| נשלח ב-17/10/2010 17:04 |
 |
| |
יודעים מה? שלא יבוא
שלא יבוא אף אחד למשוך אותי החוצה מכל הבאלגן
שלא יבוא אף אחד לנחם אותי
שלא יבוא אף אחד להעלות לי חיוך על הבוקר וגם לפני השינה
מי צריך אחד כזה שלא היה לידי בתקופות שאני צריכה אותו
שיום אחד יופיע, כאילו הוא המלאך המושיע
בשביל מה לחכות לו? כמו שאני מסתדרת לבד, עם עצמי, אסתדר בלעדיו
שלא יבוא!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 11:58 |
|
| |
חסויה, אות חיים...
מה שלומך?
שנייים לא היית פה..
ותמי אולי אף יותר ממך..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 11:19 |
|
| |
תמי,
אות חיים...
מה שלומך??...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:07 |
|
| |
אם יכול היה להיות בעל שיתרגם לי את החשיבה הקודרת לחשיבה חיובית, הייתי שמחה לקבל אחד
בינתים כולם רעי לב / פחדנים / או לא נמצאים בכלל
בשביל מה לחכות למשהו שלא קיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 02:10 |
|
| |
תמי תמי..
אולי זה קצת נועז מה שאכתוב...
ואין שום כוונה לפגוע. זה דברים שאני באמת מאמינה בהם.
מסכימה אם מה שכתב אבירץ.
נכון שלא תמיד קל. נכון שלכל אחד מאיתנו יש את הקשיים. למי יותר ולמי פחות.
אתם יודעים למי קשה יותר? למי שנותן לעצמו שיהיה לו קשה יותר.
יכול להיות פה האדם עם הקשיים , (חיצונית) הכי קלים. והוא יהיה המדוכא שבאדם.
ויכול להיות האדם שיהיו לו כאן את הבעיות הכי מורכבות שיכול להיות. והוא יהיה שמח בחלקו. מה הסוד?
מה אדם מאפשר ורוצה לעצמו..
מי שנותן לעצמו ליפול.. זה מה שיקרה.. מי שאוסף כוחות.. בונה את עצמו.. לא נותן לעצמו להכנס למצבי רוח האלה.. זה לא יקרה לו. הוא לא יפיק מזה תועלת, והוא לא ירצה בזה..
אז נכון שלכולנו יש לפעמים מצבי רוח פחות טובים.
נכון שלפעמים בא לבכות ונמאס מהכל.
זה בסדר.
אנחנו בסך הכל אנשים..
אבל כשזה הופך לדרך חיים..
לא הבעל יביא את המרפא..
הוא יגיע.
אבל החיים ממשיכים..
ואם החשיבה ממשיכה להיות קודרת.. אז דברים ימשיכו להיות קודרים...
עצוב כמה שזה נכון..
המצב רוח, וההרגשה והתגובות למה שקורה מסביבנו.. זה בידיים שלנו.. מאמינה בזה באמת
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 12:15 |
|
| |
יתכן וזו אחת ממטרות הפורום להיות הספה התרפית למדוכאי שידוכים.......
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 12:05 |
|
| |
היא פה רק כשהיא מדוכאת.. :(
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 12:00 |
|
| |
לתמי
המצאת לך מנוח בסם הזמן המרגיע?
היבשו דמעות האתמול בחיק המחר שהגיע?
הנמצא מזור ללבב הפצוע?
הנמוג לו החושך ושחר הפציע?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 02:47 |
|
| |
| תמי_4 כתב: |  | שלא יבוא אף אחד למשוך אותי החוצה מכל הבאלגן
שלא יבוא אף אחד לנחם אותי
שלא יבוא אף אחד להעלות לי חיוך על הבוקר וגם לפני השינה
מי צריך אחד כזה שלא היה לידי בתקופות שאני צריכה אותו
שיום אחד יופיע, כאילו הוא המלאך המושיע
בשביל מה לחכות לו? כמו שאני מסתדרת לבד, עם עצמי, אסתדר בלעדיו
שלא יבוא!
|
|
באמת נראה שאת מסתדרת..
