| נשלח ב-5/7/2010 14:42 |
 |
| |
הלשון העברית
אשכול זה נפתח בעקבות בקשתו של יוחנןפאולס ב
הלשון העברית, כשפה שמית, כוללת מערכת מורכבת של בנינים. לא תמיד ברור ההגיון של בנית הזמנים והגופים של הפעלים.
כדוגמא אבדק את את השורש 'כתב'.
מקובל היום להתיחס לגוף שלישי נסתר כצורה הבסיסית של הפועל ולכן נאמר הוא כתב ללא תוספת של אותיות המתארות את הגוף.
בנוכח, מהצרוף כתב + אתה נקבל כתבת(ה). אצלנו הה' נשמטה אולם במקרא ניתן למצוא דוגמאות שהיא נשמרה.
בנוכחת, מהצרוף כתב + את, היינו אמורים לקבל את המילה 'כתבת' בשלושה פתחים, אולם כנראה שהפתח השלישי הושמט כדי להקל את ההגיה.
במדבר, היינו מצפים לקבל כתבני (כתב + אני) או כתבכי (כתב + אנכי) אולם משום מה קבלנו כתבתי.
בנסתרת היה מצופה לקבל כתב + היא = כתב(ה)י, אולם משום מה קבלנו כתבה.
בנסתרים,היה מצופה לקבל כתב + הם = כתב(ה)ם ומשום מה קבלנו כתבו.
האם יש הסבר לתופעות האלו?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/07/2010 14:45:47
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2011 12:46 |
|
| |
באשכול סמוך כתב מיימוני על תפיסת הלשון של הגר"א. האם ידוע לחכמי הפורום מהי תפיסה זו?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 15:21 |
|
| |
כבר בספר דקדוקי הטעמים לבן אשר (נמצא ב HEBREWBOOKS)השם הוא 'שוא'.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 15:06 |
|
| |
זה לשון החכם פין ב"האוצר" (ערך שוא): "בחכמת הדקדוק הוא שם לסימן של שתי נקודות זו תחת זו בארך, הבא תחת האות שאין בה תנועה להודיע שהיא ריקה, וכפי תנועת האות נקרא שוא נע כשהאות נעה ונמשכת אל האות שאחריה וששוא נח כשהאות נחה ונמשכת אל האות שלפניה. ובטעם השם הזה אמרו המדקדקים שהוא מן שוא, כלומר שאינו כלום ובא לשוא ולחנם. והנראה שהוא נגזר מן מלת שבא, או שבאה, שהשתמשו בה ראשוני המדקדקים, לאמר אות שבא (או שבאה) נעה (נעה) "אות שבא" (או שבאה) נח (או נחה) ולאהבת הקצור החליפו המדקדקים האחרונים את המלה שבא או שבאה במלת שוא ואמרו גם כן אות שואית".
ועיין בתיקוני זוהר שלשונו בכל מקום "שב"א".
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 14:49 |
|
| |
.
תוקן על ידי פגתוקף ב- 15/02/2011 14:50:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 14:25 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: |  |
ראשית, הבה נעקור מן השורש טעות חוזרת: שם סימן הניקוד הזה : הוא שווא, לא שבא. יש להבחין בין שבא - ארצה של המלכה המפורסמת, לבין סימן הניקוד, הנכתב באות ו'.
שנית, האות ו' היא אחת מהאותיות הנהגות באמצעות השפתים, הידועה בכינויה "בומף". ו', בדומה לפ' רפה ולב' רפה, נהגות באמצעות הנחת השיניים העליונות על השפה התחתונה.
עד כאן תיקון טעויות. אתם יכולים לחזור ולהמתיק מלכויות וחסדים.
תצטרך לעקור טעות זו מלשונם של ראב"ע וקדמונים נוספים, ואם אין זכרוני מתעתע בי - אף מלשון בעלי המסורה אשר להם משפט הבכורה בכינוי שם לתנועות.
_________________
|
|
שבח, עד מתי אתה תולה בוקי סריקי בראב"ע?
