| נשלח ב-2/9/2010 00:05 |
 |
| |
מי שמאמין לא מפחד?
מי שמאמין לא מפחד,
את האמונה לאבד
ולנו יש את מלך העולם
והוא שומר אותנו מכולם
איזה שטויות. רק מי שמאמין מפחד את האמונה לאבד. מי שלא מאמין אין לו מה לאבד, ולכן הוא לא מפחד.
אני מאמין ואני מחדש את אמונתי בכל יום, כדי לא לאבד אותה. אבל לפעמים היא אינה מתחדשת, ואז אין אני מאמין, אבל גם אינני מפחד את אי האמונה לאבד.
אז אולי לזה הם מתכוונים - מי שמאמין (לא באלוהים, אלא בצלם מצלמיו או בקוף מקופיו) לא מפחד את האמונה לאבד. גם כך היא לא נותנת לו כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2010 21:03 |
|
| |
בלי קשר לשיר המתוכחם (פתח בכד- איבוד אמונה, וסיים בחבית- מול כל העולם).
יש מקום לדון האם האמונה המלאה לא חייבת לבוא עם יראה עצומה.
שאלו פעם תלמידים את רבם האהוב (בלי שמות): רבינו אנחנו יכולים לקיים בך ואהבת את השם לרבות ת"ח, אבל אנחנו לא יכולים לקיים בך את השם אלקיך תירא לרבות ת"ח מרוב האהבה וכו'. אמר להם מה הדבר שמפחיד אתכם ביותר, וענו לו שמא הרב יעזוב אותנו. אמר להם זו גופא היראה.
משל למה הדבר דומה: לאדם שטובע בים ושוחה אליו המציל. כעת הוא סוחב אותו לכיוון החוף. הניצול אוהב אותו מאד אבל מלא יראה מעצם מצבו השברירי והתלות בו. אלו הן אהבה ויראה הבאות כאחד.
אשר על כן נלע"ד שמי שלא מתמלא יראה במקביל לאמונה, כנראה שאין תפיסתו באמונה חודרת לפנימיותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2010 19:51 |
|
| |
זה לא אוטומטי, שיש לנו את מלך העולם. זה תלוי בנו ובמעשינו, וגם ה''לנו'' בעייתי, וגם ה''לנו יש''.
סך כל המשפט יוצר תחושה לא נוחה.
בנוסף, אנחנו לא צריכים שמירה ''מכולם''. לא כולם רוצים ברעתינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2010 15:46 |
|
| |
בי. טי.
מה מסולף ופשטני ב"לנו יש את מלך העולם והוא שומר עלינו מכולם". זה לא נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 21:01 |
|
| |
חוקר
אמנם הסבת את הדיון למקום חדש. היתרון של הפרימיטיבי ביכולת לפענח מסרים אלקיים.
ופתחת כיוון חשיבה שחדש עבורי. עלי להרהר בו.
דברים דומים לשלך העלו אחרים. למשל, אולי, רוזנצוייג, שטען כי השכל הבריא האנושי מזהה את האלקים ואת האמת הפילוסופית, ורק האדם עם השכל החולה, אולי חלקנו, מתקשים בכך.
אך מתי קרה המהפך? האם זה היה באכילת עץ הדעת? בהתפתחות הבלתי נמנעת של הידע, הפילוסופיה והספקנות?
האם זה שאיננו מסוגלים לפענח מסרים זה לחובתנו - או אולי לזכותנו?
בלשונך, הרי הקב"ה ידע שזה מה שנגיע אליו, אז מדוע הוא לא הכין מכתבים יותר קריאים? האם הוא התכוון שנבין שהחשיבה הפילוסופית רק מפריעה, אז חובתנו לבער אותה? או שמא עלינו לחיות בשתי רמות? או אולי עצם המכתבים הם נסיון ועלינו להתעלם מהם ולהחליט בעצמנו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 12:10 |
|
| |
מקס
מה שידוע לי- תקן אותי אם אני טועה- רק אצל משה כתוב פה על פה אדבר איתו- האבות לא זכו לדרגה של משה,- ואפילו משה הרי לא ראה מי המדבר איתו-
המדרש הרי רומז על כך- אולי השטן- הסיטרא אחרא- ברגע של הסתר פנים- התחפש לאלוקים- ואמר לאברהם שחט את בנך.