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 00:48 |
|
| |
| תמי_4 כתב: | | שלא יבוא אף אחד למשוך אותי החוצה מכל הבאלגן
שלא יבוא אף אחד לנחם אותי
שלא יבוא אף אחד להעלות לי חיוך על הבוקר וגם לפני השינה
מי צריך אחד כזה שלא היה לידי בתקופות שאני צריכה אותו
שיום אחד יופיע, כאילו הוא המלאך המושיע
בשביל מה לחכות לו? כמו שאני מסתדרת לבד, עם עצמי, אסתדר בלעדיו
שלא יבוא!
|
|
הרבה זמן לא צחקתי כמו שצחקתי כשקראתי את הההה.... אני לא יודע מה זה...
אבל זה מצחיק!!!
כתבת כאן בעיה פילוסופית קשה שהרי את צודקת בטענה, אם הוא כזה מוצלח וטוב למה עכשיו הוא לא עוזר...
(אחרי שצחקנו צריך לזכור החיים קשים בכל מקרה זה לא יעזור לנו אם נבכה או נצחק, חכם עיניו בראשו וצוחק אבל הכסיל, לא יחפוץ הכסיל בתבונה. וודאי שהכסיל זה אותן רגש קופצני אותו רגע בחילתי שהכל עולה... אבל צריך לדעת שעדין החכם עיניו בראשו, ויהנה מהחצי אולי רבע ואפי' טיפת המים האחרונה שנשארה בכוס כי גם איתה אפשר להנות!)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 22:51 |
|
| |
| כמעט_חדשה כתב: | |
 |
|
בתקווה שעד אז היא תצליח להרגיע את עצמה....ולהבין, שאין אדם שאין לו שעה-ואני אסביר, לכל בן אדם יש מערכת זמן שמתוכנתת במיוחד עבורו, לכל אחד יש שעה שבה הוא אמור למצוא, לגלות, להיוושע....!!!
***
בנות, זכורנה:
אתן לא בתחרות עם אף אחד, בע"ה, בשעה המיועדת זה יקרה! מתי? איך? זה לא ידוע, אי הוודאות יכולה להרוג, אך אם בוחרים לקחת את התקופה הזו ולנסות למצוא בה דברים חיוביים, להשתחרר עם חברות, וכן, גם עם חברות נשואות, ליסוע למקומות שלא הייתן בהן עם חברה רווקה-ואני בטוחה שיש כמה כאלה סביבכן!, ליסוע לחו"ל או לאסוף תקציב שיאפשר נסיעה לחו"ל, לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה בכדי להבריח את המחשבות המדכאות, וכמובן, הכי הכי-לפנק את עצמכן!!! כן, אני רצינית, יש כאלה שנהנות משופינג-אל תקנינה שטויות, אני למשל קניתי ספרי בישול, יש כאלו שאוהבות להתפנק במסאז' טוב, בספא, במסעדה, בשיחת נפש, בנסיעה לכותל, בלימוד של משהו חדש-לרקוד,לתפור,לבשל גורמה,שפה חדשה וכו'
אל תתנה לזמן להשקיע אותכן במרה שחורה ולהפוך אותכן למסכנות (ולפעמים בלתי נסבלות) בעיניי החברה (אל תכעסנה עליי, הייתי שם, ואני מדברת מניסיון!!!)
משתוקקת יקרה, תמי החביבה ולכל אלו שהלילה במעונן-אני מתחתנת בעוד שלושה שבועות, שלחנה לי את שמותיכן לתיבה הפרטית בכדי שאזכיר אותכן ביום כלולותיי!
שיהיה לכולכן ערב שבת שלום!
שנשמע, נבשר ונתבשר רק בשורות טובות!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 20:11 |
|
| |
שלא יבוא, יא, רייט.
כאילו שהית כותבת את ההודעה הזאת אם באמת לא היה אכפת לך ההיעדרות שלו.
