| נשלח ב-19/7/2010 11:54 |
 |
| |
האזלול בחודש החמישי?
.
בשנים האחרונות התפתח אצל בני דודינו מנהג, במהלך חודש הרמדאן - סעודות כיד המלך.
בחודש הרמדאן, אמור המסלם המאמין לצום במהלך שעות היום, ולהרהר בהרהורי תשובה, לחזור בתשובה וכו'. בשנים האחרונות, סעודות שבירת הצום הפכו לחגיגות של סביאה, מזונות משובחים וכו'. בכל זאת, היה צום כל היום, לא?!
כמה חכמים מסלמים יצאו כנגד סעודות אלו בשנה האחרונה, תוך שימת דגש על כך שמה שהיה אמור להיות חודש של צניעות וחזרה בתשובה, הופך להיות חודש של אורגיות מזון.
-------
"האבכה בחודש החמישי?"
"רק אם היה הרבה ווסאבי על הסושי!"
(מיומנו של הדוניסט דתי, עמ' 18)
------
שמתם לב כמה הרבה פרסומים עם מתכוני דגים היו באתרי האינטרנט הדתיים בשבועות האחרונים?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2010 08:51 |
|
| |
השכן
כללי התפתחות ההלכה קובעים כי הכיוון הוא חד סטרי, להחמיר אך לא להקל, ולכן ניתן לגזור על רביולי אך אסור לשנות את תפילת נחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2010 22:28 |
|
| |
*--[endif]* מואדיב, בתפילת המנחה היום, במלמלי את "נחם", חשבתי על אשכולך זה. האם יכול אדם להרגיש את החורבן בעת אכילת מזון איטלקי עדכני? אולי לא. אבל מה זה משנה מה יאכל, אם בשיאו של יום האבל ימללו שפתיו את אותה תפילה לא מעודכנת, בדבר העיר האבלה מבלי בניה? האם אי אכילת רביולי יגרום לו להתגעגע לשחיטת ארבעה כבשים ביום? במילים אחרות, או שאתה מציע לעדכן את האבלות על המקדש ועל ירושלים, ולהתאימה לזמן הנוכחי, ואזי תוכל לדרוש מהציבור גם להפגין את האבלות הזו כלפי חוץ, או שאתה רואה בה מין ריטואל דתי, הכולל תפילות כחזרת התוכי, ומנהגים כחיקוי הקוף, ואזי - מה לי אי אכילת בשר ומה לי אכילת תפוחי אדמה מוקרמים בשמנת? זה אסור כי כך נהגו, וזה מותר כי כך נהגו. [מטעמי אי הצלחה לשלוח לא בכרום ולא במוזילה, נשלח ב"העתק הדבק" מהוורד למוזילה, וה' הטוב יכפר] _________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2010 20:53 |
|
| |
.
שלויימעלע,
אין צריך לומר, אבל הווקאליזה עמדה לנגד עיני כאשר כתבתי על הפסטה.
מקסמן,
אינני מטיף למישהו להיות צו"לניק, אבל מה שעליו באתי לקבול אינו על כך שמותר לאכול דגים, אלא על איבוד ההבדל בין עיקר לבין טפל.
מי שזולל יום יום דג סלמון נורווגי מיובא, דבר שבחגים בקושי עולה על שולחנו אלא מידי פעם, אינו מפגין שהוא מתכונן לקראת האבלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2010 20:17 |
|
| |
סליחה מכולכם כאן, אתם לדעתי טועים בגדול,
מותר לאכול דגים אז אוכלים דגים, מותר מוזיקה ווקאלי, אז מותר,
(למה אתם מזכירים לי את המשגיח בישיבה שהיה חייב להוריד את החיוך שעל פני הבחורים,)
הרי זה מידה של בלעם,
צריך לדבוק בעין טובה,
כל תשעת הימים היא רק לזכור\אבלות, והבשר ויין מספיק לכך,
למה מקדשים את השבת דווקא ביין, הרי רוב העמך לא אוהב יין בכלל, אז למה לא לקדש בקוקה-קלה ?
וכן למה דגים\בשר בשבת ולא פיצה ??
התשובה: כי יין משמח באמת אפי' שאנו לא אוהבים את זה, וקוקה קלה לא משמח אולי רק לרגע,
בשר ודגים הם אוכל בריא אפי' שאנו לא אוהבים אותם, מה שאין כן פיצה,
רצוני לומר שלא מה שנראה מלמעלה, היא הנכון והרצוי, מוזיקה אמיתית משמח אך ורק בכלים אמיתים ובודאי במנגנים אמיתים, ודווקא בציבור ברוב עם,
בדיסקים וקלטות בקושי מגיעים ל60% מאיכות המוזיקה, אז מבחינת הלכתית היא כבר לא מוזיקה בכלל, וגם היא לא בציבור,
וכל שכן מוזיקה ווקאלי,
זה שזה משמח לדקה ושנים ? אין שום בעיה בעניין ומותר לשמוע אותם אפי' בצום עצמו, רק מה ? אולי לא מריח טוב, וכידוע שהלכה לא פוסקים לפי ריח,
תוקן על ידי maxmen ב- 20/07/2010 20:23:21
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2010 18:13 |
|
| |
מואדיב,
עד שאתה קובל על זלילת דגים, אני קובל על המוסיקה ה'ווקאלית' לימי בין המצרים.
