רון נחמן, ראש עיריית אריאל ,מגיב
להקיא את הכותרת שmrg בחרו ("ראש עיריית אריאל פותח את הפה" שפה של ברברים ששכחו מזמן את המקצוע שלהם שלא מכבד אותם או האתר שלהם).
הכתבה ,מצדיעה לראש עירית אריאל !
רון נחמן, ראש העיר אריאל עמד על הבמה, מתח את גופו, הרים את שתי ידיו ונשא בהתלהבות רבה את נאום פתיחת היכל התרבות החדש בעיר. אנחנו מדברים על ה-8 בנובמבר, בעוד חודשיים, אבל ראש העיר לא
יכול לחכות, ואת החזרה הגנרלית בהיכל הגדול והמרשים הוא עשה מול 540 מושבי בטון, קירות עגולים ומקולפים, חוטי חשמל צבעוניים ובלוקים שבורים. קהל השומעים מנה ארבעה פועלים מאובקים, צוות של הטלוויזיה הרוסית, עיתונאי וצלם שמיהר להנציח את האירוע המוזר.
ראש עיריית אריאל, רון נחמן, בהיכל התרבות של עירו. צילום: יוסי אלוני "אני פותח כאן את תיאטרון האבסורד של אריאל", קרא נחמן בפאתוס. "חג החנוכה מתקרב ודעו לכם שנס גדול היה פה. אחרי 2,000 שנה יש בשומרון היכל תרבות. זהו יום גדול. הנה אנחנו כאן, למרות המחאות מבית, למרות כל העולם, אחרי 20 שנות ייסורים, עומדים לחזות במחזמר על אדית פיאף של תיאטרון באר שבע. אני אומר לכם: הפוליטיקה לא תתערב בתרבות. הפוליטיקה זה בכנסת. התרבות זה כאן, בהיכל הזה, ועם כל ההחרמות".
קולו של ראש העיר נשנק מהתרגשות. גם כך הוא מתקשה לנשום בגלל איזה וירוס עיקש. הוא יודע כי ההיכל שהחל להקים לפני 20 שנה בדיוק, בעלות של 40 מיליון שקל, הפך להיות סלע מחלוקת פוליטי, מושא לחרם תרבותי קולני וחסר תקדים. הוא גם מבין כי פרסום בסדר הגודל שקיבלה אריאל במהלך הימים האחרונים הוא יכול להשיג רק ביום שבו יפנו את העיר בנחישות ורגישות, רחמנא ליצלן. "אילו האמנים האלה לא היו, היינו צריכים להמציא אותם", אמר נחמן והתגלגל מצחוק, אבל מצד שני, הוא לא הפסיק לכאוב ולקלל את האנשים שקבעו כי אריאל היא מחוץ לתחום ההתייחסות הלאומית.
"העם היהודי חולה במחלת נפש, ואני משלם את המחיר", אומר נחמן. "העם הזה שונא את אוהביו ואוהב את שונאיו. כל העולם מטיל עלינו חרם, והאמנים מצטרפים אליהם. תיאטרון זה עסק כלכלי במימון ציבורי, יש הנהלה, יש הכנסות והוצאות. אתה לא יכול לעשות את כל מה שאתה רוצה. אני שומע שהם לא רוצים לתת לנו לגיטימציה ואני אומר:'מי שואל אתכם בכלל? אם אתם מקבלים כסף מהממשלה שהחליטה להקים את אריאל, אז תקומו ותלכו מהתיאטראות הללו'".
אתה לא יכול להכריח אותם להופיע אצלך.
"והם לא יכולים להכריח אותי לשלם להם. אני שומע את יריב אופנהיימר משלום עכשיו אומר שאנחנו מנציחים את הכיבוש. זו הצביעות של השמאל. אומרים שלום ועושים מלחמה. בוא נראה את שלום עכשיו בונים יישוב אחד, בנגב או בגליל. מה הם תרמו למדינה? הם אומרים שהם לגיטימיים? סוס טרויאני יכול להיות לגיטימי? ".
האמנים טוענים שכיבוש לא יכול לחיות עם תרבות יפה.
"צריך להפריד בין פוליטיקה ובין תרבות. מה ההבדל בין האמנים שמחרימים אותנו ובין דניאל בארנבוים שהולך להופיע ברמאללה, ולא מופיע בארץ? מה, הילדים שלהם זכאים לפחות מוזיקה מילדי רמאללה? אפילו שולמית אלוני, שהייתה מנהיגת מרצ ושרת החינוך והתרבות, התנגדה לערבוב הזה. היא לא רוצה אותנו פה, אבל היא נתנה מיליון שקל לתזמורת של עולים חדשים, שבאו לגור באריאל".
