רציתי לשתף אתכם בסבל בקושי ובכאב, ולא להתווכח על פילוסופית ועל ערכים. אין המדובר בכאב פיזי נפשי או פיסכולוגי. אלא בכאב הנגרם ע"י אלה הרואים עצמם כמובחר באנושות.
כאדם חופשי בנפשי, בקומי בבוקר איני חופשי לדרכי, אלא עלי לקום ולומר מודה אני. ליטול ידי בסילודין. לחוש לבית הכנסת לטבול ברעדה במקווה. להתפלל שחרית לשדי איום ונורא.
את שעות הבוקר אני ממלא ברביצה משעממת בכולל. אח"כ מנחה וארוחת צהריים עם ברכה לפני ואחרי. את אחר הצהריים אני מעביר בעוד רביצה משעממת בכולל. אח"כ ערבית ושוב ארוחת ערב עם ברכות לפני ואחרי.
את הלילה אני מעביר במקרה הרע בשמירת מרחק מאשתי, ובמקרה הטוב בזיווג מיסטי קדוש וטהור. ואם זה בשבת גם לשבות בחוסר מעש ולדמיין על שביתת האל ממלאכת הבריאה.
גם אם הימים יתארכו כשנים, והעטים כולם יתאחדו בעטי. ואהפוך בין יום למשורר וסופר דגול, ואשב לילות כימים ואכתוב ללא הפסק. גם אז לא אוכל לתאר את הקושי את הגיהינום על שבעת מדוריו, אותם אני עובר בחיי היום יום האינטגרליים והמשעממים משהו.
לא, לא אלך להתווכח עמכם על אמונה וכפירה יהדות ותורה. לא אדחוף עצמי לפינה ההזויה חסרת המוצא הזאת.
כן אתבע את דמי חירותי ונפשי, כאשר כל ימי סובבים דברי הבל ורעות רוח בעיני. ומבלי יכולת ולגיטימיות לרצות בשינוי.. ולדעת כלל משונה אחר ואישי.
הנבערים והפונדמנטליסטים יאמרו, אהה כזה הוא דינו של כופר. לא לחוס לא לחמול, אין מקום לאמת אחרת. אין מקום לחולין לחירות לפרט, אין מקום לערכים אשר לא מסיני הופיעו. עם אלה אין לי כלל שיג ושיח.
נכון, יבואו המתחכמים והנבונים בעיניהם ויאמרו, מה לך ולחברה הזו ? כלך לך לחברה חופשית.
אף אני אענה, וכי לא מספיק שתווית הכפירה תדבק בי, כאתאיסט נלעג אמות. ללא אל ללא אמת דתית ללא יעד טהור וקודש. ללא גן עדן ללא עולם הבא.
לא מספיק לי כל זאת, וגם אאמלל את משפחתי את קרובי את אשתי אבי ואמי.
לא מספיק שאפנה לדרך לא מוכרת בבדידות זועקת ומעיקה, בדידות כלכלית חברתית פסיכולוגית וערכית. גם אאבק עם מר גורלי האכזר , ולבדי אשא את כובד הקונפליקט הקיומי. וכי אין מוצא בלבכם הרחב, אין אלטרנטיבה בסולם הערכים הנאור ומלא החמלה, אלא להשליכני בדד לחברה זרה כופרת ומוקצית ?!
אזי בבקשה מכם, אל תתחבאו מאחורי סיסמאות אל חי רחום וחנון. אמרו נא בבהירות לא חנון לא רחום וגם לא רב חסד. אלא אל אגוצנטרי הרואה בעולם ואנשיו כלי משחק בתאוותיו הרב תכליתיות ורצונותיו הקוסמיים והמיסטיים. אותו אל מזוויע אינו אלא בבואה של השכלתכם ליבכם וערכי דתכם.
אל תטשטשו את פרימיטיביות אמונתכם ודרככם, בסיסמאות שווא של נאורות ואינטלקט. כי גם אתם כאחרון הפנאטים בטורה בורה , עולמכם חד גווני עם אמת אחת אקטיבית ויעד אחד מטאפיזי. השזורה באמונות הלכות ופתוות, המתישות מאמללות והורגות כל יצור דורש חירות ותובנה.
