| נשלח ב-4/8/2010 06:51 |
 |
| |
בעיה קטנה...
שלום,
יש לי בעיה קטנה והיססתי די הרבה אם זה המקום הראוי לשתף בו את בעייתי (משום קטנותה..)
אני לומד בישיבה בירושלים כבר חצי שנה, אני בן 23 (רווק...)
אז הבעיה היא: "schizo-affective type schizophrenia" (זה מצוטט מהדף אבל עבורי זה לא אומר דבר כי אינני מבין מה זה אומר מהבחינה הפשוטה שבדבר)
למדתי בכיתה ז'-ח' בבית ספר אחד ט'-י' בבית ספר אחר, בגיל 16 הושפזתי בביה"ח "גהה" לאחר מכן השתחררתי לבית ספר למשחק שם לקחו אותי לקבוצה קהילתית ומשם למדתי שנה א' (סיימתי בהצטיינות) ופרשתי ועברתי ללמד שם קבוצה קהילתית ולאחר שנה חזרתי בתשובה, אני יודע שאני עוזב כמעט כל דבר שאני מתחיל ודי קשה לי להתמיד (במיוחד אם אני מצליח במשהו אני נוטה להכשיר את עצמי), אני לא יודע איך להתחיל לדבר עם הרב על זה בכלל כי ראשו מלא תורה ופחות פסיכולוגיה (עד כמה שדעתי משגת).
כל מה שכתבתי כאן אני לא משתף אף אדם ולכן אני נושא איתי את זה שעבורי זה משקל לא קטן, עברתי המון חוווית מאוד לא נעימות, קשות וחלקן אף בלתי נסבלות, תחושת הבדידות היא עצומה כיוון שגם כמו שאני לא מתמיד בדבר לכן אין לחברי מכנה משותף איתי אז נוצר מצב שהם מתחלפים די הרבה, די קשה לי להיות בישיבה כיוון שאני נמצא מוקף בהמון אנשים כל הזמן (ואני תמיד מחפש את השקט שלי ואת הלבד שלי, יש לי חברותא אחת שרק איתו אני לומד) אני כבר יותר משבוע בבית ואני מנסה לחזור לישיבה (ניסיתי בעבר את ה"פשוט תארוז תיק ותיסע, כשתגיע נראה מה יהיה...") לפני שנכנסתי לישיבה הייתי בטיפול במשך שנה אצל מתמחה אבל לא יצא מזה משהו (חוץ מהספרים שהחלפנו והשיחות המעניינות, אותי לפחות)
אני באמת לא רוצה להיפלט מהישיבה אבל לחזור לשם נראה לי כמשהו מעל ומעבר ליכולותי (אני לא מתכוון לנסיעה שזה דווקא החלק הכי "כיפי" כי זה שעה שלי עם עצמי, אני גר בת"א) חוץ מהישיבה אין לי דבר, אני לא יודע מה לעשות ואני די נואש, בבית הספר למשחק רוצים שאני אחזור ללמד שם (סיפקתי תוצאות מאוד יפות) אבל יעלה לי בנשמה...
ובישיבה אני מאוד מבולבל כי יש כל-כך הרבה מחלוקות בין גדולים ומה הדרך הנכונה? מה נכון? מה לא נכון? מה מותר? מה אסור? יש המון זרמים והמון אפשרויות ואני בסך הכל רוצה לשבת וללמוד בישיבה והדבר הפשוט והקטן הזה עולה לי בבריאות. השהיה בבית גם לא טובה לי כי גם הורי לצערי ויתרו עליי, אז אני די לא יודע מה אני מבקש אבל מאוד אשמח לעצה בנוגע למה לעשות עכשיו?
נ.ב.
אני כותב את זה כבר חצי שעה ואני חייב ללכת לשחרית, אז בוקר טוב והמשך יום נעים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 01:08 |
|
| |
הכוונה ב"לנוח" זה לא להתפלל 3 תפילות ביום? לישון עד מאוחר יותר? ולא להילחם ביצר עד זוב דם?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 22:56 |
|
| |
אלעד, נשמע שעשית פעולות משמעותיות , עכשיו תנוח
תיירים, גם אני עדיין מתקשה עם החלק הטכני של ההודעות. אני מקווה שהמנוסים והמומחים שבינינו יוכלו לעזור לך
שנה טובה לכולם
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 19:45 |
|
| |
מסרתי קו"ח (לקח לי יומיים לכתוב אותו) ונפגשתי עם העו"ס שהפנת אותי, עכשיו אני מחכה...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:29 |
|
| |
דרעק. ניסיתי למחוק משהו בהודעה שלי, והיא קפצה לפה, יקח לי זמן ללמוד איך כותבים ומוחקים בפורום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:27 |
|
| |
דרעק. ניסיתי למחוק משהו בהודעה שלי והיא קפצה לפה, יקח לי זמן ללמוד איך כותבים ומוחקים בפורומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 18:17 |
|
| |
| תיירים כתב: |  | אהלן, בן דורדיא, אתה יודע, אצלנו אומרים, שאלה טובה - חצי תשובה, לדעתי, פשוט תשב עם עצמך, ותעשה חשבון קר, מעלות נגד חסרונות, מ-1 עד 10, כמה טוב לך בבית, ומ-1 עד 10, כמה טוב לך בישיבה, תגדיר בדיוק מה מפריע לך בישיבה, ומה מפריע לך בבית, מה נסבל יותר, ומה נסבל פחות, אחרי שיהיה מוגדר לך ברור, תוכל להציב דילמה, תוכל להצביע בדיוק על מה מפריע לך, ואז, תחפש דרכים להסתדר עם זה, בהצלחה. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2010 16:24 |
|
| |
אגב אני מרגיש קצת יותר טוב, חידשתי כמה קשרים מהעבר, אני כותב שוב, עכשיו נשאר לי רק עניין המסגרת אבל אני מרגיש (יחסית) הרבה יותר טוב, אני לא יודע כמה "בן תורה" אני כבר יכול להיות, אני מרגיש די מיואש, אפילו היססתי לחזור לסטודיו, להרגיש טוב כמו פעם, בכל מקרה הלכתי למקום החדש, אמרו לי לשלוח קו"ח, (ניפגשתי עם עם אותו אדם שקישרת לי) סה"כ עשיתי כמה פעולות, עכשיו אני רק צריך מנוחה קלה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2010 16:02 |
|
| |
הדבר שאני מנסה לעשות זה לישון, אני לא ישן כבר 2-3 ימים אני כבר לא זוכר...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2010 10:50 |
|
| |
אלעד יקר,
ניתן להבין את התחושה של שבריריות העצמי בצורך לטיפול כפי שאינסופית אמרה ברגישות מניסיונה.