אתה בודאי גם מכיר כמה אנשים שמחפשים לאלוהים-
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 10:06 |
|
| |
חוקר
זה אחד מהבלופים הגדולים,
הרי אם אברהם אבינו לא קיבל מסר ברור לשחוט את בנו ?! הוא פשוט רוצח ח"ו !
נבואה חייבת להיות ברור מעל כל ספק,
ולכן למכור לנו מסרים וסימנים כאילו כך אלוקים מדבר איתנו ?! על זה יש כבר לאו של לא תנחשו ולא תעוננו,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 08:48 |
|
| |
מאז תמהתי על הדעות של חכמינו שאלקים שולח מסרים לבני אדם על ידי אפיזודות שונות שמתרחשות אצלם. עד שאחד מבעלי המוסר המשיל את המשל הבא: "המלך שולח לך מכתבים, והם נערמים בתיבת הדואר שלך, אתה אפילו לא פותח אותם". כששמעתי את דבריו ביטלתי אותם, מצטער מאד, המלך כותב לי בשפה שאיני יכול לקרוא, הרי איני יכול להבדיל בין מזל רע, שלומיאליות שלי, ומסרים משמים, אין לי אפשרות לפענח כל מקרה ומקרה, מה הטעם לעסוק במקרה מסויים שבולט לי כרגע מול העיניים.
אמנם לפי השקפת חז"ל המשגיח צודק, גם הם פירשו דברים אלו כמסרים משמים. איך אפשר לקרוא אותם? נכון, אנחנו כבני הדור הספקן והמבולבל לא יכולים לקרוא אותם, כשם שאיננו יכולים לקרוא דף גמרא מבלי להסתבך בשאלות רבות שכותבי הגמרא בכלל לא חשבו עליהם. חשיבתם היתה יותר ראשונית, בלתי מעובדת, או איך שתקראו לזה.
ולכן הם פשוט קראו את המכתבים האלו, כי לא מן הנמנע שאלקים שולח מכתבים בשפת הקורא, ועובדה היא שהקורא שלנו, הפרימיטיבי, מפענח את המכתבים ומפיק מהם דברים. אני לא יכול לקרוא, כי אני ספקן שכלתן ומבולבל. אבל הפרימיטיבי מצליח לקרוא ולפענח. לכן אליו מדברים בשפה הפרימיטיבית.
אלינו? אפילו אלקים לא המציא שפה שנוכל להבין. וזו בהחלט בעיה שלנו. איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. אכן אין דרך חזרה לאחר האכילה מעץ הדעת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 08:14 |
|
| |
ביטי
מה שאתה כותב מזכיר את מה שכתב (אקדמאי?) באשכול נושן על הסטיקרים שמביעים אמונה פרימיטיבית בצורה פרימיטיבית.
כדאי לזכור שהמונח "פרימיטיבי" נושא שתי משמעויות שיכולות לשכן יחד.
א. ראשוני.
ב. גס ובלתי מעובד.
אני, כנראה כמוך, כנראה כמו בעל האשכול של אז, חש ריחוק מביטוי גס של אמונה. אמונה אמורה לפי תחושתי, שאני מחשיב מאד כדבר טהור ונעלה, להיות פנימית, צנועה, ואם מדברים עליה, אז רק בזהירות, בהתנצלות. כמו שעושה למשל הגרי"ד סולוביצ'יק בספריו.
אבל יש טיפוסים שונים לגמרי. הם מאמינים בצורה פרימיטיבית ומבטאים את אמונתם בצורה פרימיטיבית. לדעתי צריך להעלות את רף הידע והעדינות כדי להתרחק מביטויים כאלו. אבל אצטט אדם גדול, הלא הוא אברהם ע"ה לינקולן. מייחסים לו את המשפט הבא: "האלקים אוהב מאד אנשים פשוטים. לכן הוא ברא כל כך הרבה מהם".
