מקסמן
הדוגמא שלך מן הרפואה מעניינת מאד. אבל שים לב שעדיין לא מדובר בטיעון לוגי במובן האקדמי, החמור, של המילה. זו דוגמא של חשיבה מדעית, שמחפשת גורם משותף אחד במקום גורמים שונים שפועלים במקביל.
אני סבור שהחשיבה שלנו נוטה להתייעל ולחפש ביאור אחד במקום רבים. וכך נולד המדע.
אבל לא תמיד יש לחפש ביאור משותף במקום שיש באמת הסברים שונים ונבדלים. (אין לי דוגמא כרגע שתהיה משמעותית).
ועוד משהו, או שנים.
א. כאשר חז"ל קבעו שמי שיש בו שלושה סימני שטות הריהו שוטה, הם לא התכוונו לקביעה הרפואית פסיכיאטרית של זמננו. זו אפילו לא היתה תיאוריה מדעית. זה היה שימוש בכלל עזר ש"שלושה הם כבר מעבר למקריות והמספר מעיד על סיבה קבועה". את הכלל של חז"ל אפשר לתרגם ללשון זמננו ונקבל כמה תירגומים אפשריים. למשל, שסביר לצפות מאדם שהפגין שלושה סימנים אלו להתנהגויות חסרות אחריות נוספות. האם זה אומר שהוא פסול לתת גט?
כלומר, אפשר לתרגם את דבריהם למערכת של תחזיות לגבי מה שניתן לצפות מאותו אדם במסגרת ההלכה (גט, ממונות). ותו לא.
ב. הקביעה "יש אלקים והוא ברא את העולם" נראית ממבט ראשון מאותו סוג של "ראובן שבר את השמשה בפטיש" או "שמעון תקע את המסמר בקיר". אבל יש ויש הבדל. שני המשפטים האחרונים הם חלק מן המציאות הפיזיקלית (לא מדוייק, נכון, בני אדם הם לא רק פיזיקה) או למצער חלק מן העולם המוכר לנו. הקביעה כי "יש בורא" היא מטפיזיקה. פירוש המילה המקורי: מעבר לפיזיקה.
נכון שלקביעה "יש בורא" יש תועלת גם עבור תיאוריות פיזיקליות. היא מספקת הסבר מניח את הדעת (כוונתי מצד הדרישות לבנית תיאוריה אדקווטית=מכסה את מה שרוצים לכסות) לכך שיש עולם והיה, נניח, מפץ גדול.
אולם הבעיה עם התיאוריה של "יש בורא" היא שהיא יכולה להסביר הכל. וחולשתה זו מפריעה לגזור ממנה מסקנות נוספות, כמו האם לבורא הזה יש רצונות אחרים וביטויי רצונות אחרים, כמו שהוא דורש מאיתנו להיות טובים וישרים (דור המבול נענשו על פגיעה במוסר הבסיסי של גזל ועריות ולא על חילול שבת) או מתגמל אותנו בעולם הזה ובעולם הבא.
