מהי בריאות נפשית?

מזה שנים אני מתחבטת באשר לשאלה המוצבת בכותרת- מהי בריאות נפשית?

אלו רגשות נכללים בסל הנכון והראוי? מה מעיד על סטיית תקן? אלו דברים מדידים, או ערטילאיים, פילוסופיים ותלויי הגדרה אישית?

הושיעוני דחוף מן הספק המענה , ומן הרצון לדעת עד כמה אני שרוטה...

אז מה, הכאב והלבט ישכנו בנפשנו תדיר? אויה

רק הוסיף את דברי הרמב"ם בשמונה פרקים. כל המידות או הרגשות ואפילו התכונות האישיות נמצאות על רצף. בדרך כלל בשני הקצוות נמצאים התכונות וכו' ההפוכות. כמו העדר ההנאה בקצה התחתון ובקצה השני הנאה מופרזת ביותר. בריאות הנפש היא להיות באמצע. או לנטות מעט לצד זה או אחר. כמעט כל האנושות אומר הרמב"ם לא נמצאים באמצע או קורב לאמצע אלא נוטים יותר לקצה זה או אחר. מה שאומר שלרוב האנושות יש איזה חלק שהוא בבעיות נפש. הבעייה הרצינית מתחילה שאדם קורב מאוד לאחד מהקצוות או שהוא נמצא באחד מהקצוות אז הוא צריך ללכת לרופאי הנפשות!
מה שאומר שהנורמאלי הוא לא נורמאלי!! (אל תזמינו לי פסיכאטר, רונית תעזור לי

במקום כל ההתפלספות הזאת הנה בקצרה:
בריאות נפשית היא מצב שבו ההתנהגות של האדם מחשבותיו ורגשותיו נמצאים תחת שליטתו המלאה! כל מצב אחר הוא סטייה.
ברור שכל בני האדם אינם בריאים בנפשם במאה אחוז! לכל אדם יש רפלקסים והתנהגויות אוטומטיות, אך כל עוד שהדבר אינו בולט ואינו מפריע לאדם בעצמו או לסביבתו, הוא נורמלי (אם יש דבר כזה).
בכל מצב אחר הוא קצת סוטה מהקו, וככל שהסטיה גדולה יותר התערבות טיפולית הכרחית יותר.

נ.ב. ברור שלא כל בני האדם נורמלים במידה שווה, יש כאלה שהם חורגים ממאה אחוז באחוז אחד ויש כאלה ביותר, מה לעשות אין מושלם.

הבנתי שהמשמעות של היות המטפל מטופל , חשובה רק לגישה הדינמית, לעומת הגישות האחרות בהם המטפל הוא רופא, שלא אמור להיות בריא בעצמו על מנת לטפל היטיב באדם אחר. האם אני צודק?

ההגדרה של הDSM-IV להפרעת נפש:

 "[הפרעת נפש] נתפסת כתסמונת או כתבנית התנהגותית או פסיכולוגית בעלת משמעות קלינית, המופיעה באדם וקשורה למצוקה (תסמין מכאיב) או לנכות (ליקוי בתחום תפקודי אחד או יותר) בהווה או לסיכון מוגבר במידה משמעותית למוות, לכאב, לנכות או לאבדן חופש משמעותי. כמו כן, תסמונת או תבנית זו צריכה להיות יותר מתגובה צפויה ובעלת צידוק תרבותי לאירוע מסוים, כגון מות אדם אהוב. תהיה סיבתה אשר תהיה, בהווה יש לראות בה ביטוי לליקוי בתפקוד ההתנהגותי, הפסיכולוגי או הביולוגי של האדם. התנהגות חריגה (כגון פוליטית, דתית או מינית) או קונפליקטים הקיימים בעיקר בין היחיד לחברה אינם הפרעות נפש אלא אם כן הסטייה או הקונפליקט הם תסמין לליקוי בתפקוד של האדם" (אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית, 1994, בתוך שם, עמ' 13).