעת הסערה הזו עת דעות שונות ובילבולים אחר בילבולים ממלאים את הרחוב ואף נכנסים פנימה אל תוך הבית, נמשיך ונשמור שערי מבצר האמונה בטהרתו ללא סיגים ועקמימויות, על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה, המזכירים את השם אל דמי לכם, עד נזכה להתגלות כבוד שמים ותאיר האמת בעולם, במהרה בימנו אמן:
 |
|
|
