| נשלח ב-3/10/2010 15:40 |
 |
| |
3 רגשות 4 הבנות
גאווה וקנאה
1- הגאוותן מתנשא על הזולת... 2- המקנא לעומת זאת מרגיש נחות ביחס לזולת
3- הצד השווה שביניהם שהן הגאוותן והן המקנא מודדים ומעריכים את עצמם ביחס לזולת, ולא ביחס לעצמם.
ענווה
4- הענוותן אינו מתנשא ואינו חש נחיתות ביחס לזולת מכיוון שהוא אינו מודד את עצמו ביחס לזולת, אלא מודד את עצמו באופן אובייקטיבי ביחס לאמת מידה מוסרית בו הוא מאמין.
האם אכן ניתן לומר שעניו פירושו אובייקטיבי?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 20:08 |
|
| |
אחר מחשבה נוספת נראה לי, שאכן באופן כללי ישנם עוד מספר מידות שענינם הוא ראיה אוביקטיבית ביחס למטרה, וכגון הופכה של הקנאה [איני יודע איזו מילה מתאימה למידה זו, משהו כמו "פירגון"] שגם היא כענוה, ענינה הוא להיות אוביקטיבי, ובכך להפסיק לקנאות באחר, דאל"כ איך יוכל להפסיק לקנאות באחר שמוצלח יותר ממנו, והוא רוצה להיות כמוהו, אלא א"כ יעמיד את עצמו ואת סולם ערכיו במקום אחר וביחס למטרתו,ובכך יצליח לא לקנאות.
וכן ישנם עוד מידות שונות, שהצד השלילי שלהם הוא ההסתכלות ביחס לשכן, והצד החיובי שבהם הוא התבוננות במטרה בלבד בצורה אוביקטיבית.
כ"ז נכתב ע"ד האפשר.
דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 22:51 |
|
| |
| חזןגדול כתב: |  | חשבתי על עוד רעיון שכל המידות שהביא פה אסטרו נט ואמר שענוה זה אובייקטיביות ביחס לאמת מידה מסוימת זה הביא אותי לחשוב שאולי בעצם כל המידות יכולות להיות אובייקטיביות ביחס לאופי של האדם זאת אומרת שאם האדם מטבעו הוא שחצן ועשה על זה עבודה והיום הוא פחות שחצן אבל עדיין יותר גאותן ממישהו אחר שהוא מאד עניו אז יהיה אפשר לומר עליו באובייקטיביות שהוא עניו ביחת לאופי שלו ואותו דבר בקנאה וכו'
מה אתם אומרים? |
|
אובייקטיביות לא יכולה להמדד ביחס לאותו אדם עצמו ולא משנה באיזה מדד כי זהו בדיוק מה שנקרא סובייקטיביות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 04:49 |
|
| |
חזן גדול: לדעתי אין זה נכון. כי אמנם יתכן שאדם שעבד על מידת הקנאה, והיום הוא פחות קנאי ביחס לעצמו בעבר. אך מהותה של מידת הקנאה היא תמיד אך ורק ביחס לאחרים, וכן שאר המידות.
ולפשט הדברים: אילו היה האדם בודד בעולם, הרי לא היה יכול לקנאות באף אחד לעולם, ולא היתה מידת הקנאה שייכת כלל.
בשונה מכך מידת הענוה שכל מהותה וענינה, היא רק בינו לבין עצמו, וכמו שכתבנו. ואף אילו היה האדם בודד בעולמו עדיין יכל היה להתגאות ולהישפל ביחס למטרתו.
זו דעתי העניה. [אך נראה לי שלא הבנתי את כוונתך, כי כתבת כרעיון ששאר המידות הם אוביקטיביות, והבאת כדוגמא ממידת הענוה שהיא ודאי אוביקטיבית כמו שדיברנו]
תקן אותי.
דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 19:49 |
|
| |
חשבתי על עוד רעיון שכל המידות שהביא פה אסטרו נט ואמר שענוה זה אובייקטיביות ביחס לאמת מידה מסוימת זה הביא אותי לחשוב שאולי בעצם כל המידות יכולות להיות אובייקטיביות ביחס לאופי של האדם זאת אומרת שאם האדם מטבעו הוא שחצן ועשה על זה עבודה והיום הוא פחות שחצן אבל עדיין יותר גאותן ממישהו אחר שהוא מאד עניו אז יהיה אפשר לומר עליו באובייקטיביות שהוא עניו ביחת לאופי שלו ואותו דבר בקנאה וכו'
מה אתם אומרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 01:14 |
|
| |
תודה רבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 23:31 |
|
| |
ספר של מרן הרב זצ"ל. (הרב קוק, נמצא יחד עם אורות התורה ואורות התשובה באותו ספר.)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 23:02 |
|
| |
מה זה בדיוק מוסר אביך? ספר? איני מכירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 20:15 |
|
| |
מוסר אביך, ג', ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2010 16:33 |
|
| |
קצת שברתי את הראש להבין את הרעיון של חזן אבל הבנת העניין מרנין את הלב.