כואב לחכות למשהו שלא בא, כואב להיות בצד שכמה למשהו שנראה כמו כלום - אנחנו יודעות את זה מצוין.
אבל הי, לכאוב זה לחיות.
הציניות הזאת הורגת. ומבריחה.
תשתמשי בה כדי להתגבר,
אבל שיהיה ברור לך ולכולם שאת מדברת בינתיים שטויות.
הרי עוד חודש וחצי כבר תצחקי על כל זה... בעז"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 18:53 |
|
| |
[quote]טוב יכול להיות שלא ירדתי לסוף דעתה של משתוקקת מה לעשות אני גם בנאדם!!!
בכול אופן לא אמרתי שאין מושג כזה של צרות ולא יכול להשוות בין הצרות שלך לבין הצרות של אחרים
אבל מה שבטוח שבסוף יהיה רק טוב ואת יודעת את זה !!! רק קשה לך להגיד !
סבבה יש מצבים שלא ממש רוצים להיות בהם
אבל אם תביטי על זה שהכול לטובה המבט שלך על החיים יראה בצורה שונה ולפי דעתי יותר נחמדה !!!
וושוב המשפטים זה רק לחזק ולעודד לא לחפור ולא יודע משום מה מאוד נפגעת מהמשפטים אם הייתי יכול היית מוחק !!
חשבתי שזה יתמוך כמו שזה בדרך כלל עושה אז טעיתי סליחה !! בי
תוקן על ידי אבירץ ב- 19/10/2010 00:44:50 [/quote]
נשמע שאתה נפגעתי ממני. אז ראשית מחילה!
ואנסה להסביר את עצמי.
אני דוגלת בשיטת עדוד שונה משלך.
אין לנו סמכות להבטיח שיהיה טוב-זה באמת לא מחייב שיהיה סוף טוב.
יש לנו המחויבות ללמד את האדם לנצל את הקושי שלו לעלית מדרגה.
הוא צריך להכיר בסיכונים ולהאמין שיש לו את הכוח לנצח אותם.
וכמו שאבירץ ציטט (אגב ספר מומלץ מאוד) לפעמים אתה מחויב ליצר סיבה לעתיד טוב.
זה שאני אחשוב עד כמה הצרות שלי קטנות לעומת הסבל של השני זה לא משכנע כ"כ.
את הקשיים אנחנו לא בוחרים הם מזדמנים לפתחינו ואנחנו נהיה "גבורים" אם נגבור עליהם
בחריקת שיניים, במאמץ גדול, בהרבה נסיונות וכוונות טובות.
אם "אני אבטיח לעצמי" שהאור מתקרב אלי, כנראה שאני נלחמת למען זה והסיכוי להשיג את זה גדול יותר.
אם אחרים "יבטיחו" לי את זה זה חסר ערך מיוחד. זה לא נותן לי גב בכלל. אני אפילו לא מרגישה
שמישהו חולק איתי את הקושי או מנסה לעזור לי במצבי.
לדעתי צריך להסכים עם כל הקושי של השני, לחזק את הנקודות הכואבות להתחבר לגמרי לחשיכה של המצב.
לתת לזה גיבוי מלא ומכאן לא להבטיח אלא ללמד לחפש דברים טובים נוספים ששווה בשבילם לשרוד.
כי אם נתאכזב בציפיה הספציפית מה יהיה עלינו?? יכול להיות שכל יום שווה להמליח בשביל משהו אחר.
זו החשיבה שלי מבלי לפגוע בך. התדיינות גרידא.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:23 |
|
| |
ודברת- חזק ביותר.
זאב- מגיח מידי פעם עם שירים מדהימים, היצרה הזו היא דוג' טובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 13:10 |
|
| |
טוב,
ברשותכם אסכם את כל הנאומים ב2 מילים:
החיים- קשים!
מדי פעם יש רגעים קטנים של אושר צריך לתפוס אותם חזק.. ולהינות מהם..
אבל הכל קשה.....
גם אחרי החתונה..
גם לפני..
לא ככה?..
בעל כרוחנו באנו לעולם...
|
|
|
|
|