ראה כמה דוגמאות, בשליפה מהירה:
אבן עזרא בראשית - הקדמה (שיטה אחרת ): תחלת כל מבטא נוע וסופו נוח, ופעם נעלם אם היה מאותיות אהו"י, ופעם נראה. רק אם היה הסוף אחד משאר אותיות לעולם יהיה נח נראה, על כן לא ינקדו הסופרים השוא שהיא בסוף המלה, כי אין צורך. רק אם היה האות כ"ף אותו ינקדו, בעבור כי הכ"ף סימן לנוכח הנקבה, וככה תי"ו. ואם היו שנים שואים בסוף ינקדו שניהם כמו יפת אלהים ליפת (ברא' ט, כז). והנה השוא אין כח באדם לקראו כי אם אחר התנועה או תנועה אחריו, כמו יפת אלהים ליפת. והנה אם היה השוא נקרא בעבור התנועה הבאה אחריו הוא השוא הנע, כשוא המ"ם והיה עקב תשמעון (דבר' ז, יב) ושוא השי"ן נח. ואם היה אחד מאותיות בכל"ם, שהם משרתים, שהיה האות ראוי להיות בשוא נע אין כח באדם לבטא בשנים שואים נעים, על כן הוצרכו העברים לשום חירק תחת האות המשרת אם הוא אחד מן בכל"ם כמו: לראובן ...
שמות פרק א פסוק ב ראובן: כל שהוא נע כזי"ן זבולן בהכנס עליו אחת מאותיות בוכ"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת, ...
ויקרא פרק י פסוק יט יש מדקדקים שאמרו שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש עם אחד מהז' מלכים כי אם עם השוא הנע ימצא, והה"א פתוח בעבור שלא יתכן להתחבר שני שואין נעים...
במדבר פרק יא פסוק כט ונפתחה ה"א המקנא והיה ראוי להיותו בשו"א ובפת"ח, ובעבור היותו תחת המ"ם שוא נע, ושני שואים נעים לא יתחברו לעולם...
===================
אל נא, אל תעמיס טעויות המעתיקים על גדולינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 12:45 |
|
| |
| מואדיב כתב: | |
ראשית, הבה נעקור מן השורש טעות חוזרת: שם סימן הניקוד הזה : הוא שווא, לא שבא. יש להבחין בין שבא - ארצה של המלכה המפורסמת, לבין סימן הניקוד, הנכתב באות ו'.
שנית, האות ו' היא אחת מהאותיות הנהגות באמצעות השפתים, הידועה בכינויה "בומף". ו', בדומה לפ' רפה ולב' רפה, נהגות באמצעות הנחת השיניים העליונות על השפה התחתונה.
עד כאן תיקון טעויות. אתם יכולים לחזור ולהמתיק מלכויות וחסדים.
|
|
תצטרך לעקור טעות זו מלשונם של ראב"ע וקדמונים נוספים, ואם אין זכרוני מתעתע בי - אף מלשון בעלי המסורה אשר להם משפט הבכורה בכינוי שם לתנועות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 12:34 |
|
| |
אני מדבר על עומק התהליכים ההיסטוריים.
הרי לא יתכן שבכל כך הרבה מקומות ותקופות היה אותו תהליך סתם כך המקרה, על כרחנו שיש בזה סוד, ומדבריך עולה שהוא החלשת הגבורות.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 15/02/2011 12:50:50
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 11:55 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | שותף
בעברית היו מספר תהליכים של ערעור הגרוניות, כלומר שחדלו להגות את הגרוניות. תופעה זו נצפית בימינו, היתה אצל האשכנזים ויש הוכחות שכך אירע גם בא"י בתקופת הירושלמי (ר' לזר, לדוגמא) וכפחי ששמעתי גם בבבל בתקופת הגאונים.
האם אתה רואה בתהליך זה תהליך של מיתוק הגבורות, הח' לדוגמא הופכת לכ' שהיא אות חיך. |
|
מה פתאום ? אני רואה בזה איבוד של שימוש נכון בלשון ו"ערבוב העולמות".