מי זה רבין? שולמית אלוני הייתה שרת החינוך בממשלה השנייה של יצחק רבין, שטבע את האמרה הבלתי נשכחת על'אריאל, עמנואל ושלומיאל'. האזכור של ראש הממשלה המנוח מכניס את ראש העיר נחמן לטירוף, והנה גם הוא בין המסיתים והמחרימים, כמעט בלי משים. "לרבין הייתה בעיה", אומר נחמן." הוא היה מבוגר, זקן. הוא היה המסית והמדיח הלאומי. הוא עשה הפרד ומשול בין כולם. הוא לא היה אלוהים ולא משה רבנו. היה ראש ממשלה ורק בנאדם".
אתה מחרים את טקסי הזיכרון לכבודו?
"כן, אני לא הולך לטקסי זיכרון של בנאדם ששנא אותי. רבין היה איש פשוט וגס רוח, אבל מתייחסים אליו כאילו מי-יודע-מה. אני שומע ורואה את כל ההנצחות לזכרו ויוצא מדעתי: כביש רבין, אורות רבין, חצי בית חולים בילינסון קראו על שמו של רבין. מה זה? מי הוא בכלל? ".
באריאל אין טקסי זיכרון ב-4 בנובמבר ?
"לא יודע, אני לא מופיע בהם. הוא לא הכיר בי, אז אני לא מכיר בו".
למה אתה לא מוכן לקבל אנשים שחושבים שההתנחלות היא מכשול לשלום?
"נגיד שאדם רוצה לקנות בית, שואלים מי זה בעל הבית. שואלים כמה אתה רוצה, הוא נוקב מחיר. אתה מציע חצי, מקבל תשובה שלילית. בכל מקום אתה אומר'או-קיי, אין עסקה'. כאן אתה אומר'אתה יודע מה, קח את הכסף, ואל תיתן לי את הבית'.
אנחנו נותנים הכל בלי לקבל כלום. רק לחצים. ואנחנו עוד מעודדים את הצד השני לקחת לנו את הבית. אני שומע את פואד בן-אליעזר אומר שהזמן פועל לרעתנו. אילו הייתי פלסטיני, הייתי אומר'מצוין. הזמן פועל לרעתם. מה יש לי למהר?'".
אתה איש ליכוד, ונתניהו אומר שהוא בעד מדינה פלסטינית.
"עזוב, הוא נמצא תחת לחץ אטומי של ארצות הברית ואירופה. הכריחו אותו לומר משהו והוא הסכים. אני מבין את העניין הזה של החשש מהחרמות. זה לא צחוק. אם לא נמכור באירופה, נלך פארש".
חיים מחרם לחרם נחמן, בן 68, חי למעשה מחרם לחרם. בינואר הקרוב יפסיקו אלפי פועלים לעבוד באזור התעשייה ברקן הסמוך, בתוקף חוק שפרסם סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני. מדינות בעולם וגם אנשי שמאל בארץ לא קונים ממילא את מוצרי ההתנחלויות. על מכללת אריאל, שמונה 11 אלף סטודנטים, מוטל חרם קבוע. "האקדמיות בעולם שומעות אריאל ולא רוצות לעשות איתנו כלום", מתלונן דני חרדון, מנהל המרכז למחקרים ביטחוניים במכללה. "אנחנו אנשי מדע, לא פוליטיקאים, לא כלום. זה לא עוזר. אין לנו שום סיכוי להשתתף בפרויקטים של האיחוד האירופי".
מבחינת נחמן, גם המדינה מחרימה את אריאל. לאורך 12 הקילומטרים של העיר היפה והארוכה הזו יש מאות התחלות בנייה ושרידים של פרויקטים שנעזבו באמצע ולא הושלמו. שכונות שאוכלסו בשבועות האחרונים לאחר מאמץ רב גובלות במגרשים ושדות שנאסר לפתחם.
משפחות שפונו מנצרים עדיין גרות בקרוואנים. נחמן טוען כי ההקפאה שחלה על הבנייה בהתנחלויות בעשרת החודשים האחרונים לא משמעותית. ממילא הוא תקוע. זו הסיבה שהוא שופך עשרות מיליונים על מוסדות תרבות, פארק הרפתקאות וקאנטרי קלאב. אלה הרי צרכים של הגידול הטבעי, נאמר.
את החרם שובר נחמן באמצעות הנוצרים האוונגליסטים שבונים לו בכל זאת את העיר ומקנים לה את האופי המודרני, אנטיתזה להתנחלויות עמנואל, קרני שומרון או יצהר ואיתמר, שנמצאות בסביבה.
לחלק את יהודה ושומרון בין ישראל וירדן במשרדו מנופף נחמן בגאווה בשלושה צ'קים שקיבל מג'ון הייגי, משפחת פילוט ותורמים אחרים, סכומי עתק שמסתכמים בכמעט שני מיליון דולר. על אחת ההמחאות חתומה ויקטוריה הרסט, בתו של איל העיתונות רנדולף הרסט, ואחותה הצעירה של פטרישיה הרסט המפורסמת, שנחטפה בשנות השבעים בידי כנופיה שנקראה "צבא השחרור הסימביוזי", והפכה חלק ממנה.
