אלימות במשפחה: כוחה של סברא

האמת, עוררת אותי להציע משהו בענין זה, אלא שבדוגמה שאני אציג, הקושי בעינו עומד.
איתא בשיר השירים רבה, ר' יצחק פתר קרייה במלחמת מדין, את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מהן מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה והיא אומרת להם אין אנו מבריותיו של הקב"ה שאתם עושים לנו כן? והיו ישראל אומרים להם לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם?!
מתגלה כאן הבנה כלשהו לסבל בת האויב, מקשים את הקושיה החמורה של הקרבן ומתמודדים עימה. אבל מה היא התשובה המכסה על כל פשעים? לא דייכם וכו'!! האם משום כך מגיע לה שיפחמו פניה? [יש מקום גם להבין כאילו לדעת חז"ל - עיקר העוול זה לא ההשפלה אלא העושק].

ידך רב לך, מן הסתם תוכלי להראות גם כאן צד טוב כלשהו?

תוקן על ידי חברבר ב- 27/11/2011 17:40:12

[חברבר,

תודה רבה על הבאת הדברים.
אני מוצאת בהם אמת מציאותית חזקה, מדויקת ולכן גם מכאיבה. מרבים היום לדבר על אלימות בין בני זוג (בעיקר של גברים כנגד נשים), שאינה רק פיזית אלא גם נפשית. פירוש זה מכיר בשתי אלה ובכאבה של לאה, הסובלת מהן. איני מוצאת בדברים הסכמה של הפרשן עם מציאות כזו, אלא ביקורת נוקבת שלו כנגדן - אם א-להים רואה ושומע את מצוקתה של לאה, ואף עוזר לה באופן כלשהו (שהרי יעקב, לפי הפירוש, "נגמל" ממנהגו לאט לאט), אולי יש ללמוד מכך שגם בני האדם צריכים לעשות כך. אולי נוכל להבין, גם מתוך פירוש זה, שהראייה והשמיעה של מצוקת של הסובלים מאלימות וזעקתם, דווקא מתוך המרחב הפרטי, זה שסגור ביותר מפני עין ואוזן חיצוניים, היא מצווה ממש.
במובנים אלה, אני חושבת שזה פירוש מרגש.]

תוקן על ידי אמשלום ב- 27/11/2011 17:19:37

הפוך, בעל הטורים הוא אשכנזי עם רקע ספרדי, ואילו רבינו יונה ספרדי עם רקע אשכנזי.

צענע
ההפניה לאימאם יש לה ערך של מראה.

נפלא
משל מכונת הכביסה של המחב"תים
שלא לדבר עך כך שאל יבוש מפני המלעיגים.