ע"ע 467/08

                                                                                                            ע"ע 524/08

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר

     בערעור זה נדרשים אנו לקביעת זהות מעסיקיה של קבוצת עובדים – שוחטים ומשגיחים בעבודות שחיטה בחוץ לארץ (להלן: השוחטים או עובדי שח"ל [עובדי שחיטה חוץ לארץ]); האם זו הרבנות הראשית לישראל אשר מפנה את השוחטים לעבודה אצל יבואני הבשר; האם אלה יבואני הבשר המשתמשים בעבודתם של השוחטים ומשלמים את שכרם; או שמא יש לראות ברבנות וביבואנים מעסיקים במשותף? אלה הסוגיות הטעונות הכרעתנו בערעורים שלפנינו.

     ערעוריהם של השוחטים ושל היבואנים, מכוונים כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב[1][1] אשר קבע כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין השוחטים, המערערים בע"ע 524/08, לבין הרבנות הראשית – מדינת ישראל, וכי היבואנים, המערערים בעע 467/08 (להלן: היבואנים), הם מעסיקיהם של עובדי שח"ל.

הרקע העובדתי בתמצית

2.         חלק ניכר מהבשר הקפוא הנמכר בישראל מיובא מחוץ לארץ באמצעות יבואנים פרטיים. מתוקף הוראות חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1995, חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, וחוק איסור הונאה בכשרות, התשנ"ג-1983 מקיימת המדינה – באמצעות הרבנות הראשית לישראל - פיקוח הדוק על יבוא הבשר וכשרותו. הפיקוח על כשרות הבשר המיובא מוצא ביטויו, בין היתר, בדרישת הרבנות הראשית כי מלאכת השחיטה בחוץ לארץ תיעשה בלעדית על ידי שוחטים שהוסמכו לתפקיד מטעמה. זאת, לאחר שבחנה את כשירותם על פי דרישות ההלכה היהודית, והפנתה אותם ליבואנים לשם ביצוע העבודה. עובדי שח"ל - שהם עניינה של עתירה זו - הם שוחטים, בודקים, מנקרים ומשגיחים בעבודות שחיטה בחוץ לארץ.

יבוא בשר קפוא לישראל: המדינה, היבואנים והשוחטים

3.         בשנים עברו, יובא בשר קפוא לישראל על ידי משרד המסחר והתעשייה, והפיקוח על כשרותו נעשה על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל. במהלך שנות ה – 90, הפריטה המדינה את יבוא הבשר הקפוא לישראל, שנעשה מאז באמצעות גורמים פרטיים. חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1995, שנועד להסדיר את ייבוא הבשר באמצעות גורמים פרטיים, אסר לייבא בשר לישראל ללא תעודת הכשר מאת הרבנות הראשית לישראל.

                 חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, הפקיד בידי מועצת הרבנות הראשית לישראל סמכויות רגולטוריות שונות וביניהן היא אמונה על "מתן תעודות הכשר ועל כשרות" (סעיף 2 לחוק הרבנות הראשית לישראל). סעיף 2 לחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983 קובע מיהם הרשאים ליתן תעודת הכשר, כדלקמן: "מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך או רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של המצרך".

     סמכותה של מועצת הרבנות הראשית ליתן תעודת הכשר היא סמכות מנהלית-שלטונית שנקבעה בחוק והיא מיושמת במגוון רחב של בתי עסק, לרבות: בתי אוכל, מפעלי תעשייה, בתי מלון ויבואני מוצרי מזון.

     הרבנות הראשית מעניקה תעודת הכשר לבשר מיובא רק ככל ששחיטתו והכשרתו נעשו על פי דרישות ההלכה היהודית. לפיכך, יבואן המבקש לייבא בשר לישראל, נדרש לבצע את שחיטת הבשר בחוץ לארץ באמצעות שוחטים שהוסמכו לתפקיד על ידי הרבנות הראשית לישראל, והופנו אליו לעבודה.

ההליך בבית הדין האזורי

4.         עובדי שח"ל עתרו לבית הדין האזורי בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי הרבנות הראשית היא מעסיקתם, וכי הם זכאים לסעדים הצהרתיים וכספיים שונים הנגזרים מקביעה זו.

         לבקשת הצדדים הורה בית הדין האזורי על פיצול הדיון בתובענה, באופן בו תוכרע תחילה שאלת זהות המעסיק, וככל שייקבע כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין עובדי שח"ל לבין המדינה, יידונו הסעדים הכספיים שתבע כל אחד מהם.

           בהתאם, נדרש בית הדין האזורי בשלב ראשון לעתירתם של עובדי שח"ל ליתן פסק דין הצהרתי המכריע בשאלת זהות מעסיקיהם; צו עשה המחייב את הרבנות לפרסם קריטריונים ברורים לקביעת התאמתם של עובדי שח"ל לתפקיד ולשיבוצם בצוותי העבודה; פסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות פועלת שלא כדין בהפליית העובדים לרעה מסיבות שרירותיות ומשיקולים זרים; ופסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות מקיימת לשכה פרטית בניגוד לדין.

פסק דינו של בית הדין האזורי

5.         בית הדין האזורי דחה את תביעתם של עובדי שח"ל, קבע כי היבואנים הם מעסיקיהם, וכי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינם לבין הרבנות הראשית – מדינת ישראל. 

     בית הדין האזורי קבע, כי אמנם קיימים סממנים רבים המצביעים על כך שהמדינה והיבואנים מעסיקים במשותף את השוחטים. עם זאת, פסק בית הדין האזורי, כי רק היבואנים הם מעסיקיהם של עובדי שח"ל. זאת, כמתחייב לטעמו מפסיקתו הנרחבת של בית דין זה בעניין מעמדם של רבני המועצות המקומיות, וההלכה לפיה המדינה, ככלל, איננה מעסיקתם של רבנים אלו. משכך, הורה בית הדין האזורי על דחיית תביעתם של עובדי שח"ל.

                 על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו היבואנים והשוחטים ערעור לפנינו.

הערעורים לפנינו וטענות הצדדים

6.         היבואנים ערערו על קביעתו של בית הדין האזורי כי השוחטים הם עובדיהם. היבואנים מבקשים מבית דין זה ליתן משקל להעדר הרציפות ולזמניות ההתקשרות בין השוחט ליבואן, כמו גם לעובדה שעובדי שח"ל מצויים בפועל "בחצריו" או "במפעלו" של היצרן הזר. היבואנים עמדו אף על החשיבות בכך שמשגיחי כשרות, שוחטים וגופים מפקחים שונים לא יהיו כפופים למרותו של הגוף המפוקח, על מנת שיוכלו לבצע את מלאכתם ללא מורא. מטעם זה, לטענתם, לא יהא זה נכון לקבוע כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין היבואנים לבין השוחטים.

