יהדות?

http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/167/064.html?hp=55&loc=39&tmp=2123

אייקון עייף:

לכל מאן דבעי (לכל הקוראים/קוראות)

מי שמרגיש שאי הסכמה לדברי האחרונים על היהדות, משמעם יציאה מגדר יהודי, הנני להודיעכם, לא כך המקרה. מי שלא מסכים איתי אינו הופך ללא יהודי (או הפוך...)

ייתכן ויהדות היא משהו אחר לחלוטין ועל כן הסירו דאגה מליבכם לא ארדוף אחריכם או אזרוק אתכם (אם יכולתי) מחוץ למחנה ישראל על אי הסכמה לדברי...

(מצד שני אם לא תסכימו למי שהגדיר את היהדות אחרת הוא עשוי לרדוף אחריכם או לזרוק אותכם מחוץ למחנה, ראו הוזהרתם! ;-) )

ולירוחם התודה והברכה העמל להסרת מכשול מדרך עמי וכו'...

ירוחם, לא הבנתי, אמרתי איך שאני רואה את היהדות, לא אמרתי שאני צודק.

בנוסף, על אף שהיהדות היא עניין טוטאלי, היות והמציאות מצד עצמה חשובה היא בעיניה, אין היהדות באה להחריב ולפגוע במציאות. מטרתה לשמרה ולטפחה.

סלח לי החופש_לדעת לא הסברתי טוב את העניין:

התמונה שהצטיירה לי, שהדיון הוא כדוגמת תשובה "ככה" לשאלה. מדוע שאהיה יהודי? ככה! כי אתה יהודי!

ובאמת זאת לא תשובה, מה שמצטייר הוא שהיהדות היא עניין כוחני; היא זו שמחליטה מה יהיה האדם ודרכו. ובצדק, כל אדם חילוני או אתאיסט בן העם היהודי יתקומם מול התפיסה הזאת. הרי אין שום מניע (מלבד הקב"ה...) למנוע את האדם לחיות לפי דרכו.

אם זה ככה אז באמת הדיון חסר טעם, הוא מדגים את ניסיון האדם החופשי לחיות לפי דרכו ואת העומדים כנגדו (הדתיים...) למנוע זאת. דבר, שאני כדתי לא כל כך מרוצה ממנו, אין רצוני להיות "אויב העם".

----------------------------

נראה לי בשלב ראשון בלנסות להתמודד עם השאלה שהוצגה בראשית הדיון, היא קודם כל לראות מה זאת היהדות, או מה זה בעצם יהודי. זה אומר להכיר את הדברים: את התורה ואת ההשקפות השונות בנוגע עליה וכיוצא בזה. פשוט לדעת יותר על מה אנו מדברים ואז בשאיפה מתוך כך לשפוט נכונה.

אני באופן אישי רואה את היהדות כך (על קצה המזלג):

היהדות, התורה או עבודת ה' הם בעלי מגמה של עילוי האדם האומה והעולם. הבאתם למימדים גבוהים יותר ונעלים יותר, מעלייה לעלייה מדרגה לדרגה. להביא את הכול למעבר למצבו הנוכחי ולקרב אותם למקור כול ולנשגב מכול- אלוקים. היהדות בעצם נותנת הפרחה לצדדים הנעלים במציאות שגידולם מעלה אותה. כשאני מדבר על המציאות, אני מדבר על הכול.

היהדות מכירה במציאות, מכירה שיש בערך עצמותי קונקרטי ואין לה שאיפה לבטלה או לאיין אותה. הכול בבסיסו טוב ויכול להיות יותר טוב. זאת תעודת שליחותו של העם היהודי בעולם, למען עצמו ולמען העולם. להיות יחידה מאורגנת הקיימת על אדמתו שאופני התנהלותו דוגמא ומופת לעמים וליחידים.

ביהדות קיימת ההנחה שהמציאות כולה שואפת אלוקים. מקורה מאלוקים ובגלל מקור זה שאיפתה אלוקים. כאשר אני אומר משפט כזה ייתכן ואני אומר שבליבות כולם קיימת שאיפה לאלוקים, שאיפה לנעלה יותר, או לכל הפחות שאיפה לדבר גדול ונשגב יותר.

יוצאים מכך כמה דברים:

בגלל שהיהדות כוללת את הכול, לכאורה היהדות היא דבר טוטאלי, בגלל החשיבות שהכול נמצא בעיניה. כי היהדות מתייחסת לעולם בכלל.

אם קיימת ההנחה שבלב האדם קיימת השאיפה לנשגב, השאלה במקרה זה לא צריכה להיות "מדוע שאהיה יהודי", אלא אולי צריכה להיות "איך אוכל שלא להיות יהודי?!"

היות ואמרתי שהיהדות היא טוטאלית הדבר משליך ומחייב כלפי התורה- שהיא ההוראה- דבר ה', ליצור את האופנים בהם יהיה עילוי הכול. הדבר מחייב כי לא מעט בתורה מצריך בירור מהו הדבר שתורם לעילוי וחלילה לא להרס. אחרי הכול האדם - העם היהודי מעורב באופן בו עוזרים למציאות ומתקנים אותה, בבירור ההוראה ובבירור המעשה; אומנם התורה היא אלוקית, אך מימושה הוא אנושי.