ממה שכתבת על מה שאתה עובר נפשית בימים האחרונים (תחושת היאוש, סערת הרגשות, קושי לאכול ועוד), אני מבטאת את דאגתי כלפיך שלא תגיע לגלישה דיכאונית או חלילה מאנית, בבחינת להקדים תרופה למכה.
במצב הנוכחי, הכל נראה קשה, שברירי וחסר תקווה. במצב יותר רגוע ומאוזן נפשית תהיה מסוגל לחשוב באופן בהיר יותר ולהתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים בפניך בדרך למימוש הכישורים המקצועיים שלך ועיצוב אישיותך כבן תורה.
בברכה,
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2010 00:35 |
|
| |
מכירה את ההרגשה.
גם אני חזרתי הרבה אחרי שהפסקתי, צריך ממש להוריד את הראש בשביל זה, או להגיע למצב שבלי זה זה פשוט לא נסבל.
זה כאילו אומר לך - חשבת שסופסוף אתה כאחד האדם - זהו שלא! ומי יודע אם תהיה בכלל!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2010 03:42 |
|
| |
עד שיצאתי מהטיפול, אני לא כל כך שש לקראתו,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2010 02:32 |
|
| |
תאמין לי, אתה לא רוצה להיות במצבי... ואני מאחל לך שלא "תזכה" להיות במצבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 16:16 |
|
| |
בן דרוריא, צר לי שלקחתי אותך למקומות שאתה לא רוצה להיות בהם. בְּכֻלְּהון אִתְחֲרַטְנָא בְהון.
אחינו, אתה לא צריך להתנצל על זה שיש לך צורך בתשומת לב, זו צורך אנושי מאד (בפרט בפורום לאנשים שהחיים לימדו אותם כבר משהו)
אני מבין בצורה מצויינת את מצבך, מכיוון שאני נמצא במצב דומה רק בצורה הפוכה, אני שייך לחברה החרדית אבל לא מאמין בדרך, חבל שאי אפשר לעשות החלפות, שאתה תיכנס למצבי כחרדי מן המניין ואני אכנס למצבך בעבר כתלמיד בבית ספר למשחק.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 09:00 |
|
| |
אלעד שלום,
מי כמוך יודע, שאתה צריך להיות ברגעים אלו בטיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפויטי.
הפורום הוא לא במקום טיפול.
בהודעות האחרונות שלך אתה מדבר על מצבי רוח קיצוניים, ירודים וסוערים. פנה לטיפול מקצועי וכאשר תרגיש יותר מאוזן נפשית תוכל לשקול צעדיך העתידיים המקצועיים והאישיים.
יש בכך כישורים נפלאים ואני מאמינה שהם יכולים לבוא לביטוי יותר כשהנפש שלך תהיה יותר רגועה ויציבה.
ד.א אני חושבת שעם האבחנה הפסיכיאטרית שבידך אתה זכאי מביטוח לאומי לקצבה לטיפול.
פנה עוד היום לטיפול!
בברכה
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 04:33 |
|
| |
העובדה שהוא חיבר לי את שני העולמות שלי (החילוני והדתי, שאני לא יודע מה אני) גרמה לפיצוץ אצלי, חיבור של אש ומים, ההתנתקות לא תבעט אותי החוצה, זה יפיל אותי יותר פנימה, אני כאן כי אני נמנע, אני מחפש דרך לעשות שלום עם עצמי, עם שני העולמות שלי, המלחמה הזו קורעת אותי, הכניעה לעולם החילוני כל כך פשוטה, כל כך קלה (ובטוח! שאני גם ארגיש טוב יותר, שלם יותר ולא בגלל שזה חילוני אלא בגלל שיש לי שם בסיס, מקום להיות בו, "בית") זה איזור מוכר, כאן אין לי כלום, אבל אני עדיין כאן, לא יודע למה, אין לי סיבה, איבדתי הכל, אני עדיין כאן ועדיין עושה השתדלות... וזה עולה לי בדם ובבריאות...
הפסקתי לאכול, אני לא ישן טוב... משהו לא טוב קורה וזה רק עניין של זמן, אני מניח שאני פשוט אראה מה יקרה מחר, מחר זו נקודה קריטית בחיי...
תוקן על ידי בן_דורדיא ב- 02/09/2010 04:33:58
תוקן על ידי בן_דורדיא ב- 02/09/2010 04:35:57
|
|
|
|
|