השוחטים עותרים למתן הצהרה כי הרבנות הראשית - מדינת ישראל היא מעסיקתם, ולחלופין, כי הם מועסקים במשותף על ידי היבואנים והמדינה. עובדי שח"ל קובלים על כך שבית הדין האזורי קבע באופן מפורש כי סממני העסקתם מצביעים על היותה של הרבנות הראשית מעסיקתם, אולם נמנע מלהסיק את המסקנה המשפטית המתבקשת מכך, והותיר אותם ללא גורם ציבורי המעניק הגנה על זכויותיהם. לטענת השוחטים, הקשר ארוך הטווח שהם מנהלים הוא עם הרבנות בלבד, בעוד היבואנים הם מעבידים המתחלפים מעל ראשיהם. עובדי שח"ל ביקשו כי תוכרע עתירתם גם בעניין החובה לפרסם קריטריונים לשיבוץ ועבודה בחו"ל, ובעניין קיומה של לשכת עבודה פרטית ותיווך בכח אדם שלא כדין.

     בטיעוניה לפנינו תומכת המדינה בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינה לבין שוחטים. משכך, טענה, בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון ביתר טענות עובדי שח"ל המכוונות כלפיה. הוסיפה המדינה וטענה, כי היבואנים מנועים מלהעלות טענות הנוגעות למעמדו של היצרן הזר, כמי שקיימת כלפיו זיקה כלשהי, לאחר שנמנעו מלצרף את היצרנים הזרים כבעלי דין במסגרת ההליך בבית הדין האזורי. עוד נטען, כי לעובדי שח"ל אין כתב מינוי, הם לא עברו הליך בחירה תקין כנדרש לגבי עובדי מדינה, והם לא רואים עצמם כעובדי הרבנות. זאת ועוד, גובה שכרם של השוחטים גבוה בהשוואה לשכר המקובל לעובדי מדינה.

     המדינה ביקשה לסלק את מוצג ח' למוצגי היבואנים, הוא עתירת התנועה להגינות שלטונית לבג"ץ כנגד מועצת הרבנות הראשית ואח', שעניינה שאלת הסדרת פעילות משגיחי הכשרות בארץ. לטענת המדינה, מדובר בהרחבת חזית פסולה, שאינה רלוונטית לדיון לפנינו.

הכרעה

מסגרת הדיון – מיהו המעסיק?

7.         במוקד דיננו בערעור זה עומדת להכרעה שאלת זהות מעסיקיהם של עובדי שח"ל. דעותיהם של הצדדים להליך לפנינו אינן חלוקות על כך שהשוחטים מועסקים במעמד "עובדים". הם משתלבים בעסקם של היבואנים ואינם מנהלים עסק משל עצמם. משכך, "מבחן ההשתלבות" או ה"מבחן המעורב", שנועדו להבחנה בין "עובד" לבין "עצמאי", אינם מעניינה של עתירה זו.

סוגיית זהות המעסיק נדונה רבות בפסיקתו של בית דין זה, שהתווה אמות מידה ומבחנים לשם הכרעה בה. בפסק דין בית הגפן, [2][2] עמדתי על חלק ממבחנים אלה, כדלקמן:

"... מי קיבל אותו כעובד, מי רשאי לפטרו, מי משלם את שכרו, כיצד דיווחו עליו למס הכנסה, ממי ביקש חופשה, למרותו של מי הוא סר ולמי יש זכות פיקוח עליו".

    נוסף על מבחנים אלה, יידרש בית הדין בבואו להכריע בשאלת זהות המעסיק, גם לבחינת עניינים אלה: מיהו "הצד השני" של חוזה העבודה, ב"חצרו" של מי מבוצעת העבודה; מיהו המשתמש בעבודה; ומי מממן את שכרו של העובד.

    במקרים בהם מעורב צד שלישי בהעסקת העובד קבע בית הדין זה בפסק הדין כפר רות כדלקמן:

 "בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי [המדינה בענייננו – ס.א], בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו [היבואנים בענייננו] – תכריע תמיד השאלה – בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה[3][3]" [ההדגשה הוספה – ס.א].

הנחת המוצא בפסיקה היא, כי בתבנית העסקה בה מעורב צד שלישי יהיו העובד והמשתמש בעבודתו הצדדים האמיתיים משני עברי חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו, להוכיח את טענתו[4][4].

    נפנה מכאן ליישום אמות המידה שנקבעו בפסיקה על נסיבות המקרה לפנינו. בתוך כך, נדרש לבחינת מאפייני העסקתם של השוחטים ולמשמעויות הנגזרות מהם בכל הנוגע לזיהוי מעסיקיהם.

מאפייני העסקתם של השוחטים ומשמעויותיהם

8.         בהתאם לנפסק בפסקי הדין בית הגפן וכפר רות, מהותם האמיתית של היחסים בין השוחטים לבין הרבנות הראשית והיבואנים, תקבע על פי מכלול מאפייני העסקתם של השוחטים כפי שהם עולים מעובדות המקרה ומראיות הצדדים. נפנה לבחינתם.

א.      קבלה לעבודה

בחינה מדוקדקת של עובדות המקרה וראיות הצדדים מלמדת, שהשוחטים הוסמכו לתפקידם כ"שוחטי חוץ לארץ" על ידי הרבנות הראשית, שהפנתה אותם לעבודה אצל היבואנים, אולם התקבלו לעבודה על ידי היבואנים ובשירותם. אבאר.

     במסגרת יישום הפיקוח על כשרות השחיטה והכשרת הבשר המיובא, מחזיקה הרבנות הראשית "מאגר" שוחטים מוסמכים, שכושרם לעסוק בשחיטה על פי ההלכה נבדק ואושר על ידי מחלקת שחיטת חוץ לארץ ברבנות הראשית[5][5]. בניית "המאגר" נעשית באופן זה: מועמד המבקש לעסוק בשחיטת חוץ לארץ, מגיש למחלקת שחיטת חוץ לארץ ברבנות הראשית טופס בקשה, ובו פירוט סמיכתו לרבנות, סמיכתו לשחיטה ונסיונו בשחיטה. מחלקת שחיטת חוץ לארץ דנה בבקשת המועמד ומחליטה האם לאשר את כשירותו לתפקיד, באופן שניתן יהא ליתן תעודת הכשר לבשר המיובא על סמך שחיטתו. בטופס המועמדות של המבקשים לקבל הסמכה כשוחטי חוץ לארץ נכתב במפורש כך: "ידוע לי כי ביני הח"מ [המועמד – ס.א] לבין הרבנות הראשית – אין ולא יהיו כל יחסי עובד ומעביד על כל המשתמע מכך וכי תפקידה של הרבנות הראשית – בנושא עבודתי, מתמצה בהודעה ליבואן כי אני כשיר לעבוד בתפקיד ובמקום שיקבע על ידי האחראים לכך". ככל שהמועמד נמצא כשיר לתפקיד, הוא נכלל ב"מאגר" השוחטים המוסמכים שמנהלת הרבנות הראשית, הכולל תיק אישי עבור כל אחד מעובדי שח"ל. מתוך מאגר זה, מפנה הרבנות צוותי שוחטים לעבודה אצל היבואן.