לכסף אין ריח. קחו את ג'ון הייגי, כומר אוונגליסטי ומטיף טלוויזיוני, שעל שמו קרא נחמן את הבניין המרכזי בקאנטרי קלאב המפואר שבנה. הייגי אוהב את היהודים עד הרגע שבו יושמדו במלחמת גוג ומגוג מול איראן, מלחמה שאותה הוא מעודד בכל דרשה.
אז תבוא עלינו כמובן ההתגלות ומלכות השמים של ישו המשיח. לפני הבחירות האחרונות בארצות הברית טען הייגי כי היהודים מרדו באלוהים, וזו הסיבה לשואה. הוא אפילו טען שהיטלר היה חצי יהודי, מצאצאי עשיו. המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין התנער אז מהייגי בהודעה פומבית שפרסם.
באפריל 2008 הגיע הייגי לאריאל יחד עם רעייתו דיאנה והבן מתיו, שאפילו שר את "ירושלים של זהב". אלפי התושבים הרגישו כי החיבוק שהם מחפשים מגיע מכיוון אחר.נחמן לא מרגיש צורך להתנצל. "איש גדול וידיד ישראל", הוא מכנה את הייגי. "אני פונה לנוצרים כי הארגונים היהודיים מחרימים אותו", הוא מוסיף. "אף קהילה בחו"ל לא רוצה לאמץ אותנו. את הכסף הם מחלקים לקרימינלים של הקרן החדשה".
בוא נחזור להקפאה. מה דעתך על הרעיון של דן מרידור להמשיך את הבנייה בגושי ההתנחלות?
"איזה שטויות. מי צריך את הפטנטים האלה. ישראל צריכה לקבוע בעצמה מה היא רוצה. הפתרון של שטחים תמורת שלום הוא לא נכון. צריך לחלק את יהודה ושומרון בין ישראל וירדן ולתת לפלסטינים עצמאות בירדן".
ביום שני הצטרפו עוד 150 מרצים, סופרים ואמנים לחרם התרבותי על תושבי אריאל. זעמו של נחמן גבר. "אם לא נהפוך ליעד לאומי של הממשלה - חבל לנו על הזמן. נהיה גוש קטיף 2. אנחנו צריכים להיות חלק מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל".
נחמן בכלל בטוח שמגיע לו פרס ישראל על מפעל חיים. לדבריו הוא לא איזה לובה אליאב, שהקים את חלוצה. הוא לקח אדמת טרשים והקים עליה עיר של 19 אלף תושבים, נגד כל העולם, ועם כל האישורים. אפילו חגי מרום מהשמאל, מספר נחמן, סבור שמגיע לו פרס.
אתה לא חושש שדווקא נתניהו יצטרף בסוף לאמנים ויחריב לך את מפעל החיים?
"נתניהו צריך לעמוד מול חזית נוראה בוושינגטון, עם רם עמנואל ומרטין אינדיק וכל היהודים משלום עכשיו. דיברתי איתו. הוא אמר שהוא לא יצהיר הצהרות מיותרות, וכך עשה. הניסיון שיש לנו מהפסגות האלה רע ומר. אני אומר לנתניהו 'אתה הפכת לראש ממשלה על בסיס העבודה שעשינו בשבילך בשטח. אחרת לא היית ראש ממשלה".
אבל זה בדיוק מה שאמרתם לשרון.
"נכון, לכן אני אף פעם לא שקט".
הטרור שהרים את ראשו השבוע לא הפתיע את נחמן. "אני צופה גל פיגועים, חזיתי את זה עוד לפני האירועים הקשים של השבוע. אני כבר מכיר את התופעות האלה: מצד אחד באים לוושינגטון ומדברים בשפה מסוימת ומצד שני, בשטח, פועלים בשפה אחרת. לכן ביבי היה צריך להגיד לאדון אובמה'ידידי היקר, באנו לכאן לעשות שלום, אבל אחרי ההסלמה בשטח דרוש לנו לפחות יום אחד להערכת מצב'. צריך היה לעשות לפחות משהו סימבולי".
ומה עכשיו? אתה מכין את התושבים לתקופה ביטחונית סוערת?
"גם בנושא הזה, כמו בחרם האמנים, אני חושב שיש דברים שהם באחריות המדינה. לי אין יכולת לעצור תקציבים, וגם אין לי צבא או משטרה. אני מצפה מהמדינה שתתכונן להתלקחות, ותדע להכין אותנו לזה".
תוקן על ידי sarah ב- 05/09/2010 00:30:04
 |
|
|
