"הפתרון לבעיות עם ישראל הוא בתשובה אמיתית ולא בפוליטיקה. אני מאמין שמי שמנהל את העולם הוא הבורא יתברך, לא פוליטיקאים. לכן, אני לא חושב שהגורל שלי ושלך תלוי בהחלטות של אובמה, גם לא בהחלטות אחמדיניג'אד. הפנים שלנו לא טובות. אנחנו לא מתפקדים נכון – לא החרדים, לא הדתיים ולא החילונים. אין פתרונות-קסם. על האנשים לקבל אחריות אישית ולעסוק בבירור הדדי בינם לבין עצמם איך משתפרים ואיך מתקנים".
הדובר הוא הרב עופר גיסין, 51, מי שמכונה "רבם של האמנים" ובכלל לא משתגע על הכינוי הזה. בימים אלה הוא עומד מאחורי מיזם ראשון מסוגו. במלאת בי"ח בתשרי, בחול המועד סוכות, 200 שנה להסתלקותו מהעולם של ר' נחמן מברסלב, בגיל 38 בלבד, הוציא השירות הבולאי את ערכת "בשמחה תמיד", הכוללת בול, ספר שבו עיקרי תורתו של הרבי ותקליטור עם ניגוני הרבי וחסידיו ועשויה להתקבל כמתנת-להיט לחגים. גיסין הוא "קצין המבצעים" של המיזם המשולש וגם מחבר הספר, הפותח יותר מצוהר להשקפת עולמו של הרבי.
איש מרתק, גיסין. "אני רב לפי הסמיכות שלי אבל במקצועי אינני רב", הוא מבהיר. "אמנם ברוך השם למדתי תורה, אבל אני רואה את עצמי כישראלי שמצא את היהדות ומנסה לגלות את היהדות שלו לישראלים האחרים".
מצד אמו הוא מתייחס למשפחה חסידית ותיקה בצפת ואילו מצד אביו – סב סבו היה ממייסדי ראשון-לציון, ואבי סבו היה ראש המועצה המקומית של המושבה, בעוד אבי סבתו היה רב המושבה במשך ארבעים שנה. עופר הרחיק מהם בצעירותו אל מחוזות השמאל. נער היה כשבמלחמת יום הכיפורים נפל בגולן דודנו, איתן, לוחם סיירת שריון, שלאחר מותו הועטר בעיטור העוז. "זה השפיע עלי קשה והביא אותי להצטרף בעקבות המלחמה לתנועת המחאה ולהתגייס לצבא במסגרת גרעין נח"ל לקיבוץ יד-חנה מהשמאל", מספר הרב גיסין.
לא נשארת בשמאל...
"לפני שהתגייסתי, התחלתי להתעניין עם חברים שלי בנושאי רוחניות. היינו שמאלנים, אבל לא אנטי-דתיים. מצאנו את היהדות בשנות השבעים המאוחרות, כשעוד לא הייתה קיימת תנועת החזרה בתשובה. התגייסתי בסביבות מבצע ליטאני והשתחררתי לקראת מלחמת לבנון הראשונה. תוך כדי שירות בבקעה חזרנו בתשובה ארבעה מ-11 חברי הגרעין. חברי הכנסת של השמאל, שליוו את הגרעין, היו די בהלם. אמנם המצב אז היה שונה מהיום, כי חזרנו בתשובה במובן של קבלת עול מצוות, אבל באותה תקופה לא התחרדנו. למדתי בישיבת שעלבים והתחתנתי עם חוזרת בתשובה.
"החזרה בתשובה וההתקרבות לחסידות ברסלב היו בשבילי חלק מחיפוש רוחני שהתחיל, כאמור, בשמאל. עשר שנים למדתי בכוללים והוסמכתי לרבנות. באופן אידיאולוגי אני לא מתפרנס מכך. למדתי תכנות מחשבים ומזה אני מתפרנס כבר יותר מעשרים שנה וגם עוסק בהוצאה לאור".
לא גורו שמחזיר בתשובה
מכירים את אתר "תפוז"? – לא תאמינו, אבל כבוד הרב היה אביו-מולידו ב-96'. "זה התחיל כמעין בדיחה", הוא משחזר. "האינטרנט היה חדש בארץ ופתאום שמתי לב שאין אינדקס לאתרים בעברית. בדיוק באותה תקופה אחי, שי, חילוני, המנהל כיום את אגף התוכן של 'אורנג', השתחרר משירותו הצבאי כקצין קרבי. הוא הצטרף אלי בהקמת 'תפוז', שם שצלצל לנו כמאוד ישראלי. זה היה סיפור-הצלחה שעורר ביקוש. האתר היה השני בפופולאריות שלו בארץ. מכרנו אותו לאלה שאפשרו לי לצאת ממנו לאחר שלוש שנים שניהלתי אותו".