      הפנייתם של השוחטים המוסמכים לעבודה אצל היבואן מתבצעת בדרך זו: היבואן פונה ל"מנהל שחיטת חוץ לארץ ויבוא בשר" ברבנות הראשית בבקשה לבדיקת המפעל לקראת ביצוע השחיטה ובבקשה לקבלת צוות

--- סוף עמוד 8 ---

שחיטה. מינהל שחיטת חוץ לארץ ברבנות הראשית מעמיד לרשות היבואן "צוות" שחיטה מתוך מאגר שוחטי חוץ לארץ. לאחר הפניית השוחט ליבואן, מועברים ליבואן פרטי העובד ונוצר קשר בין השניים. מאותה עת, היבואן הוא הנושא בכל עלויות העסקתם של השוחטים, לרבות הוצאות הטיסה, השהייה, והביטוח הרפואי.

בהקשר זה קבע בית הדין האזורי, כי הרבנות הראשית לא הנפיקה הנחיות סדורות בעניין קבלתם לעבודה של עובדי שח"ל, בעניין התנאים להפסקת העסקתם או בעניין שיבוצם אצל היבואנים.

                עם זאת, קיימים ברבנות "נהלים לשחיטת חו"ל" שכתב הרב עזרא רפול, מנהל תחום כשרות הבשר ברבנות הראשית. הנהלים כוללים הוראות בדבר אופן פניית היבואנים לרבנות, הגשת מועמדות של אדם המעוניין להימנות עם צוותי שחיטה בחוץ לארץ, והנחיות כלליות לגבי אופן השיבוץ של השוחטים בצוותים.

הלכה למעשה, קבע בית הדין האזורי, כי הרב רפול הוא המחליט, לפי שיקול דעתו, מהו הרכב צוות השוחטים אצל כל אחד מהיבואנים, איזה עובד ישובץ בכל צוות, ולאיזו תקופה.

עובד שח"ל משובץ לעבודה אצל יבואן בחוץ לארץ לפרקים, לתקופה של כמה חודשים בכל פעם, ואין כל התחייבות מצד הרבנות לגבי תדירות שליחתם של עובדי שח"ל לעבודות שחיטה או להעסקתם באופן רצוף לתקופה ארוכה.

     השוחטים מקיימים קשר שוטף עם הרבנות על מנת לקבל הפנייה לעבודה אצל היבואנים. ישנם השוחטים המועסקים בעבודה זאת לסירוגין שנים רבות, אולם לא באופן קבוע אצל אותו יבואן. הקשר עם היבואנים הוא זמני, לא סדיר ולתקופות קצרות.

     יש לציין, כי הרבנות מקפידה על כך שלא תיווצר "תלות" בין עובדי שח"ל - האמונים על כשרות הבשר המיובא - לבין היבואנים. זאת, באמצעות קביעת איסור לשבץ שוחטים קבועים אצל יבואן מסויים לאורך זמן.

מבחינת חוזה עבודה – בין עובדי שח"ל לבין הרבנות הראשית לא נחתמים חוזי עבודה והם לא עוברים הליכי מכרז או קבלת כתב מינוי. ישנם עובדים מקרב עובדי שח"ל אשר חתמו על חוזי עבודה עם היבואנים, ולעיתים הדבר נעשה על פי דרישת הרבנות. שלושה מן השוחטים העידו בבית הדין האזורי, כי חתמו על חוזה עבודה עם היבואן. אולם הוברר, כי הדבר לא נעשה לגבי כלל השוחטים.

        מסקנת הדברים היא, כי הרבנות הראשית מופקדת על הסמכת השוחטים לתפקיד, פיקוח על כשירותם לביצוע העבודה, והפנייתם לעבודה אצל היבואנים. היבואנים הם אלה שמקבלים את השוחטים לעבודה לצורך ביצוע שחיטה במפעליהם ובמסגרת עיסוקם.

ב.          פיקוח ומרות

הפיקוח על עבודת השוחטים - כפי שהדבר עולה מחומר הראיות ומקביעותיו של בית הדין האזורי - הוא כפול: הרבנות מפקחת על ההיבט ההלכתי הכרוך בעבודתם, והיבואנים מפקחים על ביצוע העבודה בפועל.

כפי שעמדנו על כך, הרבנות הראשית מופקדת על הסמכת השוחטים לתפקידם, והיא מפקחת על כשירותם לביצוע העבודה.

    בהתאם, בכל עניני הכשרות והלכות השחיטה, כפופים השוחטים למרות הרבנות ופועלים על פי הנחיותיה. מן העדויות שנשמעו בבית הדין האזורי עולה, כי הרבנות אף מורה לעובדי שח"ל כיצד לנהוג בשעות הפנאי שלהם בחו"ל.

    הרב רפול אחראי מטעם הרבנות לפיקוח ולביקורת על עבודתם של עובדי שח"ל; על איתור בעיות הלכתיות בעבודת השטח ומתן מענה הלכתי; על תיאום וניהול הצדדים הארגוניים והמנהליים של מערך הכשרות ותקציבו; ועל תכנון ותיאום פעילויות מערך הכשרות תוך הקצאת ציוד, אמצעים וכח אדם בהתאם למשימות.

כל צוות שוחטים בחוץ לארץ כפוף לראש צוות, אשר נדרש לעמוד בקשר רצוף עם מנהל מחלקת שחיטת חוץ לארץ של הרבנות, לעדכן אותו באשר לפעילות הצוות ולקבל הנחיות שוטפות. כל בקשה לשינוי בהרכב הצוות, בחלוקת התפקידים בין חבריו ובנהלי העבודה, נדרשת לקבלת אישורה של הרבנות.

ראשי הצוותים מוסרים לרבנות דיווח על פעולת הצוות ועל נוכחותו או על היעדרותו של כל אחד מחברי הצוות. כאשר אחד מעובדי שח"ל מועמד לקידום בתפקיד, מונחה ראש הצוות ליתן דעתו לתפקודו המקצועי ולהעביר חוות דעת על עבודתו לרבנות.

הרבנות הראשית קובעת את נהלי העבודה של השוחטים ואת מסגרת שעות עבודתם. עבודה של השוחטים בשעות נוספות טעונה אישור של הרבנות.

