פרשת נח

להשתתפות באמירת התהילים יש לפנות אלי לתיבה הפרטית .
או במייל [email protected]

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו(ו,ט)"

רש"י - בדורותיו - (סנהדרין קט) י ש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ"ש שאילו היה בדור צדיקים היה
צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב
לכלום.

כפי שרש"י אומר יש רבים שדורשים את נח לשבח ויש רבים לגנאי, ברצוני להביא כפי שמסביר
הרש"ר הירש שאכן נח היה צדיק והדבר לשבח ולא לגנאי.
נח התחתן בגיל מאוחר יחסית לאבות הקדושים רק בגיל 500 שנה הוא התחתן, הוא לא ביקש
ליהנות מהחיים לפני החתונה או לצבור קצת כסף לקנות דירה , נח היה אדם צדיק, הוא נולד מהול
והתנהג בצורה ישרה , מה שגרם לנח לדחות את מעוד נישואיו הוא מצב הדור באותם ימים, בני דור
המבול חיו בשפע גשמי זרע אחד ששתלו הספיק להניב להם תבואה למשך 40 שנה, דבר שגרם
להם לבטלה והבטלה הביאה אותם לידי חטא והרס התא המשפחתי והחברתי בכלל.
נח רצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם אך הוא הרגיש כי אינו מוכן עדיין להתחתן , הוא לא היה מוכן
מבחינה רוחנית לגדל את ילדיו רק לאחר שהיה משוכנע שהוא מספיק חזק מבחינה רוחנית הוא
התחתן, נח הבין שלא העיקר להתחתן ולהביא ילדים לעולם, מה שהטריד אותו זה איך לגדל ילדים
בדור כזה ואיך לשמור עליהם מההשפעה הסביבתית , גם בימנו אנו הדור פרוץ וישנם תופעות שלא "
מביישות " את דור המבול, רבים מתקשים לגדל את ילדיהם וה"כלי" היחיד שמאפשר לגדל את
הילדים, הוא ללכת בדרכה של התורה, התורה נותנת את הכלים ובזכות מאמץ ותפילה רבים זוכים
להצליח בחינוך הילדים, ומהנהגתו של נח אנו לומדים כמה חשובה ההתחזקות הרוחנית לפני
החתונה.
נח מכוון את כל דרכו לעבודת השם , הוא נותן לילדיו שמות בעלים משמעות רוחנית ולא שמות חסרי
תוכן שנותנים לילדים כיום כמו "אופק, "ים", "צוף"...
מובא בשם הה"ק מפשיסחה פירוש השמות של בניו,"שם" – לזכור תמיד את שם הקב"ה:
את "חם" – לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות : ואת "יפת" – לעשות אך ורק מעשים שהם "תפארת
לעושיה ותפארת לו מן האדם..", ואכן שם ויפת זכו שמהם תצא התרבות לעולם והפצת האמונה ואכן
בהמשך החומש אנו לומדים על כך שיעקב אבינו זכה ללמוד בישיבה של שם ועבר, ואנו לומדים
שנתינת שם לילד היא בעלת משמעות רבה ומשפיעה על המהות הרוחנית שלו והיעוד שלו בעולם
הזה,וכשם שמבוא במסכת מכות דף י' "בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו".< br>לנח היה חשוב לבנות בית טוב וחזק מבחינה אמונית ולהתקרב לבורא והוא זכה להצלחה, הוא
השקיע את כל כולו ללכת בדרכי הבורא במיוחד בדור כזה , ובורא עולם רואה את הדברים מלמעלה
ואכן רואה שדרכו של נח היא דרכו של צדיק אמיתי והוא מחליט שמהצדיק הזה ניתן לבנות את
האנושות מחדש לאחר המבול שיבוא.
כל יהודי שזוכה להתקרב לבורא עולם וללכת בתמימות כמו נח זוכה לקרב את הגאולה לעם
ישראל, ללכת בדרכם של שומרי ותורה ומצוות היא אינה קלה כלל אך היא הדרך היחידה להציל את
האדם, בראש השנה כל באי העולם עמדו למשפט מול בורא עולם, ועם ישראל כל אחד בנפרד, את
הגויים כל מדינה ומדינה נשפטה בנפרד, ובעם ישראל כל יהודי עמד למשפט בפני עצמו, בעולם כל
האירועים שקורים במדינות הם במטרה לעורר את עם ישראל בתשובה ולכן כל מדינה נשפטת
בנפרד. בעם ישראל בידי כל יהודי בזכות מעשיו הטובים להביא גאולה לכל העולם, נח היה צדיק
ובזכות מעשיו הטובים זכינו להמשך קיום האנושות להראות לנו כמה המעשים של האדם משפיעים
על כל העולם.
שבת שלום!
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל
סבן בת חיים ז"ל , לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו,
שושנה בת עדינה וכל אשר לה לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי
הרבים [email protected]
תפילת ערבית מידי ערב בבית כנסת מגן דוד בשעה 19:00
תוקן על ידי - שרית560 - 07/10/2010 02:22:41

