| נשלח ב-8/7/2010 12:18 |
 |
| |
אני מדי תמימה או מה?
שמתי לב, שיש פה רווקים\ות בפורום שלא בטוחים שהנישואין שלהם יצליחו.
אני בטוחה ששלי כן.
ולמה?
כי אותי למדו: ש "אין דבר העומד בפני הרצון".
וברור לי שלא אקבל בחור מושלם, כי אין כזה בעולם, (וגם אני לא מושלמת)
אך אני יודעת שנישואין זה דבר שצריך מסירות נפש.
כדי שאצליח לבנות מערכת של יחסים טובה, וחיים של הרמוניה ושלום,
אני יודעת ללא ספק שאצטרך לוותר ולהבליג ולתת בלי סוף שהיסודות שלנו יהיו חזקים.
וגם אם "הוא" יהיה אחד איגואיסט ח"ו, כשאתן לו בלי סוף ואדאג ואקשיב לו וכו'
בסוף הוא ילמד ויתרכך, כי בנ"א נורמלי, לא יכול רק לקבל ולקבל...
הבאתי רק דוגמא למשהו רע, שבסוף אפשר לצלוח עליו,
וכך בכל דבר ובכל תכונה רעה, אם יש רצון להקריב, אפשר להצליח בנישואין.
וכשאני רואה כאלה שלא בטוחים שהם יצליחו, כי ראו אנשים שנכשלו וכו', זה מציק לי,
כי בסטנדרט כולם יכולים להצליח, אם הם יסכימו להשקיע המון (במיוחד ביסודות- השנה הראשונה וכו')
אלא אם כן, ח"ו, הם יתחתנו עם בן זוג מושחת שא"א לחיות בקרבתו. (ועל זה אני אפילו לא חושבת)
אני מקווה שאני לא מדי תמימה.
מה שאני עושה למען זה כיום, כמובן תפילות, וכן, אני עושה שעורי בית,
אני מתרגלת כבר היום עם אחותי המעצבנת, המבולגנת והרחפנית,להתנהג אליה לא כמו שאוטומטית בא לי.......
_________________
תן חיוך, ה-כ-ל לטובה !!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 01:08 |
|
| |
| בחגוויהסל כתב: |  | לדעתי, 'וורט' שקשור ישירות לדיון שהתפתח כאן.
המקונן לתשעה באב (קהילות אשכנז), משווה את צער ובכי ציון ל"בתולה חגורת-שק על בעל נעוריה".
שאל מי ששאל: הלא צערה של הארוסה הבתולה שבעל נעוריה נפטר, קטן לאין-שיעור מצערה של האלמנה לאחר שנות נישואין והמטופלת בילדים וכו'. ומדוע השווה המקונן את צער החורבן לפרידת-עולמים של אוהבים לאחר האירוסין?
ותירץ: אמת שצערה של האלמנה מן הנישואין גדול יותר - אך הצער שלה הוא מוגדר! היא יודעת מה היה לה - ומה היא חסרה כעת.
המאורסת, לעומתה, מבכה את כל חלומותיה שנגוזו. כל דמיונותיה על חיים מושלמים עם ארוסה - מתנפצים כעת אלי סלע. יגונה איננו על חסרון ספציפי ותחום, כי-אם על 'טוב' שלם ובלתי-מוגבל שהיה כבוש בדמיונותיה הנעריים.
דווקא על החלום, על האוטופיה הבלתי-מושגת של שלמות בלתי-נגמרת, אבלה ירושלים... תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 18/07/2010 13:38:23
|
|
רק עכשיו זכיתי לקרוא.
איזה יופי!!
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 01:00 |
|
| |
אם אני מבין פה נכון את החברה..
על זה הם בוכים.
שצריך לעבוד קשה....
אבל הם בדיוק כמוך.
לא מתיאשים..
ועדיין מחפשים אם הרבה תקווה ורצון לנתינה..
וכן.! גם אם יהיה קשה...
בדיוק כמו שאת בוכה על זה
סורי על אחותך....
_________________
אין דבר יותר עצוב... מברסלבער שמח (רק הננחים)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 15:19 |
|
| |
גם ממני.. קבל לייק  והלוואי שבאמת נתאבל..
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 15:12 |
|
| |
_________________
תן חיוך, ה-כ-ל לטובה !!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 13:35 |
|
| |
לדעתי, 'וורט' שקשור ישירות לדיון שהתפתח כאן.
המקונן לתשעה באב (קהילות אשכנז), משווה את צער ובכי ציון ל"בתולה חגורת-שק על בעל נעוריה".