היבואן מפקח על ההיבטים העסקיים בעבודתו של השוחט, לרבות, סדרי העבודה, ביצוע העבודה בפועל, שעות עבודה בפועל ונוכחות בעבודה.

הרבנות עורכת כנסים, תדרוכים וימי עיון לעובדי שח"ל כאשר הם נמצאים בארץ.

          ניתן לסכם ולומר, כי בכל הנוגע להיבטים ההלכתיים והכשרותיים, כפופים השוחטים למרותה של הרבנות הראשית, בעוד בכל הנוגע להיבטים העסקיים, כפופים השוחטים למרותו של היבואן.

ג.       הפסקת עבודתו של עובד שח"ל

     הפסקת עבודתו של שוחט אצל יבואן היא פעולה משותפת לרבנות וליבואן. לעיתים הרבנות היא זו שיוזמת את הפסקת העבודה ולעיתים מדובר ביוזמה של היבואן. בכל מקרה נדרש אישור סופי של הרבנות להפסקת העבודה. הרבנות הראשית רשאית להפסיק את עבודת שוחט אצל יבואן או לא להפנותו לעבודה אצל יבואן ככל שאינו עומד בדרישות ההלכה. היבואן רשאי לבקש את הפסקת העסקתו של השוחט ככל שתפקודו אינו משביע רצון, אולם זאת בכפוף להסכמת הרבנות הראשית.

ד.       תשלום שכר ומימונו, תנאי עבודה, מיסים וביטוח לאומי

היבואנים נושאים במלוא עלות העסקת השוחטים ומשלמים בפועל את שכרם. היבואנים מממנים ומשלמים את שכר השוחטים, מממנים ומשלמים את התשלומים לשלטונות המס ולביטוח לאומי, הם נושאים בעלות כרטיסי הטיסה של השוחטים לחו"ל ובחזרה, הם נושאים בהוצאות השהייה בחו"ל ובהוצאות הביטוח הרפואי.

     גובה שכרם של השוחטים משתנה משוחט לשוחט ונקבע בהסכמה בין כל עובד לבין היבואן, ולא בהתאם לסולמות שכר של עובדי מדינה. לחלק מהשוחטים שולם שכר בתלושי שכר מסודרים ולאחרים שולם שכר במזומן, ללא תלושי שכר.

כפי הנראה, הרבנות מודעת לגובה השכר המשולם לכל אחד מעובדי שח"ל. לעיתים, כאשר מתעוררת מחלוקת בין היבואן לבין השוחט ביחס לגובה שכרו, הרבנות מעורבת בנסיונות לסייע לצדדים להגיע להסכמה.

    חשוב להבהיר, כי מאז סוף שנות ה – 90, המדינה אינה מתקצבת את עלויות העסקת השוחטים, ואף אינה גובה מהיבואנים "אגרת יבוא מזון" שנגבתה בשנים עברו והועברה לרשויות המכס במשרד האוצר. נכון להיום, המדינה אינה נושאת במימון עלות העסקת השוחטים, ולוּ בעקיפין.

ה. בחצר של מי מתבצעת העבודה?

דיעותיהם של הצדדים לפנינו אינן חלוקות על כך שעבודת השוחטים מתבצעת בחצרו של היבואן. יש לציין, כי אף אם היבואן שוכר את המפעל הזר לצורך ביצוע העבודה, יש לראות בשוחטים כמי שמועסקים בחצריו.

הכרעה: היבואן הוא המעסיק הבלעדי

9.         במבט ראשון, תמונת העסקתם של השוחטים, מעלה את הרושם כי סממני העסקתם משמשים בערבוביה אצל היבואנים והרבנות באופן המצדיק לראות באלה מעסיקים במשותף. שהרי, בכל הנוגע לפיקוח על השוחטים, לסמכות להפסיק את עבודתם, ולהפנייתם לעבודה - ישנם סממני העסקה משותפים לרבנות וליבואנים. 

     אולם אלה אינם פני הדברים. המבחנים המכריעים לזיהוי המעסיק מלמדים כי היבואנים, הם לבדם, מעסיקיהם של השוחטים. היבואנים מקבלים את השוחטים לעבודה, מממנים את שכרם ומשלמים אותו בפועל, מממנים את התשלומים לשלטונות המס ומשלמים אותם בפועל, חוזה העבודה הוא בין היבואן לבין השוחט (בכתב או בעל-פה) והעבודה נעשית בחצרי היבואן. תפקידה של הרבנות הראשית מתמצה במתן הסמכה, פיקוח הלכתי והפנייה לעבודה, על מנת להבטיח שמירה על כשרות הבשר המיובא.

ואלה הנימוקים לקביעתי כי היבואנים הם מעסיקיהם של השוחטים:

 [א]      בין הרבנות הראשית לבין השוחטים אין חוזה עבודה, בעוד בינם לבין היבואנים נקשר חוזה עבודה. במרבית המקרים אמנם אין המדובר בחוזה עבודה כתוב, אולם בכך אין כדי לגרוע מתוקפו. חומר הראיות מלמד כי תנאי העבודה סוכמו במרבית המקרים בעל פה בין היבואן לבין השוחט.

    לכך יש להוסיף, כי בעת הגשת מועמדות לתפקיד "שוחט חוץ לארץ" מובהר למועמד כי לא ישררו יחסי עובד מעביד בינו לבין הרבנות, וכי הרבנות אמונה רק על בחינת כשירותו לשמש כשוחט אצל היבואן.

[ב]      התמורה בעד העבודה היא מרכיב חיוני המצביע על רצונם של צדדים ליצור יחסים חוזיים והיא מהווה ביטוי לכוונתם לקיים ביניהם יחסים של עובד ומעביד[6][6]. כלל הוא, כי שכרו של העובד משולם על ידי מעסיקו. אבן הבוחן המרכזית והיסודית לזיהוי המעביד כפי שנקבעה זה מכבר בפסק דין כפר רות, היא "בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה".

              התמורה מהווה מרכיב חיוני בקביעת יחסי עובד-מעביד. ככלל ניתן לומר, שתשלום תמורה בעד עבודה, ולוּ בעקיפין, מצביע על קיומם של יחסי עבודה, בעוד העדר תמורה, מצביע ככלל על העדר יחסי עבודה.

    בענייננו, מתקיים היסוד של מתן עבודה בתמורה רק בין השוחטים ליבואנים. יסוד זה אינו מתקיים בין השוחטים לרבנות. הוא לא מתקיים אף בעקיפין, בדרך של מימון עלות ההעסקה, כפי שמתרחש לעיתים בתבניות העסקה מורכבות.

