בחירה חופשית וסתירתה לסיבת הסיבות

קראתי עכשיו אצל רח"ק באור ה' לגבי דטרמיניזם ובחירה, ולדעתי יש משהו מהותי שהוא לא מצליח להגיד עד הסוף, בגישת הבחירה החופשית.

קודם כל אני מדבר על בחירה חופשית שסותרת לדטרמיניזם. לא בחירה חופשית במובן אחר, אלא כפי שכותב זאת הרמב"ם:
הלכות תשובה פרק חמישי: 

התייחסתי לתגובתך בתחילת העמוד. לא לתגובתך האחרונה שאינני יודע מה חשבת לחדש בה.

הבחנתי בין מוסר לתיאולוגיה - לא בין פילוסופיה לתיאולוגיה. תאולוגיה היא תחום אחד מיני רבים בתוך הפילוסופיה. 

אני קצת מתפלא על כאלו כאן בפורום שעושים הבחנה בין "פילוסופיה" ל"תיאולוגיה". גם היום אחרי שכבר נגזרו רוב המדעים המדוייקים ואפילו חלק גדול ממדעי הרוח, ממה שפעם היו נקראים בכללות "פילוסופיה".

וודאי הוא שה"תיאולוגיה" בהיבטיה הנידונים כאן הם בעלי אופי פילוסופי מובהק.
הרי לא דנים כאן בהבנת המסורת, איך היא נאמרה ולמה כיוונו מורישיה. דנים כאן בהיבט האפיסטמולוגי של התאיזם בהשגת אנוש. אז מהו אותה חלוקה בין השנים?.

אפשר להסתייג ולומר אחרי כל ניתוח מושגי. כן הוא מובן לנו, אבל עכשיו שנתנה תורה הרי אנו מאמינים שגם הדברים הבלתי מובנים והבלתי אפשריים מבחינתינו, הרי הם נמצאים וודאי באמונתינו. (:

נראה לי שהשאלה שסים-סים העלה איננה מוסרית אלא תיאולוגית. 

נגיד שכבר קיבלנו "היתר" להאמין שיש בחירה [לצורך הענין, מכרנו את המוח שלנו לגוי]. 

אבל עדיין נותרת בעינה השאלה התיאולוגית

עבודה כן בחירית למי ולמה.

נכון,

אבל יש בה איזשהיא תפיסה. בנוסח: תבחר בנסיון להיות צדיק ורכשת את עולמך כשכר. מוצא חן בעיניך תקנה את זה, לא מוצא חן נראה לך מושג מהשוק או מהבית ספר אל תקנה. אבל יש כאן הגד.

בעבודה לא בחירית אין שום תפיסה. זה כאילו שאלוהים יברא מליוני מחשבים שישמיעו לו כל הזמן את המילים "אתה אחד" אתה טוב"

וודאי שהוא שומר את חוקי המדינה, אבל בצורה פורמלית לשימור יחסים אזרחיים או מדיניים תקינים.

עבודת האל , בחלק שבין אדם למקום. לא באה לשימור סדר או להשריש רעיון מסוים אלא באה כעבודה אישית של האדם להתקרב לבוראו.
אם רעיון העבודה היה כדי להנחיל לאדם טבע של עבד-אל, יבראו האל בטבע זה לכתחילה.

לחילופין, תסביר אתה כיצד אתה רואה הבנת צוויים במישור התיאולוגי בטבע דטרמניסטי.


לא כל מה שלא נמצא במילון איננו מילה ממחישה, גם את המילון המציאו אנשים כמוני וכמוך...
אבל עזוב.

תתמקד ב"תודעה" או ב"מציאות החשיבה האנושית" מה היא. ומה אתה מזהה אצלי כנגיעות באותו "הומונקולוס" הידוע לשמצה, רח"ל.

"עבודה שאיננה בחירית למי ולמה היא נצרכת"

ועבודה שהיא כן בחירית למי ולמה היא נצרכת? 

לאמור: זו שאלה טובה באופן כללי - אבל זו לא שאלה שמתעוררת בעקבות הדטרמיניזם דווקא. ואי לכך אין לי ענין לדון בה באשכול זה. [מה גם שציינתי בעבר שאינני מתעסק בתיאולוגיה פרופר]

"יוצא שלא עבדת אותו אלא עבר בך הליך התממשות הצוו בהליך נסיבתי"

אתה מנגיד את שני הדברים ואני לא. אם אדם שומר את חוקי המדינה, למשל, בגלל סיבות הפועלות עליו, האם נגיד שהוא לא "באמת" שומר על חוקי המדינה? אתמהה.  


בענין ה"מבוע" וכו' - אין לי מושג על מה אתה מדבר. אני אפילו לא מצאתי את המילה "מבוע" במילון...

אני לא יודע איך הדבקת לי את ה"הומונקולוס" הזה. מה שאני מכנה "פנים אנושי" אתה מכנה "ליברטראניות מטאפיזית".

אני מתייחס להכרעה נפשית בלתי תלויה בשום גורם (נוירופיזיולוגי או פסיכוטי) ממבט מתבונן אל תוך מחשבות האדם ומנסה להגדיר "מבוע" מכריע בלתי תלוי כ"פנים אנושי" ואתה נותן לו שם תיאורי.

תבהיר אחת ולתמיד. מהי התודעה אליבך ואבין איפה הקצר בינינו.