מדוע נחפזתם למכור, הגם שהוצע לכם סכום של מיליון דולר?
"טוב שכך. חצי שנה לאחר מכירת האתר התפוצצה בועת האינטרנט..."
אתה רואה את אתר "תפוז" כיום?
"הוא לא דומה בכלום לאתר שהקמנו. אני מבין שכעת מתפלאים כיצד אתר כזה הוקם על-ידי אדם דתי, אבל באתר שמכרתי ב-99' לא היה מה שיש בו היום".
לא רק "תפוז". לפני כעשר שנים הקים גיסין עם חברו, המפיק ניצן זעירא, את מי"ם, חברה שעסקה בהוצאת תקליטורי מוסיקה יהודית. "עבדנו יחד במשך חמש שנים, כשתוך כדי הוצאת עשרים כותרים, הקמנו את הנישה של המוסיקה היהודית האלטרנטיבית", מציין הרב, המקורב בין השאר לשולי רנד ולאחים מאיר ואביתר בנאי, גם לברי סחרוף. "עשינו חידוש כשהכנסנו את 'זמן הגאולה' של אהרן רזאל לפלייליסט של גלגל'צ".
"ברי ואני בקשר חם, מה שלא חייב אותו לחזור בתשובה. אני אדם פרטי לגמרי ולא גורו שמחזיר בתשובה", הוא מבהיר. "אני שמח שברי הוא חלק מגל מבורך של זמרים שהוציאו באחרונה אלבומי פיוטים והם מחדשים מסורת בת אלף שנים. בכך אני רואה סוג של תחיית התרבות היהודית. עם זאת, אותי לא מעניין לשחזר את העיירה היהודית, בוודאי לא במוסיקה. זמנה עבר. צריך להתקדם הלאה ולקחת את הדברים השורשיים מהיהדות ולהגיש אותם בכלים המתאימים לאנשים של היום. חוזר בתשובה שמתחיל לשחק חסיד שדובר יידיש מלפני מאה שנה, הוא לא אמין".
הרב גיסין אופטימי. "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה סקר ויש שם תוצאות מדהימות לגבי היחס ליהדות", הוא מתפעל. "אחוז גבוה מהחילונים מגדירים את עצמם כמסורתיים בצורה זו או אחרת, כש-200 אלף מזדהים כחוזרים בתשובה, היינו חמישה אחוזים מהאוכלוסייה. אתה רואה לזה ביטוי בתקשורת? מאות אלפים באו לשמוע תקיעת שופר בבתי הכנסת. ומה דווח? – על טיולי-חג ועל מנגלים בסיני!"
יש לך הסבר לכך?
"התקשורת כאן, אגב כמו במדינות המערב, מנוהלת על-ידי אנשים מאוד ליברלים שלא מייצגים באופן מובהק את העם בשטח. כלומר, העם לא מיוצג בתקשורת. ככה זה גם במדינות אחרות. בסדר, אבל החיים ממשיכים. טועים אלה שחושבים שעל החיים להתנהל כפי שנכתב בתקשורת. באיזשהו מקום יש הרגשה שהתקשורת היא מדינת תל-אביב או אולי כמה רחובות בתל-אביב".
ובשלטון?
"אני מקווה שלאט-לאט תמצא ההתקרבות למסורת את ביטויה גם בשלטון. אם זה לא קרה עד כה, ההחמצה היא בגלל הפוליטיקאים הדתיים! לו הם היו יודעים לתת אלטרנטיבה אמינה של מנהיגות יהודית, שככל שהיא יודעת להיות איתנה בדעות שלה ומצד שני גם משכילה להיות מתונה ויודעת ליצור שיח עם הציבור החילוני וכמה שפחות פוליטית, המציאות הייתה אחרת. אבל כמות חנויות השמיטה, חנויות התפילין, או הדפסת ספרי הקודש, מצביעה על כך שבשטח קורה משהו שעדיין לא מצא את ביטויו בקלפי".
"הפגנות החרדים במאה שערים מקוממות אותי"
"הרעיון של מנהיגות יהודית אמונית הוא חיובי", סבור הרב גיסין, "אבל יש משבר מנהיגות חמור ואין מי שיעמוד בראש, כפי שיש משבר מנהיגות בעולם. איך מתגברים על זה? – לא מעמידים מנהיגים מלאכותיים, אלא מגלים אחריות אישית ופועלים ביחד ובאחדות. לעומת זאת, כיום המפלגות הדתיות והמפלגות החרדיות משדרות מסר של פלגנות ושל עסקנות. לכן, הציבור מאס בהן. ואז עוד שואלים איך לא היה בקלפי ביטוי לתופעת החזרה בתשובה".