     כפי שעמדנו על כך, המדינה אינה משלמת את שכרם של השוחטים בפועל, אינה מממנת אותו ואינה מממנת כל הוצאה הקשורה בעבודת השחיטה בחוץ לארץ. המדינה אף לא מתקצבת את העסקתם של השוחטים באופן ישיר או עקיף.

 [ג]     בנסיבות העניין שלפנינו עבודת השוחטים בוצעה באופן בלעדי בחצר היבואנים.

[ד]       יש לראות את מעורבותה ומעמדה של המדינה בעבודת השוחטים כנעשית במסגרת של פיקוח מנהלי. סמכותה של מועצת הרבנות הראשית ליתן תעודת הכשר היא סמכות מינהלית-סטטוטורית. הרבנות מתנה את מתן תעודת ההכשר בעמידה בדרישות ההלכה היהודית בכל הנוגע לשחיטת הבשר והכשרתו. הפיקוח על ביצוע שחיטה כהלכתה מתבצע באמצעות הצבת שוחטים שהוסמכו לתפקיד מטעם הרבנות, לעבודה אצל היבואן. פיקוח זה כרוך באישור כשירותם של השוחטים, פיקוח על עמידתם בדרישות ההלכה בביצוע תפקידם ושלילת כשירותם ככל הנדרש. בפעולות אלה אין משום "קבלה לעבודה", "פיקוח על העבודה" או "פיטורים" הננקטים על ידי המעסיק. מדובר בהליך של "הסמכה" או מעין הענקת "רשיון" מטעם גוף מפקח.

הליכים של הענקת רשיון או הסמכה למקצוע מצויים במגוון תחומים, והם כוללים לעיתים גם פיקוח על ביצוע העבודה. כך ובין היתר: משרד התחבורה מעניק רשיונות תעופה לטייסים בחברות תעופה פרטיות ומפקח מעת לעת על כשירותם לשמש טייסים באמצעות מבחנים תקופתיים, השתלמויות וכד'; לשכת עורכי הדין מעניקה רשיון לעיסוק במקצוע עריכת הדין, עורכת השתלמויות לעורכי הדין, מפקחת על עמידתם בכללי האתיקה של המקצוע, שוללת רשיון במקרים המתאימים, וכל כיוצא באלה. בפעולות אלה בלבד אין כדי להצביע על קיומם של יחסי עבודה בין הטייסים לבין משרד התחבורה או בין עורכי הדין ללשכת עורכי הדין, מקום בו לא מבוצעת עבודה בעד תמורה.

בהקשר זה יש ליתן את הדעת לעניינים אלה: הפיקוח שמבצעת הרבנות על עבודתם של השוחטים בחו"ל הוא פיקוח הלכתי-מקצועי ולא פיקוח בהיבט של העסקה (נוכחות, שעות עבודה, וכו'); חוזה העבודה שנחתם בין חלק מהיבואנים לבין השוחטים מעיד על כך שהיבואנים והשוחטים היו בדעה שיש ביניהם יחסי עובד-מעסיק; השאלון שמילאו השוחטים ברבנות וכתב ההתחייבות עליו חתמו

אינם מהווים חוזה עבודה. הם אינם כוללים התחייבות של הרבנות הראשית להעסקת השוחטים או את תנאי עבודה בהם יועסקו. מסמכים אלה מהווים בעיקרו של דבר התחייבות מצד השוחטים למלא אחר הנחיות הרבנות בכל הנוגע לכשרות השחיטה.

הנה כי כן, יש לראות במעורבותה של הרבנות הראשית בפעילותם של השוחטים כנעשית במסגרת סמכות הפיקוח-הרגולטורית שלה על יבוא בשר כשר לישראל.

החובות המוטלות על הרבנות כרגולטור

10.       בעתירתם קָבְלו השוחטים על כך שהרבנות הראשית נוהגת בחוסר שוויון בכל הנוגע להפנייתם לעבודה אצל היבואנים, וכי פעולתה בעניין זה נעשית בשרירות ולא על פי קריטריונים ברורים, כנדרש.

    לעניין זה יאמר, כי במסגרת הפיקוח הרגולטורי על תפקוד השוחטים בחוץ לארץ, כפופה הרבנות הראשית לחובות מתחום המשפט המנהלי. בראש ובראשונה, נדרשת הרבנות הראשית לנהוג בהגינות, שוויון, העדר אפלייה ושיקולים ענייניים בכל הנוגע להסמכת שוחטי חו"ל, שיבוצם והפנייתם לעבודה אצל היבואנים. כן מחוייבת הרבנות, להעניק לשוחטים הזדמנות שווה לעבודה אצל היבואנים. הרבנות הראשית נדרשת אף לפעול בשקיפות מלאה ולפרסם קריטריונים ברורים בנוגע לאישור מועמדות לתפקיד שוחטי חו"ל, לשיבוץ אצל היבואנים ולכל העניינים הכרוכים בעבודת השוחטים. ברי, כי קריטריונים אלה יידרשו לעמוד באמות מידה של סבירות.

     בהתאם, מן הראוי הוא, שהרבנות הראשית תפרסם קריטריונים ברורים בדבר אישור מועמדות לשחיטת חו"ל, שיבוץ בצוותי עבודה, פיקוח על עבודת השוחטים, וכל כיוצא באלה, וכך אנו ממליצים שייעשה.

השלכותיה של קביעה לפיה המדינה היא מעסיקה במשותף של השוחטים

11.       טרם נעילה אוסיף, כי היעתרות לתביעתם של השוחטים להצהרה כי המדינה היא מעסיקתם, מעוררת קשיים במישורים שונים, כדלקמן:

א.         מהו השכר ותנאי העבודה שהמדינה תחוב לשלם לשוחטים? מחומר הראיות עולה, כי שכר השוחטים לא היה קבוע וסוכם במסגרת משא ומתן שניהל כל שוחט עם היבואן. עוד עולה, כי שכר השוחטים היה גבוה באופן משמעותי מהמקובל לגבי עובדי מדינה. בנוסף, ביטח היבואן את השוחט בביטוח רפואי ומימן את הוצאות טיסתו לחוץ לארץ ובחזרה ממנה. האם ההצהרה כי המדינה היא מעסיקתם במשותף של השוחטים משמעה שהמדינה חבה לשלם לשוחטים את השכר שסוכם בין היבואן לשוחט? אם לא? מה תהא אמת המידה לתשלום שכרם?

ב.         האם השוחטים הם עובדים "קבועים" במדינה, על אף שלא התקבלו באמצעות מכרז והכללים המקובלים בשירות המדינה?[7][7].