לפעמים כשהחושך מרובה על האור, כשהייאוש מזדחל לכל פינה, בליבי עולה רעיון עוועים.
האמונה ההלכה והכפייה הברוטאלית הבאה אחריה. הפשיזם הדתי חברתי הנלעג ומלא הבוז הזה.
הוא הוא הגיהינום האמתי , הוא כף הקלע של נשמות מיקום אחר. ולא באה הדת אלא להביא גיהינום על בני האדם. לזכך את נשמותיהם ממארג אחר של רוע. והדת היא כלי יוצר שטני בכדי למרק לחטא או סתם להתעלל בבני אדם ע"י שטנים ואלים צמאי דם.
אין לי נימוק אחר להסביר את פשר הרוע הפשיסטי שהדת מנחילה עלינו.
נכון, כשהרציונאליות גוברת. אני יודע את התשובה המזדחלת לי ככה בחשש . אין רוע עלי אדמות, הטבע פאסיבי והאלים אינם קיימים.
האדם, אותו אדם שהביא עלינו את היטלר סטאלין מאו וקליגולה, את הפשיזם הגזענות המלכים הדיקטטורים המלחמות הג'נוסייד והגליוטינה.
אותו האדם שהביא עלינו השמדת עמלק מסעות צלב אינקוויזיציה טאליבן טורקוומדה חומנייזציה סיקריקיות ומלחמות השמד .
מלחמות דיקטטורים לאום ודת כאחד.
אותו אדם הוא הממיט עלי ועל אלפי אנשים שכמותי את הפשיזם הדתי הנאלח הזה.
ואם ישנם אנשים שאינם בושים בהקצנתם בחד גוניות שבחייהם בקיצוניות חסרת התכלית. ולפחות מודים הם על האמת. חושפים את מערומיהם ברבים.
התאחדו להם קבוצה הזויה, שרוצה לתת נוסחאות לרוע הלא-מדמם הזה. לרוע המוחלט שאי אפשר להנציח אותו בתמונות, שבלתי אפשרי להסביר אותו בשורות בודדות. אותו רוע בנאלי שאיננו מרע בבת אחת. שאיננו מכה ומרפה.
אלא מכה ומכה יומם וליל, בחורף ובקור, בבקרים ובלילות. רודף את האדם ולא נותן לו מנוח.
אותו תכלית ותמצית הרוע המתחפש בתחפושות של אמת רחמים חמלה וייחוד, מפרשנים אותו מצדיקים אותו, רואים בו תכלית האנושות והיקום גם יחד.
עוטפים אותו כאתרוג במילים יפות בסיסמאות קלישאות ומונחים פילוסופים. כאילו שלתורת הגזע, או למתאבדי הטאליבן אין נוסחאות וסיבות לרוע.
כאילו שרוע שאינו מדמם, שאינו מעורר את מצפונו האטום של האנושות, רוע שאינו נכפה ע"י קלגסים. אטימות וחד אופקיות סדרתית של אלפי שנים, יחמוק מהדין וחוש הצדק ההיסטורי.
לא כן הדבר, חוש הצדק ההיסטורי של בני האדם. לא יפסח ולא יוותר, מטחנות הצדק יטחנו אט אט וגם אם הדבר יארך רבות בשנים. אני את שלי תרמתי. ואין אני מתלונן עליכם, רק שם מראה אל מול עינכם ומקווה שתתעוררו מפנטזיות בדבר דת של אמת רחמים וחמלה.
והזכירו נא לי לסיום, מה דינו של ספקן וחילוני בנפשו בתורה ?! המוות יאה לו ? או אולי מקלים אנו בדינו.
הגיהינום ירצה את נקמת הא-ל ?! או שיש להוסיף על כך אבדון נצחי וכף קלע לקינוח.
או שמא כלל אין תרופה למכתו ?
