בעל מום כהלכתו; להשפילו למה?

צבוני, אכן כך מבאר הר"מ את השלמות וענין הקטורת במו"נ ח"ג פרק מ"ה וז"ל:

"וצוה להלביש הכהנים בגדים נאים ומלבושים יפים וטובים בגדי קדש לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום, ולא בעל מום לבד אלא הכעורים ג"כ פוסלים בכהנים כמו שהתבאר בתלמוד זאת המצוה, ומפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל".

עיין בספר של הרב משה אודס, רב היישוב צופים, המביא דעות שונות בשאלה האם עבודת בית המקדש הייתה אסתטית או לא.

צבוני, סליחה, התכוונתי להגמ' פסחים סה, ב: שבח הוא לבני אהרן שילכו עד "ארכובותיהם" בדם. בוא נדבר מיופי והתפעלות...

מיימוני, מדשתקו רבנן?

גם, אי' שהכהן גדול הניח שישאר דם הרבה של הקרבנות על בגדיו, שזה היה "יופיו". איני חושב ש"יופי" זו גרם להתפעלות אצל פחותי העם.

צבוני, הדומיון של מקום הקדוש לבוקינגהם מעורר גיחוח. התשובה אודות התפעלות, יפה מאוד, אבל לא תירצת חרש וסומה, מדוע שכל חייהם בעולם הזה ובעולם הבא (מצוות, ושכר ועונש) יהא תלוי בחסרון אחד שיש להם.

צבוני, יוחנן, לא אמרתי שום דבר דמוגגי, רק שאלתי שאלה.

אברבאנלי

"מומים" בתפיסה התוריית היא לא רק בכהן המשרת, כי אם גם בקרבן הקרב.
הרעיון הוא שלימות ותמימות בכל הנושא של פולחן לפני ה'. אפילו מזבח שנפגם, נפסל.
בעיית בעל-מום כואבת בכל מקום שאינו מתאים למוגבל. אתה לא תתןתפקיד המצריך שלמות גופנית למי שאינו כזה. רק בגלל רחמים.

אתה מעורר כאן פסבדו-רגישות לנכה, באופן דמגוגי.
זו פעם שניה שאתה עושה כך, גם בנושא ביהמ"ק עצמו, עשית כמו-כן.

זכותך שלא להאמין בכלום, ולסבור שהכל המצאה אנושית. אך אינך רשאי להטיל "דופי" שיקרי. ברעיונות שונות מדעתך, משום שאינך מסכים עמהם

אור
לצערי אני נאלץ להסכים לדבריך. קנה מידה מסוים הוא שבחברות המודרניות יותר קיימת שכיחות גבוהה יותר של נישואין בינעדתיים.

הרעיון שצריך להתייחס ל"אחר" בשוויון זכויות, ובאותו אופן כמו שמתייחסים לבני הקבוצה המרכזית בחברה, הוא רעיון מערבי חדש, ואין שום סיבה להניח שהוא היה מתאים להופיע בהלכה. לפי ההלכה, אפילו נשים, שלמעשה מהוות את רוב האוכלוסיה, אינן נהנות משוויון זכויות כמו גברים. שלא לדבר על נכים, גרים ואחרים. איני אומר חלילה שההלכה אומרת שצריך להתייחס בחוסר כבוד אל "האחר". בדרך כלל, נותנים לו כבוד. ויש בהלכה דברים יפים בעד העני ובעד הגר התושב וגם דברים כנגד התייחסות רעה לנשים. אבל הרעיון של שוויון זכויות, שלפיו כל מה ש-X יכול להשיג, צריך גם Y, השונה ממנו, להיות בעל אפשרות להשיג, הוא רעיון חדש לגמרי. זהו רעיון זר להלכה וליהדות המסורתית. ואין פלא שרואים היום שככל שאדם קרוב יותר ליהדות בצורתה הישנה, כך קטן הסיכוי שיעניינו אותו מאבקים לשיווי זכויות. לא רק מאבקים של הומואים למשל, שברור שיש איתם בעייתיות הלכתית, אלא אפילו מאבקים של מזרחיים.