ג.          האם המדינה תהא זכאית להשבה במקרה בו תחוייב לשלם את שכר השוחטים ויסתבר כי הוא גבוה באופן משמעותי משכר עובד מדינה בדרגה מקבילה? עמדנו על כך בפסק דין ח'גבי[8][8] , בזו הלשון:

"בנסיבות מעין אלה, היענות לתביעתם של המשיבים עלולה לגרור בעקבותיה תביעה להשבת הסכום העודף בין השכר ששולם לעובד לבין השכר אותו היה משתכר כעובד מדינה, במידה ויוכר בדיעבד כעובד מדינה (השוו: עע 300256/98 begin_of_the_skype_highlighting              300256/98      end_of_the_skype_highlighting אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817)".

    זאת ועוד, כפי הנראה, הצהרה לפיה המדינה היא מעסיקתם של השוחטים, היא בעלת השלכה ישירה על קביעת זהות מעסיקיהם של עשרות אלפי משגיחי כשרות המועסקים בישראל בעסקים שונים. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, מתכונת העסקתם של משגיחי הכשרות באלפי עסקים בארץ היא בעלת סממנים דומים למתכונת העסקתם של השוחטים בענייננו. קרי, עלות מימון העסקתם מוטלת על כתפי העסק, אולם הרבנות מפקחת על כלל ההיבטים הקשורים ל"השגחה" על כשרות המזון, לרבות שיבוצם של המשגיחים לעבודה בעסקים השונים. קביעה לפיה המדינה היא מעסיקתם של כלל משגיחי הכשרות המוצבים בעסקים שונים מטעמה, יש

בה כדי להטיל נטל תקציבי כבד על המדינה, מבלי שהוקצה לכך מקור תקציבי.

     עם זאת, כפי שנעמוד על כך להלן, מתכונת העסקתם של השוחטים כיום מעוררת בעיות סבוכות של ניגוד עניינים מובנה, נוכח העסקתם על ידי בעלי העסקים העומדים תחת השגחתם. ניגוד עניינים מובנה זה מחייב הסדרה כוללת של מתכונת העסקת משגיחי הכשרות בארץ ומחוצה לה באופן ששכרם ישולם על ידי גורם שאינו עומד תחת השגחתם.

סיכום ביניים – מכל הטעמים האמורים, יש לדחות את ערעורם של השוחטים ולאשר את קביעתו של בית הדין האזורי כי המדינה אינה מעסיקתם או מעסיקתם במשותף. יש לדחות אף את ערעורם של היבואנים ולאשר את קביעתו של בית הדין האזורי כי הם מעסיקיהם של השוחטים.

טרם חתימה: תבנית העסקת השוחטים – בין המצוי לרצוי

12.       הצדדים טענו לפני בית הדין האזורי ולפנינו, כי העסקת השוחטים על ידי היבואנים יוצרת ניגוד עניינים בין עניינו המסחרי של היבואן, לבין המטרה לשמה הוצב השוחט לעבודה אצל היבואן – הבטחת שחיטה כהלכה. אכן, סוגיית העסקת משגיחי הכשרות והשוחטים בארץ ובחוץ לארץ על ידי בתי העסק העומדים תחת השגחתם, מעוררת בעיות סבוכות של ניגוד עניינים. סוגיה זו אף עומדת לדיון לפני בית המשפט בעליון בבג"ץ 3336/04 התנועה להגינות שלטונית נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל. במסגרת העתירה לפני בית המשפט העליון, עתרה התנועה להגינות שלטונית ל"הפסקת קשר בין עסקים מקבלי תעודות כשרות לבין משגיחי הכשרות, קביעת אמות מידה אחידות להעסקת משגיחים ומפקחי כשרות בארץ ובחו"ל, וקיום מבחני הסמכה ומתן תעודות כשירות למקצועות ההשגחה והפיקוח על הכשרות" (ראו החלטת השופט א' רובינשטיין מיום 24.9.2009). ביום 24.9.2008 ניתן צו על תנאי בעתירה. בהחלטה מיום 24.9.2009, ציין בית המשפט העליון, כי עולה מתצהיר התשובה מטעם המשרד לשירותי דת, כי בכל הנוגע לקשר בין העסקים מקבלי הכשרות למשגיחים, "הוחלט על מודל חלופי של פרסום מכרז לחברה אחת או מספר חברות שיספקו שירותי כשרות". המשרד הודיע, כי מכרז בעניין עתיד להתפרסם בנובמבר 2009. בשלב זה הועברה העתירה לדיון לפני הרכב.  

 אכן, העסקת השוחטים על ידי היבואנים יש בה משום ניגוד עניינים העלול לפגוע במטרות שלשמן הוצב השוחט לעבודה אצל היבואן. מן הראוי הוא, שהמדינה תשב על המדוכה ותסדיר באופן כולל את העסקתם של המשגיחים והשוחטים בארץ ובחוץ לארץ באופן ש"ינטרל" תלות זו ויבטיח עצמאות של בעלי תפקידים אלה במילוי תפקידם. עם זאת, העובדה שתבנית העסקתם של המשגיחים אינה משביעת רצון, אין בה כדי לשנות מתמונת העסקתם בפועל או להוות שיקול בסוגיית זיהוי המעסיק.   

13.      העסקה לתקופות קצרות – בערעורם לפנינו, ביקשו השוחטים כי ינתן משקל להעדר רציפותו וזמניותו של הקשר בין השוחט ליבואן, ולתקופות העבודה הקצרות של השוחטים אצל היבואנים. אכן, ישנן תבניות העסקה מיוחדות, במסגרתן נכרתים חוזי עבודה לתקופות קצרות של יום, שבוע, או חודש אצל המשתמש. מציאות זו קיימת הן בקרב עובדים בלתי מקצועיים והן בקרב בעלי מקצועות חופשיים. חוזה העבודה על פי מהותו יכול להקשר לכל תקופה עליה הסכימו הצדדים ובלבד שמדובר בהסכמה המשקפת את מצב הדברים בפועל. כך למשל, קבלן בניין יכול לשכור אדם לביצוע עבודת צבע למשך שבועיים במעמד של עובד, וישרור ביניהם חוזה עבודה לשבועיים. מהנדס הנשכר לביצוע עבודה עבור קבלן בניין במעמד עובד למשך שלושה חודשים, נקשר עם הקבלן בחוזה עבודה למשך שלושה חודשים.

                 לאמור, העובדה ששחיטת חוץ לארץ מאופיינת בחוזי עבודה לתקופות קצרות אין בה כדי לגרוע מתקפות חוזה העבודה בין היבואן לשוחט.

סוף דבר

[א]       נדחה ערעורם של היבואנים ומתאשרת קביעתו של בית הדין האזורי, כי הם מעסיקיהם של השוחטים.

[ב]       נדחה ערעורם של השוחטים להצהרה כי הרבנות הראשית היא מעסיקתם.

