כידוע נמצא איגרת לרב האי גאון אשר כתב לר"ש הנגיד בענין החכמות וזה לשונה: "תקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמותו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי המצות והתורה ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם יסיר מעליו תורת שמים ויפסד באותם הענינים כי יסלק מעליו כל דבר תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לבני אדם שישבש דעתם עד שלא יחושו לעזיבת התפלה, אבל אשר ימציאו עצמם לתורה וליראת שמים יצא להם מזה כי ינהיגו כל ההמון לאחרית טובה בלי פקפוק ולא ישימו שום ספק בהקב"ה ואם תראה שאותם בני אדם המתעסקים באותם דברים יאמרו לך כי היא דרך סלולה ובזה ישיגו ליד[י]עת הבורא ית' לא תאבה להם, ודע באמת כי יכזבו אליך ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד". בנוסח זה נמצאת האגרת ברוב המקורות הידועים לנו, ס' מנחת קנאות לר' אבא מרי סי' צ, ספר מאירת עינים לר"י דמן עכו פ' וישלח עמ' ע"ז, אהל מועד שער ראשית חכמה הארוך דרך ו', תשובות הריב"ש סי' מה, תשו' יכין ובועז ח"א סי' קל"ד, הכותב בעין יעקב חגיגה יד, וכן הוא בנוסח שהדפיס רב"מ לוין בסוף אוצר הגאונים למסכת חגיגה.
אמנם באיגרת הרמב"ן שנדפסה בסוף ספר תעלומות חכמה (מצרף לחכמה) ליש"ר מקנדיא באסיליא (הענויא) שפ"ט עמ' פ"ה [ומשם הועתקה לכתבי הרמב"ן של ח.ד שעוועל בהוצאת מוה"ק ח"ב עמ' של"ו והלאה] נדפס המכתב בהוספות משמעותיות מאוד שמשנות הכונה לגמרי. וזה הלשון שם: [התוספת באותיות מודגשות] תקון הגוף ומישוור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמותו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי המצות והתורה ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם בלבד, יסיר מעליו תורת שמים ויפסד באותם הענינים כי יסלק מעליו כל דבר תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לבני אדם שישבש דעתם עד שלא יחושו לעזיבת התפלה, אבל אשר ימציאו עצמם לתורה וליראת שמים יצא להם מזה כי ינהיגו כל ההמון לאחרית טובה בלי פקפוק ולא ישימו שום ספק בהקב"ה ואם תראה שאותם בני אדם המתעסקים באותם דברים יאמרו לך כי היא דרך סלולה ובזה ישיגו ליד[י]עת הבורא ית' לא תאבה להם, ודע באמת כי יכזבו אליך ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד ובחכמה יחד, לא בדברי חכמה בלבד". כמובן הנסח המתוקן מצא חן מאוד בעיני המשכילים הראשונים כמו ריב"ל ואחרים שענדוהו עטרה לראשם, משא"כ הנוסח הקודם מצא חן בעיני החרדים שעשו בו שימוש רב.
כפי המסתבר הנוסח שבכת"י שהדפיס רב"מ לוין הוא הנכון והמקורי, ומוטל עלינו לברר מיהו אשר חידש מדעתו את הנוסח שבתעלומות חכמה. את הרמב"ן כמובן א"א לחשוד בזיוף. אמנם גם את היש"ר מקנדיא א"א להפליל כי לא הדפיס את הספר אלא תלמידו ר"ש אשכנזי אשר הוסיף את התשובה בסוף ספרו של היש"ר כפי(?) שמצאה בגנזיו. ולכן יתכן שהוא הזייפן.
שאלתי היא האם נמצאו כת"י של איגרת זו של הרמב"ן? (משעוועל שם משמע שלא), או הוכחות אחרות לנושא, וכן האם נדון הענין בספרי המחקר?
תוקן על ידי אליהוא ב- 01/09/2010 01:33:44
נשלח ב-19/1/2011 11:37
בקובץ מקבציאל כרך לז כסלו תשע"א באגרת שנדפס מהגניזה הקהירית העתקה מכתב יד ר' בצלאל אשכנזי "וזכור תמיד מה שכתב וחתם ראש הגאונים במעלה אביהם של ישראל רבינו האיי גאון ז"ל וז"ל ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד ע"כ"
נשלח ב-21/9/2010 12:37
אליהוא כתב:
וצויין שם עוד לעיין אצל פרשל סיני תשל"א עמ' קפ. ועדיין לא עיינתי
מצורף.
אליהוא כתב:
בהערות של הר"ד מצגר לריב"ש מציין לתולדות הגדולים של שי"ר שדן בזה ולא ידעתי למה כונתו.
שי"ר כתב את תולדות רה"ג בבכורי העיתים ספר עשירי (תק"ץ) עמ' 79-95. דבריו על החכמות החיצוניות באו בהערה 16.
