| נשלח ב-2/8/2010 18:28 |
|
| |
אלימות במשפחה: כוחה של סברא
פעם שאלתי בפורום מאיפה הגמרא (קידושין לא.) לומדת את הדין שאשה חייבת בכבוד בעלה. השיבוני שזו סברא. צאו וראו לאן אפשר להגיע עם סברא! מודגשים דברי הרמ"א, אה"ע סי' קנ"ד ס"ק ג
איש המכה אשתו, עבירה היא בידו כמכה חבירו. התחלה טובה! הרי אין הלכה מיוחדת שמתירה לאיש להכות את אשתו, [בשונה מבנו ותלמידו, כמ"ש הרמב"ם ספ"ו מדעות ופ"ב מת"ת ה"ב ופ"ה מרוצח ה"ו], ולכן המכה אשתו דינו כמכה אחד מישראל, ואיסור דאורייתא יש כאן - "לא יוסיף להכותו". ואם רגיל הוא בכך יש ביד בי"ד ליסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה, ולהשביעו שלא יעשה עוד, ואם אינו ציית לדברי הב"ד י"א שכופין אותו להוציא, ובלבד שמתרין בו תחלה פעם אחת או שתים כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה עובד כוכבים הוא. א גויישע קאפ! פולנים שיכורים מרביצים לנשותיהם, לא נייס ג'ואיש בויז כמונו. עכשיו החלק שקשה לצפייה. וכל זה כשהוא מתחיל, אבל אם מקללתו בחנם או מזלזלת באביו ואמו, והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו, י"א דמותר להכותה, וי"א דאפילו אשה רעה אסור להכותה. והסברא הראשונה היא עיקר. אם ריקא מהשוק מקלל את אבי ואמי, להכותו על כך מי שרי? ובתחילת דבריו כתב הרמ"א בפירוש שהכאת אשתו אסורה כהכאת חבירו! אלא שזו היא כוחה של סברא, לא עוקרת הרים וטוחנתן זה בזה, אלא עוקרת הלכות ומחדשתן בהינף קולמוס. עלינו לשבח שלא סבר הרמ"א כמו הי"א שמותר להכותה אף אם נשתהתה בהכנת ארוחת הערב יותר מהרצוי, או אם השאירה כלים בכיור כל הלילה עד הבוקר. במחשבה שנייה - אולי אפשר לדייק מלשון הרמ"א, שכל "אשה רעה" מותר להכותה? וצ"ע.
תוקן על ידי מקסוול ב- 02/08/2010 18:55:14
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 17:37 |
|
| |
האמת, עוררת אותי להציע משהו בענין זה, אלא שבדוגמה שאני אציג, הקושי בעינו עומד. איתא בשיר השירים רבה, ר' יצחק פתר קרייה במלחמת מדין, את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מהן מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה והיא אומרת להם אין אנו מבריותיו של הקב"ה שאתם עושים לנו כן? והיו ישראל אומרים להם לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם?! מתגלה כאן הבנה כלשהו לסבל בת האויב, מקשים את הקושיה החמורה של הקרבן ומתמודדים עימה. אבל מה היא התשובה המכסה על כל פשעים? לא דייכם וכו'!! האם משום כך מגיע לה שיפחמו פניה? [יש מקום גם להבין כאילו לדעת חז"ל - עיקר העוול זה לא ההשפלה אלא העושק].
ידך רב לך, מן הסתם תוכלי להראות גם כאן צד טוב כלשהו?
תוקן על ידי חברבר ב- 27/11/2011 17:40:12
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 17:18 |
|
| |
[חברבר,
תודה רבה על הבאת הדברים.
אני מוצאת בהם אמת מציאותית חזקה, מדויקת ולכן גם מכאיבה. מרבים היום לדבר על אלימות בין בני זוג (בעיקר של גברים כנגד נשים), שאינה רק פיזית אלא גם נפשית. פירוש זה מכיר בשתי אלה ובכאבה של לאה, הסובלת מהן. איני מוצאת בדברים הסכמה של הפרשן עם מציאות כזו, אלא ביקורת נוקבת שלו כנגדן - אם א-להים רואה ושומע את מצוקתה של לאה, ואף עוזר לה באופן כלשהו (שהרי יעקב, לפי הפירוש, "נגמל" ממנהגו לאט לאט), אולי יש ללמוד מכך שגם בני האדם צריכים לעשות כך. אולי נוכל להבין, גם מתוך פירוש זה, שהראייה והשמיעה של מצוקת של הסובלים מאלימות וזעקתם, דווקא מתוך המרחב הפרטי, זה שסגור ביותר מפני עין ואוזן חיצוניים, היא מצווה ממש.