[ג]        בית הדין ממליץ לרבנות הראשית – מדינת ישראל לפרסם בתוך שישה חודשים קריטריונים בכל הנוגע להעסקתם של השוחטים אצל היבואנים לרבות בחינת מועמדותם של השוחטים לשחיטת חו"ל, שיבוצם בצוותי עבודה, תדירויות השיבוץ, הפיקוח על עבודתם, וכל הכרוך בהעסקתם אצל היבואנים.

אין צו להוצאות.

השופטת ורדה וירט ליבנה:

1.      עיינתי בחוות דעתו של חברי הנשיא אדלר, ואני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע בפסק דינו. להלן מספר הערות המדגישות את ייחודה של מערכת היחסים שנפרשה בפנינו בין המערערים בעע 524/08 (להלן: עובדי שח"ל או השוחטים), המדינה והמערערים בעע 467/08 (להלן: היבואנים).

בשאלה מיהו המעביד של קבוצת השוחטים המופנים לפרקים לעבודה בחו"ל נדרשנו לבחון האם תהא זו הרבנות הראשית לישראל, אשר מטעמ&"64308; מגיעים השוחטים - או - יבואני הבשר, עימהם באים השוחטים בקשר ומהם מקבלים את שכרם?

נסיבות המקרה שלפנינו מעלות שאלות ביחס למהותה וטיבה של תבנית ההעסקה בה מועסקים השוחטים. כפי שציין חברי הנשיא, בערעור זה נתגלה פער בין מתכונת ההעסקה הרצויה לבין זו השוררת כיום בפועל בין הצדדים. על כן, ראוי לטעמי, להידרש לשאלות אלו ולבעייתיות המתעוררת בתיק זה, הגם שבסופו של יום, אף אני סבורה כי אין מנוס מדחיית עתירתם של השוחטים להצהיר כי הרבנות היא מעסיקתם.

2.      המקרה שלפנינו עניינו בתבנית העסקה בלתי שגרתית, בה מעורב צד שלישי (המדינה) בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו (היבואן). השאלה המשפטית המתעוררת היא מיהו המעביד הנכון הנושא בנטל החובות המוטלים עליו כלפי עובדיו – עובדי שח"ל, השוחטים.

בהסדרי עבודה מעין אלו, קבעה הפסיקה מספר סימני היכר עיקריים לצורך בחינת זהות המעביד, כאשר הנחת המוצא היא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים לחוזה העבודה. על המבקש להפריך הנחה זו להוכיח, כי הצד השלישי הוא המעביד הנכון (דב"ע נב/142-3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (להלן: עניין כפר רות), 541).

בין סימני ההיכר העיקריים לזיהוי מעביד קבעה הפסיקה כי יש לבחון כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; בידי מי הכח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי התקבלותו אליה; מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות גובה שכרו והנלווים לשכרו; מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; מי מפקח על עבודת העובד; למי הבעלות על הציוד החומרים או הכלים בעבודתו; האם העבודה שלשמה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה או שנשכר לביצוע פרוייקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש; רציפות, זמניות ומשך קשר העבודה; ועוד (עניין כפר רות, 542-543 והפסיקה שם; דב"ע שמ/129-3 הרשקוביץ – מדינת ישראל, פד"ע יב 255).

3.      על מורכבותה של בחינת השאלה מיהו המעביד כבר נאמר:

"בהסדרי העסקה בלתי שגרתיים, בהם מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, עשויה להתעורר במלוא חריפותה שאלת זיהוי המעביד "המשפטי" בשל השלכותיה בתחומים שונים: סימני ההיכר המצביעים עליו לא תמיד יהיו נחרצים, בלעדיים, או הכרחיים, ולעתים ניתן לגלות בהם פנים לכאן ולכאן, אולם בהצטברם כולם או חלקם – הם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלים עליו כלפי העובד." (עניין כפר רות, 535 [ההדגשה הוספה – ו.ו.ל] ).

ייחודו של המקרה שלפנינו הוא בכך שעל פני הדברים – לכאורה - סימני ההיכר העיקריים לזיהוי המעביד הם ברובם, נחרצים ואף קרובים להיות חד משמעיים. סממנים אלו עולים מן העובדות ומצביעים, לכאורה, על כך שהרבנות הראשית היא מעבידתם של עובדי שח"ל: העובדה שקבלתם של השוחטים לעבודה נמצאת באחריותה הבלעדית של הרבנות; הרבנות היא זו שקובעת את הרכב צוות השוחטים אצל כל אחד מהיבואנים, והרב רפול מטעמה מחליט בהתאם לשיקול דעתו איזה עובד ישובץ לאיזה צוות ולאיזו תקופה; הרבנות קובעת את נהלי העבודה ואת מסגרת שעות עבודתם של

השוחטים והיא דואגת להם להשתלמויות ותדרוכים; היא המפקחת והמבקרת לעבודתם של השוחטים ומנהלת קשר רצוף עם ראשי הצוותים בחו"ל, הכולל גם מתן הנחיות לפי הצורך; על הפסקת עבודתם של עובדי שח"ל אחראית הרבנות והיא המוסמכת להפסיק את העסקתו של מי מהם, גם אם הדבר קרה בעקבות תלונה שיזם היבואן.

גם הדרך שבה ראו הצדדים את היחסים ביניהם מצביעה, לכאורה, על קשר של יחסי עבודה עם הרבנות. קשרי העבודה הרצופים החל מתהליך הקבלה לעבודה ועד לסיום ההעסקה ומעורבותה של הרבנות בעבודתם השוטפת של השוחטים מצביעה, לכאורה, על כך ששני הצדדים ראו עצמם קשורים בקשרי עבודה ביניהם.

4.      עם זאת, מרכיב התמורה חסר במערכת היחסים שבין עובדי שח"ל לרבנות הראשית. יסוד זה מתקיים רק במערכת היחסים שבין עובדי שח"ל לבין היבואנים, ואין לו עדות, אף לא בעקיפין, בדרך של תיקצוב או מימון עלויות, במערכת היחסים שעם הרבנות. שכרו של עובד שח"ל משולם לו על ידי היבואן באופן בלעדי, לאחר משא ומתן שניהלו ביניהם, ובנוסף לשכר משלם היבואן לעובד את תשלום הביטוח הרפואי וכרטיסי הטיסה.

בהינתן שמרכיב התמורה חיוני בשאלת קביעת יחסי עובד ומעביד, ובהתאם לפסיקה שהכירה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין עובדים למדינה (או למשתמש, ככלל) רק במקום בו, בין היתר, מימנה המדינה (המשתמש) את שכרם – מקובלת עליי מסקנתו של חברי הנשיא, כי היבואנים – אשר שילמו את שכר השוחטים – הם המעביד הנכון בנסיבות העניין. המסגרת המשפטית לפעילותה של הרבנות הראשית בענייננו דומה יותר למסגרת של פיקוח
מינהלי - רגולטורי. מסקנה זו מתיישבת עם סמכותה הסטטוטורית של הרבנות הראשית לייבא בשר כשר לישראל.