מיתוק הגבורות אין פירושו מחיקתן.
עשיו היה בחינת גבורות ויעקב חסדים.
אם תוכניתו של יצחק היתה מתממשת היו גבורותיו של עשיו נרתמים למשימות הנכונות של יעקב ומנוצלות לטובה.
זה כמו למשל הכח האטומי שיכול להרוס ולבנות בהתאם לכוונת המשתמשים.
לעתיד לבוא נאמר "בגבורות ישע ימינו" ומכאן אמר הגר"א שאז תהיה הלכה גם כבית שמאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 11:53 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד עמוד ב
אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל +ישעיהו ח'+ וחכיתי לה', לא נמצאת מחרף ומגדף?
הכונה בעיקר להוגרים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 11:05 |
|
| |
שותף
בעברית היו מספר תהליכים של ערעור הגרוניות, כלומר שחדלו להגות את הגרוניות. תופעה זו נצפית בימינו, היתה אצל האשכנזים ויש הוכחות שכך אירע גם בא"י בתקופת הירושלמי (ר' לזר, לדוגמא) וכפחי ששמעתי גם בבבל בתקופת הגאונים.
האם אתה רואה בתהליך זה תהליך של מיתוק הגבורות, הח' לדוגמא הופכת לכ' שהיא אות חיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 10:02 |
|
| |
לגבי מיון עיצורים ראה
מה קובע את הגבורתיות של אות? חשבתי לתומי שהקושי בהגית הגרוניות הוא הקובע.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 09:51 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | ראשית, הבה נעקור מן השורש טעות חוזרת: שם סימן הניקוד הזה : הוא שווא, לא שבא. יש להבחין בין שבא - ארצה של המלכה המפורסמת, לבין סימן הניקוד, הנכתב באות ו'.
שנית, האות ו' היא אחת מהאותיות הנהגות באמצעות השפתים, הידועה בכינויה "בומף". ו', בדומה לפ' רפה ולב' רפה, נהגות באמצעות הנחת השיניים העליונות על השפה התחתונה.
|
|
ראשית, יודע אני שכך מקובל היום, אבל בעץ חיים זה מופיע "שבא" עם שימושים בביטוי זה דווקא.
שנית, לא הבנתי את ההערה. גם אני מניתי לעיל את הוא"ו בבומ"ף.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 09:41 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: | | כפי ששמת בוודאי לב, ותנסה להגות, א ו ה אינן אותיות גרוניות.
עובדה שבשפות אירופיות שאין בהן גרוניות עדיין יש 'ה'.
הן לא גרוניות אבל הן מבוססות על האויר המגיע מבפנים בלי שימוש נוסף של שאר מוצאות הפה. |
|
ראשית, הבה נעקור מן השורש טעות חוזרת: שם סימן הניקוד הזה : הוא שווא, לא שבא. יש להבחין בין שבא - ארצה של המלכה המפורסמת, לבין סימן הניקוד, הנכתב באות ו'.
שנית, האות ו' היא אחת מהאותיות הנהגות באמצעות השפתים, הידועה בכינויה "בומף". ו', בדומה לפ' רפה ולב' רפה, נהגות באמצעות הנחת השיניים העליונות על השפה התחתונה.
עד כאן תיקון טעויות. אתם יכולים לחזור ולהמתיק מלכויות וחסדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 09:32 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | כפי ששמת בוודאי לב, ותנסה להגות, א ו ה אינן אותיות גרוניות.
עובדה שבשפות אירופיות שאין בהן גרוניות עדיין יש 'ה'. |
|
הן לא גרוניות אבל הן מבוססות על האויר המגיע מבפנים בלי שימוש נוסף של שאר מוצאות הפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 09:22 |
|
| |
כפי ששמת בוודאי לב, ותנסה להגות, א ו ה אינן אותיות גרוניות.
עובדה שבשפות אירופיות שאין בהן גרוניות עדיין יש 'ה'.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 15/02/2011 09:23:27
|
|
|
|
|