לדידי אין כל אפשרות להגדיר את התודעה מעבר ל"תחושה סובייקטיבית" של הליך מחשבתי או הליך הכרעתי (מדומה) או הליך חוויתי. כל נסיון הסבר לתופעה זו או להגדירו כעצם-חושב או כזירה מטאפיזית בה מתרחשים תופעות וכדו' הוא מצוץ מהדמיון, ישנה תחושה שאין בה שום הגדה מעבר להבעתה.
 אם לתחושה זו אתה קורא "הומונקולוס". אדרבא תן אתה הבהרה לאותה תחושה ותגדיר אותה במילותיך. ואדע מה החילוק בינינו.


עבודת-אל הלא לא נצרכת לאל, [הוא הרי בראנו ומהאין המוחלט וכו'].
עכשיו לדוגמה, באם תקבל מהאל צו לאהבה אותו. והצו הזה מתחיל אצלך הליך דטרמניסטי של אהבה מחמת שכבר יש במודעותך שיש לקיים צווי אדונך (מודעות שנרכשה בהליך פסיכולוגי, כי הרי אין שום תובנה אפריורית שכך צריך להיות, ואפילו אם יש אז אתה כבר מתוכנת אפריורית ולא בחירית).
א"כ יוצא שלא עבדת אותו אלא עבר בך הליך התממשות הצוו בהליך נסיבתי [צו+חינוך לקיום צו אדון=קיום הצו].
רק אם שייך נסיון בחירה שיש בו שני צדדים, נאמר השיקול האישי מול השיקול הדתי ובבחירה [שכאמור אין לי מילים לומר מה הוא הכח ה"מבועי-ראשיתי" לבחור להיות צדיק או רשע] תבחר לעבוד את האל. אזי יש כאן עבודה בחירית.

עבודה שאיננה בחירית למי ולמה היא נצרכת, ובמה היא עבודה בכלל.

לל"ט

"כל "עבודת אל" שמקורה ...לא בבחירה פנימית. אין לה כל משמעות. "

למה לא?

"האם היה איזה דטרמאניסט שטען שלאדם אין חוויות נעימות ועינוגי חיים כי הוא בין כך מאולץ בבחירתו. או שטען שכדאי לכונן דיקטטורה מדכאת, שהרי בין כך האדם מדוכא ע"י רצונותיו הדיקטטוריים.?
"

זה לא רק ענין של תענוג מול סבל. לרוב נעדיף לקבל בעצמינו החלטות שיגרמו לנו סבל מאשר שמישהו שיודע יותר טוב מאיתנו יקבל עבורנו החלטות שיגרמו לנו עונג. לחירות יש עבורנו ערך עצמי - מעבר לתוצאותיה. וגם הרצון להיות בני חורין טבוע בנו "בעל כורחינו" - לא החלטנו לרצון להיות בני חורין, אנו פשוט רוצים...



"למה המושג "דטרמניסם" במובנו הפילוסופי הטהור כ"כ מאיים עליך. "


דטרמיניזם כלשעצמו לא מאיים עלי - אני דטרמיניסט. מאיים עלי דטרמיניזם השולל קיומה/אפשרותה של חירות מכל סוג שהוא. 





"לא הבנתי איזה חופש בחירה שוללים ממך אותם פסיכולוגים או יועצים למיניהם. הם סה"כ ממליצים לך על חשיבה ורעיונות מחודשים שלדעתם מומלץ לך לבחור בהם, כי בהם ספונה התועלת האמיתית כל חד לשיטתו."



זה מה שהפסיכולוגים כיום עושים - כי זה כל מה שאנו מרשים להם [בינתיים] לעשות. אבל לעומת זאת, ראה אדמו"רים, גורואים, מורים רוחניים, ראשי כתות, דיקטאטורים, פקידי משרד החינוך, פקידי סעד, שופטי בית המשפט העליון... ואפשר להמשיך את הרשימה.

אל לנו לקחת את החירות שלנו כמובנת מאליה. צריך לזכור, שהיסטורית, החירות ממנה אנו נהנים [בינתיים] היא היוצאת מן הכלל - ואיננה הכלל..



"מה לדעתך אפשרי כהסבר ל"אינדטרמניזם"."

אינדטרמיניזם הוא דבר מה שיותר קל להסביר אותו מאשר ליברטאריאניות מטאפיזית. אינדטרמיניזם הוא פשוט עמדה השוללת את עקרון הסיבה המספיקה של לייבניץ. כלומר, האינדטרמיניסט כופר בתיזה "לכל מאורע יש סיבה". 

אינדטרמיניזם היא עמדה שיש לה תומכים גם בתחומים מסויימים של המדע - במיוחד במכאניקת הקוואנטים.


לעומת זאת, ליברטאריאניות היא עמדה שיש גבול עד כמה אני יכול להיות עורך דין שלה...




"והסברתי לך שלכל השיקולים הללו בין מה שקראת פנימיים (=נוירופיזיים ופסיכולוגים) ובין מה שאתה קורא חיצוניים(= נסיבות חוץ אנושיות מתחדשות) אני קורא "חיצוניות" ביחס ל"פנים אנושית" המוחלט עליו מצביעם האינדרמניסטים. "


טוב, אני לא צריך להזכיר לך שאני לא מקבל את ה"פנים האנושי המוחלט" הזה - ההומונקולוס, יהי זכרו ברוך...