שאל מי ששאל: הלא צערה של הארוסה הבתולה שבעל נעוריה נפטר, קטן לאין-שיעור מצערה של האלמנה לאחר שנות נישואין והמטופלת בילדים וכו'. ומדוע השווה המקונן את צער החורבן לפרידת-עולמים של אוהבים לאחר האירוסין?
ותירץ: אמת שצערה של האלמנה מן הנישואין גדול יותר - אך הצער שלה הוא מוגדר! היא יודעת מה היה לה - ומה היא חסרה כעת.
המאורסת, לעומתה, מבכה את כל חלומותיה שנגוזו. כל דמיונותיה על חיים מושלמים עם ארוסה - מתנפצים כעת אלי סלע. יגונה איננו על חסרון ספציפי ותחום, כי-אם על 'טוב' שלם ובלתי-מוגבל שהיה כבוש בדמיונותיה הנעריים.
דווקא על החלום, על האוטופיה הבלתי-מושגת של שלמות בלתי-נגמרת, אבלה ירושלים...
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 18/07/2010 13:38:23
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 16:13 |
|
| |
אמממ.., הבנתי. יפה ממש צודק במאה אחוז שמידות טובות זה לא פותר את כל הבעיות, אך כמובן מקדם למקום אחר לגמרי ברמה של חיי הנישואין והצלחתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 15:46 |
|
| |
מחיבתי העמוקה והגלויה לבחורות שוחרות דעת ועמקניות, בתוספת משיכתי אל נושאי השידוכים וההדרכה -- הארכתי הרבה יותר ממידתי. התייחסותי הבאה לשאלתך תהיה כנראה האחרונה לאשכול זה.
כדברייך כן הוא. הקשר הוא וודאי ישיר, לגמרי. אלא ששיריש שאלה האם היא 'תמימה' מדי בחזון הנישואין המושלמים שלה. ניסיתי להבהיר לה שהיא איננה תמימה והיא גם צודקת - אך מצד שני היא בהחלט לא 'כיסתה' בדבריה ובקו-החשיבה שלה את מכלול הסיבות לנישואין "חסרים" וממילא גם לא את הפתרונות להם - שהם מורכבים מהרבה יותר מאשר מציאותיות מצד אחד ווותרנות מצד שני.
מי שתבוא ליועץ בטענה שבעלה קר ואיננו אוהב אותה די (לתחושתה), מי שתבוא ליועץ בטענה שבעלה 'חונק' אותה ואיננו סומך עליה, מי שתבוא ליועץ בטענה שבעלה בטלן, מי שתבוא ליועץ בטענה שהיא נותנת הרבה יותר משהיא מקבלת, מי שתבוא ליועץ בטרוניה שבעלה קמצן, כעסן, קנאי, איננו עדין, שקרן, איננו יוזם, שונא את הוריה, מתנשא ומזלזל, חולה נקיון או בלאגניסט, לא ירא-שמים דיו, לא מספיק מתייעץ אתה, פזיז ומפסיד בעסקיו, נקמן ומתפייס בקושי, קשה כלפי הילדים ---- הוא לא יגיד לה "עם קצת יותר מידות טובות, תתגברי"...
[וסתם שאלה תמימה: כמה מתוך הרשימה הקצרה הזו אפשר לזהות לפני האירוסין/נישואין???!!! לכמה מתוך זה אפשר "להתכונן"???!!!]
ברכת הצלחה ענקית לכן.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 16:02:11
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 16:07:52
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 16:17:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 15:27 |
|
| |
בחגווי, בדיוק במקום הזה אני באה ושואלת, למה אתה רואה במידות טובות או לא טובות רק קשר שטחי,
ולא את הקשר הישיר ביותר?
(זה פשוט נוגד את מה שאני מכירה ולכן מעניין אותי לראות מה יש לך לומר.)
תוקן על ידי שיר852 ב- 11/07/2010 15:28:18
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:34 |
|
| |
שיר, אם נלך הכי שטחי שיש -- אז ברור שמידות טובות מסייעות לנישואין ומידות רעות עושות את ההיפך. לא חלקתי ולא אחלוק על כך.
אלא, שלצורך הדיון המעמיק יותר בחלום הנישואין ושברו -- הבעתי דעה שממזערת ומכניסה לפרופורציות את קו-החשיבה שהובילה של חברתך שיריש.
בבקשה, כך תראי את זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:24 |
|
| |
האהבה מגיעה מהנתינה התמידית שנישואין מצריכים, המידות הטובות מונעות תקריות שמפרות את האהבה וההרמוניה שנוצרת ע"י הנתינה.
אף אחד לא מדבר על פיתרונות לבעיות שעדיין לא נוצרו,
אלא על הקטנת הסיכויים להתרחשויות בין בני הזוג עד כמה שידינו מגעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:15 |
|
| |
בהודעתי האחרונה יש תוספת בלבד.