אם הוא עניו הוא לא אמור לדעת שהוא עניו כי מהותה של הענווה הוא לחשוב שאתה פחות מאחרים בכל עניין ואם אתה אומר על עצמך שאתה עניו אז אתה בעצם מוכיח שאתה גאוותן. אבל אם ענווה פירושה להיות אובייקטיבי אז אין שום מניעה לחשוב ולדעת שאתה עניו במידה ואתה אכן כך.
דוד אני אשמח מאוד אם תמצא את הרעיון כתוב..
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2010 15:38 |
|
| |
תודה רבה!
א. נכונה הראיה, וישנם רבות כמוה בתלמוד.
ב. רעיון זה ראיתי נכתב באחד מספרי המחשבה הגדולים, ושכחתי מקום המצאו, חיפשתי את זה, ואמשיך לחפש, ובעז"ה אמצאהו, ואביאהו כאן.
דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2010 15:13 |
|
| |
דודבר, יפה כתבת, ויהי בואך לברכה, גם לדעתי מוכרח כדברי אסטרו נט והוכחה מהתלמוד שאמרו מימי רבי פסקה ענוה ואמר ר"י והאיכא אנא וכולם שואלים שהרי זה סתירה מיניה וביה איך הוא אומר על עצמו שהוא עניו?! אבל השאלה הזאת נובעת רק אם חושבים שעניו הוא ביחס לאחרים או לחברה מסוימת אז איך יכול להיות שהוא יגיד על עצמו לאחרים שהוא עניו? אבל אם באמת הענוה זה אובייקטיביות לשמה ביחס למידה מוסרית כל שהיא אז אין שום שאלה כי מה הבעיה שהוא ידבר על זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2010 13:15 |
|
| |
לדעתי מוכרח כדברי אסטרו נט, שכתב שעניו ענינו אובייקטיבי, ומודד עצמו ביחס למטרתו, ולא ביחס לעומדים סביבו.
כי אחרת לא יתכן שום פירוש מסתבר בענין מידת הענוה מהי, דלומר שאדם המוכשר מחבירו יפחית מערכו בכדי להיחשב עניו, הרי זה שקר, ואין זה יתכן שאדם נדרש לשקר עצמו בשביל לקנות את מידת הענוה.
אך אם נאמר כדבריך, שעניו הריהו נמצא במקום אחר, וסולם מדידותיו יצוק במקום שונה לגמרי, [וכמו שכינית אותו אתה "אובייקטיבי"], ולעולם אין הוא מודד-משוה עצמו ביחס לחברה כלשהי, רק אז תיתכן הבנה כל שהיא בענינה של מידת הענוה.
נכון אמנם שזו עבודה קשה מנשא, אך זה הכיוון, וזו הדרך האמיתית שילך בה חפץ ההבנה.
זו דעתי העניה בענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2010 18:03 |
|
| |
הערה נכונה! הגאוותן יכול לההפך לשפל מדי פעם (את המילה קנאה החלפתי במילה שפל כי הקנאה היא רק תוצאה של השפלות) ואז גם יקבל תכונות של מושפל (כמו קנאה), אבל בכללי הוא בעיקר גאוותן ולא מקנא, כך גם השפל יכול גם להתגאות מדי פעם אבל לרוב הוא שפל.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2010 14:56 |
|
| |
| אסטרו_נט כתב: | | גאווה וקנאה
1- הגאוותן מתנשא על הזולת... 2- המקנא לעומת זאת מרגיש נחות ביחס לזולת
3- הצד השווה שביניהם שהן הגאוותן והן המקנא מודדים ומעריכים את עצמם ביחס לזולת, ולא ביחס לעצמם.
ענווה
4- הענוותן אינו מתנשא ואינו חש נחיתות ביחס לזולת מכיוון שהוא אינו מודד את עצמו ביחס לזולת, אלא מודד את עצמו באופן אובייקטיבי ביחס לאמת מידה מוסרית בו הוא מאמין.
האם אכן ניתן לומר שעניו פירושו אובייקטיבי?
|
|
הגאוותן אינו רק מקנא ביחס לזולת. הייתי מגדירה אותו יותר כ''צר עין'' זאת משום שאין זה משנה אם לו יש את הדבר המסויים עליו הוא מקנא, או האם יהיה לו אותו בעתיד. עיקר הקנאה היא: מדוע יש זאת לשני?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2010 07:35 |
|
| |
א. אני לומד בישיבה...
ב. זה שאינני מייסם את הרעיון בכל דבר קטן זה שוב מפני שאינני אדם אידיאלי...אבל ודאי שאדם אידיאלי צריך לחשוב גם על התוצאות השלישליות של כל דבר שעושה אף שזה קשה מאד.
ג. מקווה שאגיע לדרגה שהוא ינבע מאליו בלי שאכריח את עצמי לכך.
|
|
|
|
|
