נוסח ברכת המזון ונא אל תצריכנו וכו' 2
הנה חלק מהמאמר ובזה יתיישב הערה הנזכרת במס' 1
א. רש"י במשלי כתב, ושונא מתנות יחיה, וכל שכן ששונא את הגזל. ונראה לי בס"ד, דהטעם ד"שונא מתנות יחיה", הוא משום דהרגיל במתנות ולקבל ממון שאינו שלו בהיתר, מתוך כך יבוא לידי גזל שהוא ממון שאינו שלו באיסור, ומשום כן פירש"י, וכל שכן את הגזל, דמה ענין גזל לכאן?? אלא שבא לפרש דהיא גופא הטעם דשונא מתנות יחיה משום שלא יבא לידי גזל. ולפ"ז דוקא הרגיל ולהוט אחר המתנות ודרכו בכך, אבל מתנה חד פעמית באקראי בעלמא לית לן בה דלא יבוא לידי גזל.
ב. ועל פי יסוד זה נראה ליישב קושיית המפרשים ז"ל על דברי רש"י (בראשית יב, יג) דפירש, 'אמרי נא אחותי וכו' למען ייטב לי בעבורך', ופרש"י יתנו לי מתנות, עכ"ל. ולכאורה קשה ד'שונא מתנות יחיה'? אמנם על פי האמור אתי שפיר, דכיון דאצל אברהם הוי חדא זימנא ואינו רגיל בכך ליכא שונא מתנות בזה, ורש"י לשיטתו בספר משלי אזיל דבחד זימנא ליכא טעמא דשונא מתנות.
ג. אמנם יש מן הראשונים ז"ל דמשמע מדבריהם דגם בקבלת מתנה פעם אחת יש איסור שונא מתנות, דהנה הרמב"ם (סוף פרק י"ב מהלכות זכיה ומתנה הלכה י"ח) כתב וז"ל: הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם אלא בוטחים בה' ברוך שמו לא בנדיבים והרי נאמר 'ושונא מתנות יחיה', עכ"ל. וכ"כ בטור חושן משפט (סימן רמט) בסופו וז"ל: מדת חסידות שלא לקבל מתנה משום אדם אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו שנאמר "ושונא מתנות יחיה". וכלשון הזו ממש הובא גם כן בשולחן ערוך (סימן רמט ס"ק ה). נמצינו למדין דלדעתם ז"ל הטעם "דשונא מתנות יחיה" משום מידת הבטחון בהשי"ת, ולפ"ז אין הבדל בין מתנה חדא זימנא לבין מתנות הרבה.
ד. והנה בנוסח ברכת המזון לפי מנהג אשכנז אומרים 'ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לידי מתנת בשר ודם', לשון יחיד, ואילו הספרדים נוהגים לומר 'ונא אל תצריכנו וכו' לידי מתנות בשר ודם', לשון רבים, ונראה דעל פי ההקדמה האמורה לעיל, בזה תליא נוסחאות הללו, דלפי רש"י הוי כנוסח הספרדים דדוקא הרגיל בכך יבוא לפשוט ידו בגזל, אבל להרמב"ם והטור הוי כנוסח האשכנזים דגם בחדא זימנא המקבל מתנה מחסר נפשו ממידת הבטחון, ודו"ק.
ויתחדש כאן דנוסח הספרדים אזיל כשיטת רש"י, והאשכנזים אזלי כשיטת הרמב"ם, היפך הרגיל, וכמה שמצינו במהדרין מן המהדרין בנרות חנוכה, כידוע.
 |
|
|
