חודש,חודש חיכיתי ליום הזה, תחילת זמן..
9:00 בבוקר אני פוסע בשמחה לבית המדרש, נכנס, בחורים משיעור א' נוהרים אלי בשמחה
איך היה בין הזמנים?..ב"ה מצוין אני עונה....בחורים צעירים....אין סוף מאגרים של אדרנלין...
בחורים צעירים...... רגש מוזר עולה בי....
פעם גם אני היתי כזה.....
לאן זה נעלם....???
אני מתיישב ליד הסטנדר, הגמ' קורצת לי..אומר אביי..מסביר רב ששת...
ואז נופל האסימון....אני רווק....לא טוב לי...למה לא טוב לי אני שואל את עצמי? מה חסר לי?
הדיכאון עולה ומפעפע בי......למה אני???
מכל אלו שהיו בישיבה, דווקא אני נשאר רווק,בודד, ללא חברים בגילי, ללא אלו שגדלתי איתם
שלמדתי איתם, שהתבגרתי איתם, שהשתוללתי איתם, חברים בלב ובנפש.......
למה אני???
אני לא מאלו שלא פתחו גמרא אף פעם! למה הם התחתנו מוקדם,בזמן?? למה??
לא! אני רוצה שתגיד לי אלוקים עשיתי משהוא רע??
אני, שהשתדלתי תמיד בכל דבר,למה??
לפתע אני מבין למה לא טוב לי....
אני רוצה לחבק "אותה" חזק חזק, ולהגיד לה מכל הלב, "אני אוהב אותך" זהו......
9:15 החברותא מגיע מה שלומך הוא שואל.....מעולה אני עונה,.....בטח.....
מתחילים ללמוד ואני מרחף בשמי מרום ושואל למה?? למה?? למה??
קרה משהוא?? לא אני בסדר, טוב, אז תסביר מה אמרתי עכשיו......נתקעתי!
אבל מה הוא מבין...הוא נשוי...והוא גם יותר קטן ממני.....
9:30 אני מתעשת, ריבון העולמים, סליחה, אין לי שאלות כל מה ששאלתי תמחק
אני יודע את התשובה , כל מה שאתה עושה הוא לטובתי, גם אם זה נראה לנו מוזר
ולא צודק, אני סומך עליך בכל ליבי, תודה אלוקים....או במילים אחרות....
אני אוהב אותך, אלוקים......
