דיווח מסליחות ראשונות בביהכנ"ס הגדול בירושלים

בנוגע ל'במוצאי מנוחה', זהו נוסח ששרד מימי נפתלי, הוא מורכב אך עשוי היטב. למרבה הצער, חלק מקהל המתפללים חש כנראה חסר במימוש עצמי, ושירתו הקולנית שאיננה מוכוונת מנצח, הפריעה את רצף היצירה ואת השתתפות המקהלה.

אדלר עצמו, פתח בצרידות קלה, אך התאושש מהר.
כניסתו לביהכ"נ נעשתה במין דרמה שלא זכורה לי משנים קודמות, כאשר הגיח מדלת צדדית (יחסית), בעודו אומר/שר "ויירא ויאמר, מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים".

המקהלה הייתה פנטסטית. עם זאת, אין ספק כי בנוסח הסליחות הנהוג בביהכ"נ הגדול, למקהלה תפקיד משמעותי מלחזן. הפעם יהיה זה גם נכון לומר כי הנוסח מתאים יותר לאופיו של נפתלי, מלאופיו של אדלר.

אינני חושב שקטעי הסולו של אדלר היו 'מאולצים' (כפי שכתב בחגוויהסל), אך צרמה לי האינפלציה בביצוע השירים בסוף הסליחות (כמו 'מכניסי רחמים', 'אבינו מלכנו' וכו').

בסופו של יום, הסליחות היו יפות, מהוקצעות ומרגשות, ומרוממות.


אשר למניין המתפללים. ביהכ"נ היה מלא באורח שלא זכור לי כמותו (פרט לשבת ההיא עם הלפגוט), ולמיטב הבחנתי, אחוז הלא-מתפללים היה אפסי, כמעט בלתי קיים.
 

פשוט אני לא אסלח לעמי שכחתי מזה והפסדתי :((((((