מחשבות מענינות על הימים הקרבים ובאים....

כלל ראשון ככל שהכובע של החזן יותר גדול - ככה אתה תבלה יותר זמן בבית כנסת.
פסיפלורה זה הפרי היחידי שלא יאכלו בראש השנה כי בלתי ניתן להמציא מה יקרה לאויבנו אם נאכל את זה!!! (שיפספלרו אוייבנו...). ...
אתה כל שנה מברר מחדש מה זה בדיוק "רוביא", "כרתי" ו"קרא".
 אתה משרטט שרטוט ארכיטקטוני מדויק של בית הכנסת כדי להסביר לאשתך איפה היא יושבת השנה. אתה מרגיע את אשתך כשהיא מגלה ששוב הושיבו אותה מאחורה מדי ובדיוק מתחת למזגן, ובלב אתה מתפלל שבשנה הבאה יתנו לך מקום משובח שכזה
אתה מתלבט אם עדיף להשתמש השנה ב"מחזור רבה" בשביל לדפדף בכיף את כל הפיוטים, או ב"רינת ישראל" שחוסך את הדפדוף. בסוף אתה הולך על "מחזור המקדש" ומקבל נקע בשורש כף היד
אתה תוהה בחרדה מי יהיה שליח הציבור במוסף: חזן מקצועי; חובבן מזמר; או שמא השילוב המקובל: חובבן מזמר שבטוח שהוא חזן מקצועי.
אתה מדפדף בפעם העשרים ושבע לסוף מוסף ומחשב כמה עמודים עוד נשארו.
אתה מנסה להסתיר את זה שאתה משתמש באצבעות כדי לספור כמה פעמים כבר אמרת את מזמור "למנצח".
אתה שועט לקידוש ראש השנה רק כדי לגלות ששוב מדובר בבייגלה משנה שעברה, "עוגת הבית" שפג תוקפה ו"סופר דרינק" מנטה.
 אתה מדפדף בהיסטריה במחזור כשקוראים לך לפתוח את הארון, ומחפש את ה"סוגרין את הארון" כדי לא לפשל
אתה מאכיל דגים וירטואליים בפירורי חלה יבשים במזרקה היבשה שבגן הציבורי וממש לא מרגיש כמו אחד שזקוק לאשפוז כפוי.
אתה מחשב איך לפזר 20 מטבעות של שקל בין 37 קופות צדקה שמונחות במנחה בערב יום הכיפורים על הבימה.
אתה מניח את ברכיך על פיסת טישו חצי-משומשת, וכורע בזהירות כדי שלא לנגוח ברגליו של הזה שלפניך ולא לבעוט בפדחתו של הזה מאחוריך.
רגע, באיזה מה"כורעים ומשתחווים" לא באמת כורעים ומשתחווים?
שתהיה לכולנו שנה טובה כתיבה וחתימה טובה שנת אהבת חינם ושנזכה בזכות זאת לביאת גואל צדק בב"א