תגובה לדברי קודמיי.
אכן נוכחתי בבית הכנסת בעת בקשת הסליחות, והתיאור שתיאר פותח האשכול הוא בזעיר אנפין מכל הסיטואציה, מביך...
התחלת התפילה היתה מעולה כשהחזן עולה לטונים הגבוהים (לה סי במול) בצורה חלקה ונקייה, וככל שהתפילה התקדמה כך קמל וצלע הק(כ)ול, מזלו של החזן שמנצח המקהלה שהוא אף מעבד העיבודים של היצירות נכח במקום והושיט סיוע לנזקק באופן מקצועי ומהנה. אכן המקהלה היתה ביום טוב והניצוח היה מקצועי ונינוח, לדעתי המקהלה נשמעה טוב עקב גיוסם של כמה מקצוענים (פרופשיונאל'ס) שנתנו את הטון תרתי משמע.
לגבי מהות העניין, שהוא איכות קולו של החזן הנ"ל. אני סבור וכך רבים מחבריי בתחום שטכניקת הפקת הצליל של החזן הנ"ל היא קלוקלת ביסודה. כל הזמן לחץ על המיתרים והשתמשות בהרבה מאד אוויר בין בצלילים הנמוכים ובין בגבוהים, שכתוצאה מכך הקול מתעייף ו"מתלכלך" מהר מאד. מה שקורה בצורת שירה כזו, שהמבצע חייב לקבל מנוחה לשרירים הללו (מיתרי הקול) כל כמה דקות ולא הם מתכווצים ומאבדים מגמישותם, ולפיכך אי אפשר לבצע קולרטורות כדבעי עקב סרבול הקול ואי אפשר לעלות לטונים הגבוהים עקב המתיחות בשריר. וזה מה שקורה באופן קבוע לחזן זה הן בקונצרטים בו עליו לבצע כמה קטעים באופן צפוף יחסית, וכל שכן בתפילה ששם כמעט ואין מנוחה.
לא מאוחר עדיין לשפר את הטכניקה ולהחליפה, אך מנסיוני, זמרים המגיעים לגיל זה כבר לא עושים שינויים, וחבל.
בסך הכל חזן זה הוא אדם שמבין בחזנות ומוזיקה ונראה שהסוס שלו די גמור...
לגבי ההתרגשות, בגדול הדברים נכונים וטכנית מה שקורה בעת התרגשות זה יובש בכל חלל הפה והשפתיים, וידוע שמיתרי הקול חייבים לחות כדי להיות במיטבם. החזנים הגדולים תמיד ידעו להתחיל באופן רגוע את התפילה ולאט לאט להכנס לעניינים, וכל חזן כפי יכולותיו הקוליות.
שנה טובה
 |
|
|