עיקר הטיעון שלי נכתב לעיל באריכות, שהאכזבה המשמעותית יותר היא מאי-התממשות הציפיות מהנישואין ולאו דווקא מבן-הזוג.
ועוד לא נגעתי בכלל בטיעון הנוסף שלי מתחילת האשכול שמידות טובות, הבלגה וותרנות -- עדיין אינם גורמים להעריך ולאהוב טוטאלית בן-זוג לא מושלם. זה טוב כדי להכיל אכזבה, ותו לא.
וזה וודאי לא עניין לפתור אותו בשלב טרום-הנישואין.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 13:54 |
|
| |
דבר ראשון אצל הרבה זה פשוט לא ככה, כלומר תקופת האירוסין איננה נופת צופים כמו שאתה מתאר את זה.
דבר שני, אם הבנתי נכון אתה אומר שהבעיה זה המעבר מהמצב המושלם של האירוסין לחיים עצמם-הפחות מושלמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 13:45 |
|
| |
אוסיף משהו שמתייחס בעקיפין לקצת מהנאמר:
כל תקופת ההיכרות והאירוסין מבוססת על מכנה משותף בלבד! שניהם מצוחצחים תמיד, רעננים ומבושמים. שניהם משוחחים בנעימות. אין טיפת מתח, אין טיפת קמצנות. הכבוד ההדדי מושלם. הוותרנות ההדדית בשיאה. מקסימום הסכמות, אפס חילוקי-דעות.
הבחור מעולם לא נצפה כועס ומתעקש והבחורה לא נצפתה בוכה וממורמרת.
אתם כ"כ דומים וכ"כ חושבים ומתנהגים באותה צורה... שניכם פשוט מ"ונוס'...
מתוך האוטופיה הזו, את מתבקשת להפעיל לפתע את כפתור 'מאדים ונוגה', את כפתור הציפיות הנמוכות, את כפתור הסלחנות וההבלגה, את כפתור ה'ברור שהוא לא מושלם'...
מצטער, זה פשוט לא עובד.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 13:50:03
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 13:09 |
|
| |
בחגווי הסלע, אתה כותב מאד יפה ומנומק, אבל אני חולקת עליך בכמה דברים:
ברור שיש מה להתכונן בתור רווקים לחיי הנישואין, בקטע של עבודת המידות- כניעה, הבלגה, להתרגל לחשוב למה השני חושב אחרת ממני (במיוחד שהחשיבה של מין אחד בנויה באופן שונה מהמין השני).
בעלי יהיה המשפחה שלי, מי שרגילנ לצעוק ולריב עם אחותה בכל פעם שיש חילוקי דעות זה מה שיהיה פחות או יותר גם עם בעלה, כך שיש הרבה מקום להכנה לפני.
גם בעניין הציפיות, לאדם קשה לראות את חסרונות עצמו,( יהיה אדם בעל מודעות עצמית גבוהה- זה לא משנה כי אדם לעצמו הוא סלחן.) ואנו חושבים שמגיע לנו את ההכי מושלם,
חשוב לזכור: שכגודל הצפיה כן גודל האכזבה- במקרה שהציפיות לא התממשו.
כשבנאדם מכין את עצמו מראש שבקטע הזה שאני עומד לפניו אני צריך להתאמץ, ההצלחה היא לא בידיים שלי, הוא משריין כוחות ויש סיכויים רבים יותר שיצליח.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 08:57 |
|
| |
החשש הזה קיים אצל הרבה רווקים/ת.
אבל עם הדרכה נכונה, מהאנשים הנכונים מעצבת זוגיות ניפלאה.
על זה כבר נאמר: "אין זוג לא מוצלח יש זוג לא מודרך"(הרב אבנר קוואס)
ולגבי התמימות...
ע"ז כבר אמר החכם מכל אדם: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב"
אני מאוד מעריך את זה שאת לומדת את הנושא הזה של זוגיות, אני בטוח שאת תהיה רעיה נאמנה ואמא טובה לילדים...
אבל אל לנו לשכוח שלפעמים אנו יכולים להקדים 'תרופה-למכה' בהכנה מראש ולמידה, אך הקב"ה לפעמים מעמיד אותנו בנסיון בדיוק על מה שלא למדנו, ואת זה אנו בתור בני אדם לא לוקחים זאת בחשבון!
הכי חשוב בזוגיות זה הסיעתא דשמיא ע"כ צריך להרבות בתפילות ובתחנונים לפני בורא עולם על שלום בית וס"ד גם בחינוך ילדים שלא תצא תקלה ח"ו מתחת ידנו.
בהצלחה.
|
|
|
|
|
