רבי אליעזר (הרפתקאה תורנית-ספרותית)

מוקדש לשנים שהכרתי, ששילמו את המחיר, ולא נטשו את התורה, היה מה שהיה...

אנו יודעים מעט מאד על התנאים. בכל זאת, ניתן להרכיב פסיפס של תמונת חיים מן הקטעים הקצרים המפוזרים אודותיהם בגמרא, במקורות מאותם דורות.
רבי אליעזר בן הורקנוס הוא אחד התנאים החשובים ביותר. תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, רבו של רבי עקיבא, תלמיד חכם שתורתו היתה יקרה לו מכסף וזהב, ובכל זאת – אדם שנודה בידי חבריו ותלמידיו, ורק במותו הותר נידויו.
רבי אליעזר חי בתקופת המעבר. הוא היה בין התנאים שלמדו בצעירותם בירושלים, והיו בין בוני המרכז התורני החדש, לאחר החורבן, ביבנה שבגליל. הוא גם ניצב בין הדורות מבחינה נוספת, מבחינת סגנון הלימוד והפסק שלו. ככל הנראה, הוא מגלם את הגישה השמרנית. אם ניתן להבחין בתוך ההלכה, בתוך עולם התורה, בין שתי גישות, המבכרת את המסורת והמבכרת את השיקול השכלי המחדש, הרי שרבי אליעזר מייצג את הנאמנות למסורת בכל מחיר. והוא שילם על כך את המחיר האישי שלו.
ניתוח אמיתי של דמותו של רבי אליעזר, עד כמה שניתן לעשות זאת, יכול וצריך להתייחס בעיקר למימרות שלו, המפוזרות במשנה, בתוספתא, במדרשים ובברייתות. המקור האמיתי להכרת רבי אליעזר צריך להיות מה שאמר במועד ובנזיקין, בקדשים ובטהרות, בזרעים ובסדר נשים.
לא זה מה שאני בא לעשות כאן.
כאן אני – במוצהר – יוצא להרפתקאה ספרותית בעקבות דמותו של רבי אליעזר. המקורות הסיפוריים הם בעיקר שלושה, כפי שהסיפור מתחלק לשלושה חלקים.
איך ניתן להתבסס על כה מעט חומר? באמת, אי אפשר. יש כאן נסיון להתחקות אחרי מחשבות ורגשות של אדם שלא רק היה רחוק מאיתנו מרחק של דורות, אלא גם שהיה מורם מעם, איש המעלה. האם אנו מסוגלים להבין אותו, ולו במקצת מן המקצת? האם אין אנו חוטאים לו בנסיון לפרש את דבריו ומעשיו?
אולי מוטב היה לומר שאין זה סיפור כלל וכלל על רבי אליעזר בן הורקנוס ההיסטורי. זה סיפור על דמות מעשה הדמיון, שמתבסס על כמה סיפורים מהמקורות, ודמות זו נושאת את שמו של אחד מגדולי התנאים. ומהי מטרת הכתיבה? לרכוש כמה תובנות לעצמנו בחייהם של אנשים מזן מיוחד, של תלמידי חכמים שכל מה שיש להם בעולמם הוא תורה ורק תורה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שחרית

אכן, קשה לנו לחדור מבעד לערפילי ההיסטוריה.
איננו יודעים בוודאות מה מיוחס למי, ונצא ונראה כי יש מחלוקות על מסורות לפעמים בין התנאים עצמם. (האם הוחרם עקביא בן מהללאל, או שהיה זה איש אחר? האם היה נחום איש גמזו תלמידו או מורו של רבי עקיבא? ועוד).
ובכל זאת, דומה שאנו מצליחים לטוות חוט הגיוני בין הדברים. כפי שהעיר מסתברא, אין לנו אלא את הטקסטים והמסורות שלנו, ואת ניתוחם, אמנם יש לפקפק במה שאנו קוראים
אינטואיציה" עד כמה היא אמינה.

לכן, טרחתי והדגשתי כי כל מה שכתבתי אינו אלא "הרפתקאה ספרותית תורנית". תורנית - מחמת הנושא, כי השתדלתי לכתוב דברים הראויים להאמר בבית המדרש, שגם אם אינם מדוייקים, יכולים היו להיות, כי הם משקפים את גישת חכמים. אך בכל השאר, למרות שהשתדלתי לבנות על דברים שנאמרו, ומתוך הנחתי הקבועה כי הדברים ניתנו להתבוננות זהירה על מנת להסיק מהם מסקנות, בכל זאת - אין כאן אלא הרפתקאה ספרותית.

עברי,

אני שותף לתחושותיך, אך יש לי הסתייגות רבה ממילה שבה בחרת, ואיני יודע למה בחרת בה.
גורל? מה עומד מאחורי מילה זו?
אנו מורגלים להסתכל על העולם בשתי דרכים, שלפעמים נראות מוציאות זו את זו:
א. דברים קורים בהשגחה פרטית. (או ציבורית).
ב. דברים קורים בשל בחירותיו של האדם.

אבל גורל, המוירה היוונית או ההכרח של אומות אחרות - מאן דכר שמיה (=מי יכול להזכיר את שמו)?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

חן חן מיימוני על הגשת הדברים בצורתם הנאה.

