גדול המחטיאו יותר מההורגו

מואדיב,

אני חושב שהחילון כתופעה מוקדם מהמהפכה התעשייתית. באיטליה של הרנסס היתה חילוניות מוצהרת. בצרפת של שנות המהפכות והקיסרות היתה החילוניות מותרת. דווקא באנגליה, ערש התעשיה, ולמרות המסורת הליברלית בה ביחס לדעות ואמונות, היתה הכפירה עבירה. אמריקה היתה ונשארה דתית מאוד, על אף התיעוש המוקדם.

התגובה ההסטורית לחילוניות המוקדמת היתה מתקפת-נגד קלירקלית, שמצד אחד הפכה את החברה האירופית ליותר דתית, אבל מנגד, כדי להצליח, כללה רפורמות דתיות בכל המגזרים באירופה - הכנסיה הקתולית, התנועות הפרוטסטנטיות, הכנסיות המזרחיות, וגם ביהדות. החילונים באירופה היו שוב בודדים ונרדפים, והוגי דעות חילוניים נדרשו לתת מס שפתיים לדת - הביולוגיה למשל, התפתחה לכיוון לא דתי בעליל, אבל רבים מאנשי המדע דאגו לעטר את ספריהם בתיאורים דתיים.

המהפכה התעשייתית גרמה לשינויים חברתיים וכלכליים עצומים, ובראשם - הגירה מאסיבית מהכפר לעיר. הקהילתיות שהחזיקה את החברה האירופית כאלף שנים ויותר נחלשה, ועמה נחלשו המסגרות האחרות, ובהן הדת. כאשר אדם משוחרר יותר מהלחצים והמחויבויות החברתיות, הוא יכול להצהיר בגלוי מה שבתקופה קדומה נאלץ לשאת בסתר. כך נוצרה אט אט חברה חילונית עירונית, והוגי הדעות החילונים מצאו לעצמם קהל, בו יכלו לבוא בגלוי.

_________________

.



מרכא טפחא,


חוששני שחסר לך ידע בהיסטוריה של עם ישראל בדורות האחרונים, ולכן כתבת את שכתבת.

כתבת למעלה כך:

"הרי הם [ראשי הציונות] החלינו את העם, וגרמו לפריקת עול של רוב היהדות האירופאית בזמנו. "


בתשובתי לא פירטתי מספיק, יתכן כי סמכתי על כך שהדברים מוכרים. אנסה כרגע להסביר את כוונתי.



עד לפני כמאתים שנה, תופעת החילון לא היתה קיימת באירופה, לא אצל גוים ולא אצל יהודים. עבריינים תמיד היו, אבל לא היו אנשים שבעטו הצידה את האמונה.
המהפכה התעשייתית/ההתפתחות המואצת של הידע, שינתה דברים אלו. באירופה החלה לנשב רוח של "כוחי ועוצם ידי". האדם החל לרתום כוחות טבע למטרותיו, והתפישה כי "האל מת", או כי הוא יצירתו של האדם החלש שנזקק לאמונה כזו, החלה לצאת מהחוגים המצומצמים, ולהפוך נפוצה יותר.
היסטוריונים שמים את האצבע על המהפכה התעשייתית בתור נקודת עוגן של מפנה בתפישה הדתית. בעקבותיה הרעיונות האתיאיסטיים נפוצו יותר ויותר באירופה ובארה"ב. רעיוות אלו לא נותרו רק אצל האינטלקטואלים הגוים, הם זלגו גם לעבר היהדות. מי שיבוא לחפש את השתלשלות תופעת החילון אצל היהודים, יראה כי היא לא מנותקת מהזרם הכללי, וישים על השולחן את דמותו של מנדלסון כדמות מפתח.

צעירים יהודים רבים נהו אחר הרוח החדשה. כל מי שלמד את תולדות הישיבות הגדולות של פולין וליטא, יודע כי יהדות אירופה הפסידה צעירים רבים לכל משב רוח חדש. משכילים, בונדיסטים, קומוניסטים, לאומנים-מקומיים וכן הלאה.

הקונגרסים הציוניים - מפעלותיו של הרצל - לא גרמו לחילון. השתתפו בהם יהודים חילונים ודתיים. החילונים שהשתתפו בהם לא הפכו לכאלו בעקבות הרצל, הם היו כאלו לפניכן, וחיפשו פתרון לאתנוס - ללאום - היהודי.


עובדה קלה שכדאי לזכרה כאן:
רק מיעוט מיהודי אירופה היו ציונים פעילים. רוב יהדות אירופה, לפני השואה ואחריה, לא עלו לארץ ישראל, אלא היגרו, מי בתוך אירופה ומי לארצות אמריקה השונות, מקנדה בצפון ועד ארגנטינה בדרום.

האם תופעת החילון אצל היהודים שלא היו ציונים - למשל, המהגרים לארצות הברית - לא התחוללה? האם ידו הארוכה של בן גוריון הצליחה לגרום ליהודים שהיגרו לצ'ילה להוריד את הכיפה?

מואדיב,

בענין חלק מאותם ראשי כוללים, ולמעלה בקודש עד מי מ"גדולי" הדור, די לנו אם זה היה החטא. הרי החטא העיקרי בתרבות הכוללים הוא כדברי המשנה באבות, השיעמום מביא לידי בטלה, והבטלה מביאה לידי חטא. השאר הם פירות העץ המורעל.

_________________