בס"ד אור ליום א ד תשרי התשע"א
שנה טובה לאורם ואריאל - אותם לא ראיתי אמם מיום 20.5.09.
שנה טובה בניי האהובים. אמא שלכם מחכה בבית.
מיום 20.05.09 הגשתי 52 בקשות לבית משפט לעניני משפחה לראות את ילדיי, 4 ערעורים בבית משפט מחוזי, 2 בג"צים בבית משפט עליון.
כל הבקשות שלי נענו בסירוב לראות את ילדיי.
שילמתי הון עתק על הזכות לראות את ילדיי אורם ואריאל.
בית משפט הורה לי ללכת לבדיקות אינטרקציה עם ילדיי אצל הפסיכיאטרית ד"ר סוזנה אב-רון.
הלכתי לבדיקה.
הגרוש לא הביא את הילדים לבדיקה.
אינטרקציה לא היתה.
הפסיכיאטרית אמרה לי בפגישה ביום 30.8.10 הילדים שלך רוצים אותך ואת צריכה לראות אותם. נותקתי סתם כך מילדיי. רוצחים רואים את ילדיהם. אני לא.
סיפור קפקאי. כך אומרים לי.
כסף לקחה הפסיכיאטרית. חוות דעת לא כתבה.
פניתי לכל חברי הכנסת ללא יוצא מן הכלל. איש מהם לא עזר.
פניתי לכל "ארגוני הנשים" אף אישה לא עזרה.
את ילדיי אינני רואה.
חגים אינני חוגגת. איך אאחל שנה טובה, כשילדים אין לי? את מי אברך ?
שנה טובה ילדים שלי, אהובים שלי. אמא שוב פעם בוכה ללא שליטה. הכאב איננו מרפה והלב שלי שבור.
מרבים להשתמש במושג השחוק "טובת הילד". איפה טובת הילדים שלי שמנותקים מאמם שנה וחצי? היכן היא?
כשאני שומעת את זעקתי מיום 06.1.09, כיצד אמרתי במעמד ועדת החלטה "ברגע שתיקחו את הילדים שלי, לא אראה אותם לעולם", ידעתי את מה שאני אומרת. זה מה שקרה לי.
לורי שם טוב
אמא שלא זוכה לשום סיוע
050-8846712
