הדו"ח העוני החדש המתפרסם בימים אלו מציג נתונים קשים: מיליון ושבע מאות אלף איש חיים בישראל מתחת לקו העוני • העניים החדשים: לא בהכרח חרדים, אלא משפחות ישראליות קלאסיות עם שני מפרנסים

יהושע הכהן, בחדרי חרדים
תאריך: 13/10/2010 07:13:00

דו"ח העוני החדש, המתפרסם בימים אלו, מציג נתונים קשים: מיליון ושבע מאות אלף איש חיים בישראל מתחת לקו העוני, בהם מעל שמונה מאות אלף ילדים. אחד מכל חמישה אזרחים בישראל חי בשנה החולפת בעוני, מחציתם ילדים.

ניתוח הנתונים מגלה כי העניים החדשים אינם בהכרח חרדים או ערבים, אלא בעיקר משפחות קטנות בהם שני מפרנסים ועד שלושה ילדים - המשפחה הישראלית הקלאסית.

במהלך שנת 2009 הצטרפו למעגל העוני כחמישים אלף בני אדם, מתוכם שלושים אלף ילדים. את הנתונים יפרסם בימים הקרובים, המוסד לביטוח לאומי.

המצב העגום נוצר בין היתר לאור המשבר הכלכלי שפקד את העולם כולו בשנת הקודמת

אי אפשר באמת למרוד בכסף. הכסף מאפשר לאכול ומאפשר ללכת לרופא, ובלעדיו פשוט מתים. אלא מה? בימינו הומצא מושג שנקרא "מדינת רווחה" שמאפשר לאנשים להגיד שהם מסתפקים בחיי עוני, ופעם בכמה שנים ללכת לקלפי, כדי לוודא שיתקיים המנגנון שבמסגרתו יעבירו להם את עמלם של אנשים אחרים, שאינם מסתפקים בחיי עוני כמותם.

שרפ
נתחיל בחשמל בשבת (פרט מאשר נורת להט).
הפקעת קידושין
ניתוחי מתים
ביטול שבעה נקיים בעקרות הלכתית

כמה נקודות למחשבה בנושא:

1. בעוני יש צד משחית. אדם לחוץ כלכלית מוכן לעשות יותר כדי להשיג כסף. כאשר האפשרות לעבוד נשללת ממנו (כאברך) הפתרון הבא בתור הוא לריב על כל שקל (וזה מוצדק אידיאולוגית כי צדיקים ממונם חביב עליהם מגופם, פכים קטנים. הרי קל למצוא מאמר לכל עמדה) והשלב הבא הוא רמאות. יש לכך השלכה מהותית על החברה הקדושה ששואפים לייצר.
2. בעוני יש צד מבהם במידה מסויימת. אדם העסוק ב"חיי הנפש" עסוק פחות באסתטיקה וכדו'. יש שיאמרו שאין בזה בעיה. עד גבול מסויים זה נכון. לפעמים נראה לי שהגבול נחצה (ראה טינוף שכונות מסויימות ומוסדות מסויימים).
3. העוני יוצר תלות של של הצבור (כצבור) במגזרים אחרים. שימו לב כי  ככל שהתלות עולה מחירך יורד (כי אתה לחוץ יותר)! צא ולמד עד היכן ניתן להגיע מחמת תלות זו – עד להסכמה (שבשתיקה או לא, שבעקיפת סמכויות רבניות מסויימות או לא, איני רוצה להכנס לפרטים ולפוליטיקה) לתכנית ההתנתקות בעבור 300 מליון ₪ (כ 500 ₪ לנפש חרדית!). חושבני שלמכור אנשים אחרים (שבמקרה הזה רובם המכריע שומרי מצוות) כדי לקיים חיי קדושה  הינו שפל רוחני מדהים. ובעבור נזיד עדשים.
4. העוני יוצר תלות של אנשים בצבור ובמנהיגיו. באמצעותו קל לשלוט על הצבור. אברך או מורה במוסד חרדי יעשו הכל כדי שלא יושלכו. העוני גם מוצץ אנרגיות וזמן וגורם לאנשים לשקוע בבעיות הרגיע שלהם ולא לחשוב על ענייני הצבור ועל הטווח שאינו מיידי. העוני גורם גם להרגשת חוסר אונים כלפי העולם החיצוני, וממילא הזדקקות לפוליטיקאים ועסקנים (אם כי ההזדקקות גם צטעמים מנטליים).
5. צבור עני באופן טבעי מתנחם במה שיש לו, ילדים ותורה (הגמ' במו"ק שאבלות על ילדי עניים רחבה יותר כי עני שמח יותר בילדו) ונוטה לראות בכל התנגשות אינטרים כלכלית כמבטאת התנגדות ושינאה לשמן. אין לך מתכון טוב יותר לליכוד פנימי והגדלת גאוות היחידה והדרה מהעולם.
6. כח והשפעה של בעלי ההון הוא משקל נגד מסויים לכח התורה, הן ציבורית והן בבית. כאשר ממעיטים מחשיבות העושר כוחו יורד. ראה גם ראיון עם רב בפלוני בקרית ספר שאמר בשם הגאון הגדול.... כי "יש מעלה גדולה בכך שהמשכורות אינן גבוהות וזאת משני טעמים א. כדי שרמת החיים לא תהא מידי גדולה. ב. כדי שהבעל ישאר מאן דאמר בבית" (הובא כאן באישזהו אשכול). המ"ד בבית חשוב לא בגלל השלטו הגברי אלא בגלל שלטון האברך.
7. לדורות, העוני הפיך פחות מאשר מצב כלכלי "נורמלי". זו מדיניות לטווח ארוך מאוד (שלא באופן רצוני)!
8. העוני משמש כלי להדרה מהעולם. מצב כלכלי נורמלי מביא את האדם לחיכוך גדול יותר עם מגזרים ותופעות "בלתי רצויים ומסוכנים" (עניין של השקפה).
9. ההסטוריה הוכיחה כי רבים היו חללי רעב מחללי שבע, ראה ההתחלנות הגורפת ב 40 השנים שלפני מלחמת העולם השניה במזרח אירופה.