במובנים אלה, אני חושבת שזה פירוש מרגש.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 27/11/2011 17:19:37
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 16:50 |
|
| |
בעל מה מפתיע כאן? הטור אמנם היה אשכנזי שחיי זמן מה בספרד. וידע כי הספרדים נוהגים אחרת מהאשכנזים. הוא הרי הכיר את הרמב"ם ואת דעתו בעניין הנשים. ולכן הוא אמנם היה נגד. אבל ידעה כי אנשי המזרח הם בעד, כאמור. הסיפור עם יעקב ונשותיו הרי היה במזרח- בעירק. והכל הולך לפי מנהג המקום.  לשם איזון לפני פרוץ הסערה
בראשית פרק ג (יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: בעל הטורים היא נתנה לי מן העץ ואכל. לפי הפשט שהכתני בעץ עד כי שמעתי לדבריה:
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 16:39 |
|
| |
הפוך, בעל הטורים הוא אשכנזי עם רקע ספרדי, ואילו רבינו יונה ספרדי עם רקע אשכנזי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 16:33 |
|
| |
???
למה זה מפתיע? כי הטור היה מרקע אשכנזי שמאוד הקפידו שלא להכות את נשותיהם, וגם רבנו יונה בשערי תשובה מחמיר בזה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/11/2011 16:34:13
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 15:49 |
|
| |
זה לשון פירוש הטור על התורה אחרי שנפדה מהצנזורה במהדורת הרב רייניץ בראשית כט, לב: 'כי ראה ה' בעניי' בראובן אמר "כי ראה" ובשמעון אמר "כי שמע", לפי שמתחילה קודם שנולד ראובן היה מכה בה, ומשנולד נמנע מלהכותה ועל כן אמרה "כי ראה", ועדיין היה מקנתרה בדברים, ומשנולד שמעון נמנע גם מזה, ועל כן אמרה "כי שמע", ועדיין לא היה מתחבר אליה, וכשנולד לוי נתחבר אליה "על כן קרא שמו לוי". עכ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 09:19 |
|
| |
צענע ההפניה לאימאם יש לה ערך של מראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 09:04 |
|
| |
לבעלבעמיו
תראה את הממליצים להכות ילדים באשכול סמוך.
גם הם בטענה:ואל יבוש מפני המלעיגים.
מצמרר מה שהדת עושה ללב של אנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 07:08 |
|
| |
נפלא משל מכונת הכביסה של המחב"תים שלא לדבר עך כך שאל יבוש מפני המלעיגים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2010 22:38 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 21:09 |
|
| |
אז מה עדיף: 'הכל שפיט' או: 'הכל סברה'. מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 01:53 |
|
| |
1. לא נראה לי שאדם דתי מפלפל עם עצמו האם מגיע כעת לאשתו מכה או לא 2. החילונים מכים את נשותיהם "קצת" יותר, ללא פלפול הלכתי שיעמוד לימינם, אז כנראה שהתורה בכל זאת לא אשמה באלימות במשפחה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 13:31 |
|
| |
בדירקטוריונים של חברות ציבוריות יושבים גם נציגי ציבור שאינם דווקא אנשי מקצוע. אולי כדאי להציע הצעה מעין זו גם לישיבות: בכל ישיבת הנהלה של ראשי הישיבה לשתף נציג ציבור כדי שישגיח על הלמדנים שלא ירחיקו לכת ויזכרו שמלבד פלפולים ולמדנות יש גם עולם של ממש בחוץ.
מה דעתך, ירוחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 13:25 |
|
| |
אליעזר בהמשך לדברי
נזכרתי שלמה אליהו בעל חברת הביטוח אליהו ומחזיק במניות בל"ל ועוד הרבה מאד- בקיצור יהודי כבד מאד, בצעירותו היה נער שליח,- כנראה ובטוח -לא למד כלכלהמעולם ואולי כנראה גם לא בית ספר תיכון. הגיע איפה שהגיע,
אוניבסיטת תל אביב הזמינה אות לתת הרצאה בחוג לכלכלה, על צמיחה פרטית. קם אחד הסטודנטים והעמיד תזה כלכלית מפורטת והגיונית בנושא הנדון- אמר לו שלמה אליהו- אדוני הידיעות שלך מבלבלות אותך
|
|
|
|
|