האם האדם הוא נצחי

הרבה זמן מפריע לי, כידוע 'דבר שאין לו סוף אין לו תחילה', (חובות הלבבות שער היחוד) עד כמה שידוע לי בספרי היהדות, נפש האדם אין לה סוף, למעט מי שנתחייב כרת, ואיך ייתכן שיש לו תחילה. אשמח אם מישהו ימצא לזה פתרון ותנוח דעתי

כלומר שחשיבתו כביכול של הקב"ה כוללת את מימד הזמן.

בעל

לא הבנתי את השאלה
ברור שכל המקומות שמוזכר בפסוקים זמן, הכוונה כלפי מי שנמצא תחת מטריית הזמן
בדיוק כפי שמוזכר בפסוקים מקום
ואילו כלפי ד' נאמר "הנה מקום אתי..."

אם לא לזה נתכוונת אנא הסבר

"

יש טעות נפוצה בענין הנצח

הנצח אינו זמן בלתי סופי
הנצח הוא העדר מוחלט של מימד הזמן ( ולכן גם המרחב בטל )

מקובל היום בקרב הפיסיקאים שהזמן נוצר יחד עם הווצרות המרחב במפץ הגדול
לפני המפץ היתה סינגולריות בלתי ניתנת לצפיה ולמדידה כיון שלא היו עדיין חוקי טבע שאפשר למדוד בכלים מדעיים, ולכן א"א לשאול מה היה לפני המפץ הגדול כלא היה אז "לפני"


 אמנם הוקינג לאחרונה מנסה להתחמק מהבעיה שהבחנה זו יוצרת והקורלציה הבלתי נמנעת לסיפור הבריאה של יש מאין, הוא משתמש במחניקת הקוונטים בצורה מתוכקמת ובהנחה שגל אינו מציית לחוקי הפיסיקה כמו חלקיק, אבל נניח לזה כעת

אותה סינגולריות היא בעצם המציאות המוחלטת הבלתי תלויה במרחב ובזמן
ובמילים שלנו ה"אין סוף" ( במתמטיקה המונח אין סוף משמש לתיאור של מציאות אחרת ולכן לא משתמשים בו )

ר' גדליה מתיחס לזה בחידושיו
כלפי הקב"ה ובעצם כלפי כל בריה רוחנית, אין שייך כלל מושגים של זמן ומקום
ברגע שאתה מוציא את הנשמה מהמערכת של זמן ומקום ממילא אין לה לא התחלה ולא סוף
ממילא אומר ר' גדליה ( וזה פשוט ) שכלפי הקב"ה, העולם הגשמי הוא ג"כ בלא התחלה ובלא סוף
כיון שאם כלפי הקב"ה לא שייך בכלל מושג של זמן א"כ העולם לא "התחיל" אף פעם
א"כ מה פירוש הדבר שאנחנו מקובלים מהקדמונים ומפירושם לבראשית ( הרמב"ם לא ראה הכרח מן הפסוקים )
שהעולם נברא
ע"כ יש ענין נוסף והוא נקרא סיבה ומסובב
ואע"ג שאנחנו רגילים לפרש תמיד שהסיבה קודמת למסובב גם בזמן
ברוחני אי"ז כך אלא הסיבה קודמת למסובב היינו שהמסובב יתבטל בהתבטל הסיבה
והסיבה לא תתבטל בהתבטל המסובב

ובענין זה העולם מחודש כיון שהקב"ה הוא סיבתו והעולם קיים מכחו ומרצונו ואם לא היה רוצה העולם לא היה קיים
אך רצונו בקיומו של עולם הוא דבר מתמיד ולא דבר משתנה

כ"ז נמצא גם בשאר מקומות בראשונים וזו כוונת החובה"ל

מנין לך שנפש מלשון נשיפה?!

משום מה גם לי נראה שאם משהו הוא אינסופי לעתיד הוא מוכרח להיות אין  סופי לעבר
שאם יש לו התחלה, היא גם סוג של סוף, מכיוון שהיא הגבלה.
ואין סופי מהותו שהוא לא מוגבל ולא רק שאנו לא רואים את הסוף
(במספרים זה לא שזה מתחיל ב1 אלא היחידה הראשונה שאנו סופרים היא 1 אך היא לכשעצמה היא בדיוק כמו הספרה המיליון)
ולא הבנתי בבורותי כי רבתה את טיעוניו של מיימוני שלא ענו לעצם העניין אלא על המתודולוגיה הכללית של אריסטו ותלמידיו, אך זה נראה לי כאחת מאקסיומות ברורות.

מחקתי כמה הודעות מיותרות לגמרי.

לא היה לי זמן להיכנס לכל הודעה ולמחוק ביטויים שלא יכירם מקומם.

בבקשה - נא להגיב רק ענינית בלי להתייחס לגופו של כותב. גם כשאנו בטוחים שהזולת נגוע בכל החסרונות השכליים האפשריים... (ואמנם אני תוהה מה הטעם ומה ההיתר לכתוב עלבונות אם השני אמור  להיות באמת כזה שלא יכול להבין).

_________________

בעניין חישובי הקץ מסכם הרמב"ם באיגרת תימן ואומר : שאנו צריכים לדון מחישובי הקיצין שנעשו ל'קץ שזמנו נודע' מקל וחומר ( = גלות מצרים, שה' אמר "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" שנקב סכום השנים המדויק בו יהיו בגלות, ורבו בו חילוקי הדעות ולא ידעו מאימתי מתחילים למנותו ונכשלו בהם המוני בני ישראל ויצאו ממצרים כשלושים שנה לפני זמן הקץ שהסתבר כנכון. "כל שכן הקץ הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה(תהילים) הלעולם תנאף בנו תמשוך אפך לדור ודור, ואמר ישעיהו (כד, כב) ואיספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו. ובאר לנו דניאל עומק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם."כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ"  לפיכך מנעונו החכמים ז"ל מלחשב הקיצים לביאת המשיח - לפי שיכשלו בהם ההמון, ושמא יטעו בראותם שבאו הקיצים ולא בא. וכן אמרו ז"ל (סנהדרין צז) "תפח רוחם של מחשבי קיצין"! לפי שהם תקלה לעם, לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.

ולא להקשות מזה שהרמב"ם בעצמו לכאורה מחשב את הקץ באותה האיגרת - הוא אומר שקיבל את התחזית שלו כמסורת אבות והוא לא התעסק בזה בפועל - ואל לנו לשכוח למי האיגרת ממוענת קהילה נרדפת ומדוכאת ובסך הכל רצה לעודד את רוחם. וכמו שהוא דןן את הרב סעדיה גאון לכף זכות על חישובי הקץ ואומר "אף על פי שידע שהתורה אסרתם" מפני שהכוונה שלו היתה לעודד רוח הנדכאים ואפילו אם זה כרוך בזה שיחשב הקץ.כך יש לדון את הרמב"ם במקרה חישוב קץ זה.