הרמב"ם היה מסכים שיש הרבה מאד אנשים פשוטים. אבל הוא היה סבור שאדם אחד גדול, בעל עדינות וצניעות, שלא לומר ידע פילוסופי, עולה על כולם. אך גם הרמב"ם הכיר במחוייבות של האדם הגדול לציבור מעוטי הידע. כמובן, הרמב"ם היה מתנגד לפרימיטיביות, אלא שבניגוד לי ואולי לך, לא האמין שניתן להעלות יותר מדי את רף הידע).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 12:39 |
|
| |
''לנו יש את מלך העולם והוא שומר אותנו מכולם''.
את השיר הזה גם שרו היהודים- כשירדו מהרכבת באושויץ .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 12:36 |
|
| |
הוא שיר מוטעה ומסולף. גם בעניין הפחד, וגם במסר הפשטני של ''לנו יש את מלך העולם והוא שומר אותנו מכולם''.
מיימוני, אין לי תשובות לסעיפים השונים, מעבר למה שכתבתי. אתה לא מסכים?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 02:09 |
|
| |
זהו שיר נפלא, נכון שאין בו תוכן עמוק. אבל הוא נועד לזרוע בהמון העם אופטימיות, תקווה ושמחה.
אני חושב שהוא עושה עבודה טובה.
בי. טי.
ברור שכוונת המשורר לאלוקים שהרי בהמשך אמר "ולנו יש את מלך העולם".
ואגב מי שמאמין באלוקים מאמין שאלוקים ידאג שלא נאבד את האמונה חלילה. (אך עדין יש לנו חובת השתדלות)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 23:49 |
|
| |
בי. טי.
באיחור, כיון שהאופרה שומר דפים שפתחתי כדי לעיין, והסתכלתי בזה. ובדיוק יצא לי לשמוע את השיר הזה...
אני סבור שאיני אוהב אותו. לא רק בגלל התוכן ובודאי לא בגלל הזמר (יש לו שירים ערבים לאוזן לטעמי מהמעט שאני מכיר).
כאן יש מקום להציג כמה שאלות:
א. מה המילים אומרות?
ב. מה רצה המשורר?
ג. והזמר?
ד. ואלו שמרבים לשמוע אותו?
ה. ולהשמיע אותו?
ו. ומדוע שתהיה לך ולי ולאחרים הסתייגות? האם זה חלק מן התהום שפעורה בין אינטלקטואלים לבין פשוטי אמונה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 12:33 |
|
| |
ר' מיכאל,
לא קראתי באשכול של מקסוול לפני שפתחתי. אולי אפשר להעביר לשם?
בכל מקרה, אני חלוק עליך (ועל הנהגים הנ''ל...). בוודאי שיש לפחד לאבד את האמונה. היא אינה מובנת מאליה וצריך להתאמץ אליה. דרוש מאמץ, דרושה השתתפות של הנפש. לא תמיד אפשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 10:46 |
|
| |
אין אדם דן אלא מהרהורי ליבו. וכשאדם מפחד הוא מדבר על הפחדים שלו, מי שלא מפחד לא מדבר על פחדים.
כל ילד קטן יודע כי כשהוא מפחד מהחושך- הוא שר- וכמה שהוא מפחד יותר הוא שר בקול יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 09:32 |
|
| |
את האמונה אל תאבד...  אבל אם כגירסתך הדווקנית, אז יש לי הסבר נפלא. זהו בדיוק דיון באשכול הסמוך של מקס לגבי כפירה וספקנות. שם מתנהל דיון האם מי שמפחד לאבד את האמונה הוא אכן מאמין או לא. אני טענתי (או ליתר נכון צידדתי) שמי שמאמין באמת לא מפחד לאבד את האמונה, ומי שמפחד לאבדה כבר כעת אינו באמת מאמין. ועיין שם היטב, כי זה פשט נפלא בהך פיוט. ואם לא נביאים הם (=הנהגים בפריפריה אצלכם) בני נביאים הם...
|
|
|
|
|