ואתה?
"כבר ניסו למשוך אותי בדיבורים כמו 'בוא, נקים מפלגה!' וכדומה. התשובה שלי היא שאני לא בעסק. כלומר, לא בפוליטיקה. את זה אני משאיר לאחרים. אני לא ממסד ולא ממסדון. אני אדם פרטי!"
מה מקומם אותך חוץ מהפוליטיקה וחוץ מהתקשורת?
"הפגנות החרדים במאה שערים מקוממות אותי. כל יהודי שלמד תורה, הלב שלו מתקומם נגד התופעה הזאת שאנשים באים כביכול בשם היהדות בצורה של אלימות ושל ונדליזם. ליהודי מותר לנהוג באלימות רק במצב של הגנה עצמית. אני גר בירושלים באזור השכונות החרדיות. כשמבעירים בהפגנה פח זבל ליד הבית שלי, אני יורד עם בניי ומכבה אותו. זה לא רק הנזק, אלא גם חילול השם. ומה כל סיפור ההפגנות באשקלון וביפו? – יש כאן ציבור מסוים שלקח על עצמו להיות שומר הדגל של אי חיטוט בקברים במדינת ישראל. עד גבול כלשהו אפשר אולי לכבד אותם, אבל לא את סגנון המחאה האלימה שבו הם בחרו. זהו דבר המנוגד לחלוטין לתורה, מה גם שאין בכך שום תועלת".
זאת ועוד: "זה שבתקשורת מראים צילומים של חרדים מתפרעים, זה לא מה שמפריע לי. ואני גם לא חושב שהחרדים צריכים להתייפייף בעיני החילונים כדי למצוא חן בעיניהם. מה שחשוב הוא לפעול על-פי ערכי המוסר של התורה ועל-פי ערכי מוסר אנושיים. כל אדם וכל ציבור צריכים לשאול את עצמם אם הם נוהגים כך, על אחת כמה וכמה הציבור שמייצג את התורה ודאי שהוא נבחן בכך יותר בזכוכית מגדלת ולהקפיד על עצמו יותר. הבעיה בהתפרעות היא שזה לא מצטלם יפה וזו מעשה שלילי ואסור. זה קומם אותי, בדיוק כמו תופעות של אלימות וסתמיות וזילות תרבותית שיש במגזרים אחרים בחברה".
ועוד משהו: "האם אדם שמשחק כדורגל בשבת כלום יש בעיה שיניח תפילין ביום חול? היהדות היא לא עסקה של הכל או כלום, אלא עסקה של תחטוף כמה שאתה יכול, כמה שאתה רוצה. ההתקרבות אליה יכולה לקחת חמישים שנה ויכולה לקחת חמישים יום. זה תלוי אך ורק בבחירה של האדם, כשאף אחד לא יכול להתערב לו בזה".
לאחר הפעילות המסועפת שלך, מה אתה אוהב לעשות חוץ מאשר ללמוד תורה?
"הרבה זמן פנוי אין לי, מה גם שאני מתפזר בין שלוש משרות – בעל עסק בענייני אינטרנט ומחשבים; עורך וכותב בהוצאה לאור ובנוסף אני נותן שיעורים כמעט כל ערב בכל רחבי הארץ. כשאני מגיע הביתה, חוץ מאשר להיות עם המשפחה, אני משתדל כמה שיותר ללמוד תורה. אבל אחרי שאני מתפנה מהכל, אני ...מנגן".
הפתעת אותי!
"כן, מה שאתה שומע. אני מזמן בעניין של גיטרות. החידוש הוא שב'משבר גיל ה-50' קניתי לעצמי גיטרה חשמלית (!) אקוסטית, שאתה יכול לשבת עם אוזניות ולנגן בלי להפריע לשכנים. אומרים שאני מנגן היטב. בלוז. מוסיקה צוענית. רוק. ועוד".
מה אתה קורא חוץ מספרות-קודש?
"אני קורא הרבה ספרות כללית, כולל פרוזה וספרי-מחקר ופילוסופיה, לרבות כל ספרי הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לווינס שאני מחובר מאוד למשנתו".
טלוויזיה?
"אין לי טלוויזיה ואני לא רואה טלוויזיה. אבל כשיש אינטרנט, לא צריך טלוויזיה. אני מאוד מעודכן במה שקורה במדינה מבחינה חדשותית. אני לא יכול שלא להיות מעודכן עד הפרט האחרון, ואני מעודכן אפילו ברמת המבזק".