בתחילת הדברים אתה כותב: "הערכתי האישית – וכך סיפרתי לילדי את הסיפור הנפלא הזה לפני השינה – היא שאליעזר, בילדותו, פשוט לא רצה ללמוד. אחרת, מדוע שאביו לא יסכים שבנו ילמד תורה?.."
אך בירושלמי מגילה א,ט מבואר כי כבר בילדותו תלו בו תקוות רבות, - ביום סגריר אחד כשלא נכנסו החכמים לבית הועד, נכנסו התינוקות ואמרו בואו נעשה בית ועד שלא יבטל. וישבו ודרשו על האותיות, וסיימו אותן, ועמדו חכמים גדולים בישראל. אמרו: ר' אליעזר ור' יהושע היו מבין אותם התינוקות.
ודוקא לדמות זו שהצטיינה כבר מקטנותה בלימודיה, והכירו בה כבר מילדות כי נוצרה לגדולות, מעניין אם כן לגלות כי עד גיל עשרים ושתים היה אליעזר עובד אדמה, ורק אז נתעוררה בו התשוקה לישב באהלה של תורה. שמא פרש רבי אליעזר בצעירותו, ושב אחר כך. וכששב, כבר אביו לא קבלו, כבר חשב כי לא תהיה לו תקווה, אך אליעזר לא נתייאש, ובכוחות כבירים יגע בעצמו על עתידו. וכשכבר היה ברום מדרגתו, שוב באה עליו הטִרדה, שוב תקפהו מהלך חייו המפתיע אולי, או הבלתי מתחשב..
בירושלמי מו"ק ג, א. מסופר כי פעם אחת עב רבי אליעזר בשוק, ואשה אחת אספה את האשפה של הבית וזרקתה לחוץ, ונפלה על ראשו של רבי אליעזר. אמר בלבו דומה אני שהיום חברי מקרבין אותי שנא' מאשפות ירים אביון, כלומר, מן אשפתות יתכן אך להתרומם..
אבל תקוותו לא הוגשמה, ולא קירבוהו חבריו עד יום מותו.
מיימוני, זו טראגיקה הנוגעת ללב.
סיפור טראגי, עם סוף טראגי אף הוא.
ורבי אליעזר לא בחר בדרכו זו, היה זה הגורל שהביא עליו את תהפוכות חייו.
הוא תמיד ציפה וקיווה כי ישיבו חבריו אותו, אך בודד נשאר עד יום מותו.
ועד בכלל.



תוקן על ידי - ivri - 6/16/2003 12:30:13 AM

שחרית,

לא הצלחתי להבין, אז מבררים עד כמה שהיד מגעת! בכל מחקר אפשר לטעות, וכי לא נכתבו ספרים מדעיים על היסטוריה הקדומה של יוון ורומי? מכאן עד להחליט שאין זה אותו האדם, הדרך רחוקה רחוקה, הן מבחינה מדעית והן מבחינה תורנית.

מעולם לא שמעתי טיעון כזה אפילו במדע! וכי יש שני ר' עקיבות?

להיפוך: התורני האמוני יגיד: שמה לנו ולר' אליעזר שהי' מלאכים כפי שכבר מארו חז"ל הראושנים כמלאכים.

בדיונים על דמותם של דמויות ענק מן העבר, צריכה להישאל השאלה מהי באמת הלגיטימיות שלנו לבנות ביוגרפיה עגולה ככל האפשר (אם יורשה להשתמש במינוח ספרותי זה) של אישי חז"ל, ממה שמצוי לפנינו.
מישהו שאל אותי בפרטי כיצד אפשר לדעת שהמסורת שנמסרה על מי שמכונה בבבלי שם ר"א, שעליה כתבתי לעיל, מתכוונת באמת לרבי אליעזר בן הורקנוס. באמת איך אפשר לדעת?
במקרה הזה יחסית קל כי יש שתי מקבילות בספרות חז"ל, אבל בהרבה מקרים אחרים אי אפשר לדעת. וכי היה רבי עקיבא אחד במאות השנים שאותן "מכסה" ספרות חז"ל? ומה עם עקביא, או ר"ע האם תמיד מתכוונים לאותו אדם? נראה שלעתים דמויות חשובות כמו רבי עקיבא "סופחות" אליהן מסורות על אישים עם שמות דומים. זאת ועוד, כשבודקים בכתבי היד, הרבה פעמים מוצאים שאותן מסורות נמסרות בפי רבנים אחרים. כמו כן, אין צורך להזכיר את הסתירות (או הסתירות לכאורה) שיש על דמויות שונות, כמו על ראשיתו של הלל הזקן או על רבי עקיבא.

כך שמפעלם היפה של מיימוני ושל מזקני העמק שהולכים בעקבות רבים וטובים אחרים, יש לו ערך ספרותי חשוב, אבל לגבי הערך ההיסטורי - ביוגרפי, אנחנו עומדים קצת חסרי אונים.

מזקני העמק

האם לא שפטת את רבי אליעזר קצת בחומרה?
ואולי כל אחד רואה מהירהורי ליבו, אתה מה שאתה, אני מה שאני, וכן כולנו?