מאמר התולדות שכתב שי"ר כונסו בספר אחד (בן שני כרכים) בוורשה שנת תרע"ג ולה רומז פרשל. ויש להוסיף כי חלקם כונס גבר קודם לכן בספר יריעות שלמה ורשה תרס"ד.
אתנחתא כתב:
צ"ע מדוע הוחלט שהמכתב כפי שהוא במאירת עיניים הוא האוטנתי. יש שם אריכות תמוהה ביותר.
כמו כן צ"ע לתוכן המכתב שבקינת ר' שמואל הנגיד על רב האי גאון משבח אותו שהי' גדול בחכמות, ולכאורה אינו עולה בקנה אחד עם המכתב ששולל כל עיסוק בחכמות.
צ"ע מדוע הוחלט שהמכתב כפי שהוא במאירת עיניים הוא האוטנתי. יש שם אריכות תמוהה ביותר.
כמו כן צ"ע לתוכן המכתב שבקינת ר' שמואל הנגיד על רב האי גאון משבח אותו שהי' גדול בחכמות, ולכאורה אינו עולה בקנה אחד עם המכתב ששולל כל עיסוק בחכמות.
נשלח ב-20/9/2010 03:00
אליעזר,
"אם כי כמובן יתכן שהיש"ר רק "הגיה" בצד המכתב והתלמיד בללם יחד "
לזה בדיוק היתה כוונתי. דוק ותשכח.
נשלח ב-19/9/2010 23:41
בהערות של הר"ד מצגר לריב"ש מציין לתולדות הגדולים של שי"ר שדן בזה ולא ידעתי למה כונתו.
נשלח ב-19/9/2010 23:40
שו"ר באנציקלופדיה תלמודית כרך טו, ערך חכמות חיצוניות טור סט הערה 173 הובא שבכל כתבי היד והם: אגרת הרמב"ן הנ"ל ע"פ כת"י ברסלוי שפורסם ע"י פרליס במונטשריפט כרך ט ( 1880 ) עמ' 184 ; שלשה כת"י אחרים של אגרת הרמב"ן: מינכן 338 , פארמא 939 ומנטובא 128 ; הנוסח כמו בכל הספרים ודלא כהמצרף לחכמה, וצויין שם עוד לעיין אצל פרשל סיני תשל"א עמ' קפ. ועדיין לא עיינתי.
נשלח ב-1/9/2010 15:24
בדיקתי במפתח שהתקין משה פלאי לכר"ח (מגאנס תשס"ט) והעלתי חרס. [אגב. מאסף כרם חמד הפסיק את פעילותו בשנת תרט"ז.]
נשלח ב-1/9/2010 06:59
[מוטי. אליהוא הניח מן הסתם שזייפן שיש לו מגמה אידואלוגית בזיופו משתדל להפיץ את הזיוף ולא להטמין אותו במגרתו וע"כ קשה להניח שהיש"ר שלא היה בדעתו להדפיס את הספר (וככלל לא הייתה דעתו נוחה מהדפסת ספריו וכידוע) היה טורח לזייפו. אם כי כמובן יתכן שהיש"ר רק "הגיה" בצד המכתב והתלמיד בללם יחד.]
אליהוא כתב:
באיגרת הרמב"ן שנדפסה בסוף ספר תעלומות חכמה (מצרף לחכמה) ליש"ר מקנדיא באסיליא (הענויא) שפ"ט עמ' פ"ה [ומשם הועתקה לכתבי הרמב"ן של ח.ד שעוועל בהוצאת מוה"ק ח"ב עמ' של"ו והלאה] נדפס המכתב בהוספות משמעותיות מאוד שמשנות הכונה לגמרי.
[---]
שאלתי היא האם נמצאו כת"י של איגרת זו של הרמב"ן?
[אצל שוועל צ"ל ח"א]
האגרת נקראת [גם] אגרת החמדה. בחיפוש תחת שם זה בקטלוג כתבי היד של הספריה הלאומית מצאתי עשרה מופעים.
נשלח ב-1/9/2010 02:54
לאור דבריך, ולמה דווקא לחשוד באחד משניהם?
האגרת נמצאה בגנזי היש"ר, וכנראה הועתקה מאחד אחר, אפשר מכת המשכילים באיטליה או מדור קודם עוד בספרד, שזייף. ייתכן שהיש"ר ראה וחשש שהיא מזוייפת ולכן לא פירסמה, אבל השאירה אצלו כי ראה שהיא תואמת להשקפתו, אך תלמידו המדפיס לא הרגיש בזה ופירסמה כפי שהיא.
אך אם נרצה שלא לחשוד בצד שלישי, אז יותר סביר בעיני שהיש"ר עצמו הוסיף מילים אלו, בהתאם להשקפתו,( ולא רחוקה ולא נפלאת סברא כזו ) ולא שתלמידו יזייף את הנמצא בכתבי רבו.