בנסיבות אלו, ניתן לראות במעורבותה של הרבנות, כפי שתוארה לעיל תנאי הכרחי לצורך שימור ופיקוח הלכתי-מקצועי מדוקדק המגשים את המטרה של יבוא בשר כשר לישראל. מנקודת מבט זו אפשר לראות בשוחטים כמי ששימשו גורם מוסמך מטעמ&"64308; של הרבנות להגשים את מטרה זו, וביבואנים כמי שהעסיקו בפועל את השוחטים.

7.      על האמור אוסיף, כי בהתאם לפסיקה, בבחינת שאלת זיהוי המעביד מחובתו של בית הדין ליתן דעתו לשאלה המהותית האם העסקת עובד נגועה ב"פיקציה" והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן. (עע 1334/04 נינה טופר – מועצה מקומית תל שבע ואח', לא פורסם). גם בהתאם לפסיקת בית דין זה בעניין כפר רות קבע בית הדין כי המבקש להפריך את הנחת המוצא לפיה העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמתיים לחוזה, צריך להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, וכי אינה נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה (עניין כפר רות, 541).

מאחר שבמקרה שלפנינו הורה בית הדין האזורי על פיצול סעדים והכריע תחילה בשאלת זהות המעסיק, לא הונחה בפנינו תשתית מספקת לבחינת השאלה האם מתכונת ההעסקה שתוארה פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיהם של עובדי שח"ל. הדעת אך נותנת, שבמתכונת העסקה זו, המאופיינת בתקופות העסקה קצרות וזמניות אצל יבואנים שונים, אין כמעט באפשרותם של עובדי שח"ל לצבור זכויות סוציאליות כלשהן אצל אף לא אחד מהיבואנים.

אוסיף עוד, כי הדעת אינה נוחה, לטעמי, ממעורבותה הגדולה של המדינה בכל הקשור לרוב תנאי העסקתם של השוחטים מחד, ומאידך, מכך שמרחיקה היא את ידיה מכל הקשור בתשלום שכרם - באופן המתיר אותה מקשר יחסי העבודה המשפטיים עימם.

8.      לסיום, אזכיר כי הקשר בין השוחטים ליבואנים בכל הנוגע לביצוע העבודה הוא כאמור, זמני, נדיר ולתקופות קצרות. ההיגיון העומד ביסוד תבנית עבודה זו הוא יזום ומכוון. הרבנות – בתפקידה המינהלי רגולטורי – דואגת למנוע יחסי תלות שעלולים להיווצר בין עובד שח"ל ליבואן ולהוביל לניגוד אינטרסים בין עניינו המסחרי של היבואן לייבא כמות גדולה של בשר לבין עניינה של הרבנות, להקפדה על שחיטה כשרה ללא שיקולים חיצוניים.

יש ליתן את הדעת לכך שפסיקה הקובעת כי היבואנים הם מעסיקיהם של עובדי שח"ל מחלישה את היכולת לממש את מטרתה זו של הרבנות, ולמעשה, עשויה לחזק את עמדתם של היבואנים בקידום האינטרסים אל מול הרבנות בכלל, ואל מול עובדי שח"ל, בפרט, אשר הופכים להיות תלויים בהם יותר.

אשר על כן, ולאור כל האמור, מצטרפת אני להמלצתו של חברי הנשיא להסדיר את העסקתם של השוחטים באופן רשמי, בין אם באמצעות הקמת גוף או מחלקה ובין אם בדרך אחרת. ראוי כי הקריטריונים לקבלתם של שוחטים לשחיטת חו"ל יפורסמו, וכך גם שיבוצם בצוותי עבודה, הפיקוח על עבודתם וכל הכרוך בתנאי העסקתם אצל היבואנים.

בתוך כך יילקחו בחשבון פתרונות אפשריים למניעת ניגוד האינטרסים המובנה הקיים במערכת היחסים שבין השוחטים ליבואנים.

השופט שמואל צור:

אני מסכים לדעתו של חברי הנשיא - כמו גם לדעתה של חברתי השופט וירט-ליבנה- כי מעסיקיהם של השוחטים והבודקים הם היבואנים ולא המדינה. כמו כן מצטרף אני לדעה כי למדינה יש מעמד של מפקח - מסדיר (רגולטור) של כל נושא יבוא הבשר הכשר לישראל ובמסגרת זו יש לה סמכויות של פיקוח והנחיות לגבי פעילותם של השוחטים והבודקים אצל היבואנים. מציאות זו דורשת קביעת הסדר מובנה בכתובים אשר יקבע את מעמדם של השוחטים כעובדים של היבואנים, את כשירותם המקצועית, את דרכי הכשרתם והפיקוח עליהם, כמו גם הוראות למניעה או לצמצום של ניגוד עניינים עליהם עמדו חבריי.

נציג העובדים מר אלי פז:

אני מסכים לדעתו של הנשיא אדלר כמו גם לדעתם של השופטת ורדה וירט-ליבנה והשופט שמואל צור. כל זאת בשינוי קל. נדרש מהרבנות להסדיר את יחסי הגומלין בינה לבין היבואנים בסוגיית השחיטה ויבוא הבשר. אינני בטוח שהרבנות צריכה

לעסוק בסוגיית מסגרת העסקת השוחטים. מעת שהוכרע שהיבואנים הם המעסיקים, חובתם להסדיר זאת.

נציג המעבידים מר חיים קמיניץ:

אני מצטרף לדעתו של הנשיא ולדעת חברי האחרים למותב. ברצוני להדגיש את הצורך בקביעת נוהל ברור ופקוח על שיטת מינוי השוחטים על ידי יחידת שח"ל של הרבנות, תוך כדי שקיפות מלאה.

סוף דבר

על דעת כלל חברי המותב:

[א]       נדחה ערעורם של היבואנים ומתאשרת קביעתו של בית הדין האזורי, כי הם מעסיקיהם של השוחטים.

[ב]       נדחה ערעורם של השוחטים להצהרה כי הרבנות הראשית היא מעסיקתם.

[ג]        בית הדין ממליץ לרבנות הראשית – מדינת ישראל לפרסם בתוך שישה חודשים קריטריונים בכל הנוגע להעסקתם של השוחטים אצל היבואנים לרבות בחינת מועמדותם של השוחטים לשחיטת חו"ל, שיבוצם בצוותי עבודה, תדירויות השיבוץ, הפיקוח על עבודתם, וכל הכרוך בהעסקתם אצל היבואנים.

5129371

54678313

5129371

5129371

5467831354678313