מדובר בתעשייה פורחת, המאפשרת למאות אנשים להתפרנס באמצעות פרצה בחוק.
עוד הרבה לפני הויכוחים שלנו כאן אם 'אלעס איז סוציולוגיה' או 'אלעס איז תיאולוגיה', הכל מודים בחברה החרדית ש'אלעס איז געלט'. במו אוזני שמעתי.
וכך צריך לפרש את התופעות הנזכרות: החוק יוצר גבולות חתוכים, המאפשרים להלך עד הקצה מבלי לפגוע בו. ברגע זה נכנסים גם כוחות השוק לתמונה, ומנסים לעשות קופה על גבם של שומרי החוק. אלה משתפים עימם פעולה מתוך מצוקתם, ומתוך שהורגלו מנעוריהם 'לחטוא - בלי לחטוא'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 23:23 |
|
| |
אם המטרה היא לעורר אותנו לתשובה על שאנו מניחים את העיקר ועוסקים רק בטפל, זה טוב מאד.
אם המטרה היא להלעיג סתם, אז מה הרווחנו? וחזקה על פותח האשכול שלא לכך כיוון.
בטיב הרמדאן כפי שהוא אמור להיות איני מתמצא.
בטיב תשעה באב כפי שהוא אמור להיות, מתמיד סברתי כהרמב"ם בדבר זה (ושמא זה דלא כמקסוול דהכא). שהצום הוא מעורר לתשובה.
לגבי העיסוק המרובה בתפריטים, יש לי הערה פשוטה.
חז"ל נשמרו ותיקנו את תשעה באב באופן מדוקדק ומחושב, לדעתי. הם בנו אותו כעין יום הכיפורים אך לצורך אבלות. והם גזרו עוד תוספת לא גדולה על השבוע שחל בו תשעה באב ובזה הסתפקו.
במשך הדורות, מסיבות שהיתה בהם הרבה יראת שמים, התפתחו מנהגים שונים וחומרות שונות. לציבור קשה לעמוד בדרישות כאלו, ואולי בדורנו יש יותר נהנתנות (אם כי איני מאמין בכך. בני אדם אינם משתנים באופיים, רק בתרבותם). ממילא יש עקיפות של החומרות שלדעתי לא היו אמורות להתווסף.
זו ממש דוגמא לפרשנות של המ"ב לוידוי רב נסים גאון. רב נסים גאון כתב בוידוי שיש להתחרט גם על היתרים שנאסרו. המ"ב פירש זאת שזה רק משום שעלולים לבוא להתיר את האיסור ממש מרוב חומרות. והרי כך זה לפנינו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 15:31 |
|
| |
ת"ב הוא צום של אבל, לא צום של תשובה, [מעבר לטעמא דמילתא אצל הרמב"ם בהל' תענית].
צום הרמדאן מקביל ליום כיפור, שעליו אמרו חז"ל "כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי."
הני מסלמין, אם לא נביאים הם בני נביאים הם, וכיוונו לדעת חז"ל. שלא כמו תופסי הקוראן שציטטת שלא ידעוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 13:40 |
|
| |
מואדיב
הכשלת אותי בצחוק בערב ת"ב אחר חצות. 
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 13:25 |
|
| |
מעשה ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב
.
מעשה ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שבתשעת הימים נכנס וגלש בכמה אתרים דתיים באינטרנט.
ראה שאחב"י מעבירים מתכונים של פסטה איטלקית ברוטב אלפרדו, לכבוד שבוע שחל בו.
נשא עיניו למרומים ואמר:
ריבונו של עולם! ראה עמך ישראל, שלא די להם בצער הגלות, אלא מוסיפים הם עוד על צערם, בכך שאינם מוסיפים פירורי פרמזן מגורר לרוטב!
(מוקדש לבע"ב, שאין לי אלא להודות שבעקבות נעליו הטהורות אני פוסע)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 12:59 |
|
| |
ואולי מטעם דומה למש"כ ב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 12:03 |
|
| |
למואדיב
הרי בנושא זה בדיוק עסק האשכול שלי:מה מצחיק אותי אצל החרדים.
אבל האשכול הזה נמחק כי מיימוני החליט שאין בהרהורים נוגים-מצחיקים כאלה כל ערך.
אבל אולי בגלל שהתחלת את הסיפור עם בני דודינו האשכול שלך יזכה לחסד ולא ימחק.
|
|
|
|
|
