הרב יוסף: אין לצרף שופטים למנין

אדם נוכח במקום ומסרבים לצרפו למנין, לדעתי זה בחזקת המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. כל האמירה הזו מלמדת על שנאה, וזו מידה רעה שבאדם.

אבל יש כאן מישור עמוק הרבה יותר. מאבק על השילטון. והמאבק הוא מהותי וחשוב מאד מאד.

כאן ברצוני ליצג בפניכם את הצד האחר, ה'חילוני'. כל עולמם של חז'ל, וכל עולמה של התורה שהתפתח על בסיס זה, הוא עולם המתקיים באיזו אוטונומיה מרצון, תחת שלטון זר ועל פי רוב גם עויין.

על פי המסורת, בשנת 509 לפני הספירה הדיחו הרומאים את המלך שלהם ושינו את השלטון במדינה, אשר נקראה כעת: 'רס-פובליקה רומאנורום'. השם חשוב כי הוא מעיד על תפיסה. 'רס' הוא דבר, עניין. 'פובליק' הוא ציבורי. 'רומאנורום' פרושו של הרומאים. הרומאי הוא אזרח חופשי, אדם פרטי, אישיות משפטית, בעל זכויות וחובות, והוא שותף בעסק הזה שנקרא רס-פובליקה. הוא משתתף בפעילות הפוליטית מכח זכותו האזרחית. הוא מתגייס לצבא. הוא יכול לתבוע ואפשר לתבוע אותו. ההשג המובהק ביותר של התרבות הרומאית הוא יצירת משפט רומי, אשר נשאר בעל השפעה דומיננטית באירופה זמן רב מאד לאחר העלמותה של האימפריה הרומית עצמה. [מעניין הוא שהיצירה המובהקת ביותר של היהודים היא המשפט שפיתחו. אינני מזכיר כאן את הדמוקרטית היוונית].

ביוון וברומא יש עיסוק יסודי בהיסטוריה. נכתבים ספרי הסטוריה, כמה מהם ספרי מופת עד היום הזה. נכתבות ביוגרפיות על דמויות ציבוריות כדי להבין כיצד הן פעלו הן מבחינת האישיות שלהן הן מבחינת הבעיות שנצבו לפניהן. יש דיון ראלי מאד באנשים, בתהליכים ומאבקים פוליטיים, חברתיים, כלכליים, משפטיים וצבאיים. חוקרים עוסקים בתורת המדינה, בתורת המשפט ועוד. כל היצירה הענקית הזו, שהיא הכרחית, חיונית ממש, לקיומן של חברה ומדינה ראליים, זרה לחלוטין בעולמה של התורה. זה יוצר בערות השכלתית עמוקה בשכבה שלמה של החברה.

פוליביוס, היסטוריון יווני חשוב, שאל כיצד הצליחה רומא להשתלט על העולם בזמן קצר מאד של כ 70 שנה. הוא חוקר את מבנה המדינה הרומית ועומד על סוד כוחה. האבות המייסדים של ארצות הברית, אשר הכירו היטב את החיבור הזה, אימצו את יסודות מחקרו במבנה של המדינה האמריקאית שיצרו. סמלים רומיים הועתקו אליהם [למשל שני הפסקי באולם הסנאט, המסמלים סמכות שלטון]. שום דיון ראלי כזה לא נערך אצלנו. נהרות דיו נשפכים על קמצא ובר קמצא ועל הנס הגדול שעשה לאבותינו בחנוכה. עניינים חשובים בפני עצמם, אבל רחוקים מאד מהבנת הראליה של המציאות. השגו היחיד של צבא האלהים שלנו, שללא כל נקיפות מצפון, כל חייליו ישנים בלילה היטב על מיטותיהם, על חשבון אחרים המשלמים בדמם ובחייהם.

אכן יש חכמה גם בגויים, יש  דברים שראוי ללמוד מרומא. רפובליקה, משטר דמוקראטי, אזרחות, חירות אישית, משפט ועוד מה שנגזר מהם, אינם מצבו הטבעי של האדם. ברוב ימי ההיסטוריה האנושית, רוב בני האדם היו נתינים, נתונים לשרירות לבם של תקיפים חילוניים ואנשי כנסיה. מאות בשנים נלחמו אותם נתינים לחירותם האישית, הפוליטית, המשפטית, החברתית, הכלכלית והתרבותית. הם יצרו ובנו מבנים המבטאים את כוחם וזכויותיהם. הם מתחזקים ומשפרים אותם ללא הרף, לפעמים ניכשלים ולומדים לקח. מדובר בציפור נפשם. להפקיר בשנית את עצמם, את הרס-פובליקה שלהם, בידי משטר של רבנים אשר מעולם לא הוכיח שום יכולת מעשית איזו שהיא חוץ מרצון לשלוט בנתיניו? האם רבנים שהצילו את נפשם בשואה, הונו והפקירו את חסידיהם, צריכים לשמש איזה מופת? התבגרנו. אנחנו אנשים משכילים, חושבים, עצמאיים, לוקחים את חיינו וגורלינו בידינו. ראוי אפילו לשאת נשק כדי לשמור על החירות שלנו.

עודד   

יפה כח האב:

בדרשתו השבועית תקף הגר"ע יוסף את מערכת החינוך הממלכתית • השולח את בנו ללמוד במוסד חילוני פסול מלשמש שליח ציבור • כך גם תקף את הפונים למערכת המשפט הישראלית

אכן פסולי עדות בעבירה מן התורה, אינם טעונים הכרזה מוקדמת, אך כדי לפוסלם צריך ראיות (עדים) והחלטה שיפוטית (פסק דין). למעט אם מדובר בעברין מפורסם, כמו השופטים בערכאות.