פירושו של רש"י לפסוק "ויבוא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול" (בר' ז ז) < br >כי "אף נוח מקטני אמונה היה. מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו
המים" - צריך בירור. וכי נח מקטני אמונה היה? ומה לנו יותר מעדותה של התורה ומדברי הקב"ה
עצמו לנח המעידים על צדקותו ואמונתו? "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח"
(שם ו ט), "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה" (ו כב), "ויאמר ה' לנח בֹּא אתה וכל ביתך אל
התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה " (ז א) ועוד.
מבאר ר' לוי יצחק מברדיצ'ב (קדושת לוי עמ' 8 ): "יש שני מיני צדיקים. יש צדיק שעובד הבורא...
ומאמין שיש לו כח בעליונים להנהיג העולמות כרצונו... ויש צדיק אחר שעובד הבורא והוא שפל בעיני
עצמו מאד מאד וחושב בלבו: מי אני שאתפלל לבטל הגזרה... ונח הגם שהיה צדיק גדול ותמים, היה
קטן בעיניו מאד ולא היה לו אמונה בעצמו שהוא צדיק ושהוא מושל ויכול לבטל הגזרה..". אם כן,
קטנות אמונתו של נח לא היתה בַּיחס לקב"ה אלא ביחס לעצמו. הוא לא האמין בכוחו ועל כן הגיע
מה שהגיע... < br>טעותו של נח אינה רק שלו. כל אחד מאתנו, על פי מדרגתו, צריך לשאול את עצמו יום יום ושעה < br>שעה: האם אני מאמין מספיק בעצמי, בכוחות שה' שם בי? האם אני לוקח אחריות, יוזם, משפיע, ולא
אומר בענווה פסולה מי אני ומה אני ויושב בחוסר מעש ביחס לפוטנציאל שלי? האם אני באמת
מממש את מה שאני אומר כל בוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה (כי)
רבה אמונתך". רבה האמונה שלך, הקב"ה, בי - שאעשה כל מה שבידי לעשות. האם לי נח כשאני
במנוחה או שלקב"ה יש נחת ממני כשאני פועל ולוקח את האחריות המוטלת עלי?
נדע בע"ה להשפיע ולהוביל ולא להיות מהמובלים ומהמושפעים, ולממש בפועל את דבריו הנפלאים
של ר' יצחק מוולוז'ין (הגהה נפש החיים שער א פ"ד) על המשנה במס' אבות "דע מה למעלה ממך":
אם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים (הגדולים) הנעשים ממעשיך, אבל תדע נאמנה כי כל מה
שנעשה בעולמות העליונים, גבוהי גבוהים, (וממילא משפיע פה בעולמנו) - הכל ממך הוא ע"פ מעשיך
לאן נוטים על פיהם יצאו ויבואו".
דע! מה שלמעלה וממילא משפיע למטה - הכל ממך הוא. בע"ה נעשה ונצליח.