יש מה להאריך אך זה עיקר שיש בידי כרגע.

"אך כתגובה לכך ניתן, שבלי שום קשר לרצון האדם, הדת- הדת היהודית תקבע את האדם כיהודי. לכן אם נושאים את השם "יהודי" אי אפשר להיפטר מהמימד הזה של היהדות על כל אי ההגינות שבדבר. מה שקובע את היהדות ואת הזהות היהודית היא האמונה, לא ייתכן לדבר על אתאיזם בתנאים אלו. כי המוצא גוזר את האמונה ואת דרך החיים והאחריות כלפיהם. לכן לא משנה מה האדם יבחר, היהדות "האמונית" גזרה את המשך דרכו"

מה?! איזו מין טענה היא זו? הדת היהודית יכולה לקבוע כל מה שהיא רוצה, אך אין היא יכולה לקבוע לגביי שום דבר. אחרי הכול, זכותי המלאה שלא להיכלל תחתיה, ואם כן שוב שבה ועולה השאלה: אם יכול אני שלא להיות יהודי, למה לי כן להיות? כי מה?

אם אוכל להכניס הערה בקשר לתגובות האחרונות:

לפי ראות עיני מתנהל כאן דו שיח לא ברור והוא נובע מבלבול בין הדיון על המושג "יהודי" או "יהדות". לבין הדיון על יכולת האדם לקבוע את דרכו לעומת הדת או האמונה.

ראשית, איך שאני הבנתי את החופש_לדעת בדבריו קיימים שני מוקדים ביחס ל"יהודי" ואין אחד מהם יכול להכריח את האדם להיות יהודי במעשיו או בהכרתו.

מוקד אחד הוא שהיהדות היא "דת", היא גוזרת את התנהלות ואת הזהות של האדם הנמנה על מאמיניה. דת "מלבישה" על האדם את זהותו, אם אדם משיל את הדת מעליו, הוא ראוי לגנאי בעיני הדת.

מוקד אחר להתייחס ליהדות, שהיהודי או היהודים הם קבוצה אתנית. וככאלה יצרו אלו את התרבות ואת הדת שלהם. היות ומדובר במוצא, כמו כל מוצא אתני, הוא לא חייב להיות רלוונטי להמשך חייו של האדם שנולד למוצא האתני המסוים הזה. אותו אדם בוחר להמשיך את המחוייבות שלו לתורה (התרבות העממית) או לא.

כמו שאמר החופש_לדעת שאין לו מחוייבות למורשת היהודית, ועניין זה היא בזכותו להחליט אם להמשיך אותה אם לאו.

בסופו של דבר, בין כה ובין כה, בין אם היהדות היא דת או אתנוס, אליבא דהחופש_לדעת לאדם ניתנת היכולת לא להשתעבד למסריהן. הוא יכול לעשות מה שברצונו. בצדק שאל על פי זה, מדוע שהאדם יהיה יהודי?

אך כתגובה לכך ניתן, שבלי שום קשר לרצון האדם, הדת- הדת היהודית תקבע את האדם כיהודי. לכן אם נושאים את השם "יהודי" אי אפשר להיפטר מהמימד הזה של היהדות על כל אי ההגינות שבדבר. מה שקובע את היהדות ואת הזהות היהודית היא האמונה, לא ייתכן לדבר על אתאיזם בתנאים אלו. כי המוצא גוזר את האמונה ואת דרך החיים והאחריות כלפיהם. לכן לא משנה מה האדם יבחר, היהדות "האמונית" גזרה את המשך דרכו.

למעשה:

הדו שיח אינו עוסק במהות היהדות, הדו שיח הוא בין מצדד בחופש האדם מול המציגים את הטוטלוגיה של האמונה (היהודית).

לתשומת ליבכם רבותי!

לפי המחקר האמונה היא פתוגנית או נפשית המקבלת תמיכה פתולוגית ולחילופין
אבל לפי הצעתך שהאמונה היא תוצאה של הלכי רוח ומקורה אך ורק בפסיכה (נפשית)

אתה יכול לעשות את המחקר הזה בך עצמך.

תנסה להבחין מתי מתעוררות בך תחושות אמונה ובהירות תיאולוגית ומתי להפך. תראה כמה האמיתות האמוניות תלויות במצבי רוח יותר מאשר בדקדוק טענות האמונה.

עם מגוון אנשים ןתרבויות הגעתי למסקנה זו
עובדה שבני אדם שנולדו וגדלו בארצות המזרח התיכון יעדיפו מוזיקה מזרחית על פני הקלאסית
למרות שלכאורה הם יטענו שהעדפה זו היא תודעתית
אך להיסטוריה האישית של כל אדם פלוס חוויותיו ומנעד העדפותיו יש השלכה ברורה לגבי העדפותיו האמוניות

נ.ב.
שמעתי פעם בתוכנית רדיו כלשהי שחוקרים מצאו שפגיעות מסויומות במוח יכולות להביא אדם לאמונה ולהיפך
ובעיקר אצל חולי פרקינסון ישנה תופעה של איבוד האמונה
אודה למי שימצא את מקור המחקר