תוקן על ידי - שרית560 - 07/10/2010 02:16:51

חטא דור המבול < br>"ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (ו
יג). דרש על כך ר' יוחנן (סנהדרין קח): "בוא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו
על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס... הנני
משחיתם". בחז"ל מבואר עוד שחמס הוא על דבר שאינו שווה פרוטה, וגזל - על שוה פרוטה. כך
מבואר בירושלמי (ב"צ פ"ד ה"ס): "תניא מה היו חומסין? (אדם) היה יוצא וסוחב סל מלא תרמוסין
והיו מתכוונים ונוטלים פחות משוה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינים". כלומר הם היו מתכוונים
ולוקחים בדיוק דבר שלא מגיע לשווי פרוטה, שאי אפשר לבוא לבית דין ולטעון עליו ולקבלו חזרה,
ועל זה אומר הפסוק 'כי מלא הארץ חמס' ועל זה נחתם גזר דינם. שואל בעל ה'תורה תמימה' (שם,
אות יט): מדוע גדול כל כך כוחו של החמס מאיסור עריות למשל, והלוא עריות זה אחד מג' עבירות
שנאמר עליהם יהרג ואל יעבור? ומסביר ה'תורה תמימה' שנאמר במסכת דרך ארץ: "גדול השלום
שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם, אומר הקב"ה כביכול אין אני יכול לשלוט בהם", ולפי זה
כל זמן שלא גזלו וחמסו, והיה שלום ביניהם - לא נענשו, אבל מכיוון שפשטו ידיהם בגזל, מה שגורם
למחלוקת ולשנאה - אז נענשו על כל העברות שהיו בידם קודם. < br>
דין פרוטה כדין מאה < br>למדנו מהירושלמי שעיקר עוונם היה החמס, דהיינו הגזל שביצעו בדברים שאינם שווים פרוטה. ודבר
זה מפליא ומלמדנו עד כמה יש להיזהר מכל מיני היתרים שהאדם, או יצרו הרע, ממציא לו. וכך
הזהירו חז"ל ואמרו (ב"ב קסה): "אמר רב יהודה אמר רב, רוב בגזל מיעוט בעריות והכל בלשון הרע"
(שהוא אבק לשון הרע). ומסביר רש"י, "שרוב בני האדם חשודין על הגזל כעין גזל שמורין להיתר
במשא ומתן לעכב איש מרווח הראוי לחבירו". כלומר, אדם מוצא היתר למנוע מחברו רווח כלשהו
שמגיע לו ולא רואה בזה גזל ממש. כך כתב הרב זכריה בן שלמה בספרו 'הלכות צבא' (עמ' 5): רוב
המקרים שבאיסור גזל הם דווקא לא בצורה ישירה אלא בעקיפה שהרי זוהי מצוה מהמצוות
השכליות וכיצד אדם ילסטם את הבריות בפרשת דרכים? אלא ההדגשה על אותן צורות של
גזל "אשר אין הגזלן ואין הנגזל מרגישים בהם תמיד כבחינה של גזל".

והוא מביא דוגמא פשוטה של גזל השייכת למוסר העבודה. אדם שאינו עובד בכל אותן שעות
שהוקצבו לו בתירוצים שונים שאפילו הוא מאמין בהם - הוא גזלן. ובהמשך הוא מתריע שם על איסור
השלמת הציוד הרגיל בצבא שנראה לאנשים כהיתר אך הוא גזל גמור. גם אם הוא בא בהסכמה < br>מהדרג הגבוה והמוסמך ביותר.

חוסר שימת הלב וההרגל לומר: "זה שום דבר, לא נורא, אין בזה איסור", כמו גם השימוש בחפצי
חברו בטענה שחברו ודאי ירשה וזאת מבלי שקיבל ממנו רשות מפורשת - כל אלו יש בהם איסור גזל
והאדם צריך להיזהר בהם.

כך מלמדת הגמרא (בבא מציעה כד א), שמר זוטרא חסידא נגנב לו כוס כסף מביתו, והנה הוא ראה
אדם אחד שרחץ ידיו וניגב אותם בבגד חברו אמר מר זוטרא אדם זה שלא אכפת לו מממון חברו
ודאי הוא הגנב . לחץ עליו מר זוטרא, והוא אכן הודה בגנבה. הנה למדנו עד היכן יש להיזהר מלהורות
היתר בשימוש כזה או אחר בממון ובחפצי חברינו, שאפילו זה שרק ניגב ידיו בבגד חברו, שלכאורה
אינו מחסיר לו כלום, נחשב בעיני מר זוטרא כגזל שיכול להביא את האדם לגניבה גדולה
ומשמעותית יותר. ואכן הוא צדק בהשערתו.
יש ללמוד מפרשה זו את הזהירות הנדרשת בנושא זה ,שכמו שהרחיב בדבר ה'מסילת ישרים' < br>במידת הנקיות, שבראש מידה זו עסק באריכות באיסור הגזל וסיים בפסוק מאיוב (יא יד) "אם אוון
בידך הרחיקהו ואל תשכן באהלך עולה כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא". < br>
ואם אמרו חז"ל ש"אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל" (תענית ז), נזכה בזכות זהירותנו במידה זו
שתיענה קריאתנו שנתחיל בה השבוע "ותן טל ומטר לברכה", לגשמים בעתם ולרווית ארצנו בגשמי
ברכה עד בלי די.

תוקן על ידי - שרית560 - 07/10/